איוור קריגר

איוור קריגר

קריגר, סביבות 1920
לידה	2 במרץ 1880 קאלמאר, שוודיה
התאבד	12 במרץ 1932 (בגיל 52) פריז, צרפת
מדינה	שוודיה
מקום קבורה	נורה בגרבנינגספלאצן
השכלה	המכון המלכותי לטכנולוגיה (1899)
בן או בת זוג	אינייבורי אברת
פרסים והוקרה	מסדר ואסה צלב גדול של לגיון הכבוד עיטור שלושת הכוכבים מסדר הכתר הרומני אות מסדר כוכב הקוטב מפקד דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד
חתימה

אִיוַר קְרִיגֶר (בשוודית: Ivar Kreuger;‏ 2 במרץ 1880, קאלמאר – 12 במרץ 1932, פריז) היה מהנדס אזרחי, משקיע, יזם ותעשיין שוודי. ב-1908 הוא ייסד את חברת הבנייה Kreuger & Toll Byggnads AB ("קריגר וטול"), שהתמחתה בטכניקות בנייה חדשות. על ידי השקעות אגרסיביות ומכשירים פיננסיים חדשניים, הוא בנה אימפריית גפרורים עולמית ואימפריה פיננסית. בין שתי מלחמות העולם, הוא ניהל משא ומתן על מונופולים של גפרורים עם ממשלות אירופה, אמריקה המרכזית ואמריקה הדרומית, ולבסוף שלט בין שני שלישים לשלושה רבעים מייצור הגפרורים העולמי, וכונה "מלך הגפרורים".

האימפריה הפיננסית של קריגר תוארה על ידי ביוגרף אחד כהונאת פונזי, המבוססת על הרווחיות הפנטסטית כביכול של מונופול הגפרורים שלו. עם זאת, בהונאת פונזי המשקיעים הראשונים מקבלים דיבידנדים מכספם שלהם או מכספם של המשקיעים הבאים. אף על פי שקריגר עשה זאת במידה מסוימת, הוא גם שלט בעסקים לגיטימיים רבים ולעיתים רווחיים מאוד, והיה בעלים של בנקים, נדל"ן, מכרה זהב, תעשיות נייר וחברות תעשייה אחרות, מלבד חברות הגפרורים הרבות שלו. רבים מעסקים אלו שרדו עד היום. חברת "קריגר וטול", למשל, הורכבה מעסקים אמיתיים, והיו אחרים כמוה. ביוגרף אחר כינה את קריגר "גאון ונוכל", וג'ון קנת גלבריית כתב שהוא היה "לאונרדו של הגנבים". האימפריה הפיננסית של קריגר קרסה במהלך השפל הגדול. חברת פרייס ווטרהאוס, שניתחה את האימפריה הפיננסית שלו, קבעה: "המניפולציות היו כל כך ילדותיות שכל מי שהיה לו רק ידע בסיסי בהנהלת חשבונות יכול היה לראות שהספרים זויפו". במרץ 1932, הוא נמצא מת בחדר השינה של דירתו בפריז. המשטרה הגיעה למסקנה כי הוא התאבד, אך עשרות שנים לאחר מכן, אחיו טורסטן טען כי הוא נרצח, מה שהוליד ספרות שנויה במחלוקת בנושא.

ראשית חייו

קריגר כמסיים תיכון בגיל 16.

קריגר נולד בקאלמאר, בנם הבכור של ארנסט אוגוסט קריגר (Ernst August Kreuger‏; 1852–1946), תעשיין בתעשיית הגפרורים בעיר זו, ואשתו ג'ני אמלי קריגר (Jenny Emelie Kreuger) (לבית פורסמן (Forssman); 1856–1949). לאיוור קריגר היו חמישה אחים ואחיות: אינגריד (נולדה ב-1877), הלגה (נולדה ב-1878), טורסטן (נולד ב-1884), גרטה (נולדה ב-1889) ובריטה (ילידת 1891).

בבית הספר, איוור דילג על שתי כיתות בעזרת שיעורים פרטיים. בגיל 16 החל ללמוד במכון המלכותי לטכנולוגיה בסטוקהולם, שבו סיים את לימודיו עם תארים משולבים המכסים את שתי הפקולטות להנדסת מכונות והנדסה אזרחית, בגיל 20.

חייו האישיים

אינייבורי אברת ואיוור קריגר. תמונה משנת 1914.

הבניין ברחוב Villagatan מס' 13A ו-13B, שבו הייתה דירתו של איוור קריגר בסטוקהולם. מעבר לרחוב ב-Villagatan 10, היה מקום מגוריו של פאול טול .

איוור קריגר מוכן להמראה לנסיעת עסקים באירופה עם מטוס נוסעים מוקדם.

מרי פיקפורד, דאגלס פיירבנקס, צ'ארלס מגנוסון (Charles Magnusson) ואיוור קריגר (מימין) על סיפון היאכטה לוריס בסטוקהולם 1924.

איוור קריגר מעולם לא התחתן, אבל חי במשך שנים רבות בתקופות שונות עם אינייבורי אברת (Ingeborg Eberth‏; 1889–1977), שם משפחתה הסלר (Hässler), ילידת סטוקהולם, שעבדה כפיזיותרפיסטית בסטוקהולם.

הם נפגשו לראשונה בסטוקהולם בשנת 1913. לפי הספר שכתבה ב-1932, לאחר מותו של קריגר, הוא לא התעניין בנישואים או בילדים, והיה מאוד מרוכז בעסקיו. היא ניתקה את הקשר ב-1917 ועברה לדנמרק, שם נישאה למהנדס דני בשם אברת. נולדה להם בת ב-1919, גרטה אברת (מאוחר יותר הייתה שחקנית בסטוקהולם, בשם מק לורי 1919–2002). אולם לאחר כמה שנים היא התגרשה מאברת ועברה חזרה לסטוקהולם עם בתה, והתאחדה עם קריגר. מר אברת חטף פעם את הבת מסטוקהולם והחזיר אותה לדנמרק. זמן קצר לאחר מכן, אינייבורי, מבלי להודיע לרשויות או למשטרה, ירדה לדנמרק והחזירה את הבת לשוודיה על ידי שכירת סירת דיג פרטית בדנמרק שהעבירה אותם את הארסונד לשוודיה. התקופה החדשה עם קריגר נמשכה עד 1928 בערך; אחרי זה הם פשוט נפגשו מדי פעם. הפעם האחרונה שהם נפגשו הייתה בנובמבר 1931, רגע לפני שקריגר התחיל בנסיעתו האחרונה לאמריקה. אברת קיבלה את החדשות על מותו בפריז ב-12 במרץ 1932 מכותרות העיתונים למחרת.

לקריגר היו דירות פרטיות בסטוקהולם, ניו יורק, פריז וורשה, ואחוזה כפרית שבה השתמש בעונת הקיץ באי הפרטי אנגסהולמן (Ängsholmen‏; 59°22′10.2″N 18°44′23.2″E) בארכיפלג סטוקהולם. בסיורי עסקים באירופה, הוא העדיף לפגוש את שותפיו לעסקים בפריז ולאחר מכן נשאר בדירתו בשדרות ויקטור עמנואל השלישי (הקרויות כיום שדרות פרנקלין ד. רוזוולט) מספר 5. היו בבעלותו כמה יאכטות מנועיות שעוצבו במיוחד, ביניהן אלסה (Elsa) שנבנתה ב-1906, לוריס (Loris‏; 1913), טרנן (Tärnan‏; 1925), והמפורסמת ביותר, סוואלן (Svalan – "סנונית"), שנבנתה בלידינגאה ב-1928, 37 רגל (11.2 מטרים), 4.9 טון. יאכטה מנועית, מצוידת במנוע V12‏ בנפח 31.9 ליטר מתוצרת היספנו-סוויזה מחברת Wright האמריקאית, בהספק של 650 כ"ס, המסוגלת לשוט במהירות מעל 50 קשר.

