בואינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בואינג
הלוגו של בואינג
סוג: חברה ציבורית, נסחרת ב-NYSE תחת BA
שנת הקמה: 1916
משרד ראשי: שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
מייסדים: ויליאם בואינג
אנשי מפתח: ג'יימס מק'נרני - יו"ר ומנכ"ל
מוצרים עיקריים: מטוסים ומסוקים אזרחיים וצבאיים, מערכות חלל
שווי שוק: 98.63 מיליארד דולר (יוני 2014)
הכנסות: 68.5 מיליארד דולר (2011)
רווח: 4 מיליארד דולר (2011)
עובדים: 171,700 (2012)
www.boeing.com

בואינגאנגלית: Boeing) היא חברה אמריקנית רב לאומית, העוסקת בתעופה ובמערכות חלל. החברה נוסדה בידי ויליאם בואינג בשנת 1916, התרחבה במהלך השנים ובשנת 1997 התמזגה עם מקדונל דאגלס. שתי החטיבות העיקריות שלה הן החטיבה הצבאית (מוצרי צבא וחלל) והחטיבה למטוסי נוסעים. בואינג היא היצואנית הגדולה ביותר של ארצות הברית, ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק ונכללות במדד דאו ג'ונס.

בשנת 2001, עבר מטה החברה מסיאטל, וושינגטון לשיקגו, אילינוי .

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הוקמה ב-15 ביולי 1916 בסיאטל, על ידי ויליאם בואינג (סוחר עצים) וג'ורג' וסטרוולט (מהנדס בחיל הים האמריקני). השם "בואינג" ניתן לחברה בשנת 1917.

בשנת 1927 בואינג הקימה חברת תעופה. בשנת 1929 רכשה מספר חברות תעופה, לרבות יצרנית המנועים "פראט אנד ויטני". חברת תעופה נוספת נרכשה בשנת 1930.

בשנת 1934 הקבוצה פוצלה לשלוש חברות נפרדות, בעקבות דרישת הממשל להפרדה בין יצרניות מטוסים לחברות תעופה: בואינג (יצרנית תעופה), יונייטד איירליינס (חברת תעופה) ויונייטד איירקראפט (יצרנית רכיבים). בעקבות הפיצול הכפוי, המייסד ויליאם בואינג עזב את החברה.

בעקבות דרישה של חברת התעופה "פאן-אמריקן" פותח מטוס נוסעים אמפיבי, בשם בואינג 314 ("קליפר"). המטוס טס לראשונה ביוני 1938, והיה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בתקופתו (נשא 90 נוסעים). משנת 1939 המטוס טס ליעדים רבים בכל העולם, לרבות בריטניה.

בשנת 1938 בואינג הציגה את דגם 307 - מטוס הנוסעים מדוחס האויר הראשון בעולם.

במהלך מלחמת העולם השנייה החברה ייצרה בעיקר מפציצים עבור חיל האוויר האמריקני. מחודש מרץ 1944 החברה הרכיבה מעל 350 מטוסים בכל חודש. במסגרת המאמץ המלחמתי, חברות התעופה האמריקניות שיתפו פעולה: חברת לוקהיד השתתפה בבניית ה-B-17, וחברות בל הליקופטר ומרטין השתתפו בבניית ה-B-29.

אחרי המלחמה בוטלו ההזמנות למפציצים, וכ-70 אלף מעובדי החברה פוטרו. החברה פיתחה מטוס נוסעים גדול שפותח ממטוס צבאי (סטרטוקרוזר - שירת בחיל האוויר הישראלי, בשם "ענק"), אך הוא לא נמכר בהצלחה. המוצרים המוצלחים של החברה היו מטוסי תובלה צבאיים ומטוסי תדלוק.

שנות החמישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות החמישים, עם היווצרות המלחמה הקרה מול ברית המועצות, החברה פיתחה טילי נ"מ (נגד מטוסים) מונחים וטילים בליסטיים.
מספרי הדגם של מטוסי הנוסעים שייצרה בואינג החל תקופה זו הם פלינדרומים תלת ספרתיים המתחילים ומסתיימים בספרה 7.

בשנת 1958 הוצג הבואינג 707 - מטוס הנוסעים הסילוני האמריקני הראשון. מונע בארבעה מנועים, הוא נשא 156 נוסעים לטווחים ארוכים (נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי, בשם "ראם"). המטוס התחרה בהצלחה מול מטוס ה"דה הבילנד קומט" הבריטי, והפך את בואינג ליצרנית מטוסי הנוסעים המובילה בעולם. בנוסף מטוס ה-707 ביצע טיסה מתל אביב לניו יורק במשך 9 שעות ו-33 דקות בהצלחה ללא עצירה לתדלוק. בהמשך הוצג הבואינג 727 - מטוס נוסעים תלת-מנועי לטווחים בינוניים, שנמכר בהצלחה רבה ויוצר עד שנת 1984.

שנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 בואינג רכשה יצרנית מסוקים, ובשנת 1961 הציגה מסוק תובלה כבד בשם CH-47 צ'ינוק ומסוקים נוספים.

בשנת 1967 הוצג הבואינג 737, מטוס נוסעים דו-מנועי לטווחים קצרים ובינוניים. המטוס הפך לאחד מכלי הטיס הנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה, ויוצר בגרסאות שונות.

בשנת 1968 הוצג הבואינג 747. המטוס טס לראשונה בשנת 1969, נמכר בהצלחה משנת 1970, ונחשב למטוס הנוסעים הבולט ביותר של העשורים האחרונים. הוא היה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בעולם (נושא כ-450 נוסעים בשתי קומות), עד להופעתו של האיירבוס A380.

