הסתננות מאפריקה לישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ההסתננות מאפריקה לישראל החלה באמצע השנות התשעים והתרחבה במידה ניכרת החל מ-2005. לפי נתוני רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, נכון לאפריל 2012, נכנסו לישראל כ-59,858 מסתננים שאינם כלואים במתקני הכליאה (שמספרם באוגוסט 2010 היה כ-1,900).[1]

בארצות המוצא של רבים מהמסתננים לישראל דרך הגבול עם מצרים קיימת מצוקה הומניטרית, בהתאם הם מגישים בקשות מקלט בעת הגעתם לארץ. אריתראים וסודאנים מהווים כ-83% מבין הנכנסים מאפריקה לישראל לאורך השנים ומעל 90% מהשוהים בישראל כיום‏[2]. ארצות מוצאם של שאר המסתננים האפריקאים המגיעים לישראל הן חוף השנהב, אתיופיה, וקונגו בנוסף מגיעים בודדים שמוצאם בסומליה, ניגריה ומרוקו.

רוב המסתננים מאפריקה נכנסו דרך חלקו הבלתי-מגודר של גבול ישראל-מצרים, אך ממשלת ישראל נמנעת מלהחזירם למצרים, משום שהמצרים מסרבים להתחייב שלא להחזירם לארץ מוצאם[דרוש מקור]. ממשלת ישראל רואה בההסתננות בעיה ומקצה משאבים רבים לטיפול בה, כולל הקמת גדר הגבול ישראל-מצרים ובניית מתקן שהייה באזור קציעות שבנגב.

להערכת הרשויות השונות רוב המסתננים מתגוררים בתל אביב-יפו (יותר מ-60 אחוז) ובאילת (יותר מ-20 אחוז), והשאר באשדוד, ירושלים וערד.‏[3]

תוכן עניינים

[עריכה] רקע

[עריכה] אריתריאה

מסתננים מאריתריאה מהווים כ-57% מכלל המסתננים לישראל. נציבות האו"ם לפליטים הכריזה על אריתריאה כמדינה בה מתרחש משבר הומניטרי והמדינה נחשבת לאחת הדיקטטורות המסוגרות בעולם. בדירוג שעורך ארגון עיתונאים ללא גבולות מדורגת אריתריאה באופן עקבי כאחת המדינות המגבילות ביותר את חופש העיתונות, ב-2011 דורגה המדינה במקום האחרון בעולם מבין 179 מדינות‏[4].

מאז הבחירות שנערכו עם קום המדינה ב-1993 לא התקיימו באריתריאה בחירות נוספות והנשיא איסאייס אפוורקי עדיין מכהן כאשר הוא ממלא במקביל את תפקיד ראש המדינה, ראש הממשלה ומפקד עליון של הצבא. במדינה רק מפלגה אחת, החזית העממית לדמוקרטיה ושוויון (PFDJ) וקיים איסור על התאגדות פוליטית שאינה מטעמה, כלומר האופוזיציה הוצאה מחוץ לחוק. מעבר על חוק ההתאגדות או הבעת ביקורת בפומבי על המשטר מסתיימים במאסר ללא משפט ואריתריאה ידועה בכך שהיא מעלימה אנשים. מרבית האזרחים שנעצרו על רקע פוליטי עדיין מצויים במאסר. כמו כן ישנן באריתריאה הגבלות קשות על חופש דת ופולחן כאשר מאמינים שאינם משתייכם לזרם של הנצרות או האסלאם המוכר על ידי השלטון נעצרים באופן שרירותי וסובלים מיחס אכזרי.‏[5]

אריתריאה מסוכסכת עם כל המדינות שבהן היא גובלת. אתיופיה, ממנה קיבלה את עצמאותה ועמה היא מנהלת מלחמת גבול בדרגות חומרה משתנות החל משנת 1998; ג'יבוטי, עמה פתחה סכסוך גבול ב-2008; תימן, עמה היא מנהלת מאבק על זכויות דייג בים סוף; וסודאן, אותה היא מאשימה בתמיכה בארגונים אסלאמיים במדינה‏[6]. בעקבות סכסוכים אלו מונהג באריתריאה גיוס חובה של 18 חודשים לגברים ונשים כולל דיווחים על חיילים ילדים. בפועל נמשך השירות הצבאי ללא הגבלת זמן ויש כאלו אשר לא משוחררים כלל או מועסקים בעבודות כפייה. אזרחים המסרבים לשרת בצבא נעצרים, עוברים עינויים ואף נרצחים, על עריקה בזמן שירות צבאי מוטל עונש מוות‏[7].

