דחפור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דחפור קטרפילר די-10. בצד ימין של התמונה נמצאת ה"סכין" של הדחפור, זוהי כף כבדה לעבודות עפר. בצד שמאל של התמונה נמצא ה"רוטר" ("מעקר" בעברית) - קרס מתכת שנועד לעקור סלעים. הדחפור מתנייע באמצעות מזקו"ם (זחל).

הדחפור הוא טרקטור זחלי‏‏‏[1] כבד ורב-עוצמה שמצויד בכף קדמית ("סכין" בעגה של מפעילי הצמ"ה) שמטרתה להזיז עפר ולדחוף אדמה.

בעברית למונח דחפור יש שתי משמעויות: הראשונה היא שם כללי לציוד מכני הנדסי (צמ"ה) כבד, ושנייה היא שם ספציפי לסוג מסוים של כלי צמ"ה. הכפילות הזאת קיימת גם בשפה האנגלית, ביחס למילה בולדוזר. באופן תקני, השם "דחפור" מתייחס רק לכף המותקנת על הטרקטור, אבל בפועל הוא משמש כשם לכלי על כל מערכותיו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפור International TD9 במוזיאון חיל האוויר בחצרים
דחפור קומטסו 65PX
דחפור D9L בעל גלגל-הנע מוגבה
דחפור קומטסו D575, הדחפור הגדול ביותר בעולם, נועד לשמש לעבודה במכרות פחם
דחפור בינוני מדגם CAT D6T

הדחפור התפתח במקור מטרקטורים בחוות חקלאיות שהותקנו עליהם מחרשות ובשלב מסוים גם לוח מתכת בחזית בשביל לבצע עבודות עפר כגון חפירת תעלות, הקמת סוללות וכו'. הדחפור הראשון הומצא על ידי ג'יימס קאמינגס (James Cummings ) והשרטט ג'יי. ארל מקלאוד (J. Earl McLeod) שתכננו דחפור על ידי הוספת כף ("סכין") לטרקטור. דגם העתק של דחפור זה מוצג כיום בפארק העירוני של מורווויל, קנזס, איפה שהשניים בנו את הדחפור הראשון.‏[2] הוספת הזחלים נעשתה לראשונה בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי חברת Benjamin Holt שהתמזגה מאוחר יותר לחברת קטרפילר. טרקטורים זחליים שימשו בסיס לטנק המשוריין בסוף מלחמת העולם הראשונה.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 כלי רכב זחליים נהיו נפוצים, בייחוד הדגם קטרפילר 60. כדי לבצע עבודות עפר שונות כגון חפירת תעלות, בניית סוללות עפר ועוד, טרקטורים זחליים אלה צוידו בלוח מתכת גדול ועבה בחזיתם. לוח מתכת זה, שבהמשך נהפך למעין כף מעוגלת נקרא "סכין" בעגת מפעילי הצמ"ה ובאנגלית: Blade ("להב"). הסכין מקלפת שכבות עפר מהאדמה ודוחפת אותו קדימה כשהדחפור מתקדם.

מאוחר יותר התפשט השימוש בדחפור מהחקלאות גם לעבודות הנדסה אזרחית כגון סלילת כבישים, מכרות ופרויקטים גדולים. כתוצאה מכך, הדחפור הפך לגדול יותר, חזק יותר וכבד יותר.

בדגמים המוקדמים מפעיל ישב מעל מערכות הכלי, ללא ההגנה של תא מפעיל ("קבינה"). לוח המתכת (ה"סכין") קיבל מעין "בטן" של כף (בפרופיל זה נראה בערך כמו סהר) על מנת להגדיל את קיבולת הכף ואת יכולת דחיפת העפר שלה. הכף הבסיסית התפתחה למספר סוגי כפות המתאימות לסוגים שונים של עבודות, ביניהן כף כללית (U-blade) לדחיפת עפר למרחקים גדולים, כף ישרה להריסות ופרישת ערמות עפר, וכף בצורת מגרפה לעקירת צמחייה ושורשים. בהמשך פותחו כפות נוספות כגון כף חצי כללית (SU-blade). כפות אלה, שיוצרו הן באופן ביתי והן על ידי חברות צמ"ה, הופיעו ב-1929. הדחפורים נהפכו לנפוצים באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20. בשנות ה-40 של המאה ה-20 נוספו לכף זרועות הידראוליות שהקנו למפעיל הדחפור יכולת לשליטה מדויקת בכף (להרים/להוריד/להסיט-לצדדים). זרועות אלה הגבירו גם את הכוח שמפעילה הכף מעבר למשקל שלה, והפכו את הדחפורים לכלי ההנדסי המועדף במיזמים הנדסיים. בתקופה זו הפך המונח "בולדוזר" משם לכף לשם הכלי על כל מערכותיו.

