גלקסיית אנדרומדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלקסיית אנדרומדה
Andromeda Galaxy (with h-alpha).jpg
גלקסיית אנדרומדה באור נראה דרך מסנן H-α (אדום)
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים: אנדרומדה
שמות נוספים: M31 ,NGC224
תאריך גילוי: ימי קדם
סוג: גלקסיה ספירלית
בהירות: 3.4+‏[1]
סיווג מורפולוגי: SA(s)b I-II
עלייה ישרה: 00ʰ 42ᵐ 44.3ˢ
נטייה: ‏9″ ‏16′ ‏41°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת: 21-
מרחק בשנות אור: 60,000 ± 2,540,000
קוטר בשנות אור: 220,000
מסה במסות שביל החלב: 1.25
מספר כוכבים: ‎1012
הסחה לאדום בק"מ/שנייה: 1 ± 301-

גלקסיית אנדרומדה (נקראת גם M31 או NGC224) היא גלקסיה ספירלית בהירה והיא הקרובה ביותר לגלקסיה שלנו‏[2], שביל החלב. אנדרומדה היא הגלקסיה הגדולה היחידה שניתן לראות מכדור הארץ בעין בלתי-מזוינת והיא גם העצם המרוחק ביותר - כ-2.5 מיליוני שנות אור שניתן לראות ללא ציוד עזר. גלקסיית אנדרומדה נקראת על שם קבוצת הכוכבים אנדרומדה שבתחומה היא נמצאת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלקסיית אנדרומדה נראית בבירור כערפילית בהירה עם דרגת בהירות 3.44, העצם השני בבהירותו בקטלוג מסיה אחרי הפליאדות, כך שקיומה היה ידוע כבר בעת העתיקה. התעוד הידוע הראשון שלה הוא משנת 964 באטלס הכוכבים של האסטרונום הפרסי עבד אל רחמן אל-סופי, שם צויירה כענן קטן. התצפית המתועדת הראשונה באמצעות טלסקופ נעשתה על ידי האסטרונום הגרמני סימון מאריוס ב-15 בדצמבר 1612.‏[3] מאריוס ציין שזו ערפילית ללא כוכבים ושבהירותה גדולה יותר במרכזה. שארל מסיה צפה בה בשנת 1764 ויחס את גילויה למאריוס. הוא כלל אותה בקטלוג מסיה כ-M31, ותיאר אותה כערפילית חסרת כוכבים בצורת שני חרוטים בעלי בסיס משותף, שבהירותה יורדת ככל שמתרחקים ממרכזה. בשנת 1780 ויליאם הרשל העריך את קוטרה הזוויתי בכמעלה וחצי ובשל גודלה ובהירותה, שיער שהיא הערפילית הקרובה ביותר לכדור הארץ וציין ש"מרחקה הוא לכל היותר פי 2,000 ממרחקו של סיריוס".‏[3]

בשנת 1864 האסטרונום הבריטי ויליאם הגינס היה הראשון שערך ניתוח ספקטרוסקופי של האור המגיע מהגלקסיה והבחין שלא מדובר בספקטרום האופייני לערפיליות פליטה אלא בספקטרום האופייני לכוכבים. בשנת 1887 צולמה הגלקסיה על ידי אייזק רוברטס ולראשונה ניתן היה להבחין בצורתה הספירלית, אך רוברטס שיער שמדובר במערכת שמש בשלבי התהוות. בשנת 1912 נמדדה מהירותה הרדיאלית והתגלה שהיא נעה לכיוון השמש במהירות הגדולה ביותר שנמדדה עבור עצם שמימי כלשהו - כ-300 קילומטר/שנייה.‏[4] ממצא זה חיזק את ההשערה שמדובר בעצם הנמצא מחוץ לשביל החלב.

בשנת 1917 התגלתה בגלקסיית אנדרומדה נובה על ידי האסטרונום האמריקני הבר קרטיס. הבהירות המוחלטת של הנובה הייתה מדרגה 15 לעומת נובות עם דרגת בהירות ממוצעת סביב 5 בשביל החלב ומכך הסיק קרטיס שהמרחק של הערפילית הוא בערך פי 100 מהמרחק הממוצע של הנובות בשביל החלב, ולכן לא ייתכן שהיא נמצאת בתוך שביל החלב.‏[5] בשנת 1923 זיהה אדווין האבל משתנים קפאידיים בגלקסיית אנדרומדה ובאמצעותם חישב את המרחק אליה. מכיוון שלא היה מודע לקיומם של שני סוגים של משתנים קפאידיים, הוא טעה בחישוב המרחק והעריך אותו בכ-900,000 שנות אור בלבד,‏[6] אך היה בכך די כדי לקבוע באופן חד משמעי כי מדובר בגלקסיה מחוץ לשביל החלב. בשנת 1953, עם השלמת מצפה הכוכבים הר פאלומר נערכו מדידות מדויקות יותר שהראו שהמרחק לגלקסיית אנדרומדה הוא למעשה יותר מכפול.