ממשלת ישראל מודעת למצב השורר באריתריאה וסגן שר החוץ ח"כ דני אילון התבטא בנוגע לכך במהלך ישיבה של ועדת העובדים הזרים שעסקה בנושא הסדרת החזרת מסתננים לארצות מוצאם: "אריתריאה – כרגע אי-אפשר לעשות, כי אנחנו מוגבלים, כי באריתריאה יש שם שלטון שמוגדר על ידי כל הקהילה הבינלאומית כשלטון שלא שומר על זכויות אדם, ומי שחוזר לשם, נתון בסכנה, כולל סכנת מוות, ולכן אנחנו פה הרבה יותר זהירים"‏[8].

[עריכה] סודאן ודרום סודאן

מסתננים מסודאן מהווים כ-26% מכלל המסתננים לישראל. באזור דארפור שבמערב סודאן מתחולל מאז שנת 2003 רצח עם. רבים הפכו לפליטים וחלק מהם נמלטו למצרים. לאלו נוספו פליטים מדרום סודאן, תחילה עקב מלחמת האזרחים שהתחוללה בסודאן, קודם למתן עצמאות לדרום סודאן, בין אנשי הצפון המוסלמים-ערבים לאנשי הדרום הנוצרים והאנימיסטים, ולאחר מכן עקב מלחמת אזרחים בין קבוצות אתניות בדרום סודאן.

[עריכה] מעמד המסתננים

רוב המסתננים מבקשים מעמד של פליטים, לפי האמנה בדבר מעמדם של פליטים של האו"ם. ישראל אינה בוחנת פרטנית את מעמדם של מבקשי מקלט המזוהים כאריתראים או סודאנים, המהווים כ-83% מהמסתננים לישראל דרך גבול מצרים,‏[9] ומעניקה להם "הגנה זמנית קבוצתית". ההגנה הקבוצתית מהווה אישור שהייה זמני בישראל, שיש לחדשו מדי שלושה חודשים, לרוב היא כוללת גם אישור עבודה, אך אישור זה אינו מהווה חלק אינהרנטי ממנה. בעבר גם בקשות מקלט של אלו המזוהים כאזרחי חוף השנהב ודרום סודאן זכו להגנה קבוצתית ולא לבדיקה אינדיווידואלית, אך תוקף הגנה זו פג. מבין בקשות המקלט שהוגשו על ידי אזרחי מדינות אחרות ונבדקו באופן אינדיווידואלי קבע משרד הפנים כי רק חלק זעום מהם ראויים למעמד פליט‏[10].

חלק מהמסתננים המגיעים לישראל מאפריקה הם למעשה מהגרי עבודה ולא פליטים כפי שהם טוענים, הם מגיעים במטרה לשפר את שכרם ואת איכות חייהם. הם מנצלים את זה שעד לאחרונה, שהתחילה הקמת גדר הגבול עם מצרים, לא היו מכשולים פיזיים שיעמדו בדרכם וחודרים למדינה תוך הפרת החוק. מהגרי עבודה אינם זכאים להגנה על פי אמנת הפליטים.

[עריכה] התפתחות ההסתננות מאפריקה

בחציו השני של העשור הראשון של המאה ה-21 חלה עלייה ניכרת במספר המסתננים מאפריקה לישראל דרך גבול מצרים. בשנת 2006 נתפסו כ-1,000 מסתננים, בשנת 2007 נתפסו קרוב ל-5,000, בשנת 2008 כ-8,700, בשנת 2009 כ-5,000‏[11] ובשנת 2010 מעל 14,000 מסתננים‏[12]. מספר המסתננים הכולל גדול אף יותר, מפני שחלקם אינם נתפסים. בתחילת גל המסתננים הקבוצה הבולטת הייתה מסודאן ובשנת 2009 הפכו המסתננים מאריתריאה לקבוצה העיקרית.

