תותח מתנייע M-109

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
M-109 ("רוכב/דוהר/דורס")
Artillery Corps Fires Practice Cannon3.jpg
"דוהר" צה"לי יורה באימונים
מדינה Flag of the United States.svg  ארצות הברית
מערכה מלחמת יום כיפור, מלחמת שלום הגליל, מלחמת וייטנאם, מלחמת לבנון השנייה
קליבר 155 מ"מ
אורך 9.10 מטרים
רוחב 3.10 מטרים
גובה 3.30 מטרים
משקל 23.8 טון (ללא זיווד), 28.2 טון (עם זיווד)
צוות 7 אנשי צוות - מפקד, כוון, אחראי מערום קרקע, טען, מכניס חומר נפץ הודף (חנ"ה) סוגר סדן, נהג, רץ קווי (צה"ל)
4 אנשי צוות ב"פלאדין" - מפקד צוות, נהג, מקלען-קשר ו 1-3 תותחנים
קצב אש 4 פגזים לדקה, ב"פלאדין" 6 פגזים לדקה
טווח מקסימלי 18.6 ק"מ עם תחמושת רגילה, 29.8 ק"מ עם תחמושת לטווח רחוק
מנוע ג'נרל מוטורס 8V71T בעל 450 כ"ס
מהירות 56 קמ"ש
טווח פעולה 350 ק"מ

M-109 הוא תותח מתנייע תוצרת ארצות הברית שנמצא בשירות צבא ארצות הברית, צבא ההגנה לישראל וצבאות מערביים רבים נוספים. תומ"ת ה-M-109 מורכב מתותח הוביצר בקליבר 155 מ"מ המותקן על מרכב זחלי ממוגן הכולל תא צוות משוריין. התותח פותח בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 ומאז פותחו לו מספר דורות מתקדמים יותר, הנמצאים בשירות גם היום.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-M-109 הוא תותח מתנייע (תומ"ת) המורכב מתותח הוביצר בקליבר 155 מ"מ המותקן בתוך תובה משוריינת המספקת הגנה לצוות מפני אש נגד סוללות, אב"כ, ירי נק"ל ורסיסים.

בניגוד לתותחים נגררים, ה-M-109 יכול לנייד את עצמו בכוחות עצמו. הכלי כולו בנוי על יסוד רכב קרבי משוריין עם מנוע, מזקו"ם ומערכות היגוי. הוא יכול לנסוע הן על כביש והן בשטח פתוח, במהירות מקסימלית של כ-50 קמ"ש. תכונה זו מאפשרת לתומ"ת לשנות את מיקומו באופן מהיר יחסית ולהתקדם בצמוד לטנקים של חיל השריון המסתער ובכך לספק חיפוי ארטילרי רציף מבלי לנטשם או לעכבם.

התותח שעל הכלי הוא "הוביצר", כלומר: תותח המסוגל לירות הן בכינון ישיר (כמו תותח של טנק) והן בכינון עקיף (יותר כמו מרגמה). שינוי זווית הירי מאפשר להוביצר לכסות טווח רחב ולפגוע במטרות בטווחים שונים. ירי בכינון ישיר טוב בעיקר כנגד מטרות קרובות, ולמרות שזהו לא ייעודו המקורי שלשמו פיתחו את ה-M-109 אפשרות זו נמצאה שימושית. ה-M-109 יורה בעיקר בכינון עקיף ירי תלול מסלול. בירי כזה, הוא לא מושפע מהמכשולים על פני השטח (כגון יערות או גבעות נמוכות) ויכול להגיע לטווחים של 10-30 ק"מ.

גרסאות ודורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התומ"ת העיקרי בשימוש צבא ארצות הברית M109A6 "פלאדין"

ה-M109 הוא תומ"ת אמריקאי שפותח בתחילת שנות ה-60 וראה שיפורים רבים במהלך חייו. קצב אש של 3 פגזים לדקה. 6 אנשי צוות. טווח עד 18.6 ק"מ ועד 29 ק"מ עם תחמושת לטווח ארוך.

M109A6 "פאלאדין" הינו הדגם החדש ביותר המהווה את עמוד השידרה של הגדודים הארטילריים האמריקאים היום. בעל 4 אנשי צוות וטעינה אוטומטית. ה"פאלאדין" הינו תותח עצמאי המסוגל לנווט, לקבל ולחשב תוכניות אש ללא עזרה תוכנית מבחוץ ולשחרר פגז ראשון תוך 60 שניות בלבד. קצב אש 6 פגזים לדקה. טווח עד לכ-30 ק"מ. יכולת להתחבר לנגמ"ש "אלפא" למילוי תחמושת.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומ"ת M109 צה"לי מדגם "יאיר" שלא יוצר בצורה סדירה, מאחר ש"דוהר" פותח זמן קצר מאוחר יותר, כפי שמוצג ב"בית התותחן"
תומ"ת "דוהר" צה"לי

M109AL "רוכב". שיפור של ה-M109 האמריקאי. קצב אש של 4 פגזים לדקה. 6 אנשי צוות + מפקד. מהירות 56 קמ"ש. אפשרות למקלע בראונינג 0.3 או מא"ג על צריחון מפקד צוות. טווח עד 19.4 ק"מ עם סוגי התחמושת הקיימים בארץ. הגיע לארץ עם קנה קצר ואחר כך הוסב לקנה ארוך. כיום בשימוש בצה"ל בגדודי מילואים בלבד. השתתף במלחמת יום הכיפורים (גדוד סדיר וגדוד מילואים), במלחמת שלום הגליל, ובמבצעי צה"ל בלבנון בשנות ה-90 כולל מבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם.

M109AL משודרג "דוהר". שיפור של ה"רוכב" שנכנס לשירות צה"ל בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ומאז החליף את כל התותחים בשירות סדיר. בעל מערכות של הגנה מאב"כ ושריפות לשיפור שרידות אנשי הצוות. עם אפשרות למקלע נוסף בצריחון טען. טווח עד 19.4 ק"מ ועד 29.8 ק"מ עם סוג מסוים של תחמושת לטווח ארוך. השיפור העיקרי הוא במערכת ניווט וכינון עצמאי, וחיבור למערכת ה-GPS. נמצא בשימוש סדיר.

M109AL משודרג "דורס". שיפור נוסף של סדרת ה-M-109 בצה"ל. דומה ל"רוכב" אך מצויד במערכת איכון ובקרת אש מתקדמת. שיפורים נוספים הם מערכת ניווט עצמאית, מחשב פיקוד הכולל מפות ומחשב לבקרת מלאי. חיל התותחנים הישראלי החל להצטייד ב"דורס" בשנת 2004, אך כיום דגם זה נמצא בשימוש גדודי המילואים[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]