הייתה לו ספרייה פרטית גדולה בשתי דירותיו בסטוקהולם ובניו יורק ואוסף אמנות גדול למדי. הציורים נמכרו במכירות פומביות שונות שנערכו בספטמבר 1932, שכן כל נכסיו הפרטיים של קריגר שולבו בהליך פשיטת הרגל. האוסף בסטוקהולם כלל 88 ציורים מקוריים, ביניהם 19 של אנדרש סורן ומספר ציורים רב של הציירים הגדולים של הולנד. האוסף בניו יורק כלל ציורים מקוריים של רמברנדט ואנתוני ואן דייק.

קריגר הפך לבעל המניות הגדול של חברת הסרטים השוודית AB Svensk Filmindustri (SF) (בראשי תיבות SF) כאשר החברה נוסדה בשנת 1919, ובשל כך הוא פגש לפעמים ידוענים מתעשיית הקולנוע. ביוני 1924, הוזמנו מרי פיקפורד ודאגלס פיירבנקס על ידי SF לסטוקהולם וקיבלו סיור מודרך ברחבי הארכיפלג של סטוקהולם בלוריס, היאכטה המנועית של קריגר. סרט בן חמש דקות של אירוע זה מאוחסן בארכיון הסרטים של SF. פיקפורד, פיירבנקס, קריגר, צ'ארלס מגנוסון (Charles Magnusson, המנהל של SF), גרטה גרבו ועובדי SF שונים מופיעים בסרט.

שנים ראשונות בארצות הברית

לאחר תחילת המאה ה-20, קריגר בילה במשך שבע שנים בנסיעות ועבודה מחוץ לשוודיה כמהנדס בארצות הברית, מקסיקו, דרום אפריקה ומדינות אחרות, אך בילה את רוב הזמן בארצות הברית. בדרום אפריקה הוא ניהל מסעדה במשך תקופה קצרה יחד עם חברו אנדרש יורדאל , אך עד מהרה הם מכרו את המסעדה. בשלב מוקדם, כשעבד עבור חברות הנדסה שונות, ביניהן The Consolidated Engineering & Construction Co. ו-Purdy & Henderson בניו יורק, הוא נפגש עם "מערכת קאהן" (Kahn System) לבטון מזוין המוגנת בפטנט, שנוצלה על ידי חברת Trussed Concrete Steel Company של המהנדס היהודי-אמריקאי ג'וליוס קאהן . טכניקה חדשה זו לא הייתה מוכרת בשוודיה באותה תקופה. בשנת 1907 הצליח קריגר להשיג את זכויות השימוש במערכת הן בשוק השוודי והן בשוק הגרמני, ובסוף 1907 חזר לשוודיה במטרה להכניס את השיטות החדשות בשתי המדינות במקביל. באותה תקופה, אחד המומחים בשוודיה לבטון מזוין היה בן דודו הנריק קריגר שעבד במכון המלכותי לטכנולוגיה בסטוקהולם.

קבלן הבניין וחידושיו

מייסדי חברת "קריגר וטול" פאול טול (עומד), הנריק קריגר (משמאל) ואיוור קריגר במהלך בדיקת גשר עילי בסולנה (Solna) ב-1908, אחת ההזמנות הראשונות של חברת הבנייה.

במאי 1908 הקים קריגר את חברת הבנייה "קריגר וטול " (Kreuger & Toll) בשוודיה יחד עם המהנדס פאול טול , שעבד באותה תקופה בחברת הבנייה Kasper Höglund AB, ובן דודו הנריק קריגר , שעבד בפקולטה להנדסה אזרחית במכון המלכותי לטכנולוגיה, בתור מהנדס יועץ לחברה. בגרמניה הקים את החברה Deutsche Kahneisengesellschaft יחד עם עמית מתקופתו בארצות הברית, אנדרש יורדאל.

שיטת בניית הבטון-פלדה לבניית מבנים לא הייתה מקובלת במלואה בשוודיה באותה תקופה וכדי לשווק את הטכניקה החדשה, ערך קריגר מספר הרצאות וכתב מאמר מאויר בנושא בכתב עת הנדסי מוביל, Teknisk Tidskrift . הטכנולוגיה החדשה זכתה להצלחה והחברה זכתה במספר חוזים יוקרתיים, כגון בניית האצטדיון האולימפי של סטוקהולם (1911–12); עבודת היסוד של בית העירייה החדש של סטוקהולם (1912–13) וחנות הכלבו NK ‏ (1913–14) בסטוקהולם. המהנדס הראשי מאחורי הפרויקטים המתקדמים הללו היה הנריק קריגר.

החדשנות בעסקי הבנייה כללה גם התחייבות מובטחת לסיים את הבנייה בזמן. עד אז נטלו על עצמם הלקוחות את הסיכון הפיננסי של עיכובים. "קריגר וטול" הייתה החברה הראשונה באירופה שהתחייבה לסיים פרויקטים במועד קבוע, ובכך העבירה את הסיכון לבונה, שאחרי הכל היה בעמדה הטובה ביותר לצמצם עיכובים. כאשר קריגר זכה בחוזה לבניית "גורד שחקים" בן שש קומות, הוא הבטיח שאם הבנייה לא תסתיים עד תאריך מסוים, תעניק חברת "קריגר וטול" ללקוח החזר חלקי של 1,200 דולר (כ-18,000 דולר במטבע של ימינו) עבור כל יום איחור. סיכון משמעותי בהתחשב בכך שכל ההון העצמי של "קריגר וטול" היה יכול לכסות רק יומיים של איחור. הלקוח, בתורו, הסכים לשלם בונוס עבור כל יום שבו הבניין הושלם לפני תאריך היעד. קריגר וטול סיימו מוקדם ולאחר מכן זכו בבונוסי סיום עבור כל פרויקט. בתוך כמה שנים, קריגר וטול נתפסה כחברת הבנייה הטובה ביותר בשוודיה ואחת החברות המובילות באירופה כולה.

בתוך שש שנים לאחר הקמתה, הרוויחה חברת "קריגר וטול" כ-200,000 דולר מדי שנה וחילקה דיבידנד משמעותי של 15%. בשנת 1917 פוצלה החברה לשתי חברות נפרדות: Kreuger & Toll Construction AB, כאשר רוב המניות בבעלות פאול טול. איוור קריגר לא היה בין חברי הדירקטוריון בחברת הבנייה. בכמה אחוזים מהחברה של פאול טול החזיק איוור קריגר לא נחשף - רק שפאול טול החזיק ב-60% ב-1917, ובסביבות 1930, ב-66% מחברת הבנייה. חברת Kreuger & Toll Construction Co. מעולם לא הופיעה באף תרשימי הארגון של חברת האחזקות Kreuger & Toll Holding.

"Kreuger & Toll Holding" הפכה לחברת האחזקות הפיננסיות שלו, עם איוור קריגר כמנהל הכללי וכבעל המניות הגדול. הוא שלט בה בצורה הדוקה. הדירקטוריון כלל את איוור, אביו, פאול טול ושני עמיתים קרובים מאוד.

לאחר שקריגר התערב בתפעול של מפעלי הגפרורים של אביו בקאלמאר, הוא התמקד יותר ב"בניית" חברות חדשות או השתלטות על תאגידים אחרים – כשהוא בדרך כלל משלם בניירות ערך שלו במקום במזומן - ולא בבניינים וגשרים. כך, עד 1927, איוור רכש בנקים, חברות כרייה, רכבות, חברות עצים ונייר, מפיצי סרטים, נדל"ן במספר ערים באירופה וכן נתח שליטה בחברת אריקסון, חברת הטלפונים המובילה בשוודיה. הוא שלט בכ-50% מהשוק העולמי בעפרות ברזל ובתאית. הוא החזיק במכרות בכל רחבי העולם, כולל מכרה בולידן בשוודיה, שהכיל את אחד ממרבצי הזהב העשירים ביותר מחוץ לדרום אפריקה בנוסף למינרלים אחרים.