ההגירה מאריתראה לישראל החלה בשנת 2007, לאחר שגבול סודאן-לוב נסגר. תושבי המדינה שנמלטו מהמשטר הרודני החלו לברוח למצרים דרך סודאן, וחלקם חצה את הגבול לישראל, בעזרת בדואים מסיני. ממשלת ישראל העניקה להם אשרת עבודה של חצי שנה, והם השתקעו בישראל. בעקבות גל ההגירה הראשון מאריתראה הגיעו מהגרים רבים נוספים.‏[13]

בראשית מאי 2010 שהו בישראל 24,339 מסתננים, כשמתוכם מספר הסודאנים והאריתראים שאינם בני-הרחקה היה 18,959 איש: 5,649 סודאנים ו-13,310 אריתראים. 16,766 מתוכם קיבלו אשרת שהייה "ס 2א 5" הניתנת למסתננים שאינם בני-הרחקה. באופן רשמי מאפשרת האשרה שהייה בלבד, אולם בפועל מאפשרת המדינה למסתננים גם לעבוד והיא נמנעת מלהטיל קנסות על מעבידים המעסיקים אותם. האשרה טעונה חידוש מדי שלושה חודשים.[14] 2,179 נוספים קיבלו אשרת עבודה. 141 מסתננים, רובם מאתיופיה, קיבלו מעמד פליט.

על פי נתוני אגף המבצעים של צה"ל לשנת 2008 המדינות מהן הגיעו מרבית המסתננים הן (בסדר יורד): אריתריאה, סודאן, אתיופיה, חוף השנהב וניגריה, בנוסף למסתננים שארצם לא ידועה או לא מזוהה. מרבית המסתננים (85% מהם) היו גברים[15].

[עריכה] מסלול ההגעה והטיפול במסתננים

המסתננים מאפריקה מגיעים למצרים. שם הם משלמים לעתים קרובות סכומים של כאלף עד אלפיים דולר למבריחים בדואים כדי שיעבירו אותם עד לגבול ישראל. על פי דו"ח של "מוקד סיוע לעובדים זרים", היו מקרים שבהם מסתננים נרצחו או הושפלו ומסתננות נאנסו בידי המבריחים‏[16]. אירגון "רופאים לזכויות אדם" מדווח על כך שזיהה וטיפל במהלך השנתיים האחרונות באלפי מקרים של קורבנות עינויים שעונו במדבר סיני, כמו כן מדווח על מאות אנשים שעדיין מוחזקים במחנות עינויים בסיני‏[17]. עוד סכנה האורבת למסתננים היא מדיניותו של הצבא המצרי לירות בהם כדי לסכל את ההסתננות[18].

המסתננים הנתפסים בידי צה"ל מובאים מאזור הגבול למתקן "סהרונים" שבבית סוהר קציעות. הם עוברים שם רישום ושימוע לקביעת מעמדם ומוגדרים זמנית כמבקשי מקלט. מי שמזוהים כאריתראים או כסודאנים מוגדרים כזכאים להגנה קבוצתית הומניטרית ואינם נחשבים בני-הרחקה. הם משוחררים לאחר בדיקות רפואיות. השאר עוברים שימוע נוסף אצל יחידת בדיקת מעמד הפליט (Refugee Status Determination - RSD) של רשות האוכלוסין. אנשי יחידה זו קובעים האם מבקש המקלט זכאי למעמד פליט או האם הוא זכאי ליהנות מהגנה קבוצתית. היחידה החלה לפעול ביולי 2009. מאז ועד מאי 2010 היא בדקה כ-2,500 מסתננים וקבעה לשניים מתוכם מעמד של פליט. אלה שנקבע כי הם בני-הרחקה רשאים לערער על ההחלטה, בהליך שיכול לארוך תשעה חודשים. בשל חוסר מקום במתקן הכליאה, משוחררים גם אנשי קבוצה זו וניתן להם כתב הגנה. בדרך כלל הם נעלמים ועל שוטרי יחידת עוז מוטל לאתרם. בין יולי 2009 למאי 2010 הורחקו 863 מסתננים‏[19].

