אברהם אורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם אורן
אברהם אורן.jpg
אברהם אורן, מאי 1992
לידה 28 באוגוסט 1936
מאה שערים, ירושלים
פטירה 23 בדצמבר 1992 (בגיל 56)
מדינה ישראלישראל ישראל
מקום קבורה בית לחם הגלילית

אברהם אורן (28 באוגוסט 1936 - 23 בדצמבר 1992) היה איש חינוך ומורה, מחבר ספרי לימוד. היה מנהל בית ספר אורט רוגוזין במגדל העמק בין השנים 19671992.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשכונת מאה שערים בירושלים. בנם התשיעי, בן הזקונים, של דוד אהרונוביץ וחנה לבית הורוויץ. אמו בת למשפחת איש הורוויץ (הורביץ), נינה של ישראל זאב הלוי איש הורביץ מקאליב, משפחה שאילן היוחסין שלה מתועד מספרד במאה ה-11 דרך רבני פראג במאות ה-16–17 ועד היום.
למד בישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה ולאחר מכן בבית הספר תיכון דתי "מעלה" בירושלים.
שירת כחייל קרבי בחטיבת גבעתי. בשנת 1955 סיים קורס קציני חי"ר ושירת כקצין בחטיבה. במהלך השירות נישא לתמר קניאל לבית מונזון (2013-1937).
עם סיום שירותו עבד כמדריך גדנ"ע וכמדריך חברתי ב"רמת הדסה" בטבעון. למד פילוסופיה וחינוך. החל לשמש מורה ומחנך בבית הספר "גורדון" בקריית חיים, ובגיל 27 התמנה למנהל בית הספר "גימנסיה הומנית" בחיפה. בשנת 1967 קיבל את ניהול בית הספר "רוגוזין" במגדל העמק, שבשנת 1987 הצטרף לרשת אורט והפך ל"אורט רוגוזין".

במאי שנת 1992, בעת טקס סיום שנה בבית ספרו, חש ברע. הוא אובחן כחולה בסרטן בשלב מתקדם, עבר טיפולים אגרסיביים, ובספטמבר אותה שנה אף חזר לבית הספר. המחלה פרצה מחדש ביתר שאת והוא נפטר בגיל 56. נטמן בבית העלמין בבית לחם הגלילית.

תפיסתו החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן ראה בבית הספר חלק משמעותי בהתפתחות אישיות התלמיד ומוסד מרכזי בקהילה שבה הוא נמצא.[1]
מעקרונותיו החינוכיים: אינטגרציה חברתית אמיתית מושתתת על כבוד והערכה ומבוססת על היכרות רחבה ועמוקה בין בני אדם; בית הספר הוא מוסד דמוקרטי. התלמידים צריכים לקחת חלק בעיצובו כשותפים פעילים; נשירת תלמידים על רקע לימודי היא כישלון חינוכי של בית הספר ומנהלו. על הצוות ליצור הזדמנויות לגילוי עצמי של התלמיד ולהיות מעורב בצדדים אישיותיים; חינוך ערכי-חברתי משלים ומחזק היבטים עיוניים; בית הספר צריך לפעול כמערכת שיתופית עם תקשורת ומגע בין כל חלקיו; הצוות כגורם מרכזי בעבודה שמהותה שליחות חינוכית; בית הספר צריך להיות גורם פעיל ומפעיל בקהילה; בית הספר יכול לגרום לשיפור הדימוי של הקהילה על ידי תרומת תלמידיו לפיתוחה.

תרגום ערכים ותפיסות אלו לשפת המעשה בא לידי ביטוי בתחומים הבאים: שילוב בית הספר בתוכנית הורחב מהיעוד המקורי של אינטגרציה בין עדות, לזו שבין תלמידים כבני אדם. הוכנסה "שעת פעילות" שמיקודה ביטוי יוזמות התלמידים. נקבעה במערכת "שעת חינוך שכבתית" שבה יש מקום גם לדיון בקשיים, לאפשר היכרות ולהגביר סובלנות. חלוקת הכיתות נערכה באופן הטרוגני והפעילויות החברתיות שילבו תלמידים מכיתות שונות. שותפות ופתיחות - הוקמה מועצת תלמידים בבחירות דמוקרטיות, שלקחה חלק, עם הצוות וההנהלה, בהחלטות הנוגעות לבית הספר. חינוך חברתי-ערכי – יוחדו "שעת פעילות", ישיבות ציונים שעוסקות במכלול, תעודות הכוללות ערכים והישגים ודף חינוך. מכיוון שבית הספר נחשב קשור לקהילה ומסוגל להשפיע ולתרום לה, כל תלמיד תרם שעתיים בשבוע מזמנו בשעות הבוקר ומילא תפקיד בגני ילדים, קופות חולים, במחלקה הסוציאלית בבתי הספר היסודיים ובמעונות היום, ועוד. ראיית הצוות החינוכי כגורם מרכזי ומוביל עודדה מורים רבים להיות פעילים, לקחת חלק, ליזום ולעצב את בית הספר המתחדש. בית הספר הציב לעצמו מטרה לחקור את עצמו, ושילב בשנות ה-80 שאלונים, תצפיות וראיונות כדי לבדוק את ההלימות בין תפיסת בית הספר למימושה במציאות.