קריגר הקים את חברת Swedish Match על ידי מיזוג עסקיו של אביו עם מפעלי גפרורים אחרים שרכש בשקט במהלך מלחמת העולם הראשונה. ההון הראשוני שלה עמד על כ-10 מיליון דולר (160 מיליון דולר במונחי 2022) וקריגר החזיק בכמחצית ממנו, החזיק בכל התפקידים הבכירים ושלט בדירקטוריון.

הבנקאי השוודי אוסקר רידבק (Oscar Rydbeck‏; 1878–1951) הפך למקורב ולמורה חשוב עבור קריגר בעסקי המימון. הוא עבד עבור חברת "קריגר וטול" כיועץ מסביבות 1912 ועד להתרסקות קריגר ב-1932 והיה חבר בדירקטוריון שלה. משום שלא ביצע את תפקידו כדירקטור הוא נכנס לכלא למשך 10 חודשים לאחר מותו של איוור.

עסקי הגפרורים

איוור קריגר במטה של Swedish Match, ארמון הגפרורים , בסטוקהולם בסביבות 1930.

אוסקר רידבק, הבנקאי של איוור קריגר. צילום: בסביבות 1930.

מנייה של מייסד Activebolaget Kalmar och Mönsteras Tändsticksfabriker תמורת 1000 קרונות, שהונפקו ב-31 במאי 1912, שהונפקו על ידי איוור קריגר לעצמו וחתום במקור כחבר מועצת המנהלים. בשנת 1913 חברה זו הפכה לחלק מ-Aktiebolaget Förenade Tändsticksfabriker עם סך של 12 מפעלים ואיוור קריגר כמנהל. בשנת 1917 התמזגה לתוך Svenska Tändsticksaktiebolaget.

בשנים 1911 ו-1912, מפעלי הגפרורים של משפחת קריגר בקאלמאר, פרדריקסדל ומנסטרוס , שנוהלו על ידי אביו, ארנסט קריגר, הדוד פרדריק קריגר ואחיו טורסטן קריגר, נתקלו בבעיות כלכליות. אוסקר רידבק, הבנקאי של קריגר, יעץ לו להפוך את המפעלים לתאגיד מניות כדי לגייס הון נוסף. זו הייתה נקודת ההתחלה לרפורמה של תעשיית הגפרורים השוודית כמו גם של חברות הגפרורים הגדולות בנורווגיה ובפינלנד. המטרה הייתה להשתלט על כל ענף הגפרורים בסקנדינביה.

עם מפעלי הגפרורים המשפחתיים כבסיס, קריגר הקים לראשונה את התאגיד השוודי AB Kalmar-Mönsterås Tändsticksfabrik בשנת 1912. אביו, ארנסט, ודודו פרדריק, הפכו לבעלי המניות הגדולים ואחיו טורסטן מונה למנהל הכללי. איוור הפך לחבר בהנהלה.

חברת AB Svenska Förenade Tändsticksfabriker ("מפעלי גפרורים מאוחדים שוודיים בע"מ") נוסדה בשנת 1913 כמיזוג בין חברה זו עם מספר חברות גפרורים קטנות אחרות בשוודיה, עם איוור קריגר כמנהל הכללי. מאוחר יותר, בשנת 1917, נוסדה Svenska Tändsticks AB ("גפרורים שוודיים בע"מ"), כיום Swedish Match , על ידי מיזוג עם חברת הגפרורים הגדולה בשוודיה, Jönköping-Vulcan (ינשפינג-וולקן). איוור ניסה במקור לשכנע את AB Jönköping-Vulcan להתמזג בדצמבר 1912, אך הם לא היו מעוניינים שכן וולקן הייתה חברת הגפרורים השולטת בשוודיה. לאחר מכן, איוור החל לרכוש את כל חברות הגפרורים, כמו גם את רוב חברות חומרי הגלם שהוא יכול למצוא בשוודיה ובסביבתה, ואז לבסוף הכריח את AB Jönköping-Vulcan לקבל את המיזוג. הוא היה כל כך משכנע בטענה למיזוג שהוא הצליח להעריך יתר על המידה את הצד שלו בעסקה, כך שזה בעצם הארגון הקטן יותר שמשתלט על הגדול יותר. זה היה המיזם הגדול הראשון שלו בניפוח ערכים, שהפך לטקטיקה העיקרית שלו לאחר מכן.

אחד המתכננים הראשיים מאחורי מבצע זה, מלבד איוור, היה הבנקאי שלו רידבק. סך המניות בחברה החדשה עמד על 450,000. איוור קריגר החזיק באופן אישי ב-223,000 מניות וב-60,000 בחברת האחזקות החדשה שלו, Kreuger & Toll Holding AB.

קבוצת חברות זו כיסתה כעת את כל תעשיית הגפרורים בשוודיה, כולל כל החברות הגדולות שייצרו את מכונות הייצור ששימשו במפעלים. המספר הכולל של העובדים שעבדו בייצור גפרורים בשוודיה בשנת 1917 היה בסביבות 9,000. כמו כן הייתה לה שליטה על חברות גדולות שסיפקו את חומר הגלם לתעשיית הגפרורים. במהלך תקופה זו קריגר רכש גם את חברות ייצור הגפרורים הגדולות ביותר בנורווגיה (ברין והלדן) ובפינלנד (ויבורגס וקקולה).

עם זאת, קריגר לא רק "רכש" חברות אלא גם הציג דרך חשיבה חדשה בתעשיית הגפרורים השוודית עם מתקני ייצור בקנה מידה גדול כמו גם רעיונות להגברת היעילות בייצור, בניהול, בהפצה ובשיווק.

הוא הצליח לאחד את תעשיית הגפרורים השוודית וכן את חברות הגפרורים הגדולות בנורווגיה ובפינלנד. עם מבנה החברה החדש הזה, תעשיית הגפרורים בסקנדינביה הפכה למתחרה מרכזית ליצרנים גדולים במקומות אחרים. שיטותיו של איוור דומות לאלו שג'ון ד. רוקפלר השתמש בהקמת קרן ה-Standard Oil Trust שהפכה עשרות מפעלים נאבקים למונופול חזק ורווחי. השיטות הפכו לבלתי חוקיות בארצות הברית בגלל חוק ההגבלים העסקיים , אך לא היו בניגוד לחוק בשוודיה באותה תקופה.

כימאי גרמני המציא גפרורים על בסיס זרחן בשנת 1832, אך הם היו מסוכנים מכיוון שהזרחן הצהוב בו נעשה שימוש היה רעיל ומכיוון שהוא נמצא בראש הגפרור ולכן יכול בקלות להדליק בטעות. השוודים שיפרו את העיצוב על ידי שימוש בזרחן אדום בטוח יותר, אותו הצמידו על משטח ההצתה החיצוני של קופסת הגפרורים. הם קראו להם "גפרורי בטיחות". הם הפכו את שוודיה ליצואנית המובילה של גפרורים והפכו את הגפרורים לייצוא השוודי החשוב ביותר.

יש לזכור שבתחילת המאה ה-20 היה הכרח להשתמש בגפרורים לעישון ולהדלקת תנורים ומכשירי גז בין שימושים אחרים, ולכן הביקוש אליהם היה מאוד לא גמיש, כלומר בעל מונופול יכול להעלות מחירים (ומכאן רווחים) באופן משמעותי מבלי להשפיע הרבה על הכמות הנמכרת.

על ידי הרחבת חברת Swedish Match באמצעות רכישת מונופולים שנוצרו על ידי הממשלה, החברה השוודית הפכה ליצרנית הגפרורים הגדולה בעולם. קריגר הקים שלוחה ל"קריגר וטול" בארצות הברית, ויחד עם בנק ההשקעות Lee, Higginson & Co. בניו יורק, הקים את International Match Corporation ("חברת הגפרורים הבינלאומית"). קבוצה זו הגיעה בסופו של דבר לשלוט בכמעט 75% מהייצור העולמי בגפרורים.