[עריכה] המסתננים בישראל

[עריכה] מספרם ומקומות מגורים

נכון לאפריל 2012, נכנסו לישראל כ-59,858 מסתננים שאינם כלואים במתקני הכליאה (שמספרם באוגוסט 2010 היה כ-1,900).[20] כמה אלפים מהם לא נשארו בארץ[21]. כ-34 אלף מהמסתננים באו מאריתריאה, כ-15 אלף מסודן וכ-10 אלף ממדינות אחרות. רשות ההגירה אינה מנהלת מעקב מדוקדק אחרי מקום מגוריהם, אולם על פי הערכות משנת 2011, המבוססות על נתוני משטרת ישראל, הרשויות המקומיות וארגוני הסיוע, התגוררו בתל אביב 15,000–17,000 מסתננים (בעיקר בדרום תל אביב, אם כי המספר כולל גם את המתגוררים בבת ים ובבני ברק) ובאילת 4,000–8,000. באשדוד ההערכות נעות בין 1,500 ל-2,000, בירושלים 8000–1,000, ובערד 400–600‏[22]. עיסוק בולט שלהם הוא עבודות במלונות, בפרט באילת.

[עריכה] נתונים לגבי פשיעה

בדו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת באוקטובר 2010, נכתב כי מספר התיקים הפליליים הנפתחים כנגד המסתננים ביחס למספרם נמוך במידה ניכרת ממספר התיקים הנפתחים כנגד האוכלוסייה הכללית במקום מגוריהם. באזור תל אביב, לדוגמה, נפתח תיק פלילי לאחד מכל 84 מסתננים, לפי ההערכה הזהירה, בעוד שהממוצע הכללי באזור עומד על תיק לאחד מכל 16 תושבים. בדו"ח מצוין גם כי על פי מחלקת המחקר של משטרת ישראל, פשיעת הזרים בישראל מתאפיינת בפשיעה פנים-מגזרית בעיקרה, אשר רובה איננו מדווח, שכן לנפגעים אין אינטרס להתלונן במשטרה.‏[22]

עם זאת, בדיון שקיים מפכ"ל המשטרה, דודי כהן, בדצמבר 2010, נאמר כי לעומת ירידה במקרי השוד בכלל האוכלוסייה, ישנה עלייה דרמטית בעבירה זו בקרב המסתננים, וכי "עיקר הפשיעה היא פנים מגזרית ומרבית העבירות מבוצעות על רקע שתיית אלכוהול. מעשי הפשע הם בתחומי הסדר הציבורי, אלימות ורכוש". בשנת 2010 נהרגה אזרחית ישראלית ונרצחו חמישה מסתננים מסודאן ומאריתריאה בידי מסתננים אחרים ממדינות אלה.‏[23]. על רקע העלייה בנתוני הפשיעה והרגשת חוסר הביטחון בקרב תושבי דרום תל אביב הקימה משטרת ישראל נקודה חדשה[24] באזור התחנה המחרכזית ושכונת שפירא. בתחנה משרתים כ100 שוטרים והיא צפויה להכיל כ150. לפי נתונים של משטרת ישראל שהוצגו בכנסת במרץ 2012, החל מ-2007 ישנה עלייה קבועה במעורבות בפשיעה של המסתננים, הן בשל עליית מספרם והן מסיבות אחרות. בשנת 2011 נפתחו 1,200 תיקים פליליים למסתננים מאפריקה, כחציים במחוז תל אביב. זוהי עלייה של 54% לעומת השנה הקודמת.‏[25]

משטרת ישראל מדווחת על קושי לטפל במקרי פשיעה בהם מעורבים מסתננים מאפריקה, מאחר שאין ברשותה מתורגמנים לשפה התיגרינית, המדוברת באריתריאה.‏[26] גם מערכת המשפט התריעה על קושי חמור לאפשר הליך פלילי תקין לחשודים דוברי תיגרינית.‏[27]

[עריכה] התפתחות הטיפול הממשלתי במסתננים

ישראל חתומה על האמנה לטיפול בפליטים עוד מראשיתה. המדינה קלטה בעבר פליטים ממספר אזורי עימות כמחווה הומניטרית, כשהמקרים הידועים הם כמאתיים פליטי סירות וייטנאמים בשנת 1977, כמאה פליטים מבוסניה אשר שהו בישראל בשנת 1993, וכמאה פליטים אלבנים מקוסובו בשנת 1999. עד שנת 2001 לא היו נהלים בקשר לבדיקת מעמד מבקשי המקלט וממשלת ישראל הותירה בפועל את סמכות ההחלטה בידי הנציגות המקומית של נציבות האו"ם לפליטים. בשנת 2001 מוסד התהליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה[28] .

