M47 פטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M47 פטון
M47-.jpg
מידע כללי
סוג טנק בינוני
מדינה מייצרת Flag of the United States.svg  ארצות הברית
שנת ייצור 1951
דגם קודם M46 פטון
דגם עוקב M48 פטון
מידע טכני
אורך 8.5 מטרים (תותח קדימה)
רוחב 3.51 מטרים
גובה 2.95 מטרים
משקל 46 טון
מהירות 48 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 150 קילומטר
חימוש עיקרי תותח 90 מ"מ
חימוש משני שני מקלעים 7.62 מ"מ
מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בצריח
מנוע בנזין, 810 כוח סוס
מיגון 13-115 מילימטר
צוות 5

M47 פטון הוא טנק אמריקאי בינוני משנות ה-50 המוקדמות. הטנק שירת זמן קצר ואז הוחלף על ידי ה-M48 פטון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של ה-M47 בM46 פטון. מכוון שמלכתחילה היה ברור שה-M46 הוא פתרון זמני, הוחלט על פיתוח טנק שיחליף אותו עוד לפני כניסתו לשרות. כתוצאה ממלחמת קוריאה הפך תהליך התכנון לדחוף, ועל כן הפך בסופו של דבר גם ה-M47 למגשר פער והיה בשרות זמן קצר לפני שהוחלף. בשנת 1952 נכנס הטנק לשרות, ומחליפו נכנס לשירות רק שנה לאחר מכן. למרות זאת, ה-M47 היה עוד חוליה בפיתוח סדרת הפטון, שדגמיה המאוחרים, ה-M48 וה-M60 שלה הם מהנפוצים והחשובים בעולם עד היום.

M47[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-M47 היה למעשה שדרוג נוסף של הM26 פרשינג. תובת הטנק הייתה כמעט זהה לזו של ה-M26/M46, עם שינוי בזווית של חזית התובה ושינוי בקוטר טבעת הצריח. השינוי בטבעת הצריח נעשה כדי לאפשר את החלפת הצריח בצריח חדש, שתוכנן באופן ממוגן ונוח יותר. החימוש העיקרי היה תותח 90 מילימטר, שאליו נוסף מד טווח אופטי. השריון היה דומה לשריון הפרשינג - 115 מילימטר במקומות העבים. הטנק היה הטנק הבינוני האחרון שנבנה בארצות הברית והיו לו 5 אנשי צוות. משקל הטנק היה 46 טון, אך למרות העלייה במשקל (יחסית לקודמיו), לא הייתה נפילה בביצועים הודות למנוע הבנזין המשופר שהפיק 810 כ"ס. הבעיה העיקרית של הטנק הייתה טווח הפעולה הקצר - 150 ק"מ.

שיפורים ל-M47[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת שירותו של ה-M47 עם השריון האמריקאי הייתה קצרה. הוא הוחלף על ידי ה-M48 תוך מספר שנים, ולמעשה כמעט ולא היו הבדלים בין 8676 טנקי ה-M47 שיצאו מהמפעל בארצות הברית. למעשה, פרט לשינויים במפצה הקנה, לא היו הבדלים בין הטנקים. לעומת זאת, מדינות הלקוח הרבות שקנו את הטנק עשו בו שינויים רבים. הטנק נמכר למדינות בכל העולם כולל גרמניה, בלגיה, צרפת, איראן, דרום קוריאה ועוד רבות. במקרים רבים הוא היה הטנק המודרני הראשון ששירת במדינות אלה, והן לא מיהרו להחליפו בטנקים חדשים, אלא העדיפו לשפר אותו. השיפורים הנפוצים ביותר הם:

  • החלפת מנוע הבנזין במנוע דיזל, על מנת להגביר את הביצועים והטווח.
  • החלפת התותח בתותח 105 מילימטר, בדרך כלל ה-L7 הבריטי או תותח צרפתי.
  • הוספת מחשב-בליסטי לבקרת אש, כמו גם מד טווח לייזר.
  • ביטול מקלע החזית וויתור על המקלען למען תחמושת נוספת לחימוש העיקרי.
  • ביטול הצריח והוספת ציוד גישור.
  • ביטול הצריח והוספת מנוף, ובכך הפיכת הרכב לטנק חילוץ (השינוי היחיד שנעשה גם על ידי צבא ארצות הברית לחלק מה-M47 שלו).

מספר מדינות שמרו על ה-M47 בשירות עד לאחרונה, וספרד עדיין משתמשת בגרסת החילוץ.

טנק M47 ירדני משופר

הטנק בלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-M47 לא שימש את ארצות הברית ללחימה, ולמעשה אין יכולת להעריך את ביצועיו מול הטנקים הסובייטים של התקופה, שכן הוא מעולם לא ניצב מולם בשימוש כח מיומן. הטנק השתתף במלחמות בידי מדינות כגון פקיסטן, איראן, וירדן. למעשה, קרבות הטנקים היחידים שבהם הופעל על ידי כוח ראוי היו במלחמת ששת הימים, כאשר שימש את הירדנים מול צה"ל. בקרבות אלה לא הייתה דרך לבדוק את יעילות הטנק, שכן הירדנים נלחמו מול כח עדיף עליהם ובמצב של עליונות אווירית של היריב הישראלי. ה-M47 גם שימש את הצרפתים בכמות קטנה במלחמת סיני ב-1956, אך גם שם לא היה מעורב בלחימה מול יריבים משמעותיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמונת הטנק: [1]
  • M47 צרפתי נוחת ליד תעלת סואץ: [2]
  • M47E3, גרסת החילוץ בשימוש ספרד: [3]