לדלג לתוכן

אד שייפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אד שייפר
Ed Schafer
אד שייפר, פברואר 2008
אד שייפר, פברואר 2008
לידה 8 באוגוסט 1946 (בן 77)
ביסמרק, דקוטה הצפונית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אדוארד תומאס שייפר
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
  • אוניברסיטת דקוטה הצפונית
  • אוניברסיטת דנבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא בפועל של אוניברסיטת דקוטה הצפונית
14 בינואר 20161 ביולי 2016
(170 ימים)
→ רוברט קלי
מרק קנדי ←
מזכיר החקלאות של ארצות הברית ה־29
28 בינואר 200820 בינואר 2009
(359 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
מושל דקוטה הצפונית ה־30
15 בדצמבר 199215 בדצמבר 2000
(8 שנים)
סגנית מושל דקוטה הצפונית רוזמרי מירדל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אדוארד תומאס שייפראנגלית: Edward Thomas Schafer;‏ ‏נולד ב־8 באוגוסט 1946) הוא איש עסקים ופוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל דקוטה הצפונית ה-30 בשנים 19922000, וכמזכיר החקלאות של ארצות הברית ה-29 בשנים 20082009 בממשלו של הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. מינואר ועד יולי 2016 הוא שימש כנשיא בפועל של אוניברסיטת דקוטה הצפונית.

ראשית חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אד שייפר נולד וגדל בביסמרק, בירת דקוטה הצפונית, כבנם של מריאן נלסון ושל איש העסקים הרולד שייפר. הוא ממוצא גרמני.

שייפר למד באוניברסיטת דקוטה הצפונית, שם הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה ב-1969. הוא היה חבר אחוות סיגמה-נו. ב-1970 הוא קיבל תואר מוסמך אוניברסיטה במנהל עסקים (MBA) מאוניברסיטת דנוור.

שייפר נשוי לננסי ג'ונס. לשניים שני ילדים: תומאס "טום" שייפר, ואלי שייפר. הוא גם אביהם של שני ילדים מאומצים: אריק ג'ונס וקרי (ג'ונס) האמר.[1] אחותו, פאם שייפר, הייתה אשתו הראשונה של הסנאטור לשעבר קנט קונרד.

קריירה עסקית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו עבד שייפר במשרה מלאה בחברה שבבעלות משפחתו, חברת גולד סיל (Gold Seal Company). בסיס החברה הוא בדקוטה הצפונית, והיא נוסדה על ידי אביו של שייפר ב-1942. החברה ייצרה את סדרת מוצרי קצף אמבט "מר בבל" (Mr. Bubble), את המוצרים לניקוי זכוכית "גלאס וקס" (Glass Wax), ואת המלבין "סנואי בליץ'" (Snowy Bleach).[2]

שייפר התקדם במדרג הניהולי של החברה, עבד בכמה חטיבות שלה, עד ששימש כנשיא החברה בשנים 19781985. בשיאה הפיקה החברה רווחים שנתיים של יותר מ-50 מיליון דולר, וכך הייתה לאחת החברות הפרטיות הגדולות בדקוטה הצפונית.[3]

מושל דקוטה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1990 התמודד שייפר ללא הצלחה בבחירות על מושב בבית הנבחרים של ארצות הברית מול חבר בית הנבחרים המכהן ביירון דורגן, כאשר זה האחרון ביקש להיבחר לתקופת כהונה נוספת, וזכה ב-35 אחוזים של הקולות מול 65 האחוזים שקיבל דורגן.

ב-1992 התמודד שייפר בבחירות למשרת מושל דקוטה הצפונית מטעם המפלגה הרפובליקנית. יחד עם מועמדת המפלגה לסגנית המושל, רוזמרי מירדל, הם ניצחו את מועמדי המפלגה הדמוקרטית, התובע הכללי לשעבר של דקוטה הצפונית, ניקולס ספת' וג'ולי היל. בבחירות הכלליות זכו שייפר ומירדל בכמעט 58 אחוזים מהקולות מול 41 מהקולות שקיבלו ספת' והיל.

כאשר הושבע שייפר כמושל, התמודדה דקוטה הצפונית עם קשיים תקציביים ופיננסיים. אלה נמשכו לסירוגין במהלך שתי תקופות כהונתו.[4] בשנים אלו, פיקח שייפר על תקציב מדינתי שנתי שהגיע ל-4.5 מיליארד דולר וכוח האדם הממשלתי הגיע ליותר מ-12,000 עובדים.[1] הוא נתן עדיפות להרחבה ולגיוון של כלכלת המדינה. לדוגמה, הוא פעל יחד עם המגזר הפרטי להרחיב את הייצור ואת השיווק של מוצרים חקלאיים בעלי ערך מוסף כמו ממתיקי תירס ופסטה.

במהלך אותה תקופה, סייע שייפר ליצירת יחסי סחר קרובים עם סין בשיתוף פעולה עם פקידי ממשל אחרים בדקוטה הצפונית, מומחים לסחר בממשלה הפדרלית ומנהיגים עסקיים במגזר הפרטי. מאמצים אלו סייעו לפיתוחה של סין כשוק המרכזי לייצוא של המוצרים והשירותים של דקוטה הצפונית בשנות ה-90.

כמושל בתקופה של עליית האינטרנט והנגשתו לחברה הרחבה יותר, הבין שייפר את הצורך בגישה לאינטרנט ברחבי דקוטה הצפונית. הוא פעל יחד עם מנהיגי ממשל ועסקים, יישם מגוון מאמצים לשדרוג תשתית התקשורת של דקוטה הצפונית ולהנגשת רשתות קוליות ורשתות נתונים במהירות גבוהה עבור החוואים ובעלי עסקים כפריים ועבור משקי הבית.[1]

ב-1995 שימש שייפר כיושב ראש אגודת מושלי המערב התיכון.

ב-1996 התמודדו שייפר ומירדל בבחירות לתקופת כהונה שנייה מול מועמדי הדמוקרטים, לי קלדור וברברה קייל, וקיבלו כשני שלישים מקולות הבוחרים.

העניין הממושך של שייפר בשימור הוביל אותו לדאוג במאי 2007 לרכישתה של חוות אלקהורן בשטח של 5,200 אקרים (21 קמ"ר) על ידי שירות היערות של ארצות הברית.[1] החווה הוקמה על ידי הנשיא לשעבר תאודור רוזוולט כחווה המרכזית שלו באזור הבתרונות של דקוטה הצפונית, וכיום היא אזור מוגן כחלק מהפארק הלאומי תאודור רוזוולט.

בשנים 19992000 כיהן שייפר כיושב ראש אגודת המושלים הרפובליקנים. באותה שנה הוא לא התמודד על תקופת כהונה שלישית.

לאחר כהונתו כמושל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שייפר היה מייסד שותף ומנהל כללי של Extend America, חברת הזנק לתקשורת שהוא הקים לאחר תום כהונתו כמושל. ב-2002 הוא מונה כעוזר אזרחי למזכיר הצבא של ארצות הברית. שייפר היה מנחה אורח לעיתים קרובות בתוכנית הרדיו Hot Talk בתחנת הרדיו WDAY בפארגו.

במשך שנים גילה שייפר עניין בבניית מכונות וציוד מגרוטאות משומשות. ב-2003 הוא נבחר כמתמודד בשעשועון ההנדסה של ערוץ דיסקברי, "מלחמות מגרש הגרוטאות" (Junkyard Wars). הקבוצה שלו עבדה על בניית מכונה ממרכיבי גרוטאות, והגיעה למקום השני בעונה החמישית של התוכנית.[5][6]

לפני מינויו כמזכיר החקלאות, שימש שייפר כיועץ וכדובר מזדמן של סניף דקוטה הצפונית של אמריקאים למען שגשוג, קבוצת עבודה פוליטית שמרנית שהוקמה על ידי קוק תעשיות. הוא גם היה תומך של איגוד משלמי המיסים של דקוטה הצפונית, ושימש כיועצו וכדוברו המרכזי.

מזכיר החקלאות של ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שייפר מושבע כמזכיר החקלאות של ארצות הברית, 6 בפברואר 2008. משמאל, הנשיא ג'ורג' ווקר בוש. מחזיקה את ספר התנ"ך, ננסי, רעייתו של שייפר.

באוקטובר 2007 החליט הנשיא ג'ורג' ווקר בוש על מינויו של שייפר כמזכיר החקלאות של ארצות הברית.[7] למינוי הייתה תמיכה רחבה בסנאט. השימוע על המינוי תוכנן ל-30 בינואר 2008, אך הוקדם לבקשת הסנאטור מדקוטה הצפונית וגיסו לשעבר של שייפר קנט קונרד כדי ששייפר יוכל להיות נוכח בנאום מצב האומה שהתקיים ב-28 בינואר כחבר הקבינט. השימוע נערך בסופו של דבר ב-24 בינואר, והסנאטורים שאלו את שייפר שעלות בנוגע למגוון נושאים כמו ייבוא בשר בקר מיפן ומקוריאה הדרומית, יכולותיה של מחלקת החקלאות להעביר תוכניות בקונגרס, מדיניות הסוכר, ומחירי הכותנה. ב-28 בינואר אושר מינוי של שייפר בסנאט, ומאוחר יותר, כמזכיר החקלאות, הוא נכח בנאום מצב האומה יחד עם שאר חברי הקבינט.

יומיים בלבד לאחר תחילת כהונתו בתפקיד, פרצה שערורייה בנוגע לאכזריות כלפי בעלי חיים ונוהלי מזון בלתי ראוי במפעל אריזת המזון הולמרק/וסטלנד (אנ'), ספק הבשר הטחון השני בגודלו בארצות הברית לתוכנית הלאומית לארוחות הצהריים בבתי הספר, שנוהלה על ידי מחלקת החקלאות. פרשה זו הובילה להחזרת הבשר הגדולה ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. השאלות על הדרך הטובה ביותר לטפל בבעיות בנוגע למזון בלתי בטוח ובנוגע לאכזריות כלפי בעלי חיים על ידי פיקוח של מחלקת החקלאות על מפעלי ייצור הבשר היו לנושא מרכזי בתקופת כהונתו של שייפר כמזכיר החקלאות.

החברה ההומנית של ארצות הברית (Humane Society of the United States) קיבלה סרטונים שצולמו באוקטובר ובנובמבר 2007 שהראו מקרים רבים של עובדים שהשפילו ועינו בקר שנפל ולא היה מסוגל ללכת לתאי השחיטה בכוחות עצמו. החברה ההומנית ומומחים רבים לבשר בקר, תזונאים ומומחים לאתיקה התנגדו לשימוש בבקר שלא מסוגל לעמוד בכוחות עצמו כמקור מזון לבני אדם, בשל נושא בטיחות המזון ובשל האכזריות שהתגלתה בתהליכי הפיקוח של הולמרק על התנהלות עובדיה.

החברה החזירה כמויות גדולות של בשר וסגרה מרצונה את המפעל בו צולמו הסרטונים. על פי המועצה לקידום בשר הבקר, החזרת הבשר במשקל של 143 מיליון ליברות (65,000 טון) ממפעל החברה הוביל לסיקור משמעותי וחידש את הספקות בנוגע לבטיחות אספקת הבשר בארצות הברית ובנוגע לכשירותה של מחלקת החקלאות.[8]

בעדותו בפני תת-ועדת החקלאות, פיתוח הכפר, מנהל המזון והתרופות והסוכנויות הקשורות של ועדת ההקצבות של הסנאט, ב-28 בפברואר 2008, אמר שייפר שהוא "לא יאשר איסור מוחלט על הכנסה למפעלי המזון של בקר שלא מסוגל להתהלך, או יגבה ענישות קשות יותר על הפרות כללי רגולציה על ידי מפעלי ייצור בשר בעקבות החזרת הבשר הגדולה ביותר בהיסטוריה של האומה".[9] במיוחד, אמר שייפר, "הענישה חזקה ומהירה, כפי שהראנו. מבחינה פיננסית, אין אני יכול לראות כיצד חברה זו תוכל לשרוד. אנשים צריכים להיות אחראים, ומנקודת מבטה של מחלקת החקלאות, הם יהיו אחראיים... הם הפרו את הכללים. אין משמעות הדבר שהכללים שגויים. אני מאמין שהכללים נאותים".[10]

תחת הובלתו של שייפר, הבטיחה מחלקת החקלאות לשפר את רווחת בעלי החיים ואת בטיחות המזון. ב-27 באוגוסט 2008 הכריזה המחלקה על שינוי מוצע בכללים בנוגע לטיפול בבקר שלא מסוגל להתהלך. בניגוד לעדותו בסנאט בפברואר, אמר שייפר ש"כדי לשמור על אמון הציבור באספקת המזון, למנוע אי הבנות נוספות של הכללים, ובסופו של דבר ליצור השפעה חיובית על הטיפול ההומני בבקר, אני מאמין שזו מדיניות מבוססת לפשט את העניין באמצעות הנהגת איסור מוחלט על שחיטת בקר מסוג זה".[11] כפי צפה שייפר בעדותו בפברואר, פשטה בסופו של דבר חברת הולמרק/וסטלנד את הרגל.

בהתבסס בין השאר על עבודה ראשונית של סגל המחלקה במהלך תקופת כהונתו של שייפר כמזכיר החקלאות, הגישה ממשלת ארצות הברית תביעה נגד החברה בגין התאכזרות לבעלי חיים, מצג שווא והונאה, ובסופו של דבר נפסק קנס של 497 מיליון דולר. היה זה הסכום הגבוה שנפסק אי פעם על ידי בית משפט פדרלי בנוגע להונאה הקשורה לחקלאות ולהתאכזרות לבעלי חיים. במקרה ראשון מסוגו, מחלקת המשפטים של ארצות הברית, בשם מחלקת החקלאות, הצטרפה לתביעה של החברה ההומנית נגד הולמרק. בתביעה נטען שהחברה הונתה את הממשלה הפדרלית על ידי מצג שווא של עמידתה בתנאים של חוזי התוכנית הפדרלית לארוחות צהרים בבתי הספר שדרשו טיפול הומני בבעלי החיים.

רוב הסכום של 497 מיליון דולר לא הועבר למחלקת המשפטים בשל פשיטת הרגל של הולמרק והפסקת פעילותה. הסכום הופחת ל-155 מיליון דולר כחלק מהסדר סופי עם הנאשמים הנותרים. חלק מהסכום שולם באופן אישי על ידי מנהלי החברה ועל ידי בני משפחת הולמרק בהסדרים מובנים. מחלקות המשפטים והחקלאות התכוונו שהכספים ששולמו ירתיעו מפני מקרים עתידיים של התאכזרות לבעלי חיים בבתי המטבחיים בארצות הברית.

בינואר 2009, עם תום נשיאותו של בוש, סיים שייפר את כהונתו כמזכיר החקלאות.

נשיא זמני של אוניברסיטת דקוטה הצפונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר 2016 מונה שייפר כנשיא הזמני של אוניברסיטת דקוטה הצפונית על ידי המועצה להשכלה גבוהה. הוא אמר שאין בכוונתו לבקש להתמנות כנשיא קבוע.[12] ב-2 בדצמבר 2015 חתם שייפר על חוזה להחלפתו של נשיא האוניברסיטה הקודם, רוברט קלי עם פרישתו, שאירעה ב-14 בינואר 2016. על פי המדווח קיבל שייפר את המינוי בהיסוס מה.

מינוי של שייפר כנשיא הזמני לא התאים במיוחד לחלק מסגל האוניברסיטה, זאת לדברי נציג הסגל במועצה להשכלה גבוהה. חוסר תמיכה זה אירע בין השאר בשל העובדה שלשייפר לא היה תואר דוקטור או שום ניסיון מנהלי באוניברסיטה מחקרית, זאת על פי אריק מרפי, היועץ של המועצה להשכלה גבוהה של דקוטה הצפונית. "הסגל מתנגד לבחירתו של שייפר" אמר מרפי. רוב הקריירה של שייפר הייתה עסקית או פוליטית.

על אף החוסר בניסיון בהובלה אקדמית, היה שייפר לבעל השכר הגבוה ביותר בהיסטוריה של מערכת ההשכלה הגבוהה של דקוטה הצפונית עד אז. השכר ששולם לו עמד על 33,216 דולר לחודש מינואר ועד יוני 2016.[13] שכר זה היה גבוה ב-2,250 דולר לחודש בהשוואה לשכרו של הנשיא הפורש קלי לאחר יותר משבע שנים בתפקיד.

בין המשימות שירש שייפר בכניסתו לתפקיד היה פיקוח על השלבים האחרונים של סוגיית שינוי שמן של קבוצות הספורט של האוניברסיטה שנקראו על שם אומת הסו. ביומו הראשון בתפקיד, התכנס צוות ההערכה וההמלצה לזהות הגרפית של האוניברסיטה לסקור 16 הצעות לעיצוב הלוגו החדש לקבוצות הספורט. חמישה חודשים לאחר מכן, לקראת תום כהונתו כנשיא הזמני, חשף שייפר את הלוגו החדש במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב-22 ביוני 2016, בה הוא כינה את חשיפת הלוגו "רגע היסטורי". מאז מכונות קבוצות הספורט של האוניברסיטה "הניצים הלוחמים של דקוטה הצפונית" (North Dakota Fighting Hawks).

ב-15 במרץ 2016 הוכרז על בחירתו של מרק קנדי כנשיא ה-12 של אוניברסיטת דקוטה הצפונית. כהונתו החלה ב-1 ביולי אותה שנה.[14]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אד שייפר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]