הטיפול במסתננים אמור להיות מוסדר במסגרת החוק למניעת הסתננות, אלא שהחוק לא מותאם לטיפול במסתננים שהם מבקשי מקלט הזכאים להגנה זמנית.

בשנת 2005 החלו להגיע סודאנים לישראל, בעקבות פיזור הפגנות אלים שהתחולל במצרים במסגרתו נהרגו כמה מהם. ראש הממשלה אהוד אולמרט הנחה את כל הגורמים המקצועיים לעצור את ההסתננות הסודאנית לארץ‏[29]. מנגד, ארגונים רבים פעלו למען השארתם בישראל, בפרט על רקע רצח העם בדארפור. זאת למרות שהפליטים מדארפור היוו חלק לא גדול מהמסתננים מסודאן (על פי הפורום לזכויות פליטים, בשנת 2008 נמצאו בישראל כ-4,000 איש מסודאן שמהם כ-1,200 מחבל דארפור והשאר מדרום סודאן[30].), והמסתננים בסודאן הם פחות ממחצית המסתננים בכלל.

בשל הגדרתה של סודאן כמדינת אויב של ישראל, המגיעים ממנה מוגדרים "נתיני מדינת אויב" ויכולים להיעצר על פי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט). עם זאת, הנחיית היועץ המשפטי לגבי המסתננים מסודאן היא כי "אין להחיל את חזקת המסוכנות על כלל המסתננים ולפגוע בזכויותיהם, וכי על צה"ל לחקור כל מסתנן ואם יתברר שאין בו סיכון ביטחוני הוא יטופל לפי הוראות חוק הכניסה לישראל בידי גופים אזרחיים"[31].

בשנת 2007 הוחזרו למצרים 48 סודאנים שהסתננו לישראל, מבלי שהיו ערובות לביטחונם שם. נוהל זה, שמכונה "החזרה חמה", הופסק בעקבות עתירות של ארגוני זכויות אדם. בחודש אוגוסט 2008 נעשה שוב שימוש בנוהל, והוחזרו למצרים 91 אפריקאים, חלקם מסודאן. צה"ל טען בפני בג"ץ שהחזרת המסתננים למצרים בלי שעברו תשאול היא תקלה, ובכוונתו להמשיך בהחזרת מסתננים רק לאחר תשאול ובכפוף לו‏[32], אך הנוהל הופעל גם לאחר מכן.‏[33]

בשנת 2007 הופקעה בדיקת הזכאות למעמד הפליטים מנציבות האו"ם והטיפול רוכז בידי רשות ההגירה והאוכלוסין. באפריל 2008 נעשה נסיון שלא לאפשר למסתננים המשוחררים לגור בתל אביב או באילת (דרומה לגדרה או צפונה לחדרה),‏[34]‏[35] אולם ניסיון זה לא הצליח.

בינואר 2010 אישרה הממשלה את בנייתה של גדר גבול חלקית בין ישראל למצרים שתכלול חיישנים לאיתור המסתננים. העבודות על הגדר החלו בנובמבר 2010 ואמורות להסתיים עד סוף 2012. עלותה המשוערת כ-1.5 מיליארד ש"ח.‏[36].

בדצמבר 2011 אישרה הממשלה תוכנית לטיפול במסתננים שעלותה 630 מיליון ש"ח. לפי התוכנית, התלויה באישור הכנסת, ניתן יהיה לקנוס תאגידים המעסיקים מסתננים בסכום של עד 75,000 ש"ח וניתן יהיה לעצור מסתננים לתקופה של עד שלוש שנים.‏[37] בינואר 2012 אמר ראש הממשלה נתניהו בועדת החוץ והביטחון שהרוב המכריע של המסתננים אינם פליטים אלא מסתנני עבודה ובעיניו הם בעיה קיומית.‏[38]

[עריכה] ארגוני סיוע

בישראל פועלים מספר ארגוני סיוע, בהם "מוקד סיוע לעובדים זרים" ו"קו לעובד", המסייעים למהגרים לא-חוקיים מאפריקה המבקשים מקלט בישראל, פועלים בוועדות הכנסת העוסקות בנושא והגישו עתירות לבג"ץ נגד צעדים הפוגעים במהגרים.

[עריכה] תגובות מתנגדים להסתננות

הגאוגרף ארנון סופר מתריע על מסוכנותה של תופעת ההסתננות מאפריקה. הוא טוען כי מבחינה ביטחונית המסתננים עלולים לשמש כמודיעים או כפעילים של מדינות עוינות או של ארגוני טרור, ומבחינה חברתית מביאים לצפיפות ולפשיעה. מן הצד הרפואי, לטענתו ההגירה האפריקאית מפיצה שחפת, איידס ומחלות זיהומיות אחרות, ומבחינה דמוגרפית האיום על הרוב היהודי הקיים ממילא מועצם על ידי ההסתננות. לדבריו, אי־עצירת גלי ההסתננות הראשונים תביא לגלי הסתננות גדלים יותר ויותר.[39] הטענות הנוגעות להפצת מחלות נדחו על ידי בכירים במשרד הבריאות.‏[40]

בערים שבהן שיעור גבוה של מסתננים מאפריקה התעוררה התנגדות לתופעה זו. באילת התקיימה באמצע שנת 2010 הפגנה כנגד הממשלה ובה נטען כי התושבים מפחדים ללכת בלילה בשכונות מסוימות.‏[41] בשכונת שפירא וקריית שלום בחלקה הדרומי של תל אביב התארגנו מספר מתווכי דירות והודיעו שלא ישכירו דירות למסתננים בשכונות אלה‏[42].

הפרשן הכלכלי נחמיה שטרסלר העריך כי המסתננים תופסים את מקומם של עובדי הכפיים החלשים, ויגרמו לאובדן מקומות עבודתם או לירידה בשכרם. הוא טען כי הם מכבידים על מערכות הבריאות, הרווחה והחינוך. "לעולם לא נוכל להעלות את רמת החיים של השכבות החלשות ולהקטין פערים, אם נקבל כל הזמן לתוכנו עוד ועוד חסרי כל".‏[43] העיתונאי איינאו פרדה סנבטו טען כי המסתננים דוחקים את רגליהם של עולים מאתיופיה בעבודות ניקיון ומנסים להשתקע בארץ באמצעות גיור ונישואים עם אזרחי ישראל.‏[44] הוא הציע להשיב את המסתננים למדינות מוצאם ולהעניק להם וליישוביהם סיוע כלכלי.

בכנסת ה-18 עומד יעקב כץ (כצל'ה) בראש הוועדה לפתרון בעיית העובדים זרים והוא בין חברי הכנסת הפועלים לעצירת ההסתננות. הוא הזהיר מההסתננות דרך גבול ישראל-מצרים ואמר שבקצב ההסתננות הנוכחי יהיו בישראל תוך שנים ספורות מאות אלפי שוהים בלתי חוקיים שיהוו איום דמוגרפי על ישראל, בנוסף לבעיות של הגדלת הפשע והעוני במקומות שבהם מתרכזים המסתננים (למשל בדרום תל אביב). בין השאר הציע להקים עיר בסמוך לגבול המצרי, בה ירוכזו המסתננים לפני שיגורשו מהארץ. לדבריו, כדי לעצור את תופעת ההסתננות אותה כינה "טרור דמוגרפי" צריך לפגוע בבדואים המסייעים למסתננים להיכנס לישראל.‏[45]

בדצמבר 2011 פנה ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, לראש הממשלה וביקש כי הממשלה תנקוט "פעולות חירום מיידיות" מול המסתננים. לדבריו: "מדינת ישראל אינה יכולה להמשיך ולהתעלם מנחשול המסתננים ההולך וגובר שהיום כבר ברור לכול כי הם מגיעים לכאן כמהגרי עבודה לכל דבר והם אינם מצויים בסכנה קיומית". הוא קרא לשמור על גבולות המדינה מפני הסתננות ובמקביל להקציב את המשאבים הנדרשים לטיפול במהגרים שכבר נכנסו "ובמצוקה הקשה הנגרמת לתושבי השכונות שנאלצים להתמודד עם קליטתם".‏[46]

