קריית שמונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קריית שמונה
Coat of arms of Kiryat Shmona.png
קריית שמונה.JPG
קריית שמונה במבט מרכס רמים
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה הרב ניסים מלכה
גובה ממוצע ‎207‏ מטר
תאריך ייסוד 1950
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏-49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2013:
  - אוכלוסייה 23,114 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-0.1%‏ בשנה עד דצמבר 2013
  - צפיפות אוכלוסייה 1,625 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 14,228 דונם
מיקום קריית שמונה
קריית שמונה
קריית שמונה
דירוג חברתי-כלכלי 5 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3818
פרופיל קריית שמונה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.k-8.co.il/Pages/default.aspx
המסגד של אל-ח'אלצה, כיום המוזיאון לתולדות קריית שמונה. שוכן בפארק הזהב
"ביג צ'יף" (1968), פסל חוצות מעשה ידי הפסל יגאל תומרקין בקריית שמונה
קריית שמונה ממצפה לירן

קריית שמונה היא עיר השוכנת באצבע הגליל ושייכת מנהלית למחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 1974. בקריית שמונה מתגוררים כ-24 אלף תושבים, והיא העיר הצפונית ביותר במדינת ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בו' בטבת ה'תש"י (26 בדצמבר 1949) הוקמה קריית שמונה כמעברה על אדמות הכפר הערבי "אל-ח'אלצה", שתושביו נמלטו במלחמת העצמאות.

בתחילה נקראה העיר "קריית יוסף" על שמו של יוסף טרומפלדור. בהמשך הוסב שמה ל"קריית שמונה" על מנת להנציח גם את שאר חברי תל חי שנהרגו באותה תקופה, בהם חמישה נוספים שנהרגו בקרב על תל חי במאורעות תר"פ (בנימין מונטר, דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, יעקב טוקר וזאב וולף שרף) ושניים שנהרגו מספר שבועות לפני כן (שניאור שפושניק ואהרון שר).

בשנת 1951 מנתה אוכלוסיית קריית שמונה כ-5,000 תושבים וב-1963 15,000. בשנת 1953 היא הוכרה כמועצה מקומית, ובשנת 1974 הוכרזה כעיר. בשנים הראשונות הגיעו לעיירה עולים מתימן ומרומניה ובהמשך הגיעו אליה עולים רבים מצפון אפריקה.

העיר נבנתה ללא תוכנית אב, אלא שכונה אחר שכונה בהתאם לגלי העלייה. כעיר הגדולה באצבע הגליל ומיקומה לצד כביש 90 משמשת קריית שמונה כיום כמרכז אזורי ליישובי הסביבה במספר תחומים: שירותי בריאות מתמחים, תעשייה, שירותים עסקיים ומסחר.

בשל מיקומה בקרבת הגבול בין ישראל ללבנון סבלה העיר (מאז שנות השישים של המאה העשרים) מפיגועי מחבלים ומירי טילי קטיושות, לאורך שנים רבות. בגלל סיבות אלו נערכה מלחמת לבנון, וכן המבצעים "דין וחשבון" ו"ענבי זעם".

ב-11 באפריל 1974 חדרה חוליית מחבלים מלבנון לעיר ורצחה ששה-עשר מתושביה.

בשנות ה-90 נקלטו בעיר כ-6,000 עולים מחבר המדינות.‏[1]

מאז יציאת צה"ל מלבנון בשנת 2000 שרר שקט יחסי בעיר, שהופר פעם נוספת במלחמת לבנון השנייה, אז ספגה קריית שמונה פגיעות ישירות רבות של טילי קטיושה.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2013, מתגוררים בקריית שמונה 23,114 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 5 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011‏-2012) היה 58.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 6,256 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[2]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

תרבות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פארק הזהב

בקריית שמונה פועלים כמה מוסדות תרבות ואתרים היסטוריים:

  • היכל תרבות המופעל על ידי מחלקת התרבות של העירייה, משמש גם כקולנוע העירוני, בו מוקרנים סרטים בסופי שבוע תמורת תשלום דמי כניסה סמליים.
  • תיאטרון מרא"ה - קבוצת תיאטרון מקומית שהוקמה על ידי השחקן מנחם עיני ומנוהלת על ידי המחזאי רועי רשקס.
  • להקת מחול.
  • מוזיאון לתולדות קריית שמונה[1], הממוקם בבניין המסגד הנטוש ששימש את היישוב אל-ח'אלצה, כיום בתוך שטח הפארק העירוני, פארק הזהב. בנין המסגד נבנה על ידי כמאל אפנדי בשנת 1906. בשנת 1948 ננטש המסגד ונהרס ועם בואם של ראשוני העולים לכפר הערבי הנטוש, שימש המקום למפגשים ואירועים חברתיים. בשנת 1968 הפך הבניין למשכנו של בית משפט השלום בעיר ולאחר 20 שנה, בשנת 1988, הוחלט להופכו למוזיאון עירוני שישמר את תולדות היישוב.
  • "בית החאן"- ביתו של כאמל אפנדי, בעל אדמות רבות בגליל ובכפר אל- חאלצ'ה. המבנה נבנה על ידו בשנת 1906 וננטש בשנת 1948, במהלך מלחמת העצמאות. במשך השנים שימש המבנה הן למגורים והן כמבנה ללימודים ולבתי עסק, עבור העולים החדשים אשר הגיעו להתיישב במקום. בשנת 1982 שופץ המבנה בתרומה של 2 מיליון דולר מקהילת סן פרנסיסקו, תרומה אשר הדגישה את מבנהו הייחודי. כיום משמש המבנה כמרכז אומנויות אזורי השייך לרשת המתנ"סים.
  • טחנת הקמח- שרידי טחנת הקמח נמצאים מדרום ל"פארק הזהב". התחנה נבנתה על ידי משפחת חסין העשירה מהכפר הונין ופעלה עד לקום המדינה. התחנה סיפקה קמח לפלחים אשר עיבדו את השדות באזור והיא אחת משתי תחנות אשר נמצאו בקריית שמונה. האחת נהרסה כליל בעת פיתוח השכונה והשנייה נשמרה, עקב הצמחייה הגבוהה אשר כיסתה אותה. תחנה זו מיועדת לשיפוץ יסודי ולהפעלה.
  • בנין המשטרה- בנין המשטרה בקרית שמונה הוא מבנה אשר נבנה על ידי הבריטים בשנת 1939, לאחר פרעות 1936-39 (כחלק ממאורעות תרפ"ט) ולצורך שמירה על הסדר הציבורי. המבנה ננטש עם סיום המנדט הבריטי ונתפש שוב על ידי כוחות הפלמ"ח שהגיעו לכפר הערבי הנטוש. המבנה שימש למתן שירותים אזרחיים שונים, משרדי ממשל ולכוחות שיטור. כיום מבנה זה משמש כבנין המשטרה המקומית בעיר.

מוסדות חינוך: מלבד כמה בתי ספר יסודיים, חטיבת ביניים ותיכון, פועלות בעיר ישיבת ההסדר קריית שמונה בראשות רב העיר צפניה דרורי בשיתוף עם הרב ישראל קירשטיין, וכן אולפנית. בסמוך לעיר נמצאת המכללה האקדמית תל-חי בעיר מצויים גם שלושה מתנס"ים: בית החאן, ארתור פוקס ומתנ"ס בית ונקובר (כל נדרי). כיום מכהן כראש עיר הרב ניסים מלכה.

בעיר פעילות תנועות נוער רבות:

בקריית שמונה שני מקומונים, "מידע 8" היוצא לאור מאז 1973 ו"חדשות הגליל" הצעיר יותר, היוצאים לאור מדי יום שישי ומסקרים את הנעשה בעיר ובסביבותיה כיום יש זליגה של כ-1000 משפחות אל ההרחבות בקיבוצים באזור.

תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות היותה היישוב המרכזי באזור התיירותי של אצבע הגליל, מתקיימת בקריית שמונה פעילות מועטה בתחום התיירות. בקצה הדרומי שלה ממוקם הרכבל העולה למנרה, המלון היחידי בה הוא בית החייל של האגודה למען החייל ויש בה מעט צימרים. בעיר פועלות מספר מסעדות המסווגות כמסעדות עממיות או מסעדות אוכל מהיר.

לעיר שני אזורי תעשייה: צפוני הנמצא סמוך לכביש 99 המוביל לכיוון דן, ודרומי הנמצא בכניסה הדרומית לעיר. הם מאכלסים מספר בתי חרושת ומלאכה, מסגריות, מוסכים ונגריות. הבולטים בהם הם מפעל "לודזיה" לייצור גרביים, מפעל "מיצי הגליל העליון" (יצרן המותג "סיידר הגליל") ומאפיית "פת הגליל".

במרץ 2011 התקבלה בוועדת הכספים של הכנסת החלטה לפיה משרד האוצר ומשרד התמ"ת יסייעו לחברת "איתוראן" להעתיק את מרכז השרות שלה מיהוד לקרית שמונה. מהלך זה עשוי היה להוסיף לעיר 300 מקומות עבודה. בעקבות חילוקי דעות, התבטל המהלך.‏[3]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריית שמונה קבוצת כדורגל המשחקת בליגת העל - עירוני קריית שמונה. הקבוצה נוצרה מאיחודן של הקבוצות הפועל ומכבי קריית שמונה בשנת 2000. הקבוצה עלתה בשנת 2007 לראשונה בתולדותיה לליגת העל, בסיום העונה הראשונה שלה שם הגיעה למקום השלישי ולהשתתפות בגביע אופ"א האירופי. בסוף שנת 2008/09 ירדה הקבוצה לליגה הלאומית אך בחלוף שנה נוספת שבה לליגת העל. אצטדיונה הביתי הוא האצטדיון העירוני שבקריית שמונה.

את עונת 2011/12 פתחה הקבוצה בצורה מצוינת תחת המאמן רן בן שמעון וחמישה מחזורים לסיום העונה זכתה באליפות ראשונה היסטורית. בעונת 2012/2013 התחילה הקבוצה תחת ניהולו של גילי לנדאו אשר פוטר ובמקומו מונה ברק בכר. קריית שמונה העפילה לגמר גביע המדינה אשר נערך ב-8 במאי 2013, ובו הפסידה הקבוצה להפועל רמת גן.‏[4] בכר הוביל את הקבוצה לזכייה בגמר גביע המדינה ב-7 במאי 2014, לאחר שניצחו את מכבי נתניה בהארכה.

לקריית שמונה יש גם קבוצת כדורסל חדשה יחסית בליגה א'‏[5] המשחקת באולם "בית הפועל" שבעיר.

בעיר נמצא המרכז לטניס בישראל - קריית שמונה.

הטבות בחקיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהיותו יישוב חקלאי או יישוב באזור פיתוח, עובדים המעתיקים את מקום מגוריהם ליישוב וגרים בו לפחות שישה חודשים רצופים, נהנים מכך שאם התפטרו לשם כך מעבודתם, ההתפטרות תיחשב להם כפיטורים.‏[6] מגורים ביישוב מקנים לתושב הטבות מס, הניתנות לתושבי העיר בהתאם לפקודת מס הכנסה.‏[7]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום פנורמי של העיר מבית החייל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיפורו של מקום, תעודת זהות, באתר עיריית קריית שמונה
  2. ^ פרופיל קריית שמונה באתר הלמ"ס
  3. ^ הבעלים נסוג: איתוראן לא תעבור לקרית שמונה, ynet, 9.6.11
  4. ^ הפועל רמת גן זכתה בגביע המדינה , הארץ, 8.5.13
  5. ^ סגל קבוצת הפועל קריית שמונה כדורסל, אתר איגוד הכדורסל, 3.7.13
  6. ^ תקנה 12(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964
  7. ^ בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה ניתן לתושב יישוב זה זיכוי ממס הכנסה בשיעור 24% (בשנת 2014) מהכנסתו החייבת מיגיעה אישית, בתנאי שהתגורר ביישוב שנה לפחות. ראו רשימת היישובים המזכים, באתר של רשות המסים

קואורדינטות: 33°12′29.88″N 35°34′20.64″E / 33.2083000°N 35.5724000°E / 33.2083000; 35.5724000