מפלגת צומת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צומת
Mifleget Tzomet.jpg
אפיון מפלגת ימין חילונית
כנסות הכנסת האחת עשרה - הכנסת הארבע עשרה
ממשלות 24, 27
אותיות ץ (הבחירות לכנסות ה-11, ה-12, ה-13, ה-15 וה-18)
צ (הבחירות לכנסת ה-16)
כץ (הבחירות לכנסת ה-17)
מנהיגים רפאל איתן, משה גרין
שיא כוחה 8 מנדטים (הכנסת ה-13)
נוצרה מתוך נוצרה כמפלגה עצמאית
התמזגה לתוך התחיה-צומת, התחיה, עצמאית,
הליכוד-גשר-צומת, הליכוד-צומת, כיום עצמאית

צומת - מפלגה ימנית חילונית שהוקמה בשנת 1983 על ידי הרמטכ"ל הפורש, רפאל איתן. המפלגה הגיעה לשיא כוחה בכנסת השלוש עשרה, אז מנתה שמונה ח"כים. מהבחירות לכנסת החמש עשרה (1999), בהן המפלגה לא עברה את אחוז החסימה, היא לא הצליחה לחזור לכנסת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפאל איתן פרש מצה"ל באפריל 1983 ובאוגוסט 1983 הקים תנועה "על מפלגתית" יחד עם פעילים מחוג עין ורד וחוג בן-גוריון של מפלגת העבודה[1] ואנשי ההתיישבות העובדת[2]. בסוף אוקטובר 1983 התקיים כנס היסוד של התנועה שנקרא צומ"ת - ציונות מתחדשת[3]. בין תומכי התנועה נמנו אבא גפן, צבי שילוח, יאיר שפרינצק[4] ואליעזר כהן. בתחילה טען רפול שהתחיה אינה יכולה להגיע לציבורים רחבים בגלל תדמיתה[5], והותיר את שאלת ההשתתפות בבחירות עמומה. באפריל 1984 החליטה מזכירות צומת להשתתף בבחירות ולפתוח במגעים לריצה משותפת עם התחייה[6] ובאותו חודש נחתם הסכם בין התחייה וצומת על ריצה משותפת בבחירות לכנסת האחת עשרה[7].

ביוני 1986 התאחדו התנועות למפלגה אחת - התחיה. בשנת 1987 פרש איתן מהסיעה המאוחדת על רקע ויכוחים אידאולוגיים וטקטיים עם ח"כ גאולה כהן, יו"ר "התחייה".

צומת התמודדה באופן עצמאי בבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988. בבחירות אלו זכתה לשני מנדטים והיוותה הפתעת הבחירות, עקב כך שעל פי הסקרים הרשימה לא הייתה צפויה לעבור את אחוז החסימה. צומת היוותה חלק מגוש הימין, אך לא הצטרפה לממשלת האחדות בראשות שמיר . ב-1990, לאחר "התרגיל המסריח" והקמת ממשלת ימין צרה בראשות שמיר, הצטרפה צומת לממשלה זו ובה מונה יו"ר המפלגה, רפאל איתן ("רפול"), לשר החקלאות. הסיעה החליטה לפרוש מהממשלה לאחר שהליכוד החליט להתנגד להצעת החוק לבחירה ישירה לראשות הממשלה שבו תמכה צומת.