בשנת 1978 זכה בית הספר "רוגוזין" בפרס חינוך ארצי מטעם משרד החינוך. בית הספר הוכר בשנת 1979 כאחד משמונת בתי הספר המצטיינים והייחודיים בישראל. אורן עם הצוות המסור של בית ספרו זכה בפרסי חינוך ומשך אליו אנשי חינוך ואנשי אקדמיה שרצו להכיר, לקחת חלק וללמוד את העשייה החינוכית שנוצרה ברוגוזין.[2]
במהלך השנים פעל בית הספר בניהולו כחממה לחדשנות בחינוך: בשנת 1975 הוכנסה תוכנית לחינוך מיני, ולאחר מכן מסגרות קבועות של שיעורי מחנך שכבתיים לקירוב נושאי אקטואליה לנוער.[3]

בסוף שנות ה-70 החל אורן ליישם תוכנית יוצאת דופן של מעורבות בקהילה. התוכנית התרחבה מרוגוזין למקומות נוספים, והפכה לתוכנית אזורית. בשנת 1980 הכיר משרד החינוך בתוכנית החינוכית הקהילתית יע"ף - יעדי עיירות פיתוח, והחל ליישמה ברחבי הארץ.[4][5][6] כיום, על יסודות תוכנית זו, נהוגה בכלל בתי הספר בישראל תוכנית להתנדבות בקהילה, תחת השם "פרויקט מחויבות אישית".[7][8][9]

בנוסף השתלב בית הספר בתוכניות ארציות חדשות כמו של"פ (שמיניסטים לעיירות פיתוח) ועוד. עבודתו של אורן זכתה להכרה. הוא שיתף פעולה ועמד בקשרים עם אנשי אקדמיה במכללת אורנים, באוניברסיטת חיפה ובמקומות נוספים. בשנת 1987 זכה בפרס על טיפול בנוער מיוחד. בשנת 1991, יחד עם צוות מורי האנגלית, זכה בית הספר בפרס החינוך של רשת אורט ישראל.

אורן כתב ספרי לימוד לכיתות הגבוהות במתמטיקה ובגאוגרפיה. למד והכשיר מורים דרך אוניברסיטת חיפה, בשיתוף פעולה עם רחל הרץ לזרוביץ, ועם יובל דרור, שעמד בראש מכללת אורנים ובראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. אורן כתב את עבודת התזה שלו על החינוך בבית הספר, "סיפורו של בית-הספר המקיף רוגוזין במגדל העמק: טיפוח חברתי-ערכי כדור לקידום הישגי-אקדמי של תלמידים" בשנת 1983, בהנחיית הרץ לזרוביץ.

דרכו החינוכית אחרי פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פטירתו, ובעקבות השפעת פועלו וההערכה הרבה שרכשו לו רבים, נכתב בשנת 1995 הספר "הפואמה הפדגוגית של אברהם אורן". בספר משולב סיפור דרכו החינוכית של אברהם אורן המופיע בשער הראשון, ולאחריו שני שערים שבהם אוסף מאמרים בחינוך, הוראה ויהדות של עמיתיו, אנשי חינוך שתרמו לספר מיצירתם. הכותבים: יובל דרור, רחל הרץ-לזרוביץ, יוסף פריאל, שלמה שרן, מיכאל חן ואודרי אדי-רקח, דבורה קלקין-פישמן, עמנואל גרופר, שלמה צדקיהו וכנרת תמיר, אילנה פלזנטל וישראלית רובינשטיין, עודד שרמר, ישעיהו תדמור, רפאל ירחי, שמעון אורן.[10]

עיריית מגדל העמק הקימה בשנת 1993 את "גן אורן", ובתוכו אנדרטה שיצר אחד המורים לזכרו. בית הספר מקיים מדי שנה, משנת 1992 ועד היום, יום לקראת תחילת הפעילות ההתנדבותית, ובו מוקדש מקום לרוחו החינוכית ופועלו. בטקס לוקחים חלק תלמידים, צוות מורים, אישי ציבור והמשפחה. עבודתו החינוכית של אברהם אורן משפיעה ומונצחת ברוח בית הספר אורט רוגוזין בתוך אתר בית הספר.[11]

פעילותו הציבורית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן היה חבר מרכז החרות וחבר הנהלת התנועה. בשנת 1978 הוביל יוזמה להפסקת שביתת המורים הגדולה שפרצה אז, מתוך חשש שתפגע באפשרויות שילוב התלמידים במוסדות האקדמיים.[12] פעל לסקר בקרב 12,000 מורי הארגון לבדיקת נכונותם לשוב לעבודה על סמך הצעת שר החינוך זבולון המר.[13] בהמשך לא חשש להביע עמדתו בנושאים חינוכיים נוספים.[14]

