M19

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M19
Messier object 019.jpg
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים: נושא הנחש
שמות נוספים: NGC 6273
תאריך גילוי: 5 ביוני 1764
סוג: צביר כדורי
בהירות: 6.8+
סיווג מורפולוגי: VIII
עלייה ישרה: 17ʰ 02ᵐ 37.69ˢ
נטייה: ‏04.6″ ‏16′ ‏26°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת: 7.9-
מרחק בשנות אור: 28,000
קוטר בשנות אור: 140

M19 (מ-Messier 19, נקרא גם NGC 6273) הוא צביר כדורי בקבוצת הכוכבים נושא הנחש הנמצא במרחק של כ-28,000 שנות אור ממערכת השמש. זהו הצביר הכדורי הפחוס ביותר שהתגלה עד היום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצביר התגלה על ידי שארל מסיה בשנת 1764 ותואר על ידו בקטלוג מסיה כ"ערפילית עגולה חסרת כוכבים". רק בשנת 1784 גילה האסטרונום ויליאם הרשל שזהו צביר.

בהירותו של הצביר היא מדרגה 6.8, דומה לבהירותם של הצבירים M10 ו-M12 הנמצאים באותה קבוצת כוכבים, וניתן להבחין בו בקלות באמצעות משקפת. על מנת לצפות בכוכבי הצביר, שהבהירים שבהם הם מדרגת בהירות 14 יש צורך בטלסקופ, בו ניתן גם להבחין בקלות באליפטיות של הצביר. הצביר קל לאיתור כ-8 מעלות ממזרח לאנטארס.

כמעלה וחצי ממזרח-דרום-מזרח ל-M19 נמצא הצביר הכדורי NGC 6293 שבהירותו היא מדרגה 8.4 ובערך באותו המרחק בכיוון צפון-צפון-מזרח נמצא הצביר הכדורי NGC 6284 העמום בהרבה שבהירותו היא מדרגה 9.5 בלבד. כ-3.8 מעלות מדרום לו על הגבול עם קבוצת הכוכבים עקרב נמצא הצביר הכדורי M62.

מאפייני הצביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתו של M19 היא אליפטית מאוד כך שלאורך הציר הראשי שלו יש כמעט כפול כוכבים מאשר לאורך הציר המשני. קוטרו לאורך הציר הראשי כ-140 שנות אור ומרחקו ממערכת השמש הוא כ-28,000 שנות אור כך שגודלו הזוויתי הוא כ-17 דקות קשת. זהו אחד מהצבירים הקרובים ביותר למרכז הגלקסיה, כ-5,200 שנות אור בלבד ועוצמת כח הכבידה של מרכז הגלקסיה הוא כנראה הגורם לצורתו הפחוסה. מכדור הארץ הוא נראה כ-9 מעלות ממזרח למרכז הגלקסיה.

צפיפותו של M19 גבוהה ועד היום התגלו בו 4 משתני RR בנבל. עוצמת ההארה הכוללת של הצביר היא יותר מפי 120,000 מעוצמת ההארה של השמש והספקטרום הכולל של אור הצביר מתאים לסוג ספקטרלי F5.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • M19 בקטלוג מסיה באתר SEDS.
  • M19 באתר SIMBAD.