ב-1992 התמודדה צומת בפעם השנייה (והאחרונה שבה נכנסה לכנסת) כמפלגה עצמאית. בבחירות לכנסת ה-13 הנהיגה מפלגת צומת תעמולת בחירות שמוקדה בדמותו של רפאל איתן, על פי סקרים שעשתה המפלגה בחודשים שלפני הבחירות. בסקרים אלו נמצא שעיקר התמיכה במפלגה נובעת מהערכה אישית לאיתן. תומכים מהמעמד הנמוך הדגישו במיוחד את היותו רמטכ"ל, את התוכניות החינוכיות שקידם בצבא ואת תמיכתו ברפורמה בחינוך. תומכים ממעמד הביניים הדגישו יותר את יושרתו, התנגדותו לכפייה דתית, תמיכתו בגיוס בחורי ישיבות ואת תמיכתו בשינוי שיטת המשטר. בנוסף נמצאו בסקרים קבוצה גדולה של מצביעים ששקלה להצביע עבור צומת בגלל עמדותיו הביטחוניות שכללו התנגדות לנסיגות ברמת הגולן ויהודה ושומרון ותגובה נוקשה נגד הטרור[8]. בתשדירי הבחירות של המפלגה, יצר איתן סיסמה שהפכה לעקרון של הימין כולו בישראל דאז- "שלום תמורת שלום", דהיינו, שלום שאינו תמורת שטחים.

בבחירות לכנסת ה-13 זכתה המפלגה בהישג מרשים של 8 מנדטים. הסיעה החדשה בכנסת כונתה על ידי התקשורת והציבור "רפול ושבעת הגמדים", ולא הצטרפה לקואליציה בראשות יצחק רבין.

הישגה של הסיעה הוסבר על ידי פרשנים פוליטיים באכזבת מצביעי הליכוד מהמפלגה ומיצחק שמיר, ומאי הרצון להצביע ליריבתה מפלגת עבודה. כמו כן רבים הושפעו ממסריה הניציים והאנטי דתיים, וכן מהתדמית הנקייה של המפלגה אשר לא לקחה חלק בסחר-מכר הפוליטי בשנת 1990, בעת התרגיל המסריח.

ב-1995 פרשו חברי הכנסת גונן שגב, אסתר סלמוביץ ואלכס גולדפרב מהסיעה והקימו את סיעת יעוד. יעוד הצטרפה לממשלת רבין ותמכה בהסכמי אוסלו ב', פעולה שהובילה לביקורת, שכן אותם אנשים נבחרו על מצע הפוך לחלוטין ממצע הממשלה אליה הצטרפו.

ב-1996 חברה צומת לליכוד ויצרה את רשימת הליכוד-גשר-צומת, אשר התמודדה במהלך הבחירות לכנסת הארבע עשרה ולראשות הממשלה. לאחר שזכה מועמד הרשימה לראשות הממשלה, בנימין נתניהו, מונה איתן, בהתאם להוראות היועץ המשפטי לממשלה (נגד איתן נוהלה חקירה) ולהסכמי המפלגות, לתפקיד שר החקלאות ופיתוח הכפר והשר לאיכות הסביבה.

צומת פרשה מהרשימה המאוחדת לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה, שבהן התמודדה באופן עצמאי אך קיבלה רק 4,128 קולות, ולא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה הוקמה "צומת" מחדש, אך ללא רפאל איתן. רשימה זו זכתה רק ב-2,023 קולות ולא נכנסה לכנסת.

בבחירות לכנסת השבע עשרה התמודדה המפלגה פעם נוספת, בראשות משה גרין, קיבלה 1,342 קולות, ושוב לא עברה את אחוז החסימה.

ב-30 ביוני 2008 אישרה ועדת הכנסת את הסכם האיחוד שנחתם בין המפלגה לבין סיעת "צדק לזקן", שחבריה פרשו מסיעת גיל. בעקבות האיחוד, זכתה הסיעה למימון מפלגות על פי חוק כיוון שייצגה את צומת. ב-27 באוקטובר אותה שנה אישרה הוועדה את איחוד הסיעה מחדש עם סיעת גיל. אלחנן גלזר, שלא הצטרף לאיחוד המחודש, הקים את סיעת היחיד הדרך הטובה והודיע שהיא מייצגת את צומת. מאוחר יותר באותו יום, עם הודעת נשיא מדינת ישראל שמעון פרס על כישלון המגעים להקמת ממשלה חדשה במקום ממשלתו של אהוד אולמרט שהתפטר, החלה רשמית מערכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. ב-26 בדצמבר 2008 חתמה צומת על הסכם איחוד עם הליכוד, אך ההסכם לא מומש וצומת התמודדה שוב לכנסת ברשימה עצמאית בראשות גרין, בה מוקם גלזר במקום השני. במקום הרביעי הוצב גיא רייף, שהיה רב פקד במשטרת ישראל באירועי אוקטובר 2000 וממוזהרי ועדת אור. בבחירות אלו קיבלה המפלגה 1,520 קולות, ושוב לא עברה את אחוז החסימה.