בשנת 1981 היה בין מובילי "התנועה לליכוד הליכוד", תנועת "תלם". הוא נפגש עם ראש הממשלה וערך כנס מחוזי בחיפה תחת הכותרת שנתן מנחם בגין ליוזמה, "כי מצפון תפתח הטובה".[15][16] היוזמה נועדה לאחד את הסיעות חרות, הליברלים ולע"ם לכלל תנועה אחת - הליכוד. למהלך הצטרפו רבים ובעקבותיו נכתבו הסכמים בשנים 1984 ו-1988 שהפכו את הליכוד לתנועה אחת. בשנת 1984 יזם את תנועת "אקדמאים לאומיים" ולאחר מכן הקים בחיפה תנועת נוער פוליטית בשם "נוער הליכוד/נוער לאומי". בשנת 1984 פנה אליו חבר הכנסת רפאל איתן וביקש ממנו להצטרף כמועמד מטעם מפלגת צומת בבחירות לכנסת. בבחירות שנערכו במאי 1984 החליטה תנועת צומת לא להתאחד עם התחיה ואורן נבחר כאחד מחמשת המועמדים לכנסת מטעם התנועה.[17] לאחר לבטים רבים החליט שלא לעזוב את תנועת חרות. אורן, כאדם בעל קשר למסורת היהודית, נענה לפנייה ולקח חלק בצוות ועדת שנהר שבדקה נושא זה והמליצה למשרד החינוך כיצד לשלב יהדות בחינוך הממלכתי. היה מפעילי "התנועה לארץ ישראל טובה".

לאברהם ולתמר נולדו ארבעה ילדים.

ספרי לימוד שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם אורן, "גאוגרפיה: ארץ-ישראל והמזה"ת", דפוס הכפלה, חיפה 1962.
  • אברהם אורן, "מתמטיקה: חשבון והנדסה למוקדמות", מפעלי הספר, חיפה תשכ"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל דרור, "תרומתה (האפשרית) של ההיסטוריה של החינוך להערכה בחינוך", עיונים בחינוך, 2010, עמ' 70-42.
  2. ^ הפואמה הפדגוגית של אברהם אורן בבית הספר אורט רוגוזין - מגדל העמק: קובץ מאמרים בחינוך ובהוראה. עורכים: יובל דרור ושמעון אורן, קטלוג הספרייה הלאומית. עמ' 24.
  3. ^ דליה מזורי, בהבנה ובעדינות – חינוך מיני לנוער מגדל העמק, מעריב, 22 בספטמבר 1975
  4. ^ יצחק בן חורין, תוכנית היע"ף" של מגדל העמק, מעריב, 23 בנובמבר 1979
  5. ^ יצחק מרידור, תוכנית יע"ף - התמודדות שוויונית בתחום החינוך, דבר, 29 באפריל 1980
  6. ^ סופר דבר, "דיון על קידום עיירות הפיתוח במגדל העמק", עיתון דבר, 17.4.80.
  7. ^ מצדיעים לאיש שהגה את הפרויקט הערכי "מחויבות אישית", אתר עיריית מגדל העמק, ‏8 בדצמבר 2012.
  8. ^ חינוך ערכי ומחויבות אישית, אתר עיריית מגדל העמק, ‏31 באוקטובר 2013.
  9. ^ יובל דרור, "תרומתה (האפשרית) של ההיסטוריה של החינוך להערכה בחינוך", עיונים בחינוך, 2010, עמ' 50.
  10. ^ הפואמה הפדגוגית של אברהם אורן בבית הספר אורט רוגוזין - מגדל העמק: קובץ מאמרים בחינוך ובהוראה. עורכים: יובל דרור ושמעון אורן, קטלוג הספרייה הלאומית.
  11. ^ טקס לזיכרו של אברהם אורן ז"ל ויום מוקד לחשיפת מקומות התנסות, אתר אורט רוגוזין מגדל העמק, ‏1 בנובמבר 2015.
  12. ^ יצחק בן חורין, תלמידים רבים שכבר עובדים עלולים לנשור בלחץ הוריהם, מעריב, 20 בדצמבר 1978
  13. ^ רוני אשל, המורה לשעבר, הנשיא יצחק נבון מנסה להחזיר המורים לבתיה"ס, מעריב, 20 בדצמבר 1978
  14. ^ אהוד רבינוביץ, נורית דברת, מאיר הראובני, יהודה גורן ועזרא ינוב, עיריית הרצליה לא הצליחה לשבור את שביתת המורים: התלמידים לא הגיעו, מעריב, 2 בספטמבר 1988
  15. ^ ראובן בן צבי, ישובים בצפון יערכו כנס לליכוד הליכוד, מעריב, 11 בפברואר 1981
  16. ^ ראובן בן צבי, ארידור: היום הנחנו היסודות למפלגת תנועת הליכוד, מעריב, 23 בפברואר 1981
  17. ^ אבי בטלהיים, הוקפא המיזוג עם "התחייה", מעריב, 10 במאי 1984