איגרת ירמיהו

איגרת ירמיהו , אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לנביא ירמיהו ששלח אותו כביכול לעתידים לגלות בבלה. באיגרת 72 פסוקים.

שפת המקור וזהות המחבר

הדעות בין החוקרים חלוקות אם הספר נכתב במקורו בעברית או ביוונית. וזאת על פי איכותו המיכנית והגרועה של הנוסח שנשמר בידינו ביוונית. אברהם כהנא מזהה את המחבר כיהודי וסבור כי האגרת נכתבה במקורה עברית ויועדה ליהודים. זמן חיבורה של האגרת הוא כנראה קדום יחסית. אברהם כהנא משער כי הספר חובר בין השנים 380 לפנה"ס - 330 לפנה"ס. הוא סבור כי האגרת נכתבה בזמן שלטון מלכות פרס, וכבר ספר חשמונאים א' שחובר במאה השנייה לפנה"ס משתמש בה. הספר מיוחס לירמיהו הנביא אולם ברור כי הזיהוי אינו נכון, ויש הטוענים כי הזיהוי השגוי נעשה מאות שנים לאחר חיבור הספר, על ידי אחד המתרגמים.

תוכן הספר ומשמעותו

האגרת המיוחסת לירמיהו היא אזהרה אל בני ישראל היושבים בגלות בבל שלא יעבדו את אלילי הגויים, והוכחה על אפסותם של האלילים ואין-אונותם.

תמצית דבריו של המחבר הם: האלילים הם חסרי חיים, נטולי כוח, אינם יכולים לנוע ואף לא להציל את עצמם, וכל שכן להציל את העובדים אותם,או את העשוקים. האלילים נחותים אפילו מבעלי החיים המאוסים ביותר, שבכוחם להזיק , ולכן אין לעבוד אותם, ואין לקרוא להם בשם אלוהים. פולחן האלילים הוא בלתי מוסרי ומגונה.

הספר מסתיים בפסוק :"על כן אשרי איש צדיק אין אלילים לו כי לא תשיגהו כלימה".

קישורים חיצוניים

• יצחק זעקיל פרענקיל, תרגום מיוונית לעברית של איגרת ירמיהו, אתר דעת
• תרגומים לאנגלית של האיגרת ופרשנות באנגלית

לקריאה נוספת

• אברהם כהנא, איגרת ירמיהו, ספרים החיצונים-חלק שני, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 10-23

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.