ב-23 במאי 2012 נערכה בשכונת התקווה הפגנה, בהשתתפות כאלף איש, במחאה על טיפולה של הממשלה במסתננים. בהפגנה נאמו חברי הכנסת מירי רגב, דני דנון, רונית תירוש ומיכאל בן-ארי. נאומים רבים בהפגנה נשאו אופי בוטה ומספר התבטאויות בה עוררו ביקורת ציבורית רבה ואף טענות על הסתה‏[47]. בהמשך הפכה ההפגנה לאלימה, ומשתתפיה תקפו עוברי-אורח, ניפצו זגוגיות של חנויות ששייכות לאפריקאים, הבעירו פחי אשפה והתעמתו עם שוטרים.‏[48]

[עריכה] ביקורת על יחסה של ישראל למבקשי המקלט

בדו"ח של מחלקת המדינה של ארצות הברית, שפורסם באפריל 2011, נמתחה ביקורת על יחסה של ישראל למבקשי המקלט. נמתחה ביקורת על נוהלי רשות האוכלוסין וההגירה, על נוהל "החזרה חמה" ועל הרטוריקה של שרים וחברי הכנסת נגדם, כולל ביקורת על השימוש במילה מסתננים בכדי לתאר אותם.‏[49]

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ נתוני זרים בישראל, באתר רשות ההגירה, אפריל 2012
  2. ^ נתוני דו"חות זרים בישראל באתר רשות האוכלוסין וההגירה
  3. ^ גלעד נתן, ‏נתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, אוקטובר 2010 קובץ PDF, עמ' 3.
  4. ^ רשימה באתר ארגון עיתונאים ללא גבולות
  5. ^ תקציר דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל 2012 בעבריתקובץ PDF
  6. ^ U.S. Department of State, Background Note: Eritrea
  7. ^ Zekre Lebona, The Eritrean Revolution and Its Child Soldiers, 18 August 2010
  8. ^ פרוטוקול מס' 65, ועדת העובדים הזרים, 31.10.2010 באתר כנסת פתוחה
  9. ^ נתוני זרים בישראל, רשות האוכלוסין וההגירה, עמוד 4
  10. ^ לדברי זהבה גלאון, מאז קום המדינה הוכרו 190 מבקשי מקלט: מסיתים נגד פליטים, "ישראל היום", 12 בנובמבר 2010
  11. ^ גלעד נתן, ‏הטיפול במסתננים מגבול מצרים, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 26 במאי 2010 קובץ PDF.
  12. ^ עלייה דרמטית במספר המסתננים לחודש: בחודש יוני 2011 נרשמה כניסתם של מעל 1200 מסתננים מגבול מצרים, באתר רשות האוכלוסין
  13. ^ איתי אילנאי, שגריר אריתריאה בישראל: מבין את מירי רגב, באתר mynet‏, 31 במאי 2012
  14. ^ קורבנות ניצול למטרות מין ועבדות בקרב המסתננים ומבקשי המקלט בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, יוני 2010 קובץ PDF.
  15. ^ ארנון סופר, עפרה קלינגר, משה טרדמן וחיים קורן, פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה, עמ' 32, מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה קובץ PDF
  16. ^ בועז ווליניץ, דרך הייסורים מאפריקה לישראל: אונס, רעב ומכות, באתר וואלה!, 16 בפברואר 2011
  17. ^ הגיע הזמן להציל את מאות הפליטים המוחזקים במחנות העינויים בסיני, באתר רופאים לזכויות אדם, 30 לנובמבר 2011
  18. ^ [1]
  19. ^ דו"ח מרכז המחקר והמידע ממאי 2010
  20. ^ נתוני זרים בישראל, באתר רשות ההגירה, אפריל 2012
  21. ^ נתוני זרים בישראל, באתר רשות ההגירה, נובמבר 2011
  22. ^ 22.0 22.1 גלעד נתן, ‏נתונים על פשיעה של מסתננים ומבקשי מקלט וכנגד מסתננים ומבקשי מקלט, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, מאי 2011 קובץ PDF
  23. ^ אבי אשכנזי, "עלייה דרמטית במקרי פשיעה אצל המסתננים", באתר nrg מעריב, 28 בדצמבר 2010;שפירא[2]
