אופנה בת קיימא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אופנה בת קיימא, היא תנועה, תפיסה צרכנית ותהליך לעידוד השינוי של תעשיית האופנה ומוצרייה, לקראת הפחתת ההשפעות הסביבתיות שליליות, התנהלות סביבתית יותר וצדק חברתי. תעשיית האופנה כוללת מערכות חברתיות, תרבותיות, אקולוגיות-סביבתיות וכלכליות. משמעות נוספת היא התייחסות לאופנה מנקודות המבט רבות של הצרכנים והיצרנים, בעלי חיים, מערכות אקולוגיות וקהילות בהווה ובעתיד. אופנה בת קיימא דורשת אחריות מצד האזרחים, המגזר הציבורי והפרטי.[1] מצד הצרכן, היא כוללת בין השאר אימוץ גישה צרכנית המודעת להשפעות הסביבתיות והחברתיות של תעשיית האופנה, פריטי הלבוש, טיפול נאות בבגדים, צמצום פסולת על ידי מסירה, החלפה ומכירה של פריטי לבוש, אימוץ ארון מינימלסטי, רכישת פריטים מיד-שנייה, מיחדוש (אנ') והעדפת רכישה מיצרנים מקומיים. מצד היצרנים והמשווקים, השינוי דורש בין השאר מעבר לתהליכי ייצור בני קיימא יותר, חומרי גלם ידידותיים לסביבה, תנאי העסקה הוגנים ועוד. מצד קובעי מדיניות מדובר בקידום ואימוץ מערך רגולציות רלוונטיות.

מטרות תנועת אופנה בת קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופנה בת קיימא היא המפתח לשינוי בתעשיית האופנה לאורך שרשרת הייצור, לצמצום הנזק לאדם וסביבה בתהליך ייצור, חומרי הגלם וצריכת בגדים ואביזרים. התנועה עוסקת במגוון רחב מאוד של נושאים כמו איכות הסביבה, זכויות עובדים, תרבות הצריכה, אתיקה ושימור מלאכות ומסורות מקומיות. מטרת התנועה היא ביצירת איזון בין התעשייה, הסביבה וקהילות מקומיות.[2]

הפרקטיקות הקיימות באופנה בת קיימא כוללות: העלאת הערך של ייצור מקומי, הארכת חיי המוצר וחומרי הגלם, צמצום צריכה, הפחתת ייצור יתר, הפחתת פסולת, צמצום הפגיעה בסביבה בתהליך ייצור ובמהלך השימוש וגם בשלב סיום חיי המוצר. חלק נכבד מהשיח של התנועה מתרכז סביב צרכנות אחראית.[3]

פגיעות אקולוגיות בייצור אופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית האופנה היא אחת המזהמות הגדולות בעולם, היא צורכת משאבים רבים, כמו מים ואנרגיה, משתמשת בכימיקלים מזיקים, מצריכה שינוע למרחקים ארוכים, מייצרת כמויות גדולות של פסולת ומפרה זכויות אדם ועובדים.[4][5] הגלובליזציה מאפשרת ייצור זול, בעיקר בדרום ומזרח אסיה ומכירת הפריטים בכל העולם. תרבות הצריכה מעודדת את הציבור לרכוש מוצרים רבים, ביניהם פרטי אופנה, מעבר לצורך. המלתחה הממוצעת כוללת פי שלושה יותר בגדים מאשר בשנות ה-80.[6] הפריטים זולים מאוד וישנם צרכנים המתחייסים לעיתים לבגד כ"חד פעמי". בגדים אלו נמצאים ברוב הרשתות ובקניונים הגדולים בישראל ובעולם.

מפגעים סביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתעשיית האופנה יש השפעות שליליות על כדור הארץ. שימוש רב במים, זיהום מטיפולים כימיים המשמשים בצביעה ושימוש רב בדלק ואנרגיה, הם רק חלק מהשפעות אלו.[5][7] בנוסף, פריטים שאינם נמכרים מושמדים על ידי המותגים בשריפה או הטמנה.[8][9] יותר מ-30 אחוז מהבגדים מגיעים בסוף דרכם למטמנה. בישראל פסולת טקסטיל מהווה כ-5% מהפסולת השנתית. גם אם הבגדים לא נקברים ומועברים לתרומה, ההשפעה הסביבתית שלהם לא מסתיימת. כך, למשל, הכמויות העצומות של בגדים שמועברים מדי שנה על ידי ארגוני צדקה למדינות שונות באפריקה יצרו שם שורה של בעיות כלכליות, חברתיות וסביבתיות.[10] קניה לבדה מייבאת בכל שנה 100 מיליון טונות של בגדים, נעליים ואביזרים מיד שנייה, רובם מגיעים מארגוני צדקה במערב. לפי נתוני הארגון ההומניטרי Oxfam, כ-70 אחוז מהבגדים שנתרמים במערב מגיעים לאפריקה. תופעה זו זכתה לכינוי מיטומבה (MITUMBA חבילה, או צרור בשפה הסווהילית). מספר מדינות אפריקאיות המנסות לבלום את התופעה באמצעות חקיקה או מיסוי.[11]