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומה של גלקסיית אנדרומדה (מסומנת כ-M31) בקבוצת אנדרומדה

גלקסיית אנדרומדה קלה לזיהוי בשל בהירותה הגבוהה יחסית גם במקומות שאינם חשוכים לחלוטין. היא נמצאת בהמשך הקו המחבר את β באנדרומדה (מיראק) ואת μ באנדרומדה במרחק של כ-3.8 מעלות מ-μ באנדרומדה, כך ש-μ באנדרומדה נמצא בערך באמצע הדרך בינה ובין β באנדרומדה ונראית לעין ככתם עמום. באמצעות משקפת ניתן לראותה גם כאשר תנאי התצפית אינם מיטביים ואז היא נראית כאליפסה שאורכה הזוויתי כמעלה אחת - בערך פעמיים קוטרו של הירח המלא. רק צילום בחשיפה ארוכה מאפשר להבחין בזרועות הספירליות שמשתרעות על פני כ-3 מעלות - פי 6 מקוטרו של הירח המלא.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרחקה של גלקסיית אנדרומדה משביל החלב נמדד במספר אופנים:

  • שימוש במשתנים קפאידיים תוך זיהוי סוגם על ידי ניתוח הספקטרום שלהם נותן מרחק של כ-2.51 מיליוני שנות אור.‏[7]
  • בשנת 2005 זוהה כוכב משתנה לוקה המורכב מזוג כוכבים מסיווג ספקטרלי O ו-B, המקיפים זה את זה במחזוריות של כ-3.5 ימים. מניתוח הליקויים ניתן היה לחשב את רדיוסי הכוכבים ומניתוח הספקטרום קיבלו את טמפרטורת פני השטח וכך חושבה בהירותם המוחלטת ומההבדל בינה ובין הבהירות הנראית הוסק שמרחקם מכדור הארץ הוא כ-2.52 מיליוני שנות אור.‏[8]
  • לענקים אדומים יש בהירות מוחלטת מקסימלית, שאינה תלויה במסתם או במתכתיותם ועל ידי מדידת הבהירות הנראית של הענקים האדומים הבהירים ביותר בגלקסיית אנדרומדה ניתן להעריך שמרחקם הוא כ-2.56 מיליון שנות אור.‏[9]

מיצוע של שיטות המדידה נותן מרחק של קצת יותר מ-2.5 מיליוני שנות אור.

קוטר, מסה ומספר כוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום גלקסיית אנדרומדה באור תת-אדום על ידי טלסקופ החלל שפיצר

גלקסיית אנדרומדה נראית מכדור הארץ כאליפסה שאורכה הזוויתי כ-3.2 מעלות ורוחבה הזוויתי כמעלה. מכיוון שמרחקה הוא כ-2.5 מיליוני שנות אור נובע שקוטרה הוא כ-141,000 שנות אור. תצפיות שנעשו בשנת 2005 במצפה הכוכבים קק העלו שכוכבים שנצפים מסביב לגלקסיה למעשה שייכים לה וקוטרה האמיתי מגיע ל-220,000 שנות אור - יותר מפעמיים קוטר שביל החלב.‏[10]

מסתה של גלקסיית אנדרומדה לא ידועה במדויק ומוערכת בכ-1.2 טריליוני (1.2x1012) מסות שמש.‏[11] תצפיות עדכניות שנערכו על ידי טלסקופ החלל שפיצר גילו כי באנדרומדה כטריליון (1012) כוכבים,‏[12] פי שניים וחצי יותר מאשר בשביל החלב. עוצמת ההארה של הגלקסיה היא פי 26 מיליארד מעוצמת ההארה של השמש.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הליבה הכפולה של גלקסיית אנדרומדה בצילום טלסקופ החלל האבל

אנדרומדה היא גלקסיה ספירלית מסוג SA(s)b I-II. הגלקסיה נטוייה בזווית של 77 מעלות ביחס לקו הראיה אליה ולכן נראית אליפטית. תצפיות בתחום התת-אדום משנת 2007 הראו שייתכן ולמעשה זו גלקסיה בעלת מוט (Bar), כאשר המוט נמצא בכיוון ציר האליפסה הארוך, כפי שהגלקסיה נראית מכדור הארץ.‏[13]

לגלקסיה שתי זרועות ברורות המקיפות את מרכזה בכיוון השעון (במבט מכיוון כדור הארץ) כאשר הן הדוקות למדי והמרחק ביניהן הוא כ-13,000 שנות אור. בשולי הזרועות נמצאים אזורי H II. מחוץ לדיסקת הגלקסיה יש הילה דומה להילה של שביל החלב ובה כוכבים עם מתכתיות נמוכה. צילומים של טלסקופ החלל האבל הראו שלגלקסיה שני גרעינים במרכזה. ייתכן שהגלקסיה נוצרה בצורה זו, או שסיפחה אליה גלקסיה קטנה יותר שנלכדה בכוח משיכתה.‏[14]

את גלקסיית אנדרומדה מקיפות לפחות 15 גלקסיות לווייניות קטנות, רובן נמצאות במישור הקפה יחיד, הנטוי ב 56°- ביחס לציר הסיבוב הגלקטי.‏[15] השתיים הבהירות מביניהן מופיעות בקטלוג מסיה כ-M110 ו-M32 וניתנות לצפיה באמצעות משקפת איכותית.

דינמיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום גלקסיית אנדרומדה באור על-סגול על ידי טלסקופ החלל גלקס

מדידות ספקטרוסקופיות הראו שמהירות ההקפה של כוכבי הגלקסיה סביב מרכזה מגיעה ל-225 ק"מ/שנייה במרחק 1,300 שנות אור מהמרכז, יורדת לכ-50 ק"מ/שנייה במרחק 7,000 שנות אור מהמרכז ועולה בהדרגה עד למהירות של כ-250 ק"מ/שנייה במרחק 33,000 שנות אור מהמרכז. לאחר מכן המהירות שוב יורדת בהדרגה עד לכ-200 ק"מ/שנייה במרחק 80,000 שנות אור.‏[16] מניתוח המהירויות ניתן להסיק שליבת הגלקסיה בעלת מסה של כ-6 מיליארד מסות שמש ושהמסה גדלה לינארית עם הרדיוס עד למרחק 45,000 שנות אור ואז ממשיכה לגדול בקצב ההולך ויורד.

גלקסיית אנדרומדה מתקרבת למערכת השמש במהירות של כ-300 ק"מ לשנייה (כאלפית ממהירות האור), והיא אחת הגלקסיות הבודדות בעלות הסחה לכחול. בקצב זה עשויות גלקסיית אנדרומדה ושביל החלב להתנגש בעוד 3 מיליארדי שנים ולהפוך לגלקסיית ענק אחת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מידע באתר SIMBAD
  2. ^ ישנן גלקסיות ננסיות לווייניות של שביל החלב, הקרובות יותר מאנדרומדה. הגלקסיה הננסית הקרובה ביותר לגלקסיה שלנו היא Canis Major Dwarf, במרחק של כ-42 אלף שנות אור ממרכז שביל החלב, וכ-25 אלף שנות אור ממערכת השמש
  3. ^ 3.0 3.1 היסטוריה תצפיתית ב-M31 באתר SEDS
  4. ^ 1913, V. Slipher: The radial velocity of the Andromeda Nebula
  5. ^ 1917, H. D. Curtis: Novae in Spiral Nebulae and the Island Universe Theory
  6. ^ 1929, E. P. Hubble: A spiral nebula as a stellar system, Messier 31
  7. ^ I. D. Karachentsev, V. E. Karachentseva, W. K. Huchtmeier & D. I. Makarov A Catalog of Neighboring Galaxies, The Astronomical Journal, 127:2031–2068, 2004 April, p. 2034
  8. ^ I. Ribas, C. Jordi, F. Vilardell, E. L. Fitzpatrick, R. W. Hilditch, & E. F. Guinan: First Detemination of the Distance & Fundamental Properties of an Eclipsing Binary in the Andromeda Galaxy, The Astrophysical Journal, 635:L37–L40, 2005 December 10
  9. ^ A. W. McConnachie, M. J. Irwin, A. M. N. Ferguson, R. A. Ibata, G. F. Lewis, N. Tanvir: Distances and Metallicities for 17 Local Group Galaxies, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Volume 356, Issue 4, p. 983
  10. ^ S. C. Chapman, R. Ibata, G. F. Lewis, A. M. N. Ferguson, M. Irwin, A. McConnachie, N. Tanvir: A kinematically selected, metal-poor stellar halo in the outskirts of M31
  11. ^ N. W. Evans & M. I. Wilkinson: The mass of the Andromeda galaxy, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Volume 316, Issue 4, p. 929
  12. ^ New Scientist: Andromeda galaxy hosts a trillion stars, 06 June 2006
  13. ^ R. L. Beaton, S. R. Majewski, P. Guhathakurta, M. F. Skrutskie, R. M. Cutri, J. Good, R. J. Patterson, E. Athanassoula, & M. Bureau: Unveiling the Boxy Bulge & Bar of the Andromeda Spiral Galaxy,The Astrophysical Journal, 658: L91–L94, 2007 April 1, p. L91
  14. ^ מרכז גלקסיית אנדרומדה בתמונה של טלסקופ החלל האבל
  15. ^ A. Koch & E. K. Grebel: The Anisotropic Distribution of M 31 Satellite Galaxies: A Polar Great Plane of Early-Type Companions
  16. ^ V. C. Rubin, W. K. Ford: Rotation of the Andromeda Nebula from a Spectroscopic Survey of Emission Regions, Astrophysical Journal, vol. 159, p.379