עסקים אחרים

מ-1925 עד 1930, שנים שבהן מדינות רבות באירופה סבלו לאחר מלחמת העולם הראשונה, נתנו החברות של קריגר הלוואות לממשלות כדי לזרז את השיקום. כביטחונות, הממשלות העניקו לו את המונופול על הגפרורים בארצם. המשמעות הייתה שקריגר השיג מונופול בייצור, מכירות או הפצה של גפרורים, כלומר מונופול מושלם. הסכמי המונופול היו שונים ממדינה למדינה. ההון גויס במידה רבה באמצעות הלוואות מבנקים שוודיים ואמריקאים, בשילוב עם הנפקת כמות גדולה של איגרות חוב משתתפות. קריגר גם העביר לעיתים קרובות כסף מתאגיד אחד שבשליטתו לאחר.

קריגר לא הגביל את עצמו לגפרורים, אלא השיג שליטה ברוב תעשיית היערנות בצפון שוודיה ותכנן להיות ראש קרטל התאית. הוא גם ניסה ליצור מונופול על הטלפונים בשוודיה.

לאחר שהקים את יצרנית הנייר SCA , ב-1929 הצליח קריגר לרכוש את מניות הרוב בחברת הטלפונים אריקסון; חברת הכרייה בולידן (זהב); רוב ביצרנית המסבים הכדוריים SKF ; הבנק Skandinaviska Kreditaktiebolaget ואחרים.

מחוץ לשוודיה הוא רכש את הבנקים Deutsche Unionsbank בגרמניה ואת Union de Banques à Paris בצרפת, לעיתים קרובות מכספי החברה הנרכשת. התמרונים הללו היו הכרחיים והתאפשרו כאחד בזכות המצאתו, הוא הקדים בעשרות שנים, את ההנדסה פיננסית בסגנון אנרון, שדיווחה על רווחים שלא היו, ושילמה דיבידנדים הולכים וגדלים על ידי משיכת השקעות חדשות או ביזת ההון של חברה שנרכשה לאחרונה.

עד 1931 קריגר שלט בכ-200 חברות. עם זאת, התרסקות שוק המניות של 1929 התבררה כגורם מרכזי בחשיפת החשבונאות שלו, שבסופו של דבר התבררה קטלנית גם לו וגם לאימפריה שלו.

באביב 1930 הוא ביקר בארצות הברית והעביר הרצאה על המצב בכלכלה העולמית במועדון התעשייתי של שיקגו בכותרת "בעיית ההעברה וחשיבותה לארצות הברית". הוא הוזמן על ידי הנשיא הרברט הובר לבית הלבן כדי לדון בנושא וביוני הוענק לו התואר דוקטור למנהל עסקים מאוניברסיטת סירקיוז, שם עבד כמהנדס ראשי צעיר כאשר נבנה שם אצטדיון ארצ'בולד ב-1907.

בשנת 1929, בשיא הקריירה שלו, היה רכושו של קריגר מוערך ב-30 מיליארד קרונות שוודיות, שווה ערך לכ-100 מיליארד דולר בשנת 2000, וכלל יותר מ-200 חברות. באותה שנה, סך ההלוואות שניתנו על ידי בנקים שוודיים היה בקושי 4 מיליארד קרונות.

חידושים פיננסיים והנדסה פיננסית

השגת מונופול לייצור או מכירה של גפרורים בתמורה להלוואות לממשלות לא הייתה, במהותה, דרך חדשה לעשות עסקים. תוכניות כאלה היו קיימות במשך זמן רב (למשל בועת מיסיסיפי של ג'ון לו ובועת הים הדרומי) אבל קריגר היה יצירתי מאוד והמציא דרכים חדשות למימון עסקים, תוך הקפדה על שליטה בחברות שלו.

מניות B

קריגר מימן את פעילותו במכירת מניות ואג"ח של החברות שלו וכן באמצעות הלוואות בנקאיות גדולות, בעיקר שתי האחרונות. השימוש בחוב בנוסף להון עצמי מכונה מינוף והוא מגדיל הן רווחים והן הפסדים.

בכל הנוגע למכירת מניות, הוא המציא מניות עם שני סוגי זכויות הצבעה מאחר שהוא לא רצה לאבד את השליטה בחברות שלו. הוא כינה את סוג המניות עם זכות הצבעה מופחת מניות B. אחד מהביוגרפים של קריגר, פרנק פרטנוי (Frank Partnoy), כינה אותו "יצירה גאונית של הנדסה פיננסית". איוור התחיל עם Swedish Match שם חילק את המניות המשותפות לשתי מחלקות. לכל מחלקה תהיה אותה תביעה לדיבידנדים ורווחים, אך למניה ממחלקה B תהיה זכות רק של 1/1000 קול, לעומת קול אחד לכל מניה A. בדרך זו איוור יכול להכפיל את גודל ההון שלו, תוך דילול שליטתו בשבריר אחוז בלבד.

כיום מניות כאלה נקראות לפעמים מניה מסוג A כאשר למניה מסוג B יש יותר זכות הצבעה, כפי שקורה למשל בגוגל, שם יש להן פי עשרה יותר זכות הצבעה ממניות A.

כפי שכבר נאמר, מניות מסוג זה משמשות עד היום, אף על פי שבניגוד לתקופתו של קריגר, ישנן מגבלות בשווקים או תחומי שיפוט מסוימים בימינו. הבורסה לניירות ערך בניו יורק, למשל, מאפשרת לחברות לרשום מניות בעלות הצבעה דו-מעמדית. עם זאת, לאחר שהמניות נרשמות, חברות אינן רשאיות להפחית את זכויות ההצבעה של המניות הקיימות או להנפיק סוג חדש של מניות בעלות הצבעה עדיפה.

קיים מגוון רחב של מבני מניות דו-מעמדיות והשימוש בהם בין מדינות. בקנדה, למשל, על פי ההערכות 20% עד 25% מהחברות הרשומות כיום בבורסה של טורונטו עושות שימוש כלשהו במבנה מניות דו-מעמדיות או זכויות הצבעה מיוחדות. בארצות הברית לעומת זאת, שבה הכללים לגבי מניות דו-מעמדיות מגבילים הרבה יותר והתנגדות המשקיעים קולנית יותר, קצת יותר מ-2% מהחברות מנפיקות מניות מוגבלות.

איגרות חוב זהב להמרה

קריגר ולי היגינסון, בנקאי ההשקעות שלו בארצות הברית, החליטו לאפשר לחברת International Match להנפיק ניירות ערך חדשים המכונים איגרות חוב זהב להמרה. "אגרת חוב" היא מכשיר חוב שאינו מבוטח בביטחונות פיזיים או בנכסים. הם הונפקו לפירעון תוך 20 שנה וניתן היה לשלם בדולרים או בזהב, לפי בחירת הקונה. איגרות חוב אלו העניקו למשקיעים את הזכות לקבל תשלומי ריבית שנתיים של 6.5 אחוזים מ-International Match, שהיה שיעור אטרקטיבי באותה תקופה.

לבסוף, איגרות החוב הללו היו ניתנות להמרה, מה שאומר שניתן היה להמיר אותן למניות. אם International Match תצליח וערך המניות יעלה, המשקיעים יכולים לעבור מאיגרות החוב למניות בעלות הערך הגבוה היותר. התכונה של "ניתן להמרה" הפכה את איגרות החוב הללו לאטרקטיביות במיוחד: יש להן גם הגנה כלפי מטה (מכיוון שבמקרה של פשיטת רגל מחזיקי האג"ח פוצו לפני בעלי המניות) וגם פוטנציאל לרווח גדול יותר. במילים אחרות, הטוב משני העולמות. "איוור ולי היגינסון עיצבו את מלכודת העכברים הפיננסית הראשונה שלהם".

הפופולריות של קריגר סייעה ללי היגינסון למכור 15 מיליון דולר של איגרות חוב זהב של International Match, במחיר של 94.50 דולר לכל 100 דולר מסכום הקרן. המשקיעים שילמו 94.50 דולר בתמורה לזכות לקבל ריבית של 6.50 דולר לשנה למשך 20 שנה (6.5 אחוזים מסכום הקרן של מאה דולר). העסקה גייסה סך של 14,175,000 דולר, כלומר 94.5% מ-15 מיליון דולר.

סרטיפיקטים אמריקאיים

קריגר המציא מכשיר פיננסי נוסף, שממשיך לשמש וידוע כיום כתקבולים אמריקאיים מאושרים . הפקה זו נקראה "תעודות אמריקאיות" של "קריגר וטול". משקיעים אמריקאים מעולם לא ראו השקעה כזו. זה היה חלק אג"ח, חלק מניות מועדפות, וחלק אופציה לחלוקת רווחים. התעודות אפשרו למשקיעים לקבל חשיפה לחברה זרה ששילמה דיבידנדים של 25%. זה יהיה מגובה בהלוואה הפרטית הגדולה ביותר לממשלה זרה (כלומר גרמניה) אי פעם. גם בעיצומה של הפאניקה הגוברת המשקיעים השתגעו על ההנפקה והבטיחו לקנות 28 מיליון דולר של ניירות הערך החדשים. וזה קרה יומיים אחרי יום שני השחור ב-1929.

אופציית בינארית של מטבע חוץ

ההסכם השני עם פולין הכיל גם הגנה יוצאת דופן על International Match כולל אופציית מטבע חוץ בינארית, מעין חוזה נגזרים, כדי להגן על International Match מירידה כלשהי בשערו של הדולר: "לחברה International Match תהיה הזכות כדי לקבל תשלום ריבית בגילדן הולנדי או דולר אמריקאי לפי בחירתה, ועבור כל התשלומים הללו ייספר דולר אחד כ-½2 גילדן".

כדי לשמור על השליטה ב-Garanta, חברה שהוקמה כדי להקל על עסקאותיו, יצר קריגר תנאי פיננסי חדשני נוסף, שגרם לכך שבמהלך ארבע השנים הראשונות עד 1 באוקטובר 1929, הייתה ל-International Match Corporation הזכות למנות את המנהל הכללי של Garanta שהוא לבדו היה רשאי לחתום בשם החברה. ב-1 באוקטובר 1929 או לאחר מכן, ל-International Match Corporation הייתה הזכות לרכוש 60% מהמניות לפי שווי. תקופת אופציה זו הבטיחה הן את השליטה הראשונית ב-Garanta והן את הזכות להחזיק ברוב מניותיה של Garanta בעתיד.

ישויות חוץ מאזניות

משמעות מונח זה היא שפרטי מיזם אינם מופיעים בדוחות הכספיים של חברת האם. חלק מהישויות הללו היו פחות או יותר סודיות. החוב הנלווה, המכונה "התחייבויות חוץ מאזניות", לא הופיע בדוחות כספיים כלשהם של החברות שבשליטת קריגר מלבד בצורת סיכום, אם בכלל. אלברט ד. ברנינג (Albert D. Berning) מחברת ארנסט אנד ארנסט (Ernst & Ernst), רואה החשבון המבקר של International Match, הצדיק זאת באספת בעלי המניות ב-1926. לדבריו, "זה נהוג רק לאחד את הנכסים וההתחייבויות של חברות במאזן כזה כאשר רוב ניכר של מניות הון עומד הן בבעלות חברת האם. כאשר פחות מרוב כזה נמצא בבעלות, המניות נכללות כהשקעות". המצאה זו זכתה להסכמה מהירה על ידי אחרים, למשל. גולדמן זקס וליהמן ברדרס. הראשון הנפיק ניירות ערך מורכבים בשווי של 250 מיליון דולר (שווה ערך לכ-4.3 מיליארד דולר ב-2022 דולר) בשנת 1929. ליהמן הנפיק חובות דומים, שעלו מיד ב-30 אחוזים. אנרון השתמשה בהם רבות ובמשבר הפיננסי של 2008 הם מילאו תפקיד מרכזי בהפלת בר סטרנס וליהמן ברדרס.

הימורים

למרות המספר הגדול של חברות אמיתיות שקריגר שלט בהם, הוא היה מהמר נלהב.

הוא הימר בכספים האישיים שלו ובעיקר בכספי התאגידים שבשליטתו. קריגר התייחס לרוב החברות שלו כאילו הן רכושו האישי בלבד. לעיתים קרובות הוא העביר כספים מתאגיד אחד למשנהו עם מעט רשמיות. מספר תאגידי דמה וחברות אחזקות (למשל Garanta ו-Continental Investment Corporation) עזרו לו להסתיר את מה שהוא עושה. הוא גם השתמש באנשים אחרים כאנשי קש כדי להסתיר את מעשיו, למשל כאשר רכש כמעט מחצית ממניותיה של חברת Diamond Match Company כדי לא להעלות חששות לגבי הגבלים עסקיים בארצות הברית. לקראת הסוף, ב-1932, כשהימר בטירוף בניירות ערך של תאגידים שבשליטתו בניסיון השווא למנוע את ירידת המחירים שלהם, הוא פעל בעצמו בשווקים והיו לו חברים שעזרו לו במאמץ לתמוך במחירי המניות. בין סוף פברואר לתחילת מרץ 1932 הוא היה צריך להרוויח יותר מ-10 מיליון דולר (210 מיליון דולר ב-2022) לתשלומים, כולל דיבידנדים של חברת "קריגר וטול".

הספקולציות שלו היו במטבעות זרים, במניות ובנגזרים והוא גם חתם על הסכמי הלוואות עם ממשלות כשלא ידע מאין יפרע את החוב. לדוגמה, חלק הארי שרכש בחברת כימיקלים בגריסהיים בגרמניה החזיר פי 15 מההשקעה שלו לאחר שנתיים כשהחברה הפכה לחלק מאי גה פארבן. חלק מהמשיכה שלו למשקיעים היו הדיבידנדים הגבוהים ש"קריגר וטול" שילמו. לכן, הוא גם היה צריך לוודא שיש לו כסף לשלם את הדיבידנדים האלה.

מעולם לא הוכח כמה קריגר הפסיד במאמצים התזזיתיים הללו בתחילת 1932, אך ההערכות הן בין 50 ל-100 מיליון דולר (כ-1.6 מיליארד דולר ו-2.1 מיליארד דולר ב-2022).

ההלוואה הריבונית הראשונה שלו הייתה פולין, וכשקריגר חתם על ההסכם לא היה לו מושג מאין יגיעו הכספים.

הוא עשה עסקה עם גרמניה על הלוואה של 125 מיליון דולר (2.2 מיליארד דולר ב-2022 דולר) בתנאים שגרמניה תחתום על תוכנית יאנג ותעניק לו מונופול על הגפרורים (הוא כבר שלט ב-70% מהפקת הגפרורים הגרמנית לפני הסכם ההלוואה). כשהוא חתם על החוזה, שוב לא היה לו מושג היכן ישיג את הסכום העצום; עם זאת, היה לו מזל. ראש ממשלת צרפת, אריסטיד בריאן, החליט להחזיר הלוואה קודמת של 75 מיליון דולר מקריגר לפני מועדה. למרבה הפלא, הצרפתים הסכימו לשלם את הסכום הזה עד אפריל 1930, רגע לפני שהגיע מועד התשלום הראשון של קריגר לגרמניה. התשלום הזה נתן לקריגר מספיק מזומן כדי לבצע את התשלום הראשון שלו. או שהוא ניהל משא ומתן על עסקת חילוץ עם ראש הממשלה בריאן, או שהיה לו מזל מדהים. הוא גם הרוויח 5 מיליון דולר (כ-88 מיליון דולר ב-2022 דולר) בשל האופן שבו נבנתה ההלוואה לצרפת (אף על פי שצרפת קיבלה רק 70 מיליון דולר, היא הייתה מחויבת להחזיר 75 מיליון דולר).

חברות בשליטת קריגר, סביב 1930

יש לזכור שקריגר שלט בכ-400 חברות, ולכן הרשימה הבאה היא מאוד סלקטיבית.

• קריגר וטול (Kreuger & Toll AB), חברת אחזקות של מרבית התאגידים שבשליטת קריגר. (חריגים בולטים כוללים את חברת Diamond Match, שממנה החזיק כמעט מחצית מהמניות הקיימות, Ohio Match Company ואי גה פארבן)
• Svenska Tändsticks Aktiebolaget-STAB (כיום Swedish Match)
• International Match Corporation – ארצות הברית. חברת אחזקות למדינות מחוץ לאירופה. נוסדה בשנת 1923
• Diamond Match Company – ארצות הברית
• Ohio Match – ארצות הברית
• Stora Kopparbergs Bergslags AB
• Svenska kullagerfabriken (חברת מסבים כדוריים)
• LKAB (חברת כרייה)
• Bolidens Gruv AB (חברת כרייה, בעיקר זהב.)
• Hufvudstaden AB (חברת נדל"ן. תחומי עניין עיקריים בעיר סטוקהולם. נוסדה על ידי איוור קריגר ב-1915.)
• Telefon AB L.M. Ericsson
• SCA (תעשיית התאית.)
• Högbroforsens Industri AB (תעשיית התאית.)
• Sirus A/G
• Szikra Ungar. Zundholzfabriken
• Alsing Trading Co, אנגליה
• אולפני SF (תעשיית הקולנוע)
• Skandinaviska Kreditaktiebolaget (בנק)
• Stockholms Inteckningsgaranti AB (בנק למשכנתאות)
• Deutsche Unionsbank (בנק בגרמניה)
• Union de Banques à Paris (בנק בצרפת)
• Banque de Suède et de Paris (בנק בצרפת)
• Hollandsche Koopmansbank (בנק בהולנד)
• Aktienbauverein Passage
• AG für Hausbesitz
• Bank Amerykański w Polsce (בנק בפולין)

הלוואות קבוצת קריגר למדינות זרות, 1925–1930

סך ההלוואות של קריגר למדינות זרות נאמד ב-387 מיליון דולר ב-1930, המקביל לכ-7.1 עד 10.4 מיליארד דולר במטבע של 2013.

• פולין הלוואה ראשונה, 1925: 6 מיליון דולר והלוואה שנייה, 1930: 32.4 מיליון דולר
• מדינת דנציג החופשית, 1930: מיליון דולר
• יוון הלוואה ראשונה 1926: מיליון ליש"ט, הלוואה שנייה, 1931: מיליון ליש"ט
• אקוודור הלוואה ראשונה, 1927: 2 מיליון דולר והלוואה שנייה, 1929: מיליון דולר
• צרפת, 1927: 75 מיליון דולר
• יוגוסלביה, 1928: 22 מיליון דולר
• ממלכת הונגריה, 1928: 36 מיליון דולר
• גרמניה, 1929: 125 מיליון דולר
• לטביה, 1928: 6 מיליון דולר
• רומניה, 1930: 30 מיליון דולר
• ליטא, 1930: 6 מיליון דולר
• בוליביה, 1930: 2 מיליון דולר
• אסטוניה, 1928: 7.6 מיליון SEK
• גואטמלה, 1930; 2.5 מיליון דולר
• טורקיה, 1930: 10 מיליון דולר
• חלק מ"הלוואת יאנג" לגרמניה, 1930: 15 מיליון דולר

קריגר תכנן להנפיק הלוואה של 75 מיליון דולר לאיטליה, הידועה בשם "הבונד האיטלקי" ב-1930, אך העסקה מעולם לא הושלמה.

סוף אימפריית קריגר ומוות

במרץ 1931, במהלך פגישה במשרד האוצר הגרמני בברלין, כבר הזהיר הבנקאי השווייצרי פליקס זומרי מפני פשיטת רגל של חברת הגפרורים של קריגר. עד אמצע 1931 נפוצו שמועות ש"קריגר וטול" וחברות אחרות באימפריה של קריגר היו לא יציבות מבחינה כספית. בפברואר 1932 פנה קריגר בפעם השנייה בחייו לבנק המרכזי של שוודיה כדי לתמוך בו בגיוס גדול של הלוואותיו. בשלב זה סך ההלוואות שלו מבנקים שוודיים נאמד במחצית מרזרבות המטבע של שוודיה, מה שהחל להשפיע לרעה על ערך המטבע השוודי בשוק הפיננסי הבינלאומי. על מנת להעניק לו הלוואות נוספות, דרשה הממשלה להציג דוח חשבונאות מלא של כל קבוצת החברות של קריגר, שכן חישובי הבנק המרכזי עצמו הראו שההון של "קריגר וטול" היה יותר מדי קטן מכדי לתת לו הלוואות נוספות.

באותה תקופה היה איוור קריגר בארצות הברית והתבקש לחזור לאירופה לפגישה עם נגיד הבנק המרכזי, איוור רות . הוא עזב את שוודיה בפעם האחרונה ב-23 בנובמבר 1931 וחזר לאירופה באונייה איל דה פראנס , והגיע לפריז ב-11 במרץ 1932. הפגישה עם איוור רות הייתה אמורה להתקיים ב-13 או 14 במרץ בברלין. הוא נפגש עם קריסטר ליטורין (Krister Littorin, סגן נשיא Kreuger & Toll Holding) והבנקאי שלו אוסקר רידבק בפריז ב-11 במרץ כדי להתכונן לפגישה בברלין. אבל יום לאחר מכן, הוא נמצא מת במיטתו בדירתו בשדרת ויקטור עמנואל השלישי. לאחר שחקרו את משרתיו של קריגר (המשרתת הצרפתייה שלו, מדמואזל בארו, והשרת שהיה בקשר עם קריגר בבוקר) הגיעו המשטרה הצרפתית ורופא למסקנה שהוא ירה בעצמו זמן מה בין 10:45 בבוקר לחצות. אקדח חצי אוטומטי בקוטר 9 מ"מ נמצא על המיטה לצד הגופה.

הוא השאיר בחדר מעטפה סגורה, ממוענת לקריסטר ליטורין, שהכילה עוד שלוש מעטפות סגורות - אחת ממוענת לאחותו בריטה; אחת לסונה כיאלה (Sune Schéle) ואחת ממוענת לליטורין. במכתב לליטורין (מסיבה כלשהי נכתב באנגלית אף על פי שליטורין היה עמיתו השוודי הקרוב ביותר), הוא כתב:

עשיתי כל כך בלגן של דברים שאני מאמין שזה הפתרון המספק ביותר עבור כל הנוגעים בדבר. אנא, שמור על שני המכתבים הללו גם ראה ששני מכתבים שנשלחו לפני כמה ימים על ידי יורדאל אליי לשדרות ויקטור עמנואל 5 מוחזרים ליורדאל. המכתבים נשלחו על ידי הספינה Majestic - להתראות עכשיו ותודה.
א. ק.

שני המכתבים האחרים, לסונה כיאלה ולאחותו, לא פורסמו מעולם.

איוור קריגר נקבר בנורה בגרבנינגספלאצן בסטוקהולם.

טענות לרצח

אף שמשפחתו האמינה שאיוור קריגר נרצח, רק יותר מ-30 שנה לאחר מותו של איוור קריגר פורסמו מסמכים רבים שסווגו בעבר של "קריגר וטול" ומסמכים של איוור קריגר. על סמך אלה ותובנתו בעסקיו ובחייו של אחיו, כתב אחיו של איוור, טורסטן קריגר, ספר בשנת 1963 (מהדורה שנייה) בשם Kreuger & Toll, המתאר כיצד השתלטו על "קריגר וטול", וכיצד השתלטו אז גם על חברות קריגר האחרות. ב-1965 פרסם טורסטן קריגר את Sanningen om Ivar Kreuger (פורסם באנגלית בשם: "איוור קריגר: סוף סוף האמת") בטענה שאחיו איוור נרצח. לאחרונה נכתבו ספרים נוספים הטוענים שמסמכים נוספים הופיעו שוב או שוחררו לבסוף לעיון הציבור, ותומכים בטענותיו של טורסטן קריגר שאחיו נרצח: Därför mördades Ivar Kreuger ("הסיבה לרצח איוור קריגר") (1990), ו-Kreuger-Mordet: En utredning med nya fakta ("רצח קריגר: חקירה עם עובדות חדשות") (2000).

התרסקות קריגר

מותו של קריגר זירז את "התרסקות קריגר" (Kreuger Crash) שפגעה במשקיעים ובחברות ברחבי העולם, אך קשה במיוחד בארצות הברית ובשוודיה. בשנים 1933 ו-1934, הקונגרס האמריקני העביר מספר חקיקות רפורמות ביטחוניות שנועדו למנוע חזרה של התרסקות קריגר. הצעות החוק הללו הצליחו במידה רבה במשימתן והתעשייה הפיננסית האמריקאית לא הייתה עדה להונאות בסדר גודל זהה עד לשערוריית אנרון ולהונאת פונזי של ברנרד מיידוף.

דו"ח של ה-Foreign Affairs משנת 1930 קבע שמתוך הנכסים בשווי 630 מיליון דולר שהחברה טענה שיש לה, 200 מיליון דולר הגיעו מעסקי הגפרורים, 30 מיליון דולר היו בבנק, ושאר 400 מיליון הדולרים רק סווגו כ"השקעות אחרות". כשהחברה פשטה לבסוף את הרגל בסוף מרץ 1932, התברר כי נכסים שנטען ששווים 250 מיליון דולר פשוט אינם קיימים.

לפני ההתרסקות, קריגר הנפיק אלפי איגרות חוב משתתפות. אלה היו פופולריות מאוד, ואמונה מוצקה של הציבור באימפריית קריגר ההולכת ומשגשגת שכנעה את השוודים בני זמנו להשקיע ב"ניירות קריגר" הללו. בעקבות מפולת קריגר, הן איגרות החוב והן המניות הפכו לחסרות ערך, וכתוצאה מכך כמה אלפי שוודים ובנקים קטנים איבדו את חסכונותיהם והשקעותיהם. משקיעים וספקים גדולים מלבד בעלי מניות, קיבלו סך של 43% חזרה. הבנקים הקשורים לקבוצת חברות משפחת ולנברג, קבוצת חברות סטנבק והנדלסבנקן השתלטו על רוב החברות באימפריית קריגר. Swedish Match התאוששה זמן קצר לאחר ההתרסקות, כמו רוב החברות התעשייתיות באימפריית קריגר. Swedish Match קיבלה הלוואה גדולה בערבות ממשלתית שהוחזרה במלואה לאחר מספר שנים. אולם IMCO בארצות הברית לא שרדה. החיסול נמשך תשע שנים ובסופו של דבר הסתיים ב-1941.

מסקנות טנטטיביות

ביוגרף אחד כינה אותו גאון ונוכל. ג'ון קנת גלבריית כתב "מפעילי חדרי דוודים, רוכלי מניות במכרות הקנדיים הדמיוניים, מנהלי קרנות נאמנות שגאונותם ודמיונם אינם מוגבלים על ידי יושרה, כמו גם גנבים פחות אקזוטיים, צריכים לקרוא על קריגר. הוא היה הלאונרדו של מקצועם". איוור עצמו הודה במידה מסוימת שלא הכל היה כשר כשאמר, "בניתי את המפעל שלי על הקרקע הכי איתנה שאפשר למצוא - הטיפשות של אנשים". ייתכן שאנדרו ביטי (Andrew Beattie) סיכם את זה בצורה הטובה ביותר: "איוור קריגר הוא עדיין קצת חידה בהיסטוריה. ...לפעמים נראה היה שהוא איש עסקים מוצק, אם כי חסר רחמים, ובפעמים אחרות הוא הופיע שכל כולו אמן הונאה. בין פעמים אלו, הוא בנה מונופול גפרורים שהערים או תזמר את אחת מתרמיות הפירמידה הגדולות בהיסטוריה".

לרבות מהתוכניות הפיננסיות שלו אכן היו הקבלות מסוימות לתרמית פונזי, בכך שהיה צריך לגייס עוד ועוד כספים על מנת לממן את ההלוואות שהעניק לממשלות בתמורה למונופולים של גפרורים. ברור שאי אפשר לקבל רווחים חד ספרתיים (כפי שבדרך כלל גובים מהלוואות אלה) ולהמשיך לשלם דיבידנדים דו-ספרתיים. הדיבידנדים היו גבוהים עד 20%. עם זאת, בעוד שתשלום דיבידנדים גבוה היה בהחלט אחת האטרקציות של החברות של קריגר, תשלום הדיבידנדים למשקיעים שלו לא הגיע אך ורק ממשקיעים חדשים, מה שקורה בתרמית פונזי.

מאזנים ודוחות רווח והפסד שימשו מטרה מרכזית אחת, אם לא היחידה, עבור איוור והיא שהיו צריכים להיות מועילים במאמצי גיוס הכספים שלו. לעיתים קרובות הם היו רק פנטזיה טהורה שיש לתקן כרצונו כדי לרצות את המשקיעים. הוא גם התייחס תדיר לנכסים של תאגידים שבשליטתם כאילו היו שלו. עם זאת, יש לראות את הדברים בהקשר של הזמן. IBM, למשל, איחדה את כל חשבונותיה תחת שם אחד של מפעל, רכוש, ציוד, מכונות, פטנטים ומוניטין. American Can Company הכפילה את הרווח הנקי המדווח שלה ב-1913 בכך שרשמה רק מיליון דולר של פחת לאחר שרשמה 2.5 מיליון דולר בשנה הקודמת. חברות רבות מקימות עתודות שרירותיות בזמנים טובים שישמשו בשנים רעות ומעט חברות אחזקות פרסמו דוחות כספיים מאוחדים.

תקני חשבונאות ואחריות רואי החשבון על דיוק הדוחות הכספיים התפתחו עם הזמן. תאגידים התנגדו לפרסום דוחות כספיים מבוקרים. חברת US Steel התריסה כנגד המוסכמות כשפרסמה את הדוחות הכספיים המבוקרים הראשונים שלה ב-1903. אכן, רואי חשבון בתחילת שנות ה-1900 "התנגדו בתקיפות למאמצים לכפות תקנים חשבונאיים מחמירים". רק כשחוקי ניירות הערך של ארצות הברית מ-1933 ו-1934 - שניהם הושפעו מאוד ממעלליו של קריגר - החלו להתבסס עקרונות חשבונאיים מקובלים (GAAP). רק בשנות ה-70 וה-80 נאלצו רואי החשבון לקבל יותר אחריות על אמיתות הדוחות הכספיים, אך פרצות המשיכו להתקיים (וכנראה עדיין קיימות).

חוסר יושר היה חלק מהתנהגותו של איוור כמעט מתחילת הקריירה שלו. בהלוואה הראשונה בתמורה למונופול על הגפרורים, ניהל טורסטן, אחיו של איוור, משא ומתן עם ד"ר מריאם גלובצקי, בכיר במשרד האוצר הפולני. לאחר החתימה על המסמכים החליט איוור שאולי יועיל בעתיד לשכפל את חתימתו של ד"ר גלובצקי. הוא הזמין חותמת גומי שתפיק פקסימיליה אם יזדקק לה בעתיד. הוא לא השתמש בה; עם זאת, מאז ואילך היו לו חותמות גומי מהחתימות הרשמיות של כמעט כל עסקאות הגפרורים שלו. "לרוב, איוור עקף את קצוות הכללים המשפטיים, כדי לשמור על הגמישות שלו". אבל הזיוף של איגרות חוב איטלקיות היה הונאה מוחלטת. ליתוגרף שהדפיס תעודות מניות עבור איוור הכין 42 שטרות איטלקיים, עליהם חתם איוור בשמותיהם של ג' בוסלי (פקיד במשרד האוצר) וא' מוסקוני (שר האוצר). מעולם לא הוסבר מדוע הזיופים הללו היו כה גסים. הוא אפילו טעה באיות שמו של בוסלי כמה פעמים. איוור שמר אותם בכספת שלו כמעט שנתיים. הם היו שווים בין 100 ל-140 מיליון דולר, אם הם לא היו מזויפים (בערך 1.5 עד 2.1 מיליארד בכסף של היום). כשהוא נעשה נואש לכספים, איוור ניסה להשתמש בהם בטענה שהם אמיתיים.

ועם זאת תהיה זו טעות להסיק שאיוור היה נוכל ותו לא. המציאות הייתה יותר רבגונית. דבר אחד כללי הגילוי בימיו היו הרבה פחות מחמירים. תאגידים רבים סירבו לחשוף פרטים מחשש שהמתחרים ישיגו בכך יתרון על פניהם (לפחות זו הייתה הטענה שהושמעה לעיתים קרובות). חלק מהחברות אפילו לא פרסמו תוצאות רבעוניות. גם איוור היה חשאי מאוד ולא רק עם משקיעים. כשהיה על סף העסקת מישהו הוא שאל בדרך כלל: "האם הוא יכול לשמור סוד?" הוא גם אהב מאוד לצטט את המוטו שלו להצלחה: "שתיקה, עוד שתיקה, ועוד שתיקה". כמו כן, אי אפשר להאשים אותו בקדחת הספקולטיבית בשנות ה-20 של המאה ה-20. ללא התשוקה לרווחים גדולים מתמיד, לא היו אפשריות רבות מהמזימות של איוור. אגב, זה הקל על העברת הון מארצות הברית לאירופה שם היה צורך בו, לעיתים קרובות בצורה נואשת. הוא מכר מניות בארצות הברית בשווי של 250 מיליון דולר (שווה ערך לכ-3.75 מיליארד כיום) והעביר כמעט את כול ההון לחברת האחזקות שלו בליכטנשטיין, תאגיד ההשקעות קונטיננטל (Continental Investment Corporation). בעלי המניות של International Match נתנו לו סמכות לעשות זאת כך שלא היה בזה שום דבר רע. היה גם יתרון מס בגלל העסקה המועילה שהוא ניהל משא ומתן עם ליכטנשטיין. אבל איוור עשה זאת מעל הכל כדי שתהיה לו הגמישות לתמרן מאזנים ודוחות כספיים כך שהם ייראו אטרקטיביים יותר למשקיעים, כמו גם לעזור לו - במידה מסוימת - לשלם את הדיבידנדים הגבוהים של Swedish Match ו-Kreuger & Toll. הוא קיבל את הכינוי "מושיע אירופה" על ידי הלוואות של כ-400 מיליון דולר (שווה ערך לכ-6 מיליארד דולר כיום) כדי לבנות מחדש את הכלכלות המרוסקות של מדינות אירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוא המציא מכשירים פיננסיים חדשים כדי לעזור לו לגייס כספים ולהרוויח יותר כסף. ואכן, רבים מחשיבים את איוור כאבי התוכניות הפיננסיות המודרניות. אוסקר רידבק, הבנקאי השוודי שלו, אמר שאיוור היה האיש השלישי בעושרו בעולם. עם זאת, קריגר טען ש"כסף ככזה אינו אומר לי דבר". איוור היה גם ספקולנט מצליח במשך רוב חייו, והרוויח כסף עד זמן קצר לפני הסוף. מנסה לתמוך בקריסת מחירי המניות של רבות מהחברות שלו (כולל דרכים שהיו מוטלות בספק - אם לא בלתי חוקיות בעליל - למשל, שימוש באנשי קש לעסקאות מניות. במקרה של רכישת מניות Diamond Match Company היה ברור שזו עסקה בלתי חוקית בגלל חוקי ההגבלים העסקיים.

הוא שלט בהרבה עסקים לגיטימיים ורווחיים, שחלקם קיימים עד היום. דוגמאות כוללות את Swedish Match , אריקסון, Bolidens Gruv AB - מכרה הזהב הגדול באירופה, הבנק Skandinaviska Kreditaktiebolaget , יצרנית המיסבים הכדוריים הגדולה בעולם SKF ; מכרה עפרות ברזל הגדול בעולם - LKAB ועוד (ראו רשימה בפסקה הדנה בחברות בבעלותו). "חברת קריגר וטול שמרה מעט רישומים חשבונאיים למרות העובדה שמדובר בקונגלומרט בינלאומי של מיליארדי דולרים עם למעלה מ-400 חברות בנות".

סך ההלוואות הבנקאיות והתמורה ממכירת ניירות ערך עמד על כ-650 מיליון דולר (14 מיליארד דולר ב-2022). בזמן מותו ב-1932, שווי הנכסים היה כ-200 מיליון דולר, שהם מחצית ממה שטען קריגר בדוחות הכספיים. חלק מההתכווצות נבעה מירידה במחירים, אבל הרבה הושקעו בתשלום דיבידנדים מהון במהלך השנים. פשיטת הרגל של Swedish Match עלתה למשקיעים אמריקאים יותר מ-250 מיליון דולר (3.75 מיליארד דולר כיום).

השפעה בתרבות הפופולרית

גם הרומן "אנגליה חוללתני " של גרהם גרין (והסרט שנעשה מאוחר יותר על בסיס הספר) וגם המחזה של איין ראנד "ליל 16 בינואר " מציגים איל הון סקנדינבי רב עוצמה, שעוצב בבירור לפי המודל של איוור קריגר.

הסרט "מלך הגפרורים " הוא תיאור בדיוני על חייו של קריגר. עלייתו ונפילתו מוזכרות גם על ידי דמויות בסרט "נשכח " מ-1933.

לקריאה נוספת

באנגלית

• Allen Churchill: The Incredible Ivar Kreuger (Weidenfeld, London; Rinehart & Co., New York; 1957)
• M.J.Meaker: Sudden Endings, 13 Profiles in Depth of famous Suicides (Doubleday, Garden City, NY, 1964), pp. 225–249: "Silence, Shadows, Shhhh, $$$$$: Ivar Kreuger"
• Charles R. Morris, A Rabble of Dead Money: The Great Crash and the Global Depression: 1929–1939 (PublicAffairs, 2017), pp. 167–77
• Partnoy, Frank The Match King: Ivar Kreuger, The Financial Genius Behind a Century of Wall Street Scandals, 2008. ISBN 978-1-58648-743-0
• Torsten Kreuger: Ivar Kreuger: the truth at last. Published by Samtid och Framtid AB, Stockholm 1965.
• Thunholm, Lars-Erik (2002). Ivar Kreuger: the match king. תורגם ע"י Thiel, George. Stockholm: Fischer. ISBN 91-7054-958-3. LIBRIS 8505964.

בשוודית

• Torsten Kreuger: Kreuger & Toll. 2nd edition 1963, 3rd edition 1967.
• Poul Bjerre: Kreuger, 1932. (Covers the Kreuger family heritage from 1710, Ivar Kreugers childhood and the time until he returned to Sweden, around Christmas time 1907. A number of letters are published in the book.)
• Torsten Kreuger: Sanningen om Ivar Kreuger. Published by Samtid och framtid AB, Stockholm 1966.
• Ångström, Lars-Jonas (1990). Därför mördades Ivar Kreuger (בשוודית). Stockholm: Sellin & Blomquist i samarbete med Den svenska marknaden. ISBN 91-7055-019-0. LIBRIS 7596667.
• Thunholm, Lars-Erik (1991). Oscar Rydbeck och hans tid (בשוודית). Stockholm: Fischer. ISBN 91-7054-659-2. LIBRIS 7596432.
• Thunholm, Lars-Erik (1995). Ivar Kreuger (בשוודית). Stockholm: Fischