עזרא החיצוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קטע מפרק ב' מספר עזרא החיצוני, ביוונית, מהמאה ה-4, מתוך Codex Vaticanus המצוי בספריית הוותיקן

עזרא החיצוני הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך המיוחס לעזרא הסופר, לצד חזון עזרא. בספר תשעה פרקים. ספר זה נכלל בקאנון של הכנסייה האורתודוקסית, בלבד, אך נדחה כספרות אפוקריפית על ידי היהודים, הקתולים והפרוטסטנטים.

בתרגומי התנ"ך הוא נקרא בשמות שונים: עזרא א', עזרא ב' ואף עזרא ג', כל זאת על פי החשיבות שראו בספר המתרגמים השונים, ועל פי המקום שקבעו לו בביבליה שלהם. אברהם כהנא מכנה את הספר "עזרא החיצוני". הספר נראה כלא שלם, והחוקרים סבורים כי ראשו וסופו חסרים.

הספר נחשב למקור היסטורי חשוב ומהימן, ומאשש את הידע ההיסטורי המועט בדרך כלל על תקופת שיבת ציון. אברהם כהנא ציין במבוא לתרגומו לספר: "לנו, היהודים, חשוב הספר הרבה משום שהוא משמש לנו מקור שני לגבי עזרא־נחמיה להבנת אותה התקופה הנפלאה שבדברי ימינו שיחידה היא לנו ואין עוד חבר לתקופה זו מבחינת התהוותה של היהדות לשם אלפי השנים הבאות לאחר גלות בבל."

מקור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק בתיאור מקביל לזה של ספרי עזרא ונחמיה שבמקרא ולזה של ספר דברי הימים. בספר נושאים החוזרים על מה שמסופר במקרא אולם גם נושאים ועניינים חדשים, שאינם מופיעים בתנ"ך. החוקרים סבורים כי מחבר הספר לא הכיר את ספרי עזרא ונחמיה המקראיים או את המסופר בדברי הימים, אלא חיבר את ספרו מתוך מקורות כתובים שהיו בפניו, ואולי גם על פי מסורות שבעל פה. כך או כך, מקור הספר הוא בוודאות יהודי.

שפת המקור, זמן חיבורו וזהות המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם כהנא ציין במבוא לתרגומו לספר: "הספר עזרא החיצוני אין לו שם וזכר בספרות העברית, משום שמקורו העברי הלך לאיבוד, ודאי כמה זמן לפני החורבן, ולא נשאר הימנו אלא תרגומו היווני".

אין לחוקרים ספק כי הספר נכתב במקורו עברית בארץ ישראל. ניתוח הספר מראה כי הוא קדום מאוד, כנראה עוד לפני חתימת חיבורו של התנ"ך. אברהם כהנא סבור כי ייתכן וזמנו קדום אף מזה של ספר עזרא המקראי. יוסף בן מתתיהו הכיר את הספר כספר קדום בן מאות שנים ונתן לו עדיפות על פני ספרי עזרא ונחמיה המקראיים כמקור ההיסטורי שלו לכתיבתו על אותם שנים.

תוכן הספר ומשמעותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן הספר זהה במידה רבה לתוכנם של ספר עזרא וספר נחמיה ושל המסופר בדברי הימים. למעשה, פרט לנושא אחד, יש מקבילות לכל חלקיו של הספר בתנ"ך, בהבדלי שמות ופרטים קטנים.

בספר שמונה נושאים:

פרשת זרובבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סיפור שאינו מופיע בתנ"ך, ומתאר כיצד עלה זרובבל לגדולה.

במקבילה מענינת (סיפורית ולשונית) למגילת אסתר, מתחיל הסיפור במשתה גדול שעורך המלך דריווש לכל שריו ועבדיו, ולכל האחשדרפנים ופרתמי פרס ומדי. דריווש אוכל ושותה בכלי זהב, ונרדם.

שלושת הנערים שהיו שומרי ראשו של המלך מתערבים ביניהם: כל אחד מהם יאמר מה גובר על הכל, ולכשייקץ המלך, ישפוט מי מהם נתן את התשובה החכמה ביותר. זה אשר יתן את התשובה החכמה ביותר, יזכה לכבוד מנצחים, מתנות גדולות ויהפוך למשנה למלך. כולם כותבים את דבריהם ומניחים אותם למראשותי דריווש הישן.

האחד כתב - "היין גובר". השני כתב - "המלך גובר". והשלישי כתב - "הנשים גוברות והאמת מנצחת על הכל".

חבר השופטים, הכולל את דריווש ושלושת פרתמיו, מתכנס לשפוט בתחרות. קהל עצום של כל גדולי הממלכה מתכנס לצפות בתחרות באולם המועצה של הארמון. המתמודדים מתייצבים לתחרות ונדרשים לנמק את תשובותיהם.

הראשון מנמק כי היין גובר מאחר שאינו מפלה בין עבד ואדון ובין עני לעשיר. כולם משתכרים באותה מידה, מאבדים את זכרונם, עושים מעשי שטות וכאשר הם מתפכחים, לא זוכרים מאומה.

השני, חנפן, אומר שהמלך גובר על הכל, כי כולם חייבים להשמע לו ולמלא את פקודותיו, אפילו פקודה שאינה הגיונית.

השלישי, הלא הוא זרובבל, אומר - אמנם גדול המלך וכוחו רב ועצום, אולם מי שולט במלך? הנשים! נשים ילדו את המלך ואת כל בני העם, הנשים מסחררות את מוחם של הגברים והם מוכנים לתת את כל היקר להם כדי לזכות באשה יפת תואר. הגבר אוהב את אשתו יותר מאשר את אביו ואמו, והוא מוכן אף לפשוע למען אהובתו. ואכן, אומר זרובבל, רבים יוצאים מדעתם אובדים ותועים בגלל הנשים. לראיה, אומר זרובבל שראה את פלגשו של המלך נוטלת את כתרו מעליו וסוטרת על לחיו, והמלך נשאר פעור פה ונותן לה לעשות בו כחפצה. אולם, מוסיף זרובבל, במה שנראה ניסיון של הסופר לתת גם קצת תוכן מוסרי לסיפור, האמת גוברת על הכל, וכולם רועדים ממשפטה. "ברוך אלהי האמת!" מסיים זרובבל את הצהרתו, ומוכר מיד כזוכה הבלתי מעורער בתחרות.

המלך מכריז על זרובבל כזוכה, וכצפוי מעניק לו את מילוי משאלותיו. זרובבל מבקש כמובן מן המלך לקיים את נדרו לבנות את ירושלים ולהשיב את כלי המקדש. המלך כותב מיד אגרת לכל סוכניו, אנשי צבאו, האחשדרפנים ושרי המדינות בארץ ישראל ובדרכים המובילות אליה בה הוא מצהיר על בנין ירושלים ובית המקדש ואף מלווה את הצהרתו בתקציבים נאותים.

הזוכה בתחרות, זרובבל, שהיה עדיין נער, יוצא החוצה, נושא תפילה קצרה לאלוהים ויוצא לבבל לממש את הזכייה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם כהנא, עזרא החיצוני, ספרים החיצונים-חלק שני, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 248-278
  • שרה יפת, "דמותה של תקופת שיבת ציון בעזרא החיצוני", מגילות (תשסח), 2007, עמ' 128-109
  • צפורה טלשיר, "גישות סינכרוניות ומסקנות דיאכרוניות בחקר מהדורות מקבילות : מגמות חדשות במחקר עזרא החיצוני", באר-שבע יח, 2005 (תשסה), עמ' 77-97
  • צפורה טלשיר, "עזרא החיצוני - דיוקן של תרגום מילולי", הקונגרס העולמי למדעי היהדות 8, א (תשמב), 1982, עמ'47-52

Z. Talshir, I Esdras – From Origin to Translation, SCS 47, Atlanta 1999, pp. 31-34. Z. Talshir, I Esdras – A Text Critical Commentary, SCS 50, Atlanta 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ספרי הברית הישנה

החומש (Pentateuch): בראשיתשמותויקראבמדברדברים
ספרות ההיסטוריה: יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזרא - נחמיהטוביהיהודיתאסתרספר מקבים א'-ב-ג-ד
ספרות החכמה: איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים: ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל נביאים קטנים: הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי


ספרים ברקע ירוק - חלק מכתבי הקודש לפי הקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אולם אינם חלק מכתבי הקודש בקאנון הפרוטסטנטי. ספרים ברקע סגול - מצויים רק בקאנון האורתודוקסי
Targum.jpg
הברית החדשה