ככול שתפוקת הייצור גוברת, כך גם השימוש במים. עבור ייצור חולצת טריקו אחת נדרשים 2,700 ליטר מים.[12] כמות השימוש הנוכחית (כ-79 מיליארד מ"ק בשנה) מדאיגה מאוד, מכיוון שייצור טקסטיל מתרחש בעיקר באזורים הנמצאים במחסור של מים.[13] על פי Earth Pledge, ארגון ללא מטרות רווח המחויב לקידום פיתוח בר-קיימא, "לפחות 8,000 כימיקלים משמשים להפוך חומרי גלם לטקסטיל' בין 15% ל-20% מחומרי ההדברה בעולם משמשים לגידול כותנה לא אורגנית. שימוש בחומרים אלו גורם לנזק בלתי הפיך לאנשים ולסביבה. עדיין רוב פליטת הפחמן של הבגד תתרחש לאחר רכישתו"[14] זיהום סביבתי נוסף הקשור לתעשיית האופנה הוא מיקרו-סיבים הנתלשים מבגדים סינתטים במהלך הכביסה. מיקרו-סיבים אלה קטנים מכדי להילכד במערכות סינון של מפעלי טיהור שפכים, ובסופו של דבר הם נכנסים למערכות המים הטבעיות וכתוצאה מכך מזהמים את שרשרת המזון. מחקר שערך ה-IUCN מצא כי 34% מהמיקרו-פלסטיק שנמצא באוקיינוסים מגיעים מתעשיית הטקסטיל, רובם היו עשויים מפוליאסטר, פוליאתילן, אקריליק וואלסטן.[15] הפסקת שימוש בחומרים סינתטיים המשמשים בתעשיית האופנה יכולה למנוע מחלקיקים מזיקים אלו מלפגוע בסביבה.
ההשפעה הסביבתית של תעשיית האופנה פוגעת גם בתושבים החיים בקרבת אתרי הייצור. יש מעט מאד גישה למידע על פגיעה זו, אך יודעים בבירור שהכימיקלים בהם נעשה שימוש להפקת צבעים המיועדים לטקסטיל רעילים ופוגעים במי השתייה ובאדמה של אלה החיים בקרבת המפעלים. ברמה הגלובלית, תעשיית האופנה תורמת לשינויי אקלים ומאיימת על המגוון הביולוגי.[13][16]

סוגיות חברתיות בתעשיית האופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הסוגיות החברתיות המרכזיות הקשורות לתעשיית האופנה נוגע לסוגיית כח אדם. מאז פריצת השריפה במפעל החולצות טריאנגל, בשנת 1911, זכויות עובדים בתעשיית האופנה, היא נושא מרכזי בסוגיית כח האדם בתעשייה. קריסת מפעל במתחם רנה פלאזה בבנגלדש בשנת 2013 החזיר את הזרקור אל תנאי העבודה הירודים במפעלי ייצור אופנה.[17] והוביל לשינוי בבטיחות בחלק מן הפעלים אך לא בתנאי ההעסקה.[18] לכל אורך כל מחזור ייצור האופנה, הולכת וגוברת תשומת הלב לנושא הפרות זכויות העובדים, החל מייצור הטקסטיל ותהליכי עיבודו,[19] דרך קמעונאות, הפצה,[20] דוגמנות,[21] ועד מיחזור הטקסטיל.

בשעה שמרבית ייצור הטקסטיל והאופנה מתרחשת במדינות אסיה ומרכז אמריקה עדיין ניתן למצוא יצרנים ברחבי אירופה, וגם שם זוהו תנאי עבודה נצלניים, כמו בלסטר, בריטניה[22] ובמרכז ומזרח אירופה. אי שיויון חברתי מגדרי ואתני, עבודת ילדים כמו גם הלחץ ממותגים וקמעונאים המתבטא במחירים נמוכים וזמן תגובה קצר, תורמים לתנאי עבודה נצלניים ושכר נמוך.[23] גם ייצור מקומי, כמו פריטי לבוש עליהם מופיע תווית תוצרת איטליה למשל, מעורב מיקור גלובלי ונצלני של עובדים, עוקף איגודים מקצועיים והסכמים מחייבים.[24]

מספר העובדים המועסקים בתעשיית הטקסטיל, ההלבשה והנעלה איננו ידוע בגלל מדדים סטטיסטיים שונים ומשתנים בין מדינה למדינה.[25] ההנחה הרווחת היא שלפחות 60 מיליון אנשים, ברובם נשים, מועסקים תעשיית ההלבשה[26] ולמעלה מ 300 מיליון אנשים בתעשיית הכותנה.[27] בשנת 2017, הוצע אומדן של 300 מיליון מועסקים בשרשרת הערך בתעשיית הביגוד.[16] עם זאת, קשה לאמוד בדיוק את מספר האנשים המועסקים בכל חלקי שרשרת הייצור, השימוש והמחזור. אף האומדן המועסקים במגזר היצרני, אינו חד משמעי זאת מפני שקיימות בתעשייה חברות ייצור וקבלני משנה רבות הפועלות באופן בלתי חוקי.

שקיפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא השקיפות של שרשרת הייצור בתעשיית האופנה הפך לחלק מהשיח מאז שספרה של נעמי קליין, NO LOGO, יצא לאור. השקיפות מקודמת על ידי ארגוני העובדים בתעשייה, ועל ידי קמפיינים שונים למשל של רשת הפעילים הארגונים הבינלאומית Clean Clothes Campaign ותנועת מהפיכת האופנה. למרות פעולות של קבוצות אלו ודומות להם רמת השקיפות ועקיבות (Traceability) לא מלאה ואף חלקית מאוד.[13] למרות שמעל 100 חברות אופנה חתמו על מסמך המחייב אותן לשקיפות ב-2018 מעט מאוד נעשה בפועל.[10]

שונות, מעורבות והכללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיב נוסף בשינוי פני תעשיית האופנה הוא שילוב של דוגמניות במידות, גילאים, מגדר ומוצאים אתניים מגוונים.[28] ביקורת רדיקלית יותר ביחס לאי-שיויון חברתי באופנה נוגעת בהדרה ובעליונות אסתטית מובנית ומודגשת. בעוד שחלק השדות התרבותיים הבחירה מה "מקובל" (in) ומה "לא מקובל" (out) עשויות להראות שרירותיות, התוצאות של שלהן אינן. במקום זאת הן הופכות ליסודות המוטיבציה להדרה ולדחייה רחבים יותר שבהם האופנה משחקת תפקיד משמעותי ביותר. עליונות אסתטית מגידרה מי ומה ונתפס כאליטה מריטוקרטית.[29] הדיון על ההדרה והדחייה שמייצרת אופנה עדין אינה חלק מהשיח האתי-סביבתי בתעשיית האופנה.

מעניין לציין שבעוד "הכללה" חברתית הפכה לנורמה כמעט בקרב מותגים המשווקים אופנה אתית ובת קיימא, הנורמה לגבי מה נחשב "יפה" ו"בריא" ממשיך להצטמצם לכדי מה שחוקרים מכנים "סינדרום השלומות". היום, עם החשיבה החיובית סביב סוגיית ההכללה, ההנחה היא שאדם יכול להיות מי שיחפוץ, ולכן אם הוא לא ממלא אחר האידיאלים, האחריות היא עליו בלבד. התפיסה הזו מסתירה למעשה את הדיקטטורה של אסתטיקת השלומות, אשר הופך את ההכללה לחובה להיראות טוב ואופנתי, מעין דרישה "דמוקרטית" לשלמות אסתטית ומוסרית, כפי שטוענת הפילוסופית הת'ר ווידוס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אופנה בת קיימא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fashion System | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
  2. ^ Kirsi Niinimäki, Ethical foundations in sustainable fashion, Textiles and Clothing Sustainability 1, 2015-12 doi: 10.1186/s40689-015-0002-1
  3. ^ Olga Gurova, Daria Morozova, A critical approach to sustainable fashion: Practices of clothing designers in the Kallio neighborhood of Helsinki, Journal of Consumer Culture 18, 2016-09-15, עמ' 397–413 doi: 10.1177/1469540516668227
  4. ^ Environmental Impacts of the Fashion Industry, SustainYourStyle (בAmerican English)
  5. ^ 5.0 5.1 Environmental impact of the textile and clothing industry, EPRS | European Parliamentary Research Service 2019
  6. ^ אילנה לייזן, מהשדה ועד לפח: כך הורסת האופנה את כדור הארץ, וואלה! עסקים וצרכנות, ‏2017-03-26 (בhe-IL)
  7. ^ Sustainability of the fashion industry inquiry, UK Parliament (בenglish)
  8. ^ Chris Baraniuk, Will fashion firms stop burning clothes?, BBC Earth (בBritish English)
  9. ^ Olivia Pinnock, No One In Fashion Is Surprised Burberry Burnt £28 Million Of Stock, Forbes (באנגלית)
  10. ^ 10.0 10.1 אילנה לייזין, אקולוגיה וסביבה - כתב עת למדע ומדיניות הסביבה (עמ' 14-19), magazine.isees.org.il, ‏יוני 2019
  11. ^ Amanda Ericsson and Andrew Brooks, Routledge handbook of sustainability and fashion, עריכה: Kate Fletcher, Mathilda Tham, London: Routledge, 2015, פרק African Second-hand Clothes: Mima-te and the Development of Sustainable Fashion
  12. ^ שני אשכנזי, חולצה זולה והיא עולה: המחיר האקולוגי של ההתמכרות לבגדים, גלובס, ‏2019-07-31 (בעברית)
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 [https://globalfashionagenda.com/wp-content/uploads/2017/05/Pulse-of-the-Fashion-Industry_2017.pdf PULSE OF THE FASHION INDUSTRY], Boston: Global Fashion Agenda and The Boston Consulting Group, 2017
  14. ^ FutureFashion white papers, New York, N.Y.: Earth Pledge, 1st ed, 2007, Earth Pledge Series on Sustainable Development
  15. ^ Boucher, D.; Friot, D. "Primary micro plastics in the oceans: a global evaluation of sources". Primary micro plastics in the oceans: a global evaluation of sources. gland, Switzerland: IUCN.. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2018. 
  16. ^ 16.0 16.1 [https://www.ellenmacarthurfoundation.org/assets/downloads/publications/A-New-Textiles-Economy_Full-Report.pdf A NEW TEXTILES ECONOMY: REDESIGNING FASHION’S FUTURE], ‏2017
  17. ^ Elke Schuessler, Stephen J. Frenkel, Chris F. Wright, Governance of Labor Standards in Australian and German Garment Supply Chains: The Impact of Rana Plaza, ILR Review 72, 2018-04-17, עמ' 552–579 doi: 10.1177/0019793918771360
  18. ^ York, Michael Safi Dominic Rushe in New (24 באפריל 2018). "Rana Plaza, five years on: safety of workers hangs in balance in Bangladesh | Michael Safi and Dominic Rushe". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2019. 
  19. ^ JUSTIN KENNY, Bangladesh: Billion Dollar Leather Industry Has a Problem with Child Labor and Toxic Chemicals, Pulitzer Center, ‏2017-03-30 (באנגלית)
  20. ^ Lawrence, Felicity (8 באוגוסט 2017). "How big brands including Sports Direct unwittingly used slave labour". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2019. 
  21. ^ RTM, RTM (בAmerican English)
  22. ^ Study led by Dr Nik Hammer of University of Leicester’s Centre for Sustainable Work and Employment Futures, New report published on working conditions in Leicester garment sector — University of Leicester, www2.le.ac.uk, ‏Feb 18, 2015 (באנגלית)
  23. ^ Anika Kozlowski, Michal Bardecki and Cory Searcy, [file:///C:/Users/user/Downloads/Kozlowskietal-Environmentalimpactsinthefashionindustryalife-cycleandstakeholderframework.pdf Environmental Impacts in the Fashion Industry: A Life-cycle and Stakeholder Framework], The Journal of Corporate Citizenship, עמ' 17-36
  24. ^ "Insight - Italy's Chinese garment workshops boom as workers suffer". Reuters (באנגלית). 30 בדצמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2019. 
  25. ^ International Labour Office, Sectoral Activities Department, Working Hours in the Textiles, Clothing, Leather and Footwear Industries., 2014
  26. ^ Lina Stotz & Gillian Kane, Facts on The Global Garment Industry, Global Garment Industry Factsheet
  27. ^ Cotton farmers | Fairtrade Foundation, www.fairtrade.org.uk
  28. ^ CORDELIA TAI, Diversity Report: The Fall 2018 Runways Were the Most Race and Transgender-Inclusive Ever; Not So Much for Age and Size Diversity, theFashionSpot, ‏2018-03-22
  29. ^ Otto von Busch, [http://selfpassage.info/research/vonBusch-2018-Inclusive-Fashion-Oxymoron.pdf Inclusive Fashion—an Oxymoron—or a Possibility for Sustainable Fashion?], Fashion Practice The Journal of Design, Creative Process & the Fashion Industry Volume 10, Issue 3, 2018, עמ' 311–327