בית לחם הגלילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית לחם הגלילית
סמל היישוב
Bethlehemglilit1.JPG
בית טמפלרי ביישוב
מחוז הצפון
מועצה אזורית עמק יזרעאל
גובה ממוצע ‎161‏ מטר
תאריך ייסוד 1948
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:
  - אוכלוסייה 781 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.4%‏ בשנה עד דצמבר 2014
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil.svg
 
בית לחם הגלילית
בית לחם הגלילית
32°44′06″N 35°11′27″E / 32.7350127230478°N 35.1907866899075°E / 32.7350127230478; 35.1907866899075קואורדינטות: 32°44′06″N 35°11′27″E / 32.7350127230478°N 35.1907866899075°E / 32.7350127230478; 35.1907866899075

בֵּית לֶחֶם הַגְּלִילִית הוא מושב עובדים בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, כ-6 ק"מ מזרחית לקריית טבעון, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יישוב ישראלי עתיק בשם בית לחם שמקומו בגליל מוזכר לראשונה בספר יהושע: "ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן" (פרק י"ט פסוק ט"ו).

כאמור בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם", דבר שעורר בעיה בנושא הבדלה בינה ובין העיר היהודית האחרת, בית לחם שליד ירושלים המוכרת לנו כיום. כדי לפתור את הבעיה נקראה בית לחם שליד ירושלים "בית לחם בנחלת יהודה" ובית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון". לפי עדויות היסטוריות התקיים במקום יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני, לאחר החורבן הפך המקום למושבה של משמרת הכהנים מלכיה. בתקופה הביזנטית עם התפשטות הנצרות הופכת בית לחם ליישוב נוצרי - זאת ע"פ שרידי שתי כנסיות שנמצאו בעת חפירות ארכיולוגיות. בתלמוד הירושלמי מוזכרת בית לחם הגלילית כ"בית לחם צוריה" בגלל היותה חלק ממלכת צור תקופה מסוימת. בתקופה הצלבנית המאוחרת גם כן ישנן עדויות על יישוב נוצרי אשר ישב בבית לחם. מן התקופה הממלכוית נמצאו שרידים המעידים על יישוב קטן בסדר גודל של כ-50 משפחות ערביות, בתקופה זו בית לחם הייתה חלק מ"א-שאם" (סוריה הגדולה). על פי הארכאולוג אבירם אושרי, אשר חפר את האתר, בית לחם הגלילית היא מקום הולדתו של ישו אבי הנצרות, ולא בית לחם שביהודה (להרחבה). עד המאה ה-19 היו מצויים במקום שרידיהם של בית כנסת וכנסייה.

המושבה הטמפלרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה הגרמנית בית לחם הגלילית, בשנת 1925 לערך.
הכניסה למושב הטמפלרי - 1947

היישוב המודרני הוקם במקור על ידי הטמפלרים ב-1906, בתוך יער אלוני תבור, על ידי בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה, לאחר שקנו חברי "האגודה הטמפלרית" את אדמות בית לחם ממשפחות סורסוק ותו'יני הלבנוניות. כמו כן קנו הטמפלרים את אדמות הכפר "אום אל עמד" (כיום אלוני אבא) אשר היה בצמוד לאדמות בית לחם.

תחילה הגיעו לבית לחם כ-13 משפחות ובנו את בתיהם לאורך רחוב אחד ישר. 4 משפחות גרו החל מן העלייה לקרקע ובתום בניית הבתים הראשונה ב-1910, גרו כל 13 המשפחות ביישוב. כמו כן עם הקמת המושבה נבנו גם מבני ציבור שכללו בין השאר את בית העם אשר שימש גם כבית התפילה, מגדל מים ומחלבה. ע"פ הספר על הקולוניה הגרמנית בארת ישראל מאת קארל אימברגר: ב-1918 גרו 54 אנשים במושבה. ב-1926 גרו בה כ-97 אנשים וב-1935 גרו בה 106 אנשים (27 משפחות).

הטמפלרים הקימו בבית לחם מושבה חקלאית מודרנית ומפותחת לאותה תקופה, התושבים עסקו בגידולי שדה אופייניים: חיטה, שעורה, שיבות שועל ותירס, בנוסף גידלו תפוחי אדמה וקטניות, דבר אשר היה ייחודי לחקלאים הגרמנים בארץ באותה תקופה. עם הגידול בביקוש לחלב בארץ עם העלייה היהודית לארץ החלו הגרמנים בבית לחם להתפרנס ממשק החלב. ענפים נוספים בהם עסקו תושבי המקום כללו את ענף הענבים, ענף הזית וענף עצי ההסקה. במשקי הבית גידלו התושבים עזים, כבשים תרנגולות וחזירים. כמו כן, בשיתוף עם תושבי המושבה ולדהיים השכנה (כיום אלוני אבא), מימנו התושבים את סלילת הכביש המחבר בין חיפה לנצרת, ככל הנראה כדי לשפר את אפשרויות הפרנסה והמסחר של היישובים אשר נמצאים בין שתי ערים אלו.

עם הקמת הרייך השלישי הפכו הטמפלרים בחלקם לבעלי אופי נאצי. מן העדויות לגבי בית לחם נמצא כי בין השאר פעלה במקום תנועת הנוער הנאצית הנוער ההיטלראי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עצרו הבריטים תושבים טמפלרים רבים בארץ שהוגדרו נתיני אויב וגירשו את רובם לאוסטרליה, בבית לחם המשיכו לגור משפחות אשר לא גורשו אך בזמן המלחמה היה היישוב נתון להסגר. ידוע כי במהלך המלחמה ולמעשה עד 1948 חיו במושבה כ-30 אנשים, מתוכם 9 תושבים היו חברים במפלגה הנאצית.

בשטח היישוב, ליד בתיהם של התושבים הטמפלרים היה שטח החאן הגרבי בו השתכנו חלק מתושבי הכפר אום אל עמד לשעבר אשר מצאו עבודה במושבות ולדהיים ובית לחם. החאן היה בית דירות עשוי טין וחמר מקומי. החאן נבנה בכניסה המערבית ליישוב בפאתי המושבה. ע"פ העיתון "דה וארטה" (עיתון הקהילה הטמפלרית של אותה תקופה) הערבים גרו בשכנות לבית לחם, בחאן שהיה בתחילת המושבה. הוא נבנה על יישוב עתיק שחלק מבתיו היו מבנים עתיקים (באותו אזור בו היה החאן נמצאו שרידי הכנסיות העתיקות מן המאה ה-5). לפני הקמת המושבה הטמפלרית היה מצבם הכלכלי של הערבים מאוד גרוע. האדמות עליהם ישבו נמכרו על ידי השלטון העותמאני לגביר בבירות. הם נהפכו לאריסיו, גידלו בקושי דורה. כשהתחילה להיבנות המושבה מצאו הערבים מקום עבודה במשקים, חלקם גרו בחאן וחלקם גרו מעל הרפתות של התושבים. החאן לא היה בית של משפחה מסוימת אלא היה בית דירות ושיטת ההחזקה הייתה כזו שכל בעל משק אשר נזקק לשכן את פועליו – היה שוכר עבורם חדר או מספר חדרים בחאן.

בתקופת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 באפריל 1948 כבשו כוחות ההגנה את המושבה. כיבוש המושבה היה חלק מפעולת כיבוש משותפת ליישובים בית לחם וולדהיים (אלוני אבא כיום). בעת הכיבוש של שני היישובים נהרגו כ-2 טמפלרים בולדהיים, שאר התושבים נשבו על ידי הצבא וגורשו לאחר מכן ביחד עם שאר התושבים הטמפלרים בארץ.

לאחר הכיבוש הגיעו מתיישבים יהודים שהקימו במקום מושב עובדים. כך, ביחד עם ברור חיל, היה אחד משני היישובים היחידים שהוקמו לאחר אישור הצעת החלוקה וטרם הכרזת העצמאות.

בשנים הראשונות חלק מן הבתים הטמפלרים שימשו למגורים לתושבים אשר הגיעו להתיישב ואף הפכו הבתים למגורים בשותפות עם תושבים נוספים אשר הצטרפו בשנים הראשונות להתיישבות, כמו כן חלק משטח המושב (הכולל בתוכו מספר בתי טמפלרים) שימש את צה"ל לבי"ס למ"כים אשר שוכן על ידי תושבים לאחר מעבר בית הספר מן היישוב וב-52 עם הגיעם של תושבים נוספים החלו לבנות במושב שכונה חדשה שהחלה כ"מעברה" מכ-10 צריפים אוסטרים אשר נבנו בשטחים שונים במושב.

בתוך תחומי המושב הוקם בית הספר אלון הגליל (על שמו נקרא גם מושב שהוקם בסמוך על ידי אחד המחזורים הראשונים של בוגרי בית הספר ושותפים שונים) אשר קיבל את שמו מעץ אלון עתיק שנמצא בסמוך אליו וקיבל תלמידים מהמושב ומאלוני אבא - המושב הסמוך.

בשנות ה-90 הוקמה ליד המושב הרחבה קהילתית של תושבים שאינם בעלי נחלות חקלאיות. עם הצטמצמות הפרנסה מחקלאות הלך והתפתח במושב ענף התיירות וכיום מתפרנסים רבים מהתושבים משירותים לתיירים.

תיאור היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביישוב מתגוררות כ-170 משפחות, חלקן מתפרנסות מחקלאות (גידולי שדות, רפתות ולולים). כמו כן במקום מספר צימרים, מוזיאון, מסעדות, חנות תבלינים, בתי קפה, גלריות ואטרקציות שונות (כגון ספא, מועדון חץ וקשת, רפת תיירותית ועוד).

במושב פועלת חטיבת בני המושבים של תנועת הנוער העובד והלומד.

משני צידי הרחוב הראשי במושב ניצבים בתי האבן מהתקופה הטמפלרית, במרכז המושב הבתים הטמפלרים הציבוריים המשמשים כמבני ציבור גם כיום: מבנה בית העם הטמפלרי המשמש כבית העם והספרייה של היישוב. המבנה המחובר למגדל המים משמש כמזכירות היישוב ומועדון נוער. לצד הרחוב הראשי בתים נוספים שנבנו בהרחבות שונות מאז הקמת היישוב.

המושב מוקף בשדות החקלאים מן היישוב וביער אשר משמש למרעה עדר הכבשים המשותף של התושבים.

בשנים האחרונות התפתח במושב ענף גידול עצי זית ובחודשים אוקטובר - ינואר, בעונת המסיק, פועל בית בד אקולוגי לטובת החקלאים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית לחם הגלילית בוויקישיתוף