הפריה מלאכותית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הפריה מלאכותית היא טכנולוגיה רפואית, במגוון שיטות, המשמשת להפריה שלא באמצעות קיום יחסי מין. השיטה משמשת למתן מענה לבעיות אי פריון, וכן להפריה של נשים שמסיבות שונות מעדיפות שלא לעשות זאת באמצעות קיום יחסי מין. בבעלי חיים בחקלאות המתועשת נהוגה הפריה מלאכותית באמצעות הזרעה מלאכותית. רקע תאורטי דווח ראשון על הפריה מלאכותית התרחש בשנת 1884; פרופסור פילדלפי לקח את זרע מסטודנט "שנראה הכי טוב" כדי להפרות אישה מורדמת. האישה לא נודעה בהליך, וגם בעלה העקר. המקרה דווח 25 שנים לאחר מכן במגזין רפואי. בשנות ה-80 מהמאה הקודמת, הפריה מלאכותית בוצעה מדי פעם, אשר רופאים הזריקו זרע לתוך הבטן התחתונה דרך חור או חתך ניתוחי, בכוונה לתת לזרע למצוא את הביצית.

אי פריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עקרות

אי-פריון הינו בעיה או הפרעה במערכת הרבייה. האבחנה מתבצעת בדרך-כלל לאחר שבני הזוג קיימו יחסי מין מלאים ללא אמצעי מניעה במשך שנה ברציפות ללא התעברות. על-פי הגדרה זו, כ-10% מכלל הזוגות יאובחנו כסובלים מאי פוריות.

ב-40%-55% הגורם לבעיה אצל האישה, והליקוי יכול להיות הורמונלי וקשור להפרעה בתהליך הביוץ, או מכני עקב בעיה במערכת הרבייה. ב-25%-40% מהמקרים הבעיה היא אצל הגבר, ומקורה בליקויים שונים בזרע או בעיה חסימתית. ב-10% מהמקרים מאובחן ליקוי אצל שני בני הזוג. ב- 10% מהמקרים הסיבה לאי הפריון אינה ידועה ונקראת בלשון המקצועית אי פריון אידיופטי.

אצל בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל בני אדם הפריה מלאכותית הינה אמצעי להשגת הריון שאינו כרוך בקיום יחסי מין. בני זוג שמתקשים להיכנס להריון יכולים להפיק תועלת באמצעות דיוקם של הזמן והמיקום של תאי הזרע, כאשר זה יכול להתגבר על מקרים שבהם מערכת החיסון של האישה יכולה לדחות את הזרע של בן זוגה. במקרה שאי אפשר להשתמש בזרע של בן זוגה, אפשר להיעזר בזרע של תורם אחר. גם כן, זהו אמצעי לאישה להרות כאשר זוג של שתי נשים מבקשות להיות "הורים" לילד או אישה אחת שאין לה בן זוג גברי הן מבחינת רצונה האישי בלא להיות אישה לבן זוג גברי והן מבחינת חולשה פיזית אצל הגבר שמגבילה קיום יחסי מין ביניהם. חשוב לציין, נשים שיש להן בעיות בצוואר הרחם כגון צלקות בצוואר הרחם, חסימה בצוואר הרחם מאנדומטריוזיס או שריר צוואר הרחם עבה עשויות ליהנות גם מהפריה מלאכותית שכן הזרע חייב לעבור דרך צוואר הרחם כדי שתבוצע ההפריה. שיטה זו משמשת לעתים קרובות לזוגות מאותו מין שרוצים להביא ילד ביולוגי.

הפריה מלאכותית בבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסוף זרע מחזיר
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזרעה מלאכותית

הפריה מלאכותית בבעלי חיים מכונה הזרעה מלאכותית, והיא מבוצעת על-פי רוב לשם השבחה גנטית ומסיבות כלכליות. שיטה זו היא למעשה אמצעי המשכלל את יישום עיקרון הברירה הטבעית של בעלי חיים לפי תכונותיהם המתאימות לצורכי האדם.

ליישום השיטה נאסף זרע מזכרים מובחרים, והוא נמכר לכל דורש.

שיטות טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול המקובל לאי פריון הוא בהפריה מלאכותית. הטיפול מתבצע בהתאם לאבחנה המדויקת של הגורם או הגורמים לאי הפריון, לעתים משולבות מספר שיטות טיפול, וזאת על מנת לנצל את היתרונות של כל שיטה ושיטה. מקובל לחלק את שיטות הטיפול לשתי קבוצות עיקריות:

  1. שיטות שונות של הפריה שאינה חוץ גופית ( Non IVF Treatments)
  2. שיטות שונות של הפריה חוץ גופית (הח"ג IVF).

קיימת כיום הגישה של טיפולים נוספים כגון קבוצות תמיכה, טיפולים של רפואה סינית ואחרים. זוגות שלא מצליחים להרות לאחר טיפולי הפריה יכולים לפנות לאפשריות אחרות כדוגמת פונדקאות או אימוץ ילדים.

סיכונים כרוכים בהפריה חוץ גופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקראיות בתהליך ההפריה המלאכותית הוליכה את החוקרים שוליים ועכבה אותם כמעט 25 שנה כדי לאבחן שהילדים הנולדים דרכה אכן נמצאים בסיכון רפואי גבוה יותר. במשך רוב שנות השמונים והתשעים סברו שאין להפריה החוץ-גופית השפעה על תוצאות הלידה, מלבד בעיות הכרוכות בלידה מרובת עוברים: שליש מן ההריונות מסתיימים שלא בכוונה תחילה בלידת תאומים או שלישיות. זוהי תוצאה של הנוהל הנפוץ הדרך הנפוצה להפריה חוץ גופית הינה השתלה ברחם שש, שמונה ואפילו עשר ביציות מופרות בכל סבב טיפולים בתקווה שלפחות אחת מהם "תיקלט". (שליש מן ההריונות מסתיימים -שלא בכוונה- בלידת תיאומים ושלישיות ואפילו רביעיות.) כשהמחקרים הראשונים העלו את החשש לסיכונים והראו שבהריונות שהחלו בהפריה חוץ-גופית שיעור ההפלות כפול, שיעור הלידות של ולדות מתים ושל מות ילודים גדול פי שלושה ושיעור ההריונות מחוץ לרחם גדול פי חמישה, ייחסו רבים את הבעיות להריונות מרובי העוברים ולא להפריה החוץ-גופית עצמה.

ואולם, בשנת 2002 לא היה אפשר עוד להתעלם מהצד האפל של ההפריה החוץ-גופית. במארס 2002 פרסם "כתב העת לרפואה של ניו אינגלנד" שני מחקרים שהראו שיש בעיות גם אם מביאים בחשבון את שיעור הלידות מרובות העוברים בהפריה החוץ-גופית. אחד המחקרים בדק את משקלם בלידה של יותר מ- 42,000 תינוקות אמריקנים שהורתם בטיפולי פוריות, כולל הפריה חוץ-גופית, בשנים 1997-1996 והשווה אותם למשקלם של יותר משלושה מיליון תינוקות שנולדו לאחר הריון רגיל. גם אם הוציאו מכלל חשבון את הפגים ואת הנולדים בלידות מרובות עוברים, נמצא סיכוי גבוה פי 2.5 שתינוקות מבחנה ייוולדו במשקל נמוך מהרגיל - פחות משני ק"ג וחצי. במחקר השני בדקו יותר מ-5,000 תינוקות שנולדו באוסטרליה בין השנים 1993 ו-1997, 22% מתוכם נולדו לאחר הפריה חוץ-גופית. נמצא שהסיכוי שתינוקות ההפריה החוץ-גופית יסבלו מפגמים מולדים חמורים, בייחוד מומים כרומוזומליים ומומים במערכת השרירים והשלד, גבוה פי שניים בהשוואה לתינוקות רגילים. החוקרים האוסטרלים משערים שהבעיות הללו נגרמות כנראה מהשימוש בחומרים מעוררי ביוץ או בתרופות המיועדות לשמור על ההיריון בשלביו הראשונים. בנוסף, גם הגורמים שתרמו מלכתחילה לאי-פוריות עלולים להגדיל את הסיכוי למומים ביילוד. ייתכן שהאשמה מוטלת גם על טכניקת ההפריה עצמה. באחת משיטות ההפריה מזריקים זרע לתוך הביצית, דבר המאפשר גם לתא זרע פגום, שבתהליך נורמלי לא היה מצליח לחדור לביצית, להפרות אותה, ולהביא לעולם תינוק שסובל ממומים התפתחותיים שלא היה נולד אלמלא ההפריה.

ברור שהסיבה לכך שסיכונים אלו נותרו עלומים במשך יותר מעשרים שנים של ניסיון בהפריה חוץ-גופית היא שמעולם לא הוקמה שום מערכת שתעקוב אחר התוצאות. "לו תמכה הממשלה בהפריה החוץ-גופית, התחום היה מתקדם הרבה יותר מהר," אומר דיואן אלכסנדר, מנהל המכון האמריקני לבריאות הילד ולהתפתחות אנושית. "אבל, כפי שהעניין התגלגל, המכון מעולם לא תקצב מחקר מכל סוג שהוא בהפריה אנושית חוץ-גופית." אלכסנדר מכנה את מה שקרה "לא יאומן ומביך".

למרות שהחסרונות הרפואיים של ההפריה החוץ-גופית מתחילים להתברר, לא התגשמו מעולם רבות מן התחזיות המבהילות ביותר שהתריעו על התולדות הצפויות של ההפריה החוץ-גופית. למשל, אחד התסריטים טען שהדבר יוביל לתופעה של "רחם להשכיר", מעמד נחות של נשים מדוכאות שיקבלו שכר כדי שישאו ברחמן את ילדי העשירות הלא-פוריות. אבל הפונדקאות התבררה כיקרה ומסובכת נפשית לכל הנוגעים בדבר, ומעולם לא נעשתה נפוצה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.