בחירות לרשויות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צומת משתתפת בבחירות לרשויות המקומיות בישראל, אך בהיקף מצומצם.

בבחירות 1993 זכתה המפלגה בשני מנדטים בבחירות למועצת עיריית ירושלים ויוצגה על ידי פרופ' אריאל כהן, שמונה לממלא מקום ראש העיר אהוד אולמרט לענייני טקסים ומחזיק תיק איכות וסביבה, ועל ידי אלי כהן. בנצרת עילית נבחר זאב הרטמן כנציג יחיד מטעם "צומת נצרת עילית" למועצת העיר בבחירות 1993. לקראת בחירות 1998 חבר הרטמן לרשימה משותפת עם מולדת וגשר בשם "מולדת-גשר-צומת" שסימנה ץ, שבראשה הרטמן, שאף התמודד לראשות העיר מטעמה. לאחר אישור הרשימה על ידי פקיד הבחירות עירער היועץ המשפטי לממשלה בפני יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליהו מצא, בטענה שבמטרותיה או מעשיה של הרשימה כוללים הסתה לגזענות ויש לפסול את הרשימה לפי חוק הרשויות המקומיות (בחירות)[9]. מצא לא קיבל את הערעור מחמת הספק, אך בית המשפט העליון קבע שיש תשתית ראייתית מספקת לכך שהרשימה מסיתה לגזענות, קיבל את הערעור ופסל את הרשימה מלהתמודד בבחירות[10].

לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בישראל ב-11 בנובמבר 2008, בטרם התפצלה סיעת צדק לזקן, החליטה הסיעה להתמודד בערים שונות בשם "צומת-צדק לגמלאים"[11], בין השאר בחיפה[12] (רשימה שלבסוף לא התמודדה). בסופו של דבר התמודדה רשימת "צומת-צדק לזקן" רק בשדרות (ראש הרשימה בשדרות, ששון שרה, אף התמודד לראשות העיר[13]) ובגבעתיים[14], אך רשימות אלו לא עברו את אחוז החסימה[15].

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפלגת צומת דגלה בהפרדת דת ומדינה, בשיטת ממשל של רפובליקה נשיאותית, בכלכלה חופשית ובגיוס חובה לכול, כולל החרדים. כן התנגדה צומת לסיסמה "שטחים תמורת שלום" והציבה כאלטרנטיבה את הסיסמה "שלום תמורת שלום". צומת התנגדה בחריפות לוויתורים טריטוריאליים כלשהם במסגרת פתרון הסכסוך הישראלי-ערבי.

