שמעון דסברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שמעון דסברג
אין תמונה חופשית
לידה 13 בנובמבר 1902
תרס"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בפברואר 1945 (בגיל 42)
י"א באדר תש"ה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני הולנד, ציונות דתית, המזרחי
תחומי עיסוק חינוך, תלמוד, הלכה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב שמעון דַסְבֶּרְג (דסברק) (Dasberg; תרס"ב, 1902י"א באדר תש"ה, 24 בפברואר 1945) היה רב ומחנך, ממנהיגי "המזרחי" בהולנד. כרב פעל בעיקר במחוז פריסלנד. בתקופת מלחמת העולם השנייה נבחר לכהן כרבה של אמסטרדם לאחר שרבני העיר נשלחו להשמדה, והיה הרב האחרון שלה. נספה בברגן בלזן.

עד לשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לשמואל דסברג ודינה לבית דה-פריס ברוטרדם רבתי בעיירה דורדרכט מדרום לעיר. סיים בהצטיינות את לימודי הרבנות בבית המדרש לרבנים באמסטרדם, וקיבל תואר ראשון בשפות שמיות מאוניברסיטת אמסטרדם. בתקופת לימודיו העביר שיעורים לקבוצות הנוער "זכרון יעקב" והנערים חיבבוהו מאוד.

במשך זמן קצר ניהל בית ספר יהודי בדרום אמסטרדם, ובגיל 26 קיבל מלגה והשתלם באוניברסיטאות בגרמניה. לאחר כמה חודשים, בתרפ"ט (בסוף 1928), נישא לאיזה לבית פרנק, וזמן לא רב לאחר מכן בכ"ד בטבת תרפ"ט (ינואר 1929) מונה לרבה של ליוורדן, בירת מחוז פריסלנד, והחליף במשרה זו את הרב אהרן יששכר דוידס. הוא עסק באותה תקופה בחינוך בבית הספר, העביר הרצאות רבות ליהודים וגויים ופרסם מאמרים רבים, וכתב מחקר על חיי הרבנים שכיהנו באזור. כן היה פעיל בתנועת המזרחי, ובייחוד באספות ובהרצאות במחנות הקיץ של הנוער.

בי"ב באדר ב' תרצ"ב הוכתר לרבה של חרונינגן, בירת מחוז חרונינגן, והחשובה בערי צפון הולנד, הסמוכה לגבול עם גרמניה. בתקופת כהונתו זו העביר שיעורים לזוגות צעירים, עודד תלמידים מצטיינים והרצה לרבנים זוטרים.

היה פעיל בולט בוועדה לעזרת הפליטים שבאו מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון, וכן יעץ לרבנים מעבר לגבול שקראו לעזרה.

בחורף תרצ"ח (1938) ביקר בארץ ישראל כשבראש מעייניו החינוך בבתי הספר. לאחר חזרתו מהביקור בארץ כתב ספר על צניעות וטהרת המשפחה, שיצא לאור חודש לאחר המלחמה והוקדש לזכרו.

בימי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכ"ד בתמוז ת"ש (30 ביולי 1940), כחודש וחצי לאחר הכיבוש הנאצי, נפגש בגיבוי הנהלת איגוד הקהילות האשכנזיות עם אחד ממנהיגי "האיחוד ההולנדי", תנועה פוליטית שקמה לאחר פלישת הנאצים להולנד, במטרה ליצור שיתוף פעולה בהתמודדות עם מה שהנאצים עלולים לעשות. לא היה המשך לקשר הזה.

בתחילת כסלו תש"ב (סוף נובמבר 1941) נבחר לעמוד בראש סניף המועצה היהודית של האזור שייצגה את היהודים כלפי הגרמנים. בכל התקופה הזו בלט במנהיגותו הרוחנית והפוליטית. דאג לפתור בעיות הלכתיות שונות ועודד את בני קהילתו. בתחילת המלחמה פרסם בשנתון היהודי "מנורה" שיצא לאור בהוצאת ההסתדרות הציונית בגיליון שיצא בחנוכה מאמר על קידוש השם. במאמר כתב בין השאר: "ההד של קידוש השם הוא קול הגאולה שבא אלינו ולעולם כולו מארצנו הנבנית, וזה מעודד אותנו ומחזק את אמונתו בימים הקשים". בתשרי תש"ב הוציא לאור חוברת על חגי החודש שבה כתב: "התפילות מנחמות אותנו להמשיך קדימה אל העתיד היהודי. ממרחקים אנו דורשים בשלום ארצנו הישנה החדשה". כן ביקר אצל יהודים שפוטרו מעבודתם וארגן להם שיעורים תורניים. נשא דרשות שהלהיבו את שומעיהן ובהן קרא לשוב בתשובה שלמה ולהיות מוכנים לסבול בעבור האמונה הדתית המקודשת. מבין העניינים ההלכתיים, עסק בייחוד בנושא השחיטה. בכ"ז באב ת"ש (31 באוגוסט 1940) נאסרה השחיטה היהודית, והרב דסברג נשאל לדעתו לגבי שחיטת בהמה לאחר הימום חשמלי. הרב חקר את הנושא לעומק, והתיר להשתמש במכשיר שהוזמן ושוכלל בידי חברת החשמל העירונית. החלטתו אושרה בידי הרבנים הראשיים של הולנד. תשובתו המקיפה אבדה בשואה.

בתחילה האמין הרב שבאמסטרדם בטוח יותר והפקיד שם ספרי תורה של משפחת אורי פרנק מהארלם שנורה למוות, אך גם שם הובלו היהודים להשמדה. באמצע תש"ג (תחילת 1943) מונה למשרת רבה של אמסטרדם, לאחר שרבניה נשלחו להשמדה. הוא דאג לארגון בתי הכנסת, וכן ליווה את היהודים בדרך לרכבות הגירוש ועודד את רוחם. סידר תפקידים בעבור רבנים פליטים מגרמניה, כדי להשיב את כבודם הרבני ככל האפשר. היה מרבני הולנד שסידרו גטין על תנאי כדי למנוע עגינות. לקראת פסח תש"ג (26-20 באפריל 1943) פרסם הנחיות מיוחדות.

בראש השנה תש"ד (30 בספטמבר-1 באוקטובר 1943) נעצר עם משפחתו ונשלח עימה למחנה המעבר וסטרבורק בהולנד. היה המנהיג והרב של אסירי המחנה, והמשיך ללמד תלמוד ואף לערוך חופות. באביב תש"ד (1944) הועברה משפחת דסברג לברגן בלזן, כשחשבו שהם עוברים משם לארץ ישראל תמורת גרמנים שנאסרו בארץ. שם המשיך לשמש כרב בפועל של היהודים במחנה.

לא הסתיר את זהותו כרב והתעקש ללכת בלבושו הרבני. דבר זה גרר השפלות ואף הוכרח לגלח את זקנו. הוא אולץ לעבוד בניקוי ביב השופכין בברגן-בלזן. ההנהלה היהודית דאגה לסדר לו תפקיד של מדריך רוחני בצריף הזקנים. באותו תקופה למד תורה מספרי-קודש שהשיג בדרכים שונות ובהם משניות, גמרות, וספר העיקרים (שחיבר רבי יוסף אלבו). בליל הושענא רבה תש"ה העביר שיעור עיון במסכת ראש השנה.

הוא עבד 12 שעות ביום בניסור עצים, ובשבת סירב להשתמט מהעבודה כיוון שחשש שאחרים עלולים לעבוד יותר אם יעשה כן.

במהלך המפקדים בברגן-בלזן הספיק לכתוב רשימות ובהם שירים ששרדו שכתבם בדרך אקרוסטיכון. באחד השירים שכתב בטבת תש"ד ויוצר בראשי שורותיו את המילה עתיד, הביע תקווה לבניין קרוב שיצא מתוך החורבן:

עולם בנוי והפוך ראו בעין,
תורה ותיקון בגולה אין,
יש ויש שכר ושבו לגבולם,
דור חדש קם לבנות העולם.

הרב דסברג הבריח למחנה ספר תורה זעיר ועימו ערך באחד הלילות באמצע תש"ד (תחילת 1944) טקס עלייה לתורה וקריאת התורה וההפטרה לחתן הבר מצווה יהויכין יוסף בצריפו של הנער, כמה ימים לפני מלאת לו 13 שנים. אמו של יהויכין שהייתה במחנה אחר ולא היה ידוע היכן היא הגיעה גם היא לטקס, לאחר שהרב עלה על עקבותיה בעזרח שליחים שהבריחו אותה ממחנה למחנה עד שהובאה לברגן בלזן למקום שבו התקיים טקס הבר-מצווה. הרב דסברג העניק במתנה ליהויכין את ספר התורה הזעיר תוך שהוא מבקש ממנו לספר את מה שראה במחנה.[1]

הרב נחלש יותר ויותר עד שנפטר בשבת זכור תש"ה (1945).


תקופת חייו של הרב שמעון דסברג על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן


משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו לו ארבעה אחים ושתי אחיות: נתן (הביא לכפר בתיה שאותו ניהל כמה שנים את ריהוט בית הכנסת בליוורדן שבה כיהן אחיו), יצחק, מנחם, אליעזר, יטה ורוזט.

רעייתו ילדה לו שני בנים ושתי בנות:

  • רפאל - נפטר בגיל 9 בתש"ה.
  • פאני - נישאה לפליקס שטאל והולידה ממנו את שאול, אורה, שמעון וחנן.
  • דיני - נישאה לאהרן בן-זאב והולידה ממנו את עדנה רפאל וטוביה.
  • שמואל דביר - נישא לרבקה רנדולף שנפטרה בגיל 30 בשנת 1964 לאחר שילדה לו את עוזיה ושירה. התחתן בשנית עם לני בולחראף שילדה לו את נועם.

אחיינו, בנו של נתן דסברג, הוא הרב אורי דסברג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהויכין, ששרד את השואה, שמר את ספר התורה בארון קודש קטנטן מעץ וקיים את הבטחתו לרב לספר את סיפורו כניצול שואה. יהויכין הפך לפרופסור לאסטרופיזיקה שלימד במסלול הדו-חוגי לגיאופיזיקה ומדעים פלנטריים באוניברסיטת תל אביב והיה חוקר אקלים ואטמוספירה. כשהוחלט על שיגורו לחלל של אסטרונאוט ישראלי ראשון, הוחלט שהוא יבצע ניסוי מחקרי בעבור מוסד אקדמי ישראלי. מבין ההצעות שהוגשו בחר מנהל סוכנות החלל הישראלית, אבי הר-אבן, בתיאום עם אלוף משנה אילן רמון שנבחר להיות טייס החלל הישראלי הראשון, את הצעתם של פרופ' יהויכין וחברו לסגל במסלול הלימודים הדו-חוגי, פרופ' זאב לוין. הם הציעו לבדוק תופעות אטמוספיריות שונות בעולם. במפגש בביתו של פרופ' יוסף, בין רמון לחוקרים ובהשתתפות הר-אבן, התרגש מאוד רמון מסיפורו של ספר התורה וביקש לכלול אותו בין החפצים שהוא לוקח עמו לחלל, ופרופ' יוסף הסכים. בין התופעות שנחקרו בניסוי היו סופות חול במזרח התיכון, ברקים העולים מהעננים לגובה רב ("שדונים") ושרפות יער. במהלך הטיסה בחלל הראה רמון בשידור ממעבורת החלל את ספר התורה הזעיר וסיפר בקצרה את סיפורו. מעבורת החלל קולומביה התפוצצה בכניסתה לאטמוספירה, וספר התורה לא נמצא, וכנראה נשרף באטמוספירה. באפריל 2006 רונה רמון גילתה כי ישנו ספר תורה זהה שנכתב בידי אותו סופר סת"ם ונמצא בידי בידי פרופ' הנרי פנישל, פרופ' אמריטוס לפיזיקה שלימד באוניברסיטת סינסינטי באוהיו, ניצול שואה שגם היה בברגן בלזן ונשא עמו ספר תורה זעיר שקיבל מקרוב משפחה מבוגר שברח מגרמניה הנאצית. היא ביקשה מפרופ' פנישל שישאיל את ספר התורה לאחת הטיסות הקרובות של אחת ממעבורות החלל, לזכרו של אילן וספר התורה שנשרף עמו, ופרופ' פנישל הסכים. רונה ביקשה מהאסטרונאוט סטיב מקלין שהכיר את אילן שייקח עמו לאחת מטיסותיו במעבורת החלל אטלנטיס את ספר התורה הזה לזכרו של אילן וספר התורה שנשא עמו. לאחר נחיתת המעבורת אנטלנטיס בשלום ב-21 בספטמבר 2006 בתום משימה בת שנים-עשר ימים, מסר סטיב את ספר התורה למשפחת רמון בהסכמתו של פרופ' פנישל וספר התורה הזה הוכנס לבית כנסת לזכרו של רמון וספר התורה שנשרף עמו.