בית משפט לתעבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היכל המשפט בת-ים הכולל בתוכו את בית משפט לתעבורה מחוז תל אביב

בישראל, בית המשפט לתעבורה הוא חלק מהרשות השופטת. הוא שקול לערכאת בית משפט השלום. בית המשפט לתעבורה דן בעבירות הנוגעות לתעבורה ולכלי רכב, אך גם בית משפט השלום מוסמך לדון בעבירות אלה.

בית משפט לתעבורה דן בעבירות תעבורה אשר מוגדרות בפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 – עבירה על פקודה זו ועל התקנות, לרבות חוקי העזר שהותקנו לפיה. עבירות חמורות (כדוגמת הפקרה וגרימת מוות ברשלנות) נידונות תמיד בפני בית המשפט לתעבורה. עבירות תנועה קלות מוגדרות בחוק כברירת משפט, ובית המשפט ידון בהם רק במקרה שהנאשם מערער על הקנס שניתן לו משוטר. גם קטין נידון על עבירות תנועה בבית משפט לתעבורה, למעט עבירות מסוימות אשר נידונות בבית המשפט לנוער כגון נהיגה בשכרות (סמים או אלכוהול) או נהיגת רכב למי שאינו מורשה לנהיגת רכב מאותו סוג.

בית משפט לתעבורה דן בראש ובראשונה בעבירות תעבורה ובתאונות דרכים. סעיף 25 לפקודת התעבורה מסמיך את בתי המשפט לתעבורה לדון בעבירות הבאות:

(1) עבירות תעבורה, שהן עבירות לפי פקודה זו והתקנות שהותקנו מכוחה;
(2) עבירות לפי הסעיפים 2, 17, 39, 40, 41 ו־46 לפקודת הביטוח, ולפי סעיף 48 לפקודה האמורה במידה שהוא מתייחס לעבירות שפורטו בפסקה זו;
(3) עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, תשי"ח–1957, ועל התקנות והצווים שניתנו על פיו, הנוגעים לתעבורה ולכלי רכב;
(4) עבירות על החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב בלי רשות), תשכ"ד–1964;
(5) עבירות על חוק למניעת מפגעים, תשכ"א–1961, והתקנות לפיו, אם העבירות נוגעות לכלי רכב;
(6) עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז–1977, שנעברה תוך כדי שימוש ברכב;
(7) עבירות לפי חוק שירותי הובלה, התשנ"ז–1997;
(8) עבירה לפי סעיף 23(ב)(5) לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו–2005;
(9) עבירות לפי חוק אוויר נקי, התשס"ח–2008, אם העבירות נוגעות לרכב מנועי;
(10) עבירות לפי חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016.

לבית משפט לתעבורה ממנים שופטים מיוחדים לתעבורה, על פי חוק יסוד: השפיטה ופקודת התעבורה. שופט תעבורה מתמנה במינוי זמני לשנה. שופט תעבורה מתמנה כדרך שמתמנה שופט של בית משפט השלום, ונתונות לו הסמכויות של שופט בית משפט השלום.

בית המשפט לתעבורה מתנהל לפי חוק סדר הדין הפלילי, התשנ"ב-1982. סדרי הדין בבתי המשפט לתעבורה נוקשים פחות מאשר בבתי המשפט הרגילים, משיקולים של הענקת הקלות למתדיינים.

עבירות תעבורה שעברו קטינים יידונו בבית משפט לתעבורה, למעט נהיגה בשכרות, גרם מוות ברשלנות ונהיגה ללא רישיון. מעשית, הרבה משופטי השלום וחלק משופטי התעבורה מוסמכים כשופטי נוער.

לעבירות תעבורה סדרי דין מיוחדים בערעור - דיון בפני דן יחיד בבית משפט מחוזי, למעט עבירות גרם מוות ברשלנות ועבירות מסוג פשע.

בתי משפט לתעבורה נמצאים בערים אילת, אשדוד, אשקלון, באר שבע, בת-ים, חדרה, חיפה, טבריה, ירושלים, נתניה, נצרת, עכו, פתח תקווה, צפת, קריית שמונה, קריית גת, ורמלה.

היסוד הנפשי בעבירות תעבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב עבירות התעבורה הן עבירות של אחריות קפידה ולפיכך אין חובה להוכיח בהן את היסוד הנפשי כלל, אלא יש להוכיח שהתקיים היסוד העובדתי (שהנאשם ביצע באופן פיזי את העבירה). היסודות הנפשיים האפשריים הנדרשים בעבירות תעבורה הם:

  1. מחשבה פלילית.
  2. מודעות או עצימת עיניים לרכיב ההתנהגותי.
  3. רשלנות ואחר

לחימה בעבירות תנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט במסגרת משפטי התעבורה היא מהאמצעים השכיחים ביותר ללחימה בתאונות הדרכים. בתי המשפט חזרו פעמים רבות על הצורך האקוטי להילחם בשכיחותן הרבה של תאונות הדרכים ועל תפקידו של בית המשפט כנאמן במאבק. השופטת אילה פרוקצ'יה תיארה זאת:

אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים הם מגוונים, ואינם מצטמצמים לשכלול האמצעים הפיזיים הקשורים בנהיגה על דרך שיפורים ברשת הכבישים או להגברת הפיקוח ואכיפת החוק במרחבי הארץ. עיקרם, בראש וראשונה, בהפעלת אמצעי חינוך והסברה שתכליתם להגביר את המודעות לחשיבות הרבה שבשמירה על תרבות נהיגה ולהפנים את החובה לכבד את חייו ושלומו של הזולת.

על אמצעי המלחמה בתאונות הדרכים נמנית גם מדיניות הענישה של עברייני תעבורה הננקטת בבתי המשפט, ובמיוחד הענישה המתייחסת לתאונות קטלניות המקפדות חיי אדם או אלה הגורמות נזקי גוף. על מדיניות הענישה כאמור להשתלב בשאר האמצעים הננקטים להשגת מטרה עליונה בחשיבותה - השלטת סדר, משמעת וכיבוד כללי החוק בנהיגה על הכביש, למען שמירה על חיי אדם ושלמות גופם...

ע"פ 8382/03 איאד חילף נ' מדינת ישראל, ניתן ב־18 בדצמבר 2003. פ"ד כרך נ"ח, חלק שני, עמ' 139

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.