אהרן יששכר דוידס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אהרן יששכר דוידס
אין תמונה חופשית
לידה ח' באלול תרנ"ה
נרצח אדר תש"ה (בגיל 49)
השתייכות רבני הולנד, ציונות דתית, המזרחי
תחומי עיסוק חינוך, תנ"ך, תלמוד, הלכה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב אהרן יששכר דָוִידס (Aäron Barend Davids; ח' באלול תרנ"ה-החצי הראשון של אדר תש"ה; 28 באוגוסט 1895-החצי השני של פברואר 1945) היה רב בהולנד וממנהיגי תנועת המזרחי. שימש כרב הראשי של מחוז פריסלנד וכיהן כרבה של רוטרדם בזמן השואה, וכן היה חבר בחבר האמנים של קרן היסוד ובהנהלת הציונות היהודית הכללית בהולנד מטעם המזרחי. נפטר באדר תש"ה במחנה הריכוז ברגן בלזן.

לפני השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוידס נולד באמסטרדם לאביו, ר' נחמן דוידס, סוחר יהלומים, מוהל[1] ועסקן ציבורי שהיה ידוע בהקדשת זמן ניכר ללימוד תורה ולאמו רוזה בתו של הרב יוסף צבי דינר שכיהן כרבה הראשי של אמסטרדם.

הוא בלט בצעירותו בהתמדתו בלימוד תורה, בארגון שיעורי תנ"ך ומשנה לנוער, ובנאומיו באספות התנועות "זכרון יעקב" ומגן דוד" שבהן קרא בין השאר להורים לשלוח את ילדיהם רק לבתי ספר יהודיים. הוא נשא לאישה את אריקה, בתו של הרב ד"ר דוד פויכטוונג, שכיהן כרבה הראשי של וינה.

סיים בתרפ"א (1921) לימודי רומית ויוונית באוניברסיטה וקיבל הסמכה לרבנות בתרפ"ג מבית המדרש לרבנים באמסטרדם. במקביל ניהל את בית הספר היהודי בדרום אמסטרדם והיה יו"ר סניף אמסטרדם של ארגון הסטודנטים הציוניים. באספות התגלה כאיש אשכולות ובקי בתחומי ידע מגוונים.

כשנה לאחר ההסמכה לרבנות, בא' בטבת תרפ"ה (28 בדצמבר 1924) מונה לרב הראשי של ליוורדן ומחוז פריסלנד (Friesland)[2]. בנאום ההכתרה שלו קרא לעלות לארץ ישראל. הוא היה פעיל בתנועת המזרחי[3]. לאחר כ-3 שנים התמנה כרבה של חרונינגן (Groningen) ולאחר כ-3 שנים נוספות, בח' בניסן תר"ץ (6 באפריל 1930), קיבל את המינוי לרב הראשי של רוטרדם.

ברוטרדם הקים את "המכון להשכלה יהודית" ובמסגרתו הפעיל מערכת שיעורים בכל תחומי היהדות שלימדו מורים שהדריך. ביקר פעמים רבות בבתי בני הקהילה והשתתף בשיעורים. כן ייסד וערך את הירחון "קהילתנו" ובנוסף הוציא לאור חוברת שנתית לחיזוק הידע ביהדות בכל הרמות. יזם הקמת סניף של ארגון "בני ברית" לקירוב יהודים הרחוקים מהמסורת היהודית. התעניין בפעילות תנועות נוער חילוניות, אך היה מקובל גם על חברי אגודת ישראל בהולנד.

נודע גם בדאגתו לחלשים, ובין השאר ארגן מפגשים מיוחדים למחוסרי עבודה ולחיילים, שכללו פעילות תורנית וחברתית.

בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם לאחר הפצצת רוטרדם בו' באייר ת"ש (14 במאי 1940) ולאחר פלישת הנאצים להולנד באותו חודש, המשיך הרב דוידס לנהל את חיי הדת של קהילתו, ושלח מברקים לבני הקהילה לחיזוק ועידוד בתקופה הקשה.

הרב דוידס עסק רבות בפתרון בעיות הלכתיות שנוצרו בגלל המצב:
הוא פרסם חוברת מיוחדת לפסח תש"א (החג החל ב-12 באפריל 1941) שבה הוראות כיצד לקיים את מצוות החג בתנאי קיצוב המזון הקשים. כשהיה קשה להתפלל במניין בבית הכנסת בליל שבת י"ט בתמוז תש"ב (3 ביולי 1942 - שעות היום היו ב-4 ביולי) הורה לבוא לבית הכנסת מוקדם יותר ולומר את מזמורי התהילים שבתחילת תפילת קבלת שבת (המזמור הראשון הוא "לכו נרננה"), לחזור הביתה ולהדליק נרות שבת, לשיר את הפיוט לכה דודי ולהתפלל בבית תפילת ערבית. לקראת פורים תש"ג (22 במרץ 1943) נתן פסק הלכה דומה שלפיו יש להתפלל ערבית (בערב פורים) מוקדם מהרגיל ולקרוא את המגילה בית הכנסת ללא ברכות, ובבית לשוב ולקרוא אותה לאחר צאת הכוכבים.
בנוסף חיבר נוסח של גט על תנאי בעבור המגורשים למחנות כדי למנוע עגינות. הנוסח התקבל על ידי רבנים חשובים אחרים כמו הרב אברהם שלמה לויסון והרב סרלואי, והמגורשים נתנו לנשותיהם את הגט.

הרב המשיך גם ללמד תורה והעביר שיעורים בגמרא בקהילה מאוד קטנה במחוז גאודה.

כשהיה נראה שיש פתח הצלה לרב ולמשפחתו, תמך בהצלת בני ביתו אך הוא עצמו סירב לנטוש את קהילתו. הוא פנה ליהודי תלמיד חכם שברח מהמבורג שיקח את האחריות על חינוכו של בנו וילמדו גמרא.

בתש"ג (1943) גורש למחנה ווסטרבורק ובהמשך לברגן בלזן. גם במחנות אלו הקפיד על שמירת חיי הדת במידת האפשר. ביום הכיפורים תש"ד (1943) ארגן תפילת שחרית בסתר לפי עלות השחר וכך התפללו תפילה זריזה של חצי שעה.

בליל הסדר תש"ד בתגובה ליהודים שהתאספו עמו בביתן 18 בברגן-בלזן שהיו נחושים שלא לאכול חמץ, הרב הסביר להם שחובתם לעשות מה שאפשר כדי לחיות. כדי לשכנעם לקח חתיכת לחם ברך ברכת המוציא ואכל, לפני שהכניס הלחם לפיו קרא בקול תפילה מיוחדת שחיבר יחד עם רבנים נוספים מהולנד וביניהם הרב אברהם שלמה לויסון[4]: "אבינו שבשמים, הכל גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ולחוג את חג הפסח באכילת מצה ובשמירת אסור חמץ, אך על זאת דאבה לבנו שהשעבוד מעכב אותנו ואנחנו נמצאים בסכנת נפשות, הננו מוכנים ומזומנים לקיים מצותך 'וחי בהם ולא שימות בהם' ולהזהר מאזהרתך: השמר לך ושמור נפשך מאד', על כן תפילתנו אליך שתחיינו ותקיימנו ותגאלנו במהרה, לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם, אמן". וכן למחרת הרב דוידס ביקר את החולים בצריף החולים שבמחנה. הוא ארגן לחם משנה מחתיכות מצה ולחם, אכל בעצמו וחילק גם לשאר החולים.

הרב המשיך לחיות עוד כשנה ונפטר בין ו' לי"א באדר תש"ה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בין הבאים, הארץ, 22 במאי 1934
  2. ^ הרב החדש בפריזנלד, הארץ, 29 בינואר 1925
  3. ^ ועידת אגדת ישראל באמסטרדם, דואר היום, 29 בדצמבר 1926
    נשיא ההסתדרות הציונית בהולנד, הארץ, 14 בדצמבר 1928
  4. ^ בנוסח הכתוב מופיעים מילות הקדמה לתפילה: "לפני אכילת חמץ יאמר בכוונת הלב.
  5. ^ תורגם להולנדית ב-1992 באדה ([Ede] בהולנד)/אנטוורפן, ויצא בשנית ב-1999 באמסטרדם.