נציגי המפלגה בכנסת ומועמדיה בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת/מועמדים הערות
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת התחיה-צומת מנדט אחד (מתוך 5 לרשימה כולה): רפאל איתן ב-2 ביוני 1986 שונה שם הסיעה ל"התחיה". ב-16 בנובמבר 1987 פרש ממנה רפאל איתן. ב-30 בנובמבר 1987 הקים את סיעת היחיד צומת.
הכנסת ה-12 (1988) 2 מנדטים: רפאל איתן, יואש צידון
הכנסת ה-13 (1992) 8 מנדטים: רפאל איתן, פיני בדש , אלכס גולדפרב, חיים דיין, אליעזר זנדברג, אסתר סלמוביץ, משה פלד, גונן שגב גולדפרב, שגב וסלמוביץ פרשו מהסיעה ב-7 בפברואר 1994 והקימו את סיעת יעוד.
הכנסת ה-14 (1996) במסגרת הליכוד-גשר-צומת 5 מנדטים (מתוך 32 לרשימה כולה): רפאל איתן, פיני בדש, חיים דיין, אליעזר זנדברג, משה פלד
  • ב-30 בנובמבר 1998 בעקבות קבלת חוק איסור כפל תפקידים פרש מהכנסת פיני בדש, ששימש במקביל כראש מועצת עומר. החליף אותו דורון שמואלי מהליכוד.
  • ב-23 בפברואר 1999 פרש מהסיעה אליעזר זנדברג על מנת להקים, יחדיו עם חברי כנסת מהליכוד גשר והעבודה, את סיעת ישראל במרכז (מפלגת המרכז). במקביל פרשה גשר מהסיעה המשותפת, ועקב כך שונה שם הסיעה ל"הליכוד-צומת".
  • ב-4 במרץ 1999 פרשו חברי צומת הנותרים מהסיעה המשותפת והקימו את סיעת צומת. באותו היום פרש ממנה משה פלד והצטרף למולדת.
מועמדי המפלגה לכנסת ה-15 (1999) רפאל איתן, חיים עדיני, חיים דיין (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-16 (2003) משה גרין, חיים עדיני, זהבה זרחי (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-17 (2006) משה גרין, יעקב צמח, יעקב אליהו רוזנולד (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)
מועמדי המפלגה לכנסת ה-18 (2009) משה גרין, אלחנן גלזר, דודו שיק, גיא רייף (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ א. כינרתי, הצטרפות של אנשי חוג ב"ג לצומת - אישית, דבר, 22 בנובמבר 1983
  2. ^ תשובה נוסח רפול לשלום עכשיו, דבר, 8 באוגוסט 1983
  3. ^ שמעון וייס, התנועה החדשה צומ"ת תשתתף בבחירות הבאות, דבר, 1 בנובמבר 1983
  4. ^ חוג ב.ג. בירושלים ויוצאי מפא"י ורפ"י בהתחיה תומכים בצומת, דבר, 3 בנובמבר 1983
  5. ^ רפול: התחייה אינה יכולה להגיע לציבור הרחב בגלל תדמיתה, דבר, 13 בנובמבר 1983
  6. ^ צומת: נשתתף בבחירות אולי עם התחייה, מעריב, 2 באפריל 1984
  7. ^ רפאל מןהתחייה וצומת ירוצו יחד, מעריב, 19 באפריל 1984
  8. ^ Daniel Judah Elazar, Shmuel Sandler, Israel at the polls, 1992, Rowman & Littlefield, 1995, pages 87-88
  9. ^ חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה 1965 [תיקון התשנ"ח (מס' 3)] קובע:
    "39א. רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לרשויות המקומיות לפי חוק זה אם יש במטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחד מאלה: (1) שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי; (2) שלילת האופי הדמוקרטי של המדינה; (3) הסתה לגזענות."
  10. ^ רע"א 6709/98 היועץ המשפטי לממשלה נ' רשימת מולדת-גשר-צומת לבחירות לרשויות המקומיות, נצרת-עילית.
  11. ^ מיכאל פרוסמושקין, 'צדק לגמלאים' תתמודד בבחירות המונציפאליות, 31 בספטמבר 2008, בפורטל Local.
  12. ^ אבי כפירי, זמן חיפהגמלאי חיפה מתפצלים, באתר nrg‏, 25 ביוני 2008
  13. ^ אורי גבאי, הקרב על המועצה, 9 בנובמבר 2008, באתר Sderonot.
  14. ^ הבחירות לרשויות: הגמלאים מתעוררים, 11 בנובמבר 2008, באתר מוטק'ה.
  15. ^ הגמלאים הכניסו נציגים ל-14 רשויות מקומיות, 13 בנובמבר 2008, באתר מוטק'ה.