חוק הכניסה לישראל

חוק הכניסה לישראל
פרטי החוק
תאריך חקיקה	5 בספטמבר 1952
תאריך חקיקה עברי	ט"ו באלול תשי"ב
גוף מחוקק	הכנסת השנייה
חוברת פרסום	ספר החוקים 111, עמ' 354
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הפנים
מספר תיקונים	32
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק הכניסה לישראל, תשי"ב–1952 מסדיר את כניסתם לישראל של מי שאינם אזרחי ישראל ואת האישור לשהייתם בישראל של מי שאינם אזרחי ישראל או עולים חדשים.

הוראות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 1 לחוק קובע:

(א) מי שאיננו אזרח ישראלי, תהיה כניסתו לישראל על פי אשרת עולה או על פי אשרה לפי חוק זה.
(ב) מי שאיננו אזרח ישראלי או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על פי רישיון ישיבה לפי חוק זה.

סעיף 2 מקנה לשר הפנים סמכות להעניק רישיונות שהייה:

(1) אשרה ורישיון לישיבת מעבר – עד לחמישה ימים;
(2) אשרה ורישיון לישיבת ביקור – עד לשלושה חדשים;
(3) אשרה ורישיון לישיבת ארעי – עד לשלוש שנים;
(4) אשרה ורישיון לישיבת קבע;
(5) רישיון זמני לישיבת ביקור למי שנמצא בישראל בלי רישיון ישיבה וניתן עליו צו הרחקה – עד ליציאתו מישראל או הרחקתו ממנה.

חלק ניכר מהחוק עוסק ברישיון לשהייתם של עובדים זרים בישראל. החוק קובע כי מי שאינו אזרח ישראלי או עולה לפי חוק השבות, ונמצא בישראל בלי רישיון ישיבה, יורחק מישראל בהקדם האפשרי. שוהה שלא כדין ניתן להחזיק במשמורת עד להרחקתו. החוק קובע את סדרי הכניסה לישראל, ובכללם ביקורת הגבולות. לשר הפנים נתונה סמכות להרחיק מישראל את מי שאינו רשאי להיכנס אליה, והאחראי על כלי-הסעה שבא לישראל חייב, לפי דרישת קצין ביקורת הגבולות, להסיע מישראל כל אדם שבא באותו כלי-הסעה על מנת להיכנס לישראל ונמצא שאינו רשאי לכך. סעיף 18 לחוק מוציא מתחולתו את מי שנכנס לישראל לפני תחילת תקפו של החוק. שר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצוע חוק זה.

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק אושר בכנסת ב-26 באוגוסט 1952,^[1] בעקבות הצעת חוק מטעם הממשלה שהוגשה לכנסת בתחילת אותה שנה.^[2] מאז אישורו ועד מרץ 2012 תוקן החוק 23 פעמים. 17 מתיקונים אלה נעשו מאז שנת 2000 ובעיקר באו להסדיר את כניסתם ושהייתם של עובדים זרים. בשנת 1955 הותקנו מכוח החוק תקנות הכניסה לישראל, תשט"ז-1955. אלה הוחלפו בשנת 1974 בתקנות הכניסה לישראל, תשל"ד-1974.

ב-6 במרץ 2017 אישרה הכנסת בקריאה שלישית את תיקון 28, בו נקבע כי: ”לא יינתנו אשרה ורישיון ישיבה מכל סוג שהוא, לאדם שאינו אזרח ישראלי או בעל רישיון לישיבת קבע במדינת ישראל, אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כהגדרתו בחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011, או התחייב להשתתף בחרם כאמור...”^[3]

בפברואר 2023 נוסף לחוק סעיף המאפשר לשר הפנים לבקש מבית המשפט לבטל רישיון לישיבת קבע בישראל למי שהורשע במעשה טרור והוא או מי מטעמו ובידיעתו קיבל מהרשות הפלסטינית, במישרין או בעקיפין, שכר או תגמול בעד הפרת האמונים למדינת ישראל. מחבל שנשלל רישיונו לישיבת קבע בישראל יגורש, בתום ריצוי מאסרו, לשטחי הרשות הפלסטינית.

מזרח ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מעמד התושבות במזרח ירושלים

לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה ישראל את מזרח ירושלים והעניקה לתושביה מעמד של תושבי קבע בישראל. על פי תקנות הכניסה לישראל, תושב קבע מאבד את מעמדו אם שהה מחוץ לישראל מעל 7 שנים^[4], אפילו אם הגיע לביקורי מולדת במהלך התקופה. מאבד את מעמד התושבות גם מי שעבר לגור ביישוב סמוך בגדה המערבית. קריטריונים אלה הביאו לשלילת תושבות והרחקה מירושלים של לפחות 14,416 מזרח ירושלמים עד 2014. מדיניות זו מכונה על ידי מבקריה הטרנספר השקט.

מקרים נודעים של הטלת איסור על כניסת אדם לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרים אחדים של הטלת איסור על כניסת אדם לישראל זכו לפרסום רב:

ביולי 1962 גורש מישראל לארצות הברית רוברט סובלן, יהודי-אמריקני שהורשע בארצות הברית בריגול למען ברית המועצות ונידון למאסר עולם.
בתחילת שנות ה-70 ניסה מאיר לנסקי לעלות לישראל עקב חקירה שנפתחה נגדו בארצות הברית, אך לא ניתן לו אישור לכך בשל עסקיו הבלתי חוקיים, כמו גם בשל לחצה של ממשלת ארצות הברית. הוא כשל בעתירה לבג"ץ בה נקבע שחרף חפותו בדין הפלילי, נוכח הראיות הרבות שנצברו הוא "עלול לסכן את שלום הציבור" ולכן לא יוכל לעלות.
ביוני 2004 נאסרה כניסתו של העיתונאי הבריטי פיטר הונאם מהעיתון "סאנדיי טיימס", עקב קשריו עם מרדכי ואנונו, שהובילו לפרסום מידע סודי על הקריה למחקר גרעיני - נגב.
במאי 2008 נאסרה כניסתו של פרופ' נורמן פינקלשטיין, יהודי אמריקאי שמתח ביקורת על שליטת ישראל בשטחי יש"ע.
באפריל 2012 נמנעה כניסתו של הסופר הגרמני גינטר גראס, בנימוק הפורמלי ששירת באס אס, אך למעשה עקב שיר שבו טען שמדיניות הגרעין של ישראל מהווה איום על השלום העולמי.
באפריל 2018 ניתנה הוראה למנוע את כניסת ראש עיריית דבלין, שהיה בדרכו לראמאללה, עקב קשריו ל-BDS. עקב תקלה הוא נכנס^[5].
באוקטובר 2018 נמנעה כניסתה לישראל של לארה אל-קאסם, סטודנטית אמריקאית שהגיעה לישראל לשם לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בנימוק שהיא פעילת BDS. אך בעקבות ערעור לבג"ץ על ההחלטה היא קיבלה אישור כניסה.^[6]