ישראל רוגוזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל רוגוזין שני משמאל בביקור בישראל בשנות ה-50. גולדה מאיר בימין התמונה
רוגוזין באשדוד, 1957

ישראל רוגוזין, (באנגלית: Israel Rogosin‏; 15 במרץ[1] 188729 באפריל 1971[2]), היה תעשיין אמריקאי-יהודי ונדבן ציוני.

ישראל רוגוזין נולד לשלום (שמואל) אליעזר ולחנה רשה לבית מלצר בוולוז'ין שבבלארוס (אז באימפריה הרוסית). אביו נסע ב-1890 על פי הוראת הרב הנצי"ב לשמש כשד"ר הקהילה (לאסוף כסף לישיבה) בארצות הברית. לפני שעזב, הוא קנה מכונת תפירה כדי שהמשפחה תוכל להתפרנס. ב-1895 הקים שלום רוגוזין מפעל טקסטיל קטן בניו יורק וב-1896 הצטרפה האם וארבעת ילדיה לאבי המשפחה.

האב החליט לשמש כרב וב-1903 הפך לראש ישיבת יעקב יוסף והעביר את ניהול המפעל לידי בנו, כאשר היה זה רק בן 16. בשנת 1912 עבדו במפעל 200 עובדים; ישראל רוגוזין הצליח בעסקיו והרחיבם, כך שבשנת 1920 כבר היו בבעלותו חמישה מפעלים, שבהם עבדו כ-1,000 עובדים. בשנת 1951 הגיע בפעם הראשונה לביקור בישראל. לאחר מכן המשיך לבוא לביקורים בארץ כמה פעמים בשנה.

הקמת מפעלי רוגוזין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1958, בעקבות בקשתו של שר המסחר והתעשייה הישראלי פנחס ספיר, העביר רוגוזין מפעל ללבידי צמיגים ("מפעלי רוגוזין")[3] שהיה בבעלותו מארצות הברית לאשדוד, על שטח של 1,000 דונם שנמסר לו על ידי המדינה, כדי לספק תעסוקה לתושבי העיר. רוגוזין השקיע בהעברת המפעל סכום של כתשעה מיליון דולר, ללא תמיכה ממשלתית, והפך בכך למשקיע הפרטי הגדול בישראל באותה עת.[4] רוגוזין בחר ביוסף גלעד לתכנן להקים ולהפעיל ולנהל את המפעל בארץ.

בתחילת 1958 הגיעו ישראל רוגוזין ויוסף גלעד לפגישה עם השר ספיר, תוך שבוע ימים, בלוי צמוד של מנהל משרדו של ספיר, נערך סיור באתרים שונים ונבחר שטח צמוד לתחנת הכח הנבנית באשדוד, נחתמו חוזים להספקת חשמל ומים, ועם חברת סולל בונה להקמת מבנה המפעל. המפעל החל לייצר ביום שנקבע מראש בנוכחות דוד בן-גוריון, פרס, דיין ונכבדים אחרים, המפעל פעל 24/7 בגלל תהליך הייצור שלא ניתן להפסקה, והיה ריווחי מהיום הראשון כולל הייצוא.[דרוש מקור] רוגוזין סירב לקבל כל הטבות ממשלת ישראל שהיו מקובלות לגבי כל מפעל אחר שהוקם באותו זמן בארץ. רוגוזין היה ציוני שטען שלא בא לקבל מהמדינה אלא לתרום לפיתוחה.[דרוש מקור]

בשנות השישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 פרש רוגוזין מחברת "בוניט" (.Beaunit Corp), שהעסיקה 10,000 איש ושיווקה סחורה בהיקף שנתי של 150 מיליון דולר.

ב-1964 תרם חצי מיליון דולר להקמתם של שלושה בתי ספר בארץ. בשנה שלאחר מכן תרם 2.5 מיליון דולר לקרן החינוך בישראל. כמו כן הקים קרנות חינוך שסייעו לבניית בתי ספר ומוסדות נוספים. בישראל הוקמו שמונה בתי ספר תיכוניים על שמו באשדוד (שניים), בקריית-גת, בתל אביב, במגדל-העמק, באור-יהודה, בקריית-אתא ובראש-העין. בית הספר הראשון על שמו היה בית הספר אורט ימי באשדוד ונחנך בנוכחותו. סכום תרומותיו לחינוך בישראל ובארצות הברית נאמד ב-30 מיליון דולר.

רוגוזין תרם תרומות נכבדות למכון ויצמן ולהקמת בתי ספר ומועדונים באשדוד ובערים אחרות. כל תרומה הייתה מלוה בקרן בנקאית שפירותיה שימשו לתחזוקה שוטפת גם לאחר ההקמה.

רוגוזין נפטר באלנהרסט (Allenhurst) שבניו ג'רזי, והוריש את "מפעלי רוגוזין" למדינת ישראל. רוגוזין הותיר אחריו בן יחיד, ליונל רוגוזין, במאי קולנוע.

הנצחה והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו הונצח ברחובות ובבתי ספר רבים בארץ: בין השאר קרויים על שמו בית ספר בקריית גת, בבאר שבע, באשקלון ובמגדל העמק, מספר מוסדות חינוך בקריית אתא ורחוב ראשי ומדרחוב באשדוד.

כמו כן נקרא על שמו מכון מחקר בתחום מחלות הכליות של המרכז הרפואי קורנל (Cornell Medical Center) בניו יורק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי דוד תדהר (עורך), "ישראל רוגוזין", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4694 - נולד ב-16 בפברואר אותה שנה
  2. ^ בניו-יורק מת התעשיין והנדבן ישראל רוגוזין, מעריב, 30 באפריל 1971
  3. ^ ישראל רוגוזין הודיע לפנחס ספיר כי החליט להקים את מפעל הזהורית באשדוד ים ולהשקיע 20 מיליון דולר. לדבריו היתרונות באשדוד ים הם נמל, מסילת ברזל וזמינות חשמל. דבר, 17 במאי 1957
  4. ^ דוד לוי-פאור, "היד הלא נעלמה: הפוליטיקה של התיעוש בישראל", הוצאת יד יצחק בן-צבי