במהלך השנים הדחפורים נהפכו לגדולים וחזקים יותר בתגובה לדרישות הולכות וגוברות לציוד מכני הנדסי המתאים למיזמי הנדסה אזרחית ועבודות עפר בקני מידה גדולים יותר. חברות כמו קטרפילר, קומטסו, פיאט-אליס, ג'ון דיר, אינטרנשיונל הרווסטר, קייס, לייבהר, טרקס ו-JCB החלו לייצר דחפורים וכלי צמ"ה שונים. בהמשך, רובן הפסיקו לייצר דחפורים והתמקדו בכלי צמ"ה קטנים יותר כגון מחפרים, שופלים ומחפרונים.

עם התפתחות הטכנולוגיה והנדסת המכונות חל שיפור ניכר במערכות הפנימיות של הדחפור (מנוע, שליטה ובקרה, קירור ועוד). שיפורים חשובים כוללים מנועים חזקים יותר; מערכות הינע אמינות יותר; זחלים טובים יותר; תאי מפעיל מוגבהים; תאי מפעיל סגורים עם מיגון כנגד התהפכות, רעש ואבק; כפות הנשלטות על ידי בוכנות הידראוליות במקום על ידי כבלים וכננות. הבוכנות ההידראוליות איפשרו שליטה מדויקת יותר בכפות ומאוחר יותר גם אוטומציה של השליטה בכף. בנוסף, בירכתי הדחפור נוספה האפשרות להתקנת מעקר אחורי ("רוטר") כדי לחדור קרקע קשה, לסדוק בולדרים ועוד.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הציגה חברת קטרפילר תכנון הנקרא "High Drive" (שהופיעה לראשונה על דחפור קטרפילר די-10) ובו גלגל ההנע נמצא מעל שורת גלגלי המרכוב ומעניק לזחל צורה משולשית למדי. יתרונות התכנון הם בעיקר הנדסיים: היא מקטינה את הלחץ המופעל על המערכות, וכן תכנון זה מגביה את מערכת ההנעה מעל הקרקע ובכך מקטינים את פגיעותה למכות בגחון ותקיעה עקב בוץ, עפר וחצץ. חסרונות של תכנון זה הוא שהוא שוחק יותר מהר את הזחל מאחר שהזחל עובר 3 קיפולים בכל סיבוב במקום שניים בתכנון הרגיל. כיום, חברת קטרפילר היא היחידה המשתמשת בתכנון זה.

בשנת 2009 הציגה חברת קטרפילר לראשונה דחפור היברידי/חשמלי. הדחפור הוא CAT D7E ובו מנוע הדיזל הוחלף במנוע היברידי ומערכת הנע חשמלית. המנוע כולל גנרטור דיזל המפעיל מנוע חשמלי המחובר למערכת ההינע. לטענת קטרפילר המנוע חסכוני בדלק ומשפר את התפוקה בכ-10%. כמו כן, הוא כולל כ-60% פחות חלקים ממנוע דיזל וקל יותר לתחזוקה. שינויים נוספים היו החלפת 2 הבוכנות המגביהות את הכף בבוכנה יחידה באמצע הכף, וכן חזרה ל-"Low Drive" בו גלגל ההנע נמצא בגובה גלגלי המרכוב.

עם השנים הדחפורים השתכללו וכיום הם כוללים גם מערכות מחשב אלקטרוניות הממטבות את פעילות הדחפור ומגדילות את יעילותו. מערכות אלה כוללות בקרת מערכות ומשוב מיידי, שליטה בהזרמת הדלק, פונקציות הפעלה ניתנות לתכנות, מפת מסלול עם ניווט לווייני וסורקי לייזר להתווית מסלול העבודה.

אטימולוגיה (מקור השם)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דחפור" בעברית הוא הלחם של המילים "דחף" ו"חפר" שמתארים היטב את פעולתו של הדחפור: חופר ודוחף עפר.