שנות השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העשור החברה נקלעה למשבר בעקבות צמצום תוכנית אפולו, עיכובים בפיתוח וייצור הבואינג 747, החלטת הממשל האמריקאי מיום 20 במאי 1971 על ביטול סיבסוד התכנון של מטוס נוסעים על-קולי מדגם בואינג 2707 שהיה אמור להתחרות בקונקורד האירופי ובעקבות כך החלטת הנהלת החברה לבטל את הפרויקט, ומיתון בתעשיית התעופה (הזמנות מעטות). בעקבות המשבר, החברה נאלצה לפטר מחצית מעובדיה.

הצלחתו של הבואינג 747 הוציאה את החברה מהמשבר, והוא יוצר בגרסאות שונות. החברה מכרה 1,418 מטוסים מדגם זה, נכון לספטמבר 2010.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג 767ER של חברת אל על

במהלך שנות השמונים החברה מכרה בהצלחה מטוסי נוסעים לחברות תעופה ולצבאות, ונאלצה להתמודד עם יצרנית התעופה האירופית שהוקמה במטרה להתחרות בה - איירבוס. בואינג הציגה מטוס נוסעים צר-גוף (מעבר אחד בין המושבים) בשם בואינג 757, מטוס נוסעים רחב גוף (שני מעברים) בשם בואינג 767 וגרסאות חדשות של הבואינג 737. שלושת הדגמים נמכרו בהצלחה רבה.

החברה השתתפה בפרויקט מעבורת החלל, ותרמה מניסיונה כשותפה בתוכנית החלל אפולו לפרויקטים נוספים בתחום החלל, לרבות פרויקט תחנת החלל הבינלאומית.

בתחום הצבאי, החברה עסקה בפיתוח מסוק הקרב RAH-66 Comanche (קומאנצ'י, מסוק יקר שפיתוחו בוטל בסופו של דבר), טילים מתקדמים ומערכות נוספות.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 הוצג הבואינג 777, מטוס הנוסעים המתקדם ביותר של החברה. המטוס דו-מנועי, ארוך טווח ונושא עד 400 נוסעים. הוא המטוס הראשון בעולם שתוכנן באמצעות תוכנות מחשב בלבד (ללא ניסויים בדגמים גדולים), ונמכר בהצלחה רבה.

בנוסף, הוצגו גרסאות חדשות לבואינג 737 - 600, 700, 800 ו-900.

בשנת 1996 רכשה בואינג את יצרנית התעופה רוקוול, ובשנת 1997 הושלם המיזוג עם יצרנית התעופה מקדונל-דאגלס.

השנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בואינג מתקשה להתחרות באיירבוס, שמציעה מגוון רחב של מטוסים מתקדמים. בשנת 2003 היא איבדה את נתח השוק הגדול ביותר לאיירבוס, אך חזרה וזכתה בו ב-2006, וכיום היא בעלת נתח שוק של 55% מהמטוסים האזרחיים הנמכרים בעולם. מטוס עתידי לצאת הוא הבואינג 787- מטוס נוסעים חדש לחלוטין, שמצטיין בצריכת דלק נמוכה וביעילות כלכלית מרבית.

בשנת 2000 יוצר מטוס חדש- בואינג 717. מטוס זה יכול להטיס 106 אנשים במחלקת תיירות. המטוס לא זכה להצלחה רבה, ויצורו הופסק בשנת 2006, אך בואינג הודיעה שתספק שירותים למטוס למרות הפסקת ייצורו.

בשנת 2004 הופסק ייצור הבואינג 757 (מעל 1,000 מטוסים נבנו), וייצורו של הבואינג 767 יימשך רק אם יזכה במכרז של חיל האוויר האמריקני למטוס תדלוק.

בשנת 2001 בואינג הפסידה במכרז הענק לפיתוח מטוס קרב חמקן רב-משימתי (JSF). בדגם של בואינג (X-32) נתגלו פגמים בסיסיים, והוא הפסיד לדגם של לוקהיד מרטין (F-35).

משנת 2005 מנכ"ל, יו"ר ונשיא החברה הוא ג'יימס מקנרני.

בשנת 2006 החברה מפתחת גרסה משופרת של מטוס הבואינג 747 הוותיק. הגרסה החדשה תיקרא 747-8, ויתווספו למטוס עוד 35 מושבים. המטוס יתחרה באיירבוס A380.

בשנת 2011 החברה מפתחת גרסאות משופרות של מטוסי הבואינג 737-700, 737-800 ו-737-900. הגרסה החדשה שלו תקרא 737MAX. צריכת הדלק שלו תהיה נמוכה בכ-10-12% ממטוסי ה-Next Generation של היום.

כלי טיס בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מטוסי נוסעים: 707 - מטוס הנוסעים הסילוני הראשון של החברה (טווח בינוני - ארוך), 737 (טווח קצר - בינוני), 747 (טווח ארוך), 757 (טווח קצר - בינוני), 767 (טווח בינוני-ארוך), 777 (טווח בינוני-ארוך מאד), 787 (טווח קצר,בנוני,ארוך)
  • מטוסי קרב ומפציצים: B-1 לנסר‏, B-2‏, B-52‏, F-15‏, F/A-18 הורנט
  • מסוקים: AH-64 אפאצ'י, ורטול CH-46 אביר־ים, CH-47 צ'ינוק
  • מטוסים שונים: אוואקס (מודיעין), אייר פורס 1 (בשימוש נשיא ארצות הברית), V-22‏, C-17 ,KC-10 ,KC-135 ,KC-767 ,T-45.
  • חיל האוויר הישראלי מפעיל מטוסים מדגמי F-15 ("בז", "בז משופר" ו"רעם"), בואינג 707 ("ראם") ומסוקים מדגם AH-64 אפאצ'י ("פתן" ו"שרף") ועד סוף שנת 2014 צפוי גם להיכנס הV22.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]