הנרי וולאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנרי וולאס
Henry A. Wallace
Henry-A.-Wallace-Townsend.jpeg
מדינה ארצות הברית
תאריך לידה 7 באוקטובר 1888
מקום לידה איווה
תאריך פטירה 18 בנובמבר 1965 (בגיל 77)
מקום פטירה דנברי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות גלנדייל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת המדינה של איווה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה דמוקרטית
דת הכנסייה האפיסקופלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג איילו וולאס
סגן הנשיא ה-33
תקופת כהונה 20 בינואר 194120 בינואר 1945 (4 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי אגרד וולאסאנגלית: Henry Agard Wallace;‏ 7 באוקטובר 188818 בנובמבר 1965) היה חוקר בתחום האגרונומיה וסגן נשיא ארצות הברית בכהונתו השלישית של פרנקלין דלאנו רוזוולט (1941-1945). קודם לכן, שימש וולאס כמזכיר החקלאות (1933-1940) וכמזכיר המסחר. וולאס היה תומך חזק בליברליזם של הניו דיל, ותמך במדיניות רכה יותר כנגד ברית המועצות. יריבותו עם פעילי מפלגה ומנהיגי המפלגה בערים הגדולות הובילה למחלוקת בעת תפקודו כסגן הנשיא במהלך מלחמת העולם השנייה. וולאס שירת קדנציה אחת בתפקיד סגן הנשיא, ולא מונה בשנית לתפקיד לאחר שהנשיא רוזוולט פעל בעצת יועציו, והחליט לבחור בסנאטור הארי טרומן על פניו של וולאס כשותפו למירוץ בבחירות לנשיאות ב-1944. וולאס היה מועמדה של המפלגה הפרוגרסיבית לנשיאות ארצות הברית בבחירות בשנת 1948, לאחר שעזב את המפלגה הדמוקרטית. הוא התמודד מול טרומן, מול תומאס דיואי הרפובליקני ומול סטרום ת'ורמונד שתמך בזכויות המדינות. הוא השיג 2.4% מהקולות ולא זכה באלקטורים. במשך תקופה ארוכה בחייו הועלו טענות כי הוא מחזיק בקשרים עם גורמים קומוניסטים. בשנות חייו האחרונות התנער וולאס מטענות אלה וטען כי הוא אנטי-קומוניסט.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת וולאס הייתה ממוצא סקוטי-אירי פרסבטריאני, והיגרה מאלסטר אל פנסילבניה. סבו, הנרי וולאס, היה כומר שהטיף לצדק חברתי. הוא היה בעל אדמות באיווה ותמך בהתאגדות של חקלאים. הוא טען שעזרה לחקלאים היא משימה אלוהית.

בנו, ואביו של הנרי, היה הנרי קאנטוול וולאס, חקלאי, עורך עיתון, פרופסור וסופר ששירת כמזכיר החקלאות בממשלם של וורן הרדינג וקלווין קולידג'. הנרי נולד ב-7 באוקטובר 1888 בחווה בעיירה אוריינט באיווה. המשפחה עברה לדה מוין. אמו, מאי ברודהאד, הייתה דתיה. היא הוכשרה במכללה במוזיקה ובאומנות.

התקדמות בחקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאי וולאס אהבה צמחים והעבירה את התחביב לבנה בילדותו, כשלימדה אותו כיצד להכליא ביניהם. כשהאגרונום לעתיד ג'ורג' וושינגטון קרוור החל ללמוד באוניברסיטת איווה, אירחו אותו משפחת וולאס, כיוון שאסור היה לו לשהות במעונות עקב מוצאו השחור. וולאס ליווה את קרוור בסיורים בטבע. בגיל עשר, התנסה וולאס בהכלאת צמחים. הוא התעניין במתמטיקה ובסטטיסטיקה. בגיל חמש עשרה, החל ניסויים כדי להוכיח ששיפוט איכות התירס בעזרת תכונות חיצוניות התעלם מאיכותו.

וולאס למד באוניברסיטת איווה וסיים את לימודיו ב-1910 עם הכשרה לגידול בעלי חיים. במהלך תקופתו באוניברסיטה, היה חבר באחווה. הוא הפך לעורכו של "החקלאי של וולאס", כתב עת חקלאי משפיע שהוקם על ידי אביו, בין 1910 ל-1924, והפך לעורך הראשי בין 1924 ל-1929. וולאס התנסה בהכלאת זני תירסים וכתב מאמרים רבים. הוא פרסם מאמרים סטטיסטיים בנושא החקלאות והכניס את נושא האקונומטריקה לחקלאות.

ב-1914, נישא וולאס לאילו בראון, וב-1926, בעזרת הירושה שלה, הקים תאגיד להכלאת זני תירס והתעשר ממנו.

דתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולאס גדל כפרסביטריאניסט, המהווה את אחד הזרמים בנצרות, אך שינה את דעותיו במכללה. ב-1919 נטש את הכנסייה. בעשר השנים הבאות הקדיש וולאס זמן רב בחקירת דתות ומנהגים שונים, כולל ספיריטואליזם ודתות איזוטריות. ב-6 ביוני 1925, הצטרף לאגודה התאוסופית. הוא נטש אותה ב-23 בנובמבר 1935, ובסופו של דבר בחר וולאס לדגול בכנסייה האפיסקופלית.

וולאס התכתב עם המשורר, הצייר והתאוסופיסט האירי ג'ורג' ויליאם ראסל, שנודע בשם העט AE או Æ, וערך את עיתון "The Irish Homestead" של אגודה חקלאית קואופרטיבית. ראסל, כמו וולאס, ניסה להמציא מחדש את החיים הכפריים.

במהלך שנות השלושים החליף וולאס מכתבים עם הצייר, המיסטיקן ופעיל השלום ניקולאי רוריך ועם אשתו הלנה. ניקולאי והלנה פיתחו תאוסופיה משלהם שהדגישה את המכנה המשותף בין הדתות. רוריך היה מועמד לפרס נובל לשלום והוזמן לבית הלבן במהלך כהונתו של הנשיא הרברט הובר. וולאס פגש את רוריך ב-1929, וגם פרנקלין ואלינור רוזוולט פגשו אותו.

רוריך, שהיה גורו, עזר לאיגור סטרווינסקי ליצור את הבסיס ליצירתו מ-1913, פולחן האביב. בשנות העשרים נסע רוריך לטיבט, מעוז החוכמה העתיקה של התאוסופיסטים, ובשנות השלושים פרסם אוסף אגדות מסורתיות. רוריך הפך לידוען בינלאומי ודרש את הגנת יצירות האומנות והיצירות התרבותיות האנושיות מפני המלחמה, לצד אלברט איינשטיין, ג'ורג' ברנרנד שו והרברט ג'ורג' ולס. וולאס ורוזוולט ביקשו מהקונגרס לתמוך בניסיונו של רוריך ליצור ברית שלום, וב-1935 צירים מעשרים ושתיים מדינות באמריקה הלטינית חתמו על הברית בוושינגטון. רוזוולט, שהתעניין בדתות אסייתיות, החליף מכתבים עם הלנה רוריך.

כעבור שנים, בזמן מערכת הבחירות של 1948, פורסמו מכתבי "גורו יקר" התכתבותו של וולאס עם רוריך, שפגעו קשות בוולאס.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכיר החקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1933, מינה נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט את וולאס לתפקיד מזכיר החקלאות של ארצות הברית בקבינט שלו, משרה בה שירת אביו בין 1921 ל-1924. וולאס היה שייך לפלג הליברלי של המפלגה הרפובליקנית עד 1936, ותמך במועמד הדמוקרטי אל סמית' ב-1928. וולאס היה בין שלושה רפובליקנים שמונו לקבינט של רוזוולט. כמזכיר החקלאות, היה וולאס שנוי במחלוקת: כדי להעלות את מחירי התוצרת החקלאים הוא ציווה על שחיטת חזירים, חרישת שדות כותנה, ותשלום לחקלאים כדי שימנעו מגידולים מסוימים. הוא תמך באגירת מלאי. עם תחילת כהונתו של וולאס, כרבע מהאמריקנים חיו בחוות. החקלאים נהרסו בידי השפל הגדול, ולכן ניסה וולאס לפעול לטובת החקלאים העניים. בנוסף הנהיג תוכנית לארוחות בבתי ספר, שימור סביבתי ושליטה בזיהום.

שערוריית רוריך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1933, ממשל רוזוולט, שהכיר בברית המועצות, שלח את ניקולאי רוריך ואת בנו ג'ורג' אל מרכז אסיה בשליחות מחלקת החקלאות. באסיה החליט רוריך, במקום להביא זנים עמידים לבצורת, לחפש מקדש עתיק בטיבנט. היפנים והבריטים, ששלטו באזור, לא ראו זאת לטובה. רוריך נמלט להודו למקלט.

בתקופת מערכת הבחירות של 1940 חשפו המכתבים ששלח וולאס לרוריך. במכתבים פנה וולאס לרוריך בשם "גורו יקר" וחתם את המכתבים באות G על שם גלהאד (Galahad), שכפי שהתברר מאוחר יותר היה השם שרוריך העניק לו. באחד המכתבים כתב וולאס כי הוא מצפה ל"שחר של יום חדש" שבו אנשיי "צפון שמבאלה (Shambhala)", מונח בודהיסטי המקביל למושג מלכות שמיים, יצרו עידן של שלום ושפע. כאשר נשאל וולאס על פשר המכתבים התמוהים הוא שיקר וטען כי מדובר בזיופים. על פי העדויות הקיימות נראה כי וולאס היה תומך נלהב של רוריך ופועלו לפחות מאמצע שנות ה-20, והוא אף סייע בהעברת אחד החוקים שיזם רוריך בקונגרס ב-1935. למרות זאת, כאשר הביך רוריך קשות את ממשלת ארצות הברית באחד ממסעותיו במרכז אסיה, ניסה וולאס להתנער ממנו ולהסתיר את העובדה כי בין שניהם היה קיים קשר כלשהו בעבר. הרפובליקנים, ששמו את ידם על המכתבים, שקיבלו את השם מכתביי "גורו יקר", איימו לחשוף את אמונותיו החריגות של וולאס לציבור. הדמוקרטים איימו בתגובה לחשוף את הרומן שניהל המועמד הרפובליקני לנשיאות, ונדל וילקי, מחוץ לנישואין. בסופו של דבר שני הצדדים הסכימו שלא לחשוף את שתי הפרשיות.

סגן נשיא ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולאס החזיק בתפקיד מזכיר החקלאות עד לחודש ספטמבר 1940 עת הוא נאלץ להתפטר לאחר שרוזוולט בחר בו כמועמד לסגן הנשיא. הוא היה מועמד שנוי במחלוקת. השמרנים במפלגה, בעיקר הדרומיים, לא סמכו עליו. וולאס, כליברל ותומך ניו דיל, היה מתאים לרוזוולט. ותיקי המפלגה ראו אותו כמצטרף רפובליקני וכמיסטיקן מוזר שמתנגד לכלכלת השוק ותומך בביורוקרטיה. כשהכריז רוזוולט על בחירתו בוולאס, התקבל וולאס בבוז בידי הוועידה הלאומית והצירים כמעט מרדו. רוזוולט איים להתפטר מתפקידו כמועמד והם נכנעו. רוזוולט ניסה למשוך את הרפובליקנים הפרוגרסיביים בתקווה שיצטרפו לקואליציית הניו דיל שלו. וולאס זכה לתמיכתם של 626.3 צירים (59% מתוך 1,100) בהשוואה ל-329.6 שקיבל יושב ראש בית הנבחרים, ויליאם בנקהאד מאלבמה (שמת כמה חודשים לאחר מכן).

בנובמבר 1940, נבחר רוזוולט בקלות לכהונה שלישית עם 449 אלקטורים לעומת 82.

נכון ל-2017, וולאס הוא סגן הנשיא האחרון שלא שירת בסנאט של ארצות הברית וסגן הנשיא האחרון מטעם כל מפלגה שלא התמודד בבחירות לעולם.

רוזוולט מינה וולאס לעמוד בראש מספר ועדות שתפקידם היה לעזור בניהול כלכלת המלחמה וויסות האספקה ב-1941. עם כניסת ארצות הברית אל מלחמת העולם השנייה הפכו התפקידים לחשובים. בתוך זמן קצר החלו לפרוץ מאבקי כוח שנגעו לטיפול באספקת המלחמה, בין וולאס לאגף השמרני במפלגה הדמוקרטית שאותו הוביל מזכיר המסחר של ארצות הברית, ג'ס הולמן ג'ונס.

ב-8 במאי 1942, וולאס נשא את אחד מנאומיו הידועים ביותר שנודע בשם "המאה של האדם הפשוט". הנאום, שנשען בחלקו הגדול על מקורות נוצריים, שטח חזון חיובי על המלחמה וטען כי מדובר בהרבה מעבר לניצחון פשוט על הנאציזם. הנאום קרא ל"מאה אמריקנית" לאחר המלחמה, שהייתה מאבק בין מדינות העבדות לעולם החופשי. וולאס טען שהחירות מקורה בתנ"ך, אולם שרק לאחרונה הפכה לזכותם של אנשים. הדמוקרטיה היא ביטויה הפוליטי של הנצרות, הכריז, והאידאלים של הניו דיל צריכים להתפשט בעולם ללא קולוניאליזם. וולאס נשא נאום נוסף שהכה גלים בעולם במרץ 1943[1]. הנאומים, כמו גם ספר שהופיע בשנת 1943, היו פופולריים אך הם קנו לוולאס אויבים רבים מצד הנהגתה של המפלגה הדמוקרטית, שמרנים, אנשיי עסקים מרכזים ובעליי ברית חשובים כמו וינסטון צ'רצ'יל[2].

ב-1943 בזמן המהומות הגזעניות בדטרויט אמר וולאס כי המדינה לא יכולה "להילחם בנאצים באכזריות בחוץ לארץ ולהמשיך להעלים עין ממהומות גזעניות בבית".

סגן הנשיא הנרי וולאס

באותה השנה, דילג וולאס בין מדינות אמריקה הלטינית כמחווה של רצון טוב, במטרה לגייס תמיכה למלחמה בקרב בעלות ברית חשובות. הניסיון היה מוצלח ו-12 מדינות השתכנעו להכריז מלחמה על גרמניה הנאצית. וולאס חתם על הסכם סחר עם חלק ממדינות אמריקה הלטינית שכלל גם סעיפים שדרשו מיצרנים לשלם משכורות הוגנות לעובדיהם ולדאוג לסביבת עבודה בטוחה. ארצות הברית התחייבה מצידה לשלם עד מחצית מסכום הכסף שנדרש על מנת לבצע שיפורים אלה. ההסכם הביא להתנגדות מצד מחלקת המסחר של ארצות הברית.

לאחר פגישה עם ויאצ'סלב מולוטוב, נסע וולאס למזרח ברית המועצות. ב-23 במאי 1944, החל לסייר ברחבי ברית המועצות. ה-נ.ק.ו.ד. הציג בפניו גרסה למחנות עבודה בטענה שכל העבודה נעשתה בידי מתנדבים. הביקור התרחש בתקופה של שיתוף פעולה בין ארצות הברית וברית המועצות, שהוצגה באופן חיובי.

לאחר שוולאס הסתכסך בפומבי פעם נוספת עם ג'ס ג'ונס[3] ופקידי ממשל בכירים אחרים, רוזוולט פיטר את וולאס מכל תפקידיו. למרות שסקר לפני הוועידה הדמוקרטית הלאומית ב-1944 חשף ש-65% תמכו במועמדותו של וולאס ורק 2% בהארי טרומן, היה זה טרומן שנבחר. וולאס הוביל על רוב המועמדים אולם היה חסר רוב. כשהחל וולאס לצבור קולות, התפזרה הוועידה בגלל סיכון לשריפה והתכנסה מחדש למחרת היום, כשטרומן נבחר. וולאס עזב את תפקידו כסגן הנשיא ב-20 בינואר 1945, וב-12 באפריל, הפך סגן הנשיא טרומן לנשיא עם מותו של רוזוולט.

מזכיר המסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן של הנרי וולאס

מינויו לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזוולט ניסה לנחם את וולאס המאוכזב ומינה אותו למזכיר המסחר בינואר 1945, מעט לאחר מותו. וולאס זכה להתנגדות למועמדותו. בינואר 1945 קרע לשכר מינימום לאומי, לשמירה על השכר הגבוה מתקופת המלחמה, ולתוכניות ממשלתיות שיפעלו למען עידוד התעסוקה. מינויו של וולאס נחשב לניסיון למסד את הניו דיל לקראת סיומה של המלחמה. השמרנים בסנאט ניסו להגביל את כוחו של וולאס ולשלול ממנו סמכויות. שמרנים כהארי פ. בירד ניסו למנוע את מינויו לחלוטין.

ב-1 במרץ 1945, אושר מינויו של וולאס ברוב של 56 מול 31. חמישה דמוקרטים, ארבעה מתוכם דרומיים, התנגדו לוולאס.

כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולאס הדברן המשיך להיות שנוי במחלוקת ולבודד את עצמו. יריביו השמרנים חששו מהתנגדותו לצעדים צבאיים כנגד ברית המועצות, והשמאליים יותר התנגדו לו כשביקר את הסובייטים. עם פיתוחה של פצצת האטום, הצהיר וולאס שהדבר יהפוך את ארצות הברית לתוקפנית וקרא לפיקוח אזרחי על הפצצה. בנאום ב-12 באפריל 1946, טען שפרט לשפה המשותפת ולמסורת, אין לארצות הברית דבר במשותף עם אנגליה האימפריאליסטית. רוב האמריקנים באותה תקופה לא רצו בריתות עם אירופה או לשלוח חיילים אמריקניים אל מעבר לים. טרומן לא יכול היה להחליט מה לעשות עם וולאס. בספטמבר 1946 פיטר טרומן את וולאס מתפקיד מזכיר המסחר עקב חילוקי דעות שנגעו למדיניות כלפי ברית המועצות. וולאס היה האחרון מאנשיו של רוזוולט בממשל טרומן. וולאס הוא סגן הנשיא לשעבר האחרון ששירת בקבינט.

הניו ריפבליק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כהונתו כמזכיר המסחר, עבר וולאס לשמש כעורכו של שבועון ה"ניו ריפבליק", ובעזרת הכוח החדש שניתן לו עם התפקיד, תקף את מדיניות החוץ שבה נקט ממשל טרומן. על דוקטרינת טרומן שהוצגה לראשונה ב-1947, אמר וולאס כי היא מסמנת את תחילתו של "עידן הפחד" ועל תוכנית מרשל טען שהיא תוביל למלחמה[4]

הבחירות ב-1948[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 התפטר וולאס מתפקידו כעורכו של השבועון על מנת להתמודד בבחירות לנשיאות ארצות הברית שנערכו באותה השנה מטעם המפלגה הפרוגרסיבית. בין ההבטחות שנתן במהלך הבחירות ניתן למנות את הפסקת ההפרדה הגזעית, זכות הצבעה מלאה לאפרו-אמריקאים וביטוח בריאות ממלכתי. בזמן מערכת הבחירות עבדו פעילים אפרו-אמריקאים ופעילים לבנים בשיתוף פעולה זה לצד זה במדינות הדרום, דבר שנחשב לחריג באותה תקופה. חריג נוסף בעת מסע הבחירות של וולאס היה כאשר הוא סירב לנאום בפני קהילות שהיו מושתתות על הפרדה גזעית, ואף סירב לאכול ואף לשהות איתם באותו המקום.

טיים מגזין התנגד לוולאס ולמדיניותו כלפי השחורים. במהלך טיוליו בדרום זכה להתנגדות חריפה. יריבו, הנשיא טרומן, טען שהאלימות כלפי וולאס הפרה את הערכים האמריקניים.

בזמן מערכת הבחירות פורסמו מכתביי "גורו יקר" שפגעו קשות בוולאס. פגיעה קשה נוספת שספג וולאס הגיע מצד עיתונאים רבי השפעה כגון ה. ל. מנקן ודורותי תומפסון. השניים תקפו בפומבי את וולאס ואת המפלגה הפרוגרסיבית וטענו כי הם נתונים תחת השפעתם של קומוניסטים המשחיתים את המוסר האמריקני. סירובו של וולאס להוציא הכחשה פומבית לדברים אלה ולהתנער מתמיכתה של המפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית עלתה לו באיבוד קולות רבים שהתנגדו לקומוניסטים, ושל נורמן תומאס, הסוציאליסט.

וולאס נכשל במערכת הבחירות כאשר נחל הפסד צורב לנשיא הארי טרומן. וולאס קיבל רק 2.4% מקולות הבוחרים ולא הצליח לסחוף אחריו אף מדינה. הוא סיים במקום הרביעי, מיד לאחר תומאס דיואי הרפובליקני וסטרום ת'ורמונד הדמוקרט הדרומי שהצליח למשוך ארבע מדינות דרומיות (בהן נרשם כמועמד הדמוקרטי) והשיג 39 אלקטורים. רבים טענו שמועמדותו של וולאס והתנגדותו למדיניות החוץ של טרומן נטרלה את הטענה הרפובליקנית שטרומן היה רך כלפי הקומוניזם.

סוף חייו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכישלון בבחירות חזר וולאס לעסוק בחקלאות ועבר להתגורר בניו יורק. בשנות חייו האחרונות הוא הצליח להגיע למספר הישגים בתחום האגרונומיה. "מרכז החקר החקלאי באלטסביל על שם הנרי א. וולאס", קרוי על שמו של וולאס, והוא מרכז המחקר הגדול מסוגו בעולם.

ב-1950, כאשר פלשה קוריאה הצפונית הקומוניסטית לקוריאה הדרומית הדמוקרטית, פרש וולאס מהמפלגה הפרוגרסיבית ותמך בפעולות הממשל האמריקאי בעת מלחמת קוריאה. אולם הוא עדיין לא היה אהוד בקרב הציבור, וסקר הראה שרק לאקי לוצ'יאנו היה אמריקני שנוא יותר ממנו. ב-1952, הוא פרסם ספר בשם "היכן טעיתי" (Where I Was Wrong) שבו טען כי הדעות שהחזיק בעבר על ברית המועצות ומנהיגה, יוסיף סטלין, נבעו ממידע מוטעה שהובא לידיו, וכי מאז גילה זאת הוא מגדיר את עצמו כאנטי-קומוניסט.

בעקבות זאת, כתב וולאס מספר מכתבים לאנשים שהוא האמין כי הביאו להכפשת שמו בניסיון לשנות את הרושם שהתקבל עליו בכך שהוא מקורב לגורמים קומוניסטים. הוא גם תמך במועמדותו המחודשת של הנשיא דווייט אייזנהאואר ב-1956. ב-1961 הזמין הנשיא הנבחר, ג'ון פיצג'רלד קנדי, את וולאס להשתתף בטקס השבעתו לתפקיד אף על פי שוולאס הביע תמיכה ביריבו בעת הבחירות, ריצ'רד ניקסון (כוולאס, היה ניקסון סגן הנשיא לפני שניסה להתמודד על הנשיאות). וולאס הנרגש כתב לקנדי בתגובה: "בשום שלב בהיסטוריה שלנו, עשרות מיליוני אנשים רבים כל כך מעולם לא הפגינו התלהבות כה רבה מנאום השבעה (של נשיא נבחר) כפי שהם הפגינו מהנאום שלך".

ב-18 בנובמבר 1965, מת וולאס וולאס בעיר דנבורי שבמדינת קונטיקט ממחלת ה-ALS ממנה סבל מאז 1964. גופתו נשרפה ואפרו נקבר בבית הקברות גלנדאל בעיר דה מוין שבמדינת איווה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הנרי וולאס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]