באנגלית נקרא הדחפור "בולדוזר" (Bulldozer) שפירושו בתרגום חופשי הוא "מהמם במינון של פר[3]". ב-1880 שימש המונח "bull-dose" כתיאור למנה כלשהי של תרופה או סם שהיא גדולה ויעילה מאוד, כזאת שיכלה אפילו להמם פר או שור. ביטוי זה הושאל גם לתחומים אחרים ובין השאר תיאר ענישה קשה ומרתיעה. ב-1886 המונח תיאר אקדח בעל קליבר גדול ואת האדם שנשא אותו. מאז התקשר הביטוי "בולדוזר" עם כוחניות, גודל, עוצמה והיכולת להזיז דברים. בחקלאות והנדסה משמש הביטוי "bulldozing" לתיאור פעולה בה מפעילים כוח גדול כדי לדחוף עצם או להזיז מכשול. באופן טבעי, שם הפעולה הנ"ל נדבק לכלי שפותח על מנת לבצע מטרה זו - הבולדוזר: הדחפור שמזיז ודוחף עצמים כבדים ומכשולים.

בישראל הכינוי "בולדוזר" נפוץ לאנשים שמומחים ב"להזיז דברים", תוך התגברות על מכשולים בירוקרטיים, ציבוריים (דעת קהל) ואפילו חוקיים. ראש הממשלה אריאל שרון היה ידוע בכינויו "הבולדוזר" הן בארץ והן בחו"ל, ולמעשה הוא האישיות הידועה ביותר בעולם עם כינוי זה.

מבנה והנדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדחפור מורכב מ-3 מערכות עיקריות:

  • הטרקטור - השלדה ומרכב המכילים את המנוע, תא המפעיל, את הזחלים ואת הזרועות ההידראוליות המפעילות את הכלים השונים. זרועות אלו מאפשרות לממש מנופים מסוג שני ושלישי.
  • הכף ("הסכין") - זוהי כף פלדה גדולה וכבדה המותקנת בחזית הדחפור והיא כלי העבודה העיקרי שלו.
  • מעקר/קרס אחורי/מחרשה - זהו סכין או קרס המותקן בירכתי הדחפור ותפקידו לעבד את הקרקע, לרכך אותה ולעקור בולדרים.

הטרקטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטרקטור הוא המרכב המכיל את כל מערכות הכלי. בתוך הטרקטור אפשר למצוא את:

מבנה הדחפור וחלקיו (מבוסס על דחפור ChTZ B10M-3 רוסי).
צמד דחפורים בפעולה, מקימים סוללת עפר. בתמונה ניתן לראות את הכף מהחזית ומהצד וכן לראות את הקרס האחורי (בדחפור השמאלי).
  • מערכת ההנעה שכוללת מזקו"ם וממיר מומנט (פירוט בהמשך).
  • מנוע - לרוב מנוע דיזל המספק כוח לכל מערכות הדחפור - מזקו"ם, מיזוג אוויר, שליטה ובקרה, זרועות הידראוליות ועוד. מנועים מתקדמים מגיעים עם מערכות בקרה אלקטרוניות שנועדו להקטין את תצרוכת הדלק ולשפר את יעילות המנוע. בעקבות החמרת תקני הפליטה, שודרגו המנועים של כלי צמ"ה חדשים על מנת לעמוד בתקנים אלה ולהקטין את זיהום האוויר.
  • רדיאטור - אחראי על קירור מערכות הדחפור.
  • מפלט גזים - זוהי מעין ארובה המשמת לפליטת הגזים שנוצרים בעת שריפת הדלק במנוע, בדומה לאגזוז של מכונית.
  • זרועות הידראוליות - הכף והקרס האחורי מופעלים על ידי בוכנות הידראוליות ש"מושכות" ודוחפות מוטות נעים בתוך צילינדרים מלאי נוזל. באמצעות הבוכנות אפשר להרים ולהוריד את הכף ולהטותה בכיוונים שונים. השימוש בבוכנות מאפשר הפעלת כוח רב, שכן הבוכנה ההידראולית מנצלת את חוק פסקל עבור נוזל ניוטוני (בדרך כלל שמן תעשייתי) בשביל להפיק כוח רב באמצעות כוח קטן. הכוח הקטן מיוצר על ידי שאיבת נוזלים החוצה ופנימה אל תוך הצילינדר (המנוע מספק את כוח השאיבה).
  • תא המפעיל - התא בו יושב המפעיל. בעבר תא המפעל היה פתוח, אך בעקבות תקני בטיחות מחמירים היום רוב הדחפורים באים עם תא סגור המצויד במערכת מיזוג אוויר, זכוכיות נגד רעש, מערכות שליטה ובקרה מתקדמות וכן גגון מיוחד שמונע מהתא להימחץ במקרה שהדחפור מתהפך (ROPS - Roll Over Protective Structure). כיום נעשה דגש על הגברת הנוחות בתא המפעיל והוא מצויד עם כיסא ארגונומי וידיות שניתן לשנות את מיקומן כדי להשיג נוחות מקסימלית.
  • מערכות שליטה ובקרה - דחפורים ישנים כללו רק ידיות השולטות בהנעת הכלי ובהפעלת הכפות. כיום, הדחפורים כוללים מערכות אלקטרוניות וממוחשבות מתקדמות המאפשרות תכנות מוקדם של רוטינות קבועות (למשל: רוטינת שפיכת עפר מהכף) וכן משוב מיידי שמוצג בתא המפעיל על מצבן של כל מערכות הכלי. הכף הקדמית של הדחפור מופעלת באמצעות ג'ויסטיק בודד הניתן לתכנות. הקרס האחורי מופעל באמצעות ידית המאפשרת את הרמתו/הנמכתו וכן את שינוי זווית החדירה.
  • מערכות היגוי - כיום נפוצים שתי שיטות היגוי, היגוי בהגה (כמו ברכב רגיל) והיגוי דיפרנציאלי (האחרון היא השיטה הנפוצה ביותר בדחפורים זחליים). היגוי הדחפור בשיטת ההיגוי הדיפרנציאלי נעשה באמצעות שתי ידיות. כאשר אתה מושך בידית השמאלית (ימנית) עד הסוף, סיבובי המנוע מפסיקים לעבור לזחל השמאלי (ימני) וכתוצאה מכך הדחפור מסתובב שמאלה (ימינה). צורת היגוי זו מאפשרת לדחפור לבצע סיבוב במקום ולכן מגדילה באופן ניכר את כושר התמרון שלו לעומת כלי רכב אופני רגיל. בנוסף, ישנה תיבת הילוכים ידנית ודוושות גז, ניוטרל ובלמים.
  • מכלי דלק, מכלי שמן ומכלי מים.