  24. ^ פחד ברחובות
  25. ^ עומרי אפרים, המשטרה: עלייה של 23% בפשיעת הזרים, באתר ynet‏, 19 במרץ 2012
  26. ^ דיון כנסת מרץ 2012
  27. ^ http://www.news1.co.il/RedirectToFile.aspx?FileID=8574
  28. ^ עפרה קלינגר הגירה מאפריקה לישראל והשפעותיה על הביטחון, דצמבר 2009, עמ' 29.קובץ PDF
  29. ^ ‫ברק רביד, רותי סיני, רה"מ הורה להחזיר למצרים מסתננים מיד עם לכידתם, באתר הארץ, 23 במרץ 2008‬
  30. ^ ‏פליטים ומבקשי מקלט בישראל, תמונת מצב ספטמבר 2008. הפורום לזכויות פליטים
  31. ^ ‏דו"ח 58ב, האגף לביקורת המדינה‏
  32. ^ ‫רותי סיני, המדינה מודה: תקלה חמורה בהחזרת 91 אפריקאים למצרים, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2008‬
  33. ^ אנשיל פפר, אנשי המילואים התנגדו להחזרה בכוח של מסתננים למצרים - והנוהל הוקפא, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
  34. ^ ‫ורד לי, נפשם בכפם, באתר הארץ, 5 ביוני 2009‬
  35. ^ ‫שחר אילן, משרד הפנים: 2,000 אריתראים יוכלו לעבוד אם ייצאו מאזור המרכז, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2008‬
  36. ^ ‫אורי בינדר, אהרונוביץ' בגבול מצרים: מאות מסתננים כל חודש, באתר nrg מעריב, 20 ביולי 2010‬
    ‫דנה ויילר-פולק, ברק רביד, ראש הממשלה נתניהו אישר: תוקם גדר בגבול עם מצרים בעלות 1.5 מיליארד שקל, באתר הארץ, 10 בינואר 2010‬
  37. ^ עמרי נחמיאס, התכנית נגד מסתננים אושרה: 3 שנים במעצר, וקנסות גבוהים למעסיקים, באתר נענע 10, 11 בדצמבר 2011
  38. ^ יהונתן ליס, נתניהו בכנסת: "המסתננים הם בעיה קיומית", באתר הארץ, 16 בינואר 2012
  39. ^ ארנון סופר, עפרה קלינגר, משה טרדמן וחיים קורן, פליטים או מהגרי עבודה ממדינות אפריקה, מרכז המחקר המכללה לביטחון לאומי וקתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, דצמבר 2009, באתר אוניברסיטת חיפה קובץ PDF
  40. ^ זהר מור ואחרים, שחפת ואיידס במהגרים - הכצעקתה?, מאמר במגזין "הרפואה", מרץ 2012
  41. ^ אהובה מאמוס, הפליטים רוצים להישאר באילת: "לא כולם סודנים", באתר ynet‏, 11.7.2010
  42. ^ ‫נועה קושרק, מתווכים בדרום ת"א: לא נשכיר דירות לשב"חים, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2010‬
  43. ^ ‫נחמיה שטרסלר 40 מסתננים ליום, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2010‬
  44. ^ איינאו פרדה סנבטו, פליטים הביתה!, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, 20 ביולי 2010
  45. ^ רוני סופר, ח"כ כ"ץ: כדור בראש לבדואים שעוזרים למסתננים, באתר ynet‏, 28 בדצמבר 2010
  46. ^ גלעד מורג, חולדאי לנתניהו, תושבים מופקרים מול המסתננים, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2011
  47. ^ עומרי אפרים,בכירי "יד ושם" גינו את ההסתה נגד זרים: אין מקום לגזענות, באתר ynet‏, 29 במאי 2012
  48. ^ נרי ברנר ובועז פיילר, מהומה ועצורים בהפגנה בדרום ת"א: זרים הותקפו, באתר ynet‏, 23 במאי 2012
  49. ^ דנה ויילר פולק, ארצות הברית: ישראל מפרה זכויות של מבקשי מקלט, באתר הארץ, 20 באפריל 2011
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הסתננות_מאפריקה_לישראל&oldid=12510315
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא