B-29 סופרפורטרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
B-29 של חיל האוויר האמריקני

B-29 (מכונה Superfortress: מבצר-על) - מפציץ כבד מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. במהלך מלחמת העולם השנייה, היה המפציץ העיקרי של חיל האוויר האמריקני בזירת האוקיינוס השקט. מטוס מתקדם לזמנו - עם תא נוסעים מדוחס אוויר, מערכת בקרת אש ותותחים בשלט רחוק. תוכנן במקור כמפציץ יום בגובה רב, אך שימש בעיקר להפצצות בעירה ליליות בגובה נמוך. מפציץ מדגם זה הטיל את פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי, באוגוסט 1945. עד ליציאתו משירות בשנת 1960, נבנו כ-3,970 מטוסים.

תהליך הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת בואינג החלה לתכנן מפציץ כבד מתקדם בשנת 1934, במקביל לפיתוח המפציץ B-17. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, פרסם חיל האוויר האמריקני דרישה למפציץ ארוך-טווח (8,000 קילומטר), שיוכל לתקוף מטרות באירופה ולחזור בטיסה לאמריקה. בשנת 1940 פרסם חיל האוויר דרישה למפציץ כבד שיפעל בזירת האוקיינוס השקט, ובחר בדגם ה-B-29 של חברת בואינג (דגם הניסוי כונה XB-29). בהתאם לדרישות הצבא, חומש המטוס בתותחים נוספים בקוטר מוגדל (להגנה ממטוסי קרב). טיסת הבכורה של המטוס נערכה בספטמבר 1942, וההזמנה המקורית מנתה 1,500 מטוסים. בבניית המטוסים השתתפו ארבעה מפעלים עיקריים: מפעלי בואינג בוושינגטון ובקנזס, מפעל בל הליקופטר בג'ורג'יה ומפעל חברת גלן ל. מרטין בנברסקה.

השירות במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס תוכנן להמריא לתקיפות על יפן מבסיסים בדרום סין, כאשר הבסיס העיקרי נמצא בהודו - ללא קשר יבשתי. המטוסים הראשונים הגיעו להודו באפריל 1944, והטיסה הראשונה לסין נערכה ב-24 באפריל 1944. משימת התקיפה הראשונה נערכה ב-5 ביוני 1944, על מפעלי רכבת בבנגקוק. בתקיפה השתתפו 77 מטוסים שהמריאו מהודו, וחמישה מטוסים אבדו.

ההתקפה הראשונה על יפן (מפעל ברזל ופלדה) נערכה ב-15 ביוני 1944, והשתתפו בה 47 מטוסים שהמריאו מסין. מטוס אחד נאלץ לבצע נחיתת חירום ביפן, והושמד על ידי מטוסי קרב יפניים.

ההתקפות על יפן היו מסובכות ויקרות, ולכן לא נערכו התקפות רבות. מועדי ההפצצות: 7 ביולי 1944 (14 מטוסים), 29 ביולי (70), 10 באוגוסט (24), 20 באוגוסט (61), 8 בספטמבר (90), 26 בספטמבר (83), 25 באוקטובר (59), 12 בנובמבר (29), 21 בנובמבר (61), 19 בדצמבר (36) והאחרונה ב-6 בינואר 1945 (49 מטוסים). המטוסים השתתפו בתקיפת מטרות רבות אחרות בדרום-מזרח אסיה.

בעקבות כיבוש איים סמוכים ליפן בסוף 1944, המטוסים הוצבו בבסיסים החדשים והחלו להפציץ את יפן בתדירות גבוהה. בתקיפה הראשונה (24 בנובמבר) השתתפו 111 מטוסים, שהפציצו את העיר טוקיו.

ב-6 באוגוסט 1945, מפציץ B-29 בשם "אנולה גיי" הטיל את פצצת האטום הראשונה, על העיר היפנית הירושימה. ב-9 באוגוסט הטיל מפציץ דומה, בשם "בוקסקר" את פצצת האטום השנייה, על העיר היפנית נגסאקי. הפצצות אלה הביאו לכניעתה של יפן, ולסיומה של המלחמה.

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוסים השתתפו במלחמת קוריאה (יוני 1950 - יולי 1953), במהלכה הטילו כ-200 אלף טון של פצצות. המטוסים הוצאו משירות פעיל בשנת 1960.

נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנשי צוות: עשרה - טייס, טייס-משנה, מהנדס טיסה, מטיל פצצות, נווט, קשר וארבעה תותחנים.
  • אורך: 30 מטר.
  • מוטת כנפיים: 43 מטר.
  • גובה: 8.5 מטר.
  • משקלים: ריק - 34 טון, מלא - 54 טון, מרבי - 60 טון.
  • הנעה: ארבעה מנועים רדיאליים מוגדשי טורבו, בעלי הספק של 2,200 כ"ס כל אחד.
  • מהירות: שיוט - 350 קמ"ש, מרבית - 570 קמ"ש.
  • טווח טיסה: 5,000 עד 9,000 קילומטר.
  • סייג רום: 10,000 מטר.
  • חימוש: 12 מקלעים כבדים נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ, תותח נ"מ אחורי בקוטר 20 מ"מ ומטען פצצות במשקל של 9 טון.