בכל הנוגע לדחפורים, בדרך כלל "גדול יותר זה טוב יותר", וככל שהדחפור כבד יותר כך גדל החיכוך שלו עם הקרקע ובהתאם כושר הדחיפה (כוח הגרר) שלו. מסיבה זו - ובגלל ממיר המומנט שמכפיל את כוח הגרר במהירויות נמוכות - דחפור עם מנוע של 410 כ"ס מפיק כוח גרר חזק יותר מאשר טנק עם מנוע של 1200 כ"ס.

הכף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכף, שנקראת בעגה של מפעילי הצמ"ה "סכין" (Blade), היא כלי העבודה העיקרי של הדחפור. היא מותקנת בקדמת הכלי ותפקידה הוא לדחוף דברים, לגרוף קרקע ועפר, לערום ערמות ולעקור מכשולים. רוב הכפות מיוצרות כיציקת פלדה אחת וזאת על מנת להגדיל את העמידות שלהן ואורך חייהן.

כף דחפור "סכין" על חלקיה
כף דחפור - מבט מקדימה

הכף באה במספר צורות, הנפוצות שבהן הן:

  • כף ישרה ("S-Blade") - כף נמוכה וישרה, שאין בה בטן מעוקלת ולא סכיני-צד. היא משמשת בעיקר לדחיפת דברים ויישור-קרקע עדין.
  • כף כללית ("U-Blade") - כף גדולה, בעלת בטן מעוקלת עמוקה וכן יש לה סכיני-צד גדולים ההופכים את הכף למעין דלי ומגדילים את הקיבולת שלה. הכף הכללית טובה לעבודות עפר שונות וכן לעקירת מכשולים באמצעות סכיני-הצד.
  • כף כללית-למחצה ("SU-Blade") - שילוב בין הכף הישרה לכף הכללית. היא נמוכה יותר מהכף הכללית, פחות מעוקלת ובעלת סכיני-צד קטנים יותר.
  • כף סהר - כף בעלת בטן מעוגל כמעין סהר, ללא סכיני צד.
  • כף דחיפה - כף שיעודה העיקרי הוא דחיפת כלי צמ"ה אחרים.

כפות מסוימות אף מצוידות ב"סכיני-צד" ו"ציפורניים" הבולטות מתוך הכף ומטרתן לאפשר לדחפור לבצע חיתוך גס של דברים או להפעיל כוח ממוקד על אובייקט קטן (למשל, עקירת גזעי עצים או פתיחת דלת ממולכדת: הדחפור לוחץ עם קצה הסכין על הדלת והיא נתלשת. מטען החבלה שמתפוצץ על הכף לא גורם נזק לדחפור והמפעיל אפילו לא מרגיש אותו).

על כפות מודרניות מותקנת גם "רשת" סורגי פלדה עילית שנועדה להגן על הרדיאטור של הדחפור מפני אבנים ובולדרים שנכנסים בין הכף למכסה המנוע. הרשת מאריכה את זמן החיים של הדחפור ומקטינה את הצורך בתיקונים.

חלק מהכפות מחוזקות בלוח פלדה נוסף במרכז הכף, על מנת לשפר את יכולתו של הדחפור לדחוף ציוד מכני הנדסי אחר, בעיקר מגרדות.

ברוב הדחפורים הכפות הן פריקות, כך שאפשר להחליף כפות בעת הצורך. כמו כן, אפשר גם להתקין אמצעים ייעודיים במקומם. אמצעים כאלה כוללים מגוב לניקוי מוקשים, קומביין ומכשירים חקלאיים לעיבוד הקרקע.

הכף נשלטת באמצעות 4 זרועות הידראוליות בסיסיות המאפשרים לה לבצע את התנועות הבאות:

  • הורדת והרמת הכף.
  • הטיית הכף קדימה ואחורה.
  • הטיית הכף ימינה או שמאלה.
  • הטיית זווית הכף (Tilt Dozer).

באמצעות פעולות אלה יכול מפעיל הדחפור להשתמש בכף כדי לערום ערמות ולשפוך עפר, לפנות אדמה הצידה וכן לנעוץ את הכף בקרקע ולחפור בורות רדודים או תעלות.

כפות דחפור מותקנות לעתים גם על כלים אחרים, כגון מפלסות, מפלסות שלג, מחפרים (כף דחפור קטנה הנקראת "backfill"), נגמ"שים ואף טנקים. טנק המצויד בכף דחפור (שבדרך כלל נמוכה וקטנה יותר מכף של דחפור כבד) נקרא טנק-דחפור.

מעקר (קרס אחורי)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעקר

בירכתי הדחפור אפשר להתקין מחרשה או מעקר ("רוטר") - קרס פלדה שיכול להינעץ בקרקע טרשית, באספלט ואף בקרחונים. תפקיד ה"רוטר" הוא לעקור גושי סלע חזקים במיוחד, לסדוק שכבות קרח קשות ולחרוש את הקרקע. בעזרת ה"רוטר" אפשר אף לסדוק קרקע בזלתית בשביל להפכה אחר כך לקרקע פורייה לחקלאות. מפעילים מיומנים יכולים לאלתר מגוון שימושים לקרס הזה, החל מביקוע מטרות קשות וכלה בניצול כוח ההרמה שלו ככננת או מנוף קטן. בצה"ל לקרס יש שימוש נוסף: גרירת רכב קרבי משוריין באמצעות שלשלאות פלדה שמחוברות לרק"מ ולקרס של הדחפור.

במקום מעקר ניתן להתקין על הדחפור התקנים אחרים ביצולו האחורי:

  • מחרשה הדומה מאוד למעקר והיא בעצם התקן המכיל מספר מעקרים קטנים בשורה.
  • כננת (Winch)
  • התקן לגרירת דברים אחרים

הנעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפור ישן. בתמונה אפשר לראות היטב את המזקו"ם ואת גלגל ההנע המצוי בצד שמאל של הזחל. כמו כן, ניתן לראות את המנוע ואת הצינורות ההידראולים שדרכם עובר נוזל לבוכנות שמפעילות את הזרועות ההידראוליות שמרימות את הכף.

רוב הדחפורים מתנייעים על ידי מזקו"ם (זחלים). יש לכך שתי סיבות עיקריות:

  • לזחל יש אחיזה טובה מאוד בקרקע, דבר המגדיל את כושר הדחיפה וכוח הגרר של הדחפור ומאפשר לו עבירות בתנאי קרקע קשים.
  • לזחל יש שטח פנים רחב, לכן המשקל העצום של הדחפור מתפזר על פני שטח פנים גדול והלחץ המופעל על הקרקע נמוך. דבר זה מונע מהדחפור לשקוע בקרקע רכה (כמו בוץ או חול).

המזקו"ם מורכב משרשרת חוליות פלדה בעלות מיסבים (זחלים) שמשמש מצע שעליו מתגלגלים המרכובים (ה"גלגלים" של הדחפור). המזקו"ם מגולגל באמצעות גלגל ההינע (זר מניע) - זהו גלגל שיניים המחובר לתמסורת של המנוע שמסובב אותו ושיניו הגלגל ננעצות בזחל וגוררות אותו איתן לסיבוב. רוב הדחפורים משתמשים בשיטה של היגוי דיפרנציאלי: המנוע מספק כוח בנפרד לכל זחל (ימני או שמאלי) ובאמצעות ידיות בתא המפעיל אפשר לקבוע את חלוקת הכוח לכל זחל. שיטה זו יעילה מאוד למקומות צפופים שכן היא מאפשרת לדחפור לבצע סיבוב במקום (פנייה ברדיוס אפס), דבר שיעה אופני איננו יכול לעשות.

כמו כן, הדחפור מצויד בממיר-מומנט שנועד להפוך את הספק המנוע לכוח גרר, דבר הגורם להגבלה על מהירות הדחפור (15 קמ"ש בערך) שכן במהירויות נמוכות ממיר-המומנט מכפיל את הכוח שמספק המנוע. הדחפורים כבדים לא רק בגלל המבנה שלהם, אלא גם מפני שהדחפור מנצל את משקלו הוא בשביל לדחוף דברים ולעקור מכשולים. ככל שאחיזת הקרקע של הדחפור טובה יותר, וככל שמשקלו גדול יותר, כך גדל כוח החיכוך שלו עם הקרקע וכתוצאה מכך גדלים כוחות הגרר שהוא מפעיל.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפור זחלי מדגם קטרפילר D8T

בגלגולו הנוכחי הדחפור נועד לבצע עבודות הדורשות כוח רב, כגון:

  • עבודות עפר.
  • יישור קרקע (גס).
  • הזזת עפר.
  • הערמת סוללות עפר ואדמה.
  • מילוי בורות ותעלות.
  • חישוף שטח - ניקוי הריסות, בירוא צמחיה, עקירת עצים קטנים וחישוף צבאי.
  • הזזת עצמים כבדים כגון בולדרים (גושי סלע), ציוד כבד, רכבים תקועים ועוד.
  • גרירה וחילוץ של כלי רכב תקועים.
  • הריסת מבנים.
  • פילוס נתיבים ופריצת מכשולים.

שימושים אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפורים ניתן לראות בעיקר באזורי מכרות, במקומות בהם מכינים תשתית לסלילת כבישים חדשים או הקמת שכונות חדשות, במזבלות גדולות, בהכשרת שטחים חקלאיים וכן בפרויקטים גדולים של הממשלה (מובילי מים, חציבת מנהרות, צבא).

דחפור D10N עובד בשטח: הוא גורף עפר, דוחף אותו ולבסוף שופך אותה לערימה

ייעודו העיקרי של הדחפור הוא יישור שטח ועבודות עפר כגון הקמת סוללות, הזזת עפר, הערמת ערימות וכדומה. שלב יישור השטח הוא כמעט תמיד השלב הראשון בכל פרויקט בנייה או הנדסה אזרחית כלשהו. פני הקרקע בדרך כלל אינם מישוריים ולעתים אף מלאים בסלעים ובולדרים (גושי סלע קשים). בשביל לעקור את הבולדרים הומצא המעקר (רוטר) - קרס המתכת הכבד בירכתי הדחפור. הדחפור נועץ את המעקר בבולדר ועוקר אותו תוך כדי נסיעה קדימה, או אם מדובר בבולדר גדול מידי הדחפור מפורר אותו למספר חלקים. אחרי שהבולדרים נעקרו מהשטח, מתחיל הדחפור ליצור משטח מישורי (בקירוב). הדחפור מיישר את הכף, נועץ אותה בקרקע ואז מתחיל לנסוע קדימה. תוך כדי שהוא נוסע קדימה, העפר שנמצא מעל גובה ה"ציפורניים" (החלק החד של קצה הכף) מתחיל להתגלגל אל תוך הכף ולנוע קדימה ביחד עם הדחפור. מאחוריו משאיר הדחפור קרקע די מישורית, אותה הוא מהדק באמצעות המשקל הכבד ולחץ הזחלים שלו. אחרי שהוא דחף ערימה גדולה של עפר (גודל הערימה תלוי בעוצמת הדגם וגודל הכף) הדחפור מרים את הכף לשפוך את העפר ואז נוסע אחורה, כאשר הכף צמודה ולוחצת על הקרקע, ובכך מיישרת את השטח שפינה הדחפור (פעולה זו ידועה בשם back-blading). הדחפור חוזר על התהליך מספר פעמים עד שמתקבלת קרקע מישורית ושטוחה. את הגימור העדין יותר מבצעים המגרדת, שטובה ליישור קרקע והזזת עפר בקנה מידה קטן, והמפלסת, שטובה ליישר את הקרקע בגימור עדין ביותר, שלב אחד לפני העברת מכבש על הקרקע.

בנוסף ליישור שטח משמש הדחפור גם להקמת סוללות עפר על ידי דחיפת עפר והערמתו בערמות. הכף הכללית גדולה ועמוקה ויש לה קיבולת עפר גבוהה, דבר המאפשר לדחפור לדחוף עפר רב ואז לשפכו באזור בו הוא רוצה להקים את סוללת העפר. הדחפור גם יכול לבנות רמפות וזאת באמצעות דחיפת עפר ושפיכה הדרגתית שלו בשיפוע. את הרמפה מיישר הדחפור באמצעות משקלו הרב ושיטוחה עם הזחלים ואחר כך עם תחתית הכף.

עוד משמש הדחפור באתר הבנייה לפיזור עודפי עפר ופיזור בשטחי מילוי, מילוי חוזר של בורות ותעלות וניקוי אתרי בניה מפסולת.

מחוץ לאתר הבנייה משמש הדחפור לפריצת דרכים, אחזקת דרכי עפר, ניקוי קרקעית במחפורות של עפר מושאל, חישוף קרקע וניקוי אזורים מיוערים, ניהול אתרי פסולת, דחיפת מגרדות, גרירת מטענים וחילוץ ציוד מכני הנדסי.

שימוש צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפור לא-ממוגן של חיל הנחתים האמריקני מקים סוללת מגן סביב תותח בעת אימון.
דחפור D7MCAP של צבא ארצות הברית. זהו דחפור צבאי בלתי-מאויש המשמש לניקוי שדות מוקשים.

דחפורים הם ציוד הכרחי בחילות ההנדסה בצבאות העולם. הם משמשים לבניית ביצורים, עבודות עפר ופריצה הנדסית, לעתים תחת אש. כדי להגן על המפעילים בדרך כלל ממגנים את הדחפורים האזרחיים בהם הם עובדים. גישה אחרת היא להוסיף כף דחפור לטנקים או לנגמ"שי הנדסה תוך ניצול השריון של הרכב, אך התפשרות על ההספק והביצועים ההנדסיים. טנק שמדוגם בכף דחפור נקרא טנק-דחפור (טד"ח).

כבר במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בדחפורים משוריינים כאשר כוחות הברית פלשו לנורמנדי. הדחפורים, שהיו טרקטורים של קטרפילר, צופו בלוחות שריון עם חרכי ירי קטנים שהקנו ראות כמעט אפסית לנהג. דחפורים אלה עבדו תחת אש כבדה על מנת לפלס דרך לטנקים, לנקות את החוף ממכשולי נ"ט ולבנות רמפות וסוללות עפר שיאפשרו לטנקים לפרוץ ללב הביצורים הגרמניים ולתקוף אותם מאחורה.

האמריקנים עשו שימוש בדחפורים כבדים כדי לפלס דרכים בג'ונגלים של וייטנאם, ובשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתחו ביחד עם התעשייה הצבאית של ישראל גרסה ממוגנת של דחפור קטרפילר די-7 שנועדה בעיקר לפינוי שדות מוקשים, שכן הכלים הממוגנים סבלו מראות אפסית. דחפורי ה-D7 שימשו לפינויי מוקשים הן באזורי מלחמה והן באזורים בהם הושכן שלום לא מכבר. במהלך שנים אלה הצטייד חיל ההנדסה האמריקני בכמות רבה של דחפורי די-7, רובם לא ממוגנים, והללו נועדו בעיקר למשימות בנייה ועבודות עפר. בגלל הסיכון שבעבודה זו, בשנות ה-90 של המאה ה-20 פיתחו בצבא ארצות הברית גרסה לא-מאוישת של הדחפור D7MCAP המשמשת לניקוי מוקשים ופריצה הנדסית. לקראת הפלישה לעיראק ב-2003 רכשו האמריקאים 12 דחפורי D9R ממוגנים מישראל, והללו הוכיחו את עצמם כיעילים ביותר.

במלחמות ישראל עשה צה"ל שימוש רב בדחפורים, רובם לא היו ממוגנים עקב מחסור בציוד ותקציב. הדחפורים פרצו דרכים, סללו כבישים לכוחות צה"ל, חפרו תעלות נ"ט, הכשירו עמדות לטנקים הישראלים ופרצו סוללות עפר ותעלות נ"ט שהקים האויב. מידע רב בנושא תוכלו למצוא בהיסטוריה של חיל ההנדסה הישראלי. אחרי מלחמת יום הכיפורים שגרמה לאבדות קשות בחיל ההנדסה הוחלט למגן את הדחפורים. גם במלחמת לבנון והאינתיפאדה השנייה נטלו הדחפורים חלק רב בפעילות המבצעית.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דחפור די-9 בשירות צה"ל

בשנות ה-80 של המאה ה-20 הגיעו לארץ דחפורים כבדים מדגם קטרפילר D9L שזכו למיגון חדיש תוצרת תע"ש. המיגון כלל לוחות שריון על המערכות המכניות של הכלי ועל חלקים רבים בקבינה (תא המפעיל) אך מאחר שלחה"ן היה חשוב לא לפגוע בראות של המפעיל, לא כיסו לוחות השריון את כל השמשות, שהוחלפו בחלונות קטנים יותר העשויים מזכוכית בליסטית חסינת ירי. מיגון זה - על דורותיו השונים - הוכיח את עצמו כיעיל ביותר וזכה להצלחה רבה. באינתיפאדה השנייה, בנוסף לתפקידי ההנדסה הקרבית המסורתיים, שימשו דחפורי הדי-9 על מנת להרוס בתים של מחבלים פלסטינים ולבצע פעולות חישוף בשטחים שמהם בוצע ירי לעבר ישראלים. מדיניות זו עוררה מחלוקת קשה בעולם כאשר ארגוני זכויות אדם כינו אותה "עונש קולקטיבי" ו"הרס חסר פרופורציות" ואילו ישראל התעקשה שזה צעד הכרחי וחיוני במלחמה בטרור. דחפורי די-9 היוו כלי מכריע במבצע חומת מגן, בייחוד בקרב במחנה הפליטים ג'נין, שם הם ניטרלו מטעני חבלה והרסו בתי תופת. הדחפורים היוו מרכיב חיוני גם בפעילות הביטחון השוטף ברצועת עזה. כיום משרת בצה"ל הדגם D9R, כאשר רוב הכלים מדוגמים בתוספת מיגון כלוב נגד נשק נ"ט (בשירות יחידת הצמ"ה הקרביות) וכן קיימים דגמים בשלט רחוק, בשירות יהל"ם, המשמשים לסילוק פצצות ופריצת צירים באזורים מסוכנים במיוחד.

מפרט טכני וביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן מפרט טכני ונתונים על יכולותיו של דחפור אופייני. הנתונים עצמם מתייחסים לדחפור (בינוני-קטן) מדגם D65PX-15 של קומטסו ולדחפור (גדול) מדגם D9T של קטרפילר.

נתון דגם D65PX-15 (דחפור קטן) דגם CAT D9T (דחפור גדול)
הספק נטו 190 כוחות סוס=142 קילוואט 410 כוחות סוס=306 קילוואט
משקל מוכן לפעולה‏[4] 20800 ק"ג=45855 ליברות
=כ-21 טון
48784 ק"ג=107548 ליברות
=כ-49 טון
קיבולת הכף 3.69 מטר מעוקב 16.4 מטר מעוקב
רוחב הכף כ-3.4 מטר 4.65 מטר
גובה הכלי כ-3.2 מטר כ-4 מטר
אורך הכלי (כולל ציוד) כ-5.2 מטר כ-8.5 מטר
כושר דחיפה [5] כ-20,500 ק"ג (20 טון) כ-71.6 טון
נפח מנוע 11.04 ליטר 18.1 ליטר
הספק הזרמה הידראולי מקסימלי 204 ליטר לדקה 384 ליטר לדקה
מהירות מקסימלית 13.4 קמ"ש 14.9 קמ"ש (רברס)

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ש. זלינגר, א. שפירא, ציוד בניה - חלק ד': ציוד לעבודות עפר, הוצאת הטכניון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כמעט כל ‏הדחפורים הם זחליים, אך יש גם דחפורים אופניים, המתנייעים על גבי גלגלים עם צמיגים. ראו: File:Zettelmeyer ZD 3001.jpg. ‏
  2. ^ World's First Bulldozer. אוחזר ב־2008-03-01.
  3. ^ המילה bull מתורגמת באופן נפוץ אך שגוי לשור.
  4. ^ כולל כף ("סכין"), מעקר ("רוטר"), דלק ומפעיל
  5. ^ כושר דחיפה, או כוח משיכה (Drawbar pull) הוא הכוח הנומינלי המקסימלי שיכול להפעיל דחפור על מטען הנגרר ביצולו האחורי. כוח המשיכה השימושי המקסימלי נתון על ידי הנוסחה T_c=C_c \cdot W כאשר Tc הוא כוח המשיכה המקסימלי שיכול לפתח דחפור זחלי, Cc הוא מקדם המשיכה של הדחפור, בתלות בסוג המשטח (בדרך כלל מקדם זה גדול מ-1) ו-W הוא משקל הדחפור.
אמצעי תחבורה


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg