תרומת ביציות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תרומת ביציות היא טיפול פוריות המיועד לנשים שאינן מסוגלות לייצר ביציות איכותיות בעצמן. בתהליך שואבים ביציות מתורמת ומפרים אותן בתא זרע. אחרי מספר ימים מחזירים את הביצית המופרית לרחם של מקבלת התרומה. ביום 7 ביוני 2010 התקבל בישראל חוק המסדיר את הנושא במדינה, בעקבות מאבק ציבורי ממושך.

תא זרע מוזרק לתוך ביצית במסגרת ICSI

למי מיועד ההליך של תרומת הביציות?[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההליך מיועד לנשים שאינם מסוגלות לייצר ביציות בעצמן. בין הסיבות העיקריות ניתן למצוא:

בנוסף, יש מחלות גנטיות שעלולות למנוע מהאם להשתמש בביציות שלה, כמו תסמונת ה-X השביר.
כמו כן, תרומת ביצית עבור זוג גברים (או גבר יחיד), בשילוב עם הליך פונדקאות, הופכת נפוצה יותר ויותר. היו גם מקרים שבהם זוג לסביות ביקשו לעבור הליך שבו אחת הנשים תישא את ההריון כאשר תורמת הביציות היא בת-הזוג (ראו: הורות הומו-לסבית).

שלבי התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקות מוקדמות ובחירת התורמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הביציות משיגים מנשים צעירות ובריאות בגילאים 21-30. ברוב המקרים התורמת היא אנונימית שמקבלת תשלום תמורת הזמן והמאמץ. נשים שעוברות טיפולי פוריות בעצמן מסכימות לפעמים לתרום את הביציות העודפות. לעתים נדירות מקבלת התרומה מביאה מתנדבת מטעמה, קרובת משפחה או חברה טובה, אבל סוג כזה של תרומה אסור בהחלט בישראל. התיווך בין הצדדים מתבצע במרפאת הפוריות או בסוכנות ייעודית.

התהליך מתחיל בבירור מקיף של הרקע הרפואי של התורמת ובני משפחתה הקרובים. בעיקר יבדקו:

בנוסף, יאסף מידע על תכונות גופניות ואישיותיות. התורמת תתבקש להציג גליונות ציונים מבית הספר והאוניברסיטה, תוצאות של מבחני אינטליגנציה, תמונות ילדות, תחביבים וכישורים מיוחדים. המידע הזה נמסר במלואו או בחלקו להורים המיועדים, והם בוחרים את התורמת המתאימה להם. לכל מרפאה יש מדיניות משלה לגבי המידע שנחשף בפני ההורים. בחלק מהמקרים נותנים למקבלת התרומה מבחנת דם של התורמת למטרת בדיקה.

גם מקבלת התרומה ובן זוגה יעברו בדיקות מקדימות. בנוסף לבדיקות הרפואיות הכלליות, יש צורך לבצע למקבלת התרומה צילום רחם או היסטרוסקופיה כדי לוודא שהרחם תקין, והוא נקי מהידבקויות וציסטות שיפריעו להשתרשות העובר. בן הזוג של מקבלת התרומה ייתן דגימת זרע.

עריכת החוזה המשפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהתורמת נבחרה, נחתמים חוזים. חוזה אחד נערך בין התורמת למרפאה, וחוזה נוסף בין המרפאה למקבלת התרומה. בדרך כלל יכללו בחוזה הסעיפים הבאים:

  • המרפאה מתחייבת למסור לתורמת מספר מסוים של ביציות באיכות טובה.
  • האם הביציות תחולקנה בין מספר מקבלות תרומה או שהן תמסרנה למקבלת תרומה אחת בלבד.
  • המרפאה מתחייבת לממן את הביטוח הרפואי של התורמת בזמן התהליך.
  • הסדרי התשלום: מה הסכום שיועבר לצדדים במקרה שהם אינם מעוניינים להמשיך את התהליך בכל אחד מהשלבים. מה הסכום שיועבר במקרה שלא הצליחו לשאוב ביציות או שהיה צורך להפסיק את הטיפול מסיבה בריאותית.
  • מקבלת התרומה מוכרת בתור אימו הבלעדית של הילד לכל דבר ועניין.
  • ברוב המקרים מקבלת התרומה מתחייבת שלא להתחקות אחרי זהותה של התורמת. לפעמים התורמת מסכימה לחשיפת זהותה כשהילד מגיע לגיל מסוים, ויש מרפאות שמפגישות את התורמת ומקבלת התרומה.
  • איזה מידע רפואי על האמא הגנטית ימסר לילד במקרה הצורך, למשל אם הילד זקוק להשתלת מח עצם.

ההכנה התרופתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורמת מקבלת טיפול הורמונלי שמגרה את השחלות לייצר כמות גדולה של זקיקים. תהליך ההכנה התרופתית נמשך שבועיים-שלושה. במשך התקופה הזאת, יש צורך לבצע מעקב של אולטרסאונד ובדיקות דם תכופות. התורמת מתחייבת להימנע מעישון ושתיית אלכוהול בזמן הטיפול, ואסור לה לקיים מגע מיני בלתי מוגן. במקביל, נותנים למקבלת התרומה טיפול באסטרוגן ופרוגסטרון שיעבה את רירית הרחם. מרפאת הפוריות מסנכרנת את המחזורים של מקבלת התרומה ושל התורמת כדי שהרחם של האחת יהיה מוכן בדיוק בזמן שבו שואבים את הביצית מהשנייה.

שאיבת הביציות, הפריה והחזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביום המתאים שואבים את הביציות על ידי מחט שמוחדרת לשחלות. את שאיבת הביציות מבצעים בהרדמה כללית. מיד אחרי השאיבה מפרים את הביצית בזרע של בן הזוג או בזרע של תורם. את הביצית המופרית מדגירים במעבדה, ואחרי מספר ימים מחזירים את העוברים המופרים לרחם של מקבלת התרומה. את ההחזרה מבצעים בעזרת קטטר דק שמוחדר לצוואר הרחם. תהליך ההחזרה אינו כרוך בחוסר נעימות. את העוברים שלא הוחזרו אפשר להקפיא ולהשתמש בהם לניסיון נוסף. מקבלת התרומה תעבור בדיקת הריון 12-14 ימים אחרי ההחזרה. אם הושג הריון, ממשיכים לתת תמיכה הורמונלית במשך מספר שבועות.

אחוזי הצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההריון הראשון מתרומת ביצית הושג בשנת 1984. בשנת 2000 דיווחו 400 מרכזי הפריה בארצות הברית כי מתוך 6000 מחזורי הפריה, הושג אחוז הצלחה של 43.4% לידות של תינוק חי. אחוזי ההצלחה יורדים אם מחזירים עוברים מוקפאים. האישה המבוגרת ביותר שעברה את התהליך היא אומקארי פנוואר מהודו, שילדה זוג תאומים בגיל 70 .

הסיכונים שבתהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיכון לתורמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דימום מהתהליך הכירוגי של השאיבה
  • גירוי יתר של השחלות
  • לעתים נדירות הפרעות בתפקודי הכבד.

הסיכונים לטווח ארוך עדיין לא נלמדו מספיק.

הסיכון למקבלת התרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מקבלת התרומה עלולה להידבק בכל מחלה זיהומית של התורמת כמו איידס או צהבת.
  • הסיכוי להריון מרובה עוברים הוא גבוה יותר בתרומת ביצית.

גישת ההלכה היהודית לנושא תרומת הביצית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הרבנים מכל הזרמים מתירים את תרומת הביצית. קיימת מחלוקת הלכתית לגבי זהותה של האם. חלק מהרבנים קובעים כי מקבלת התרומה היא האמא, מכיוון שהיא זאת שנושאת את הוולד בבטנה, מביאה אותו לעולם ומגדלת אותו. רבנים אחרים קובעים כי תורמת הביצית היא האמא, מכיוון שהנשמה נוצרת באדם עוד לפני תחילת ההריון. על מנת למנוע חשש של גילוי עריות, מעדיפים להשתמש בתורמת שאינה יהודיה. במקרה של תרומה מלא יהודיה, יש הדורשים שהילד יעבור גיור בזמן ברית המילה.‏[1]

המעמד החוקי של תרומת ביצית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עפ"י סעיף 4(1) לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית) משנת 1987, רק אישה שעוברת בעצמה טיפולי פוריות יכולה לתרום ביציות. אסור לקבל תרומה מחברה טובה או מקרובת משפחה. מאז שהואשמו רופאים בכירים ב"פרשת גניבת הביציות", אין כמעט רופאים המוכנים לבקש תרומה ממטופלת שלהם ואין נשים רבות המוכנות לתרום. ישראליות שזקוקות לתרומה נאלצות לעבור את התהליך בחו"ל, בעיקר במזרח אירופה או בקפריסין. קופות החולים משתתפות בחלק קטן בלבד מהעלות.

בשל מצוקתן של אלפי נשים, התעורר צורך דחוף להתיר בחוק את התרומה ממי שאינה עוברת טיפולים בעצמה. בשנת 2000 החליט שר הבריאות שלמה בניזרי להקים ועדה ציבורית-מקצועית בראשותו של ד"ר מרדכי הלפרין אשר תבחן את ההבטים המשפטיים, האתיים, החברתיים וההלכתיים הקשורים לנושא הנ"ל.

מספר הצעות חוק בנושא הועלו, בגלגולים שונים, החל משנת 2001. ב-8 במאי 2007, עברה הצעת החוק בקריאה ראשונה, שעיקריה:

  • התורמת צריכה להיות בת 21-35, נשואה או רווקה, בריאה בגופה ובנפשה.
  • אישה תוכל לתרום ביצית רק שלוש פעמים במהלך חייה, ובין תרומה לתרומה יהיה הפרש זמן של שישה חודשים לפחות.
  • כל תורמת תוכל לתרום מהביציות שלה לתשע נשים לכל היותר.
  • התורמת ומקבלת התרומה תהיינה בנות אותה הדת.
  • התורמת ומקבלת התרומה צריכות להישאר אנונימיות במהלך התהליך.
  • ועדת מעקב שתפקח על רישום התרומות ועל חלוקת הביציות.
  • יוקם מאגר חסוי של ילדים שנולדו מתרומת ביצית.
  • תוקם וועדת חריגים, שתאשר בקשה לתרומה בתוך המשפחה.

ב-7 ביוני 2010 עבר החוק בקריאה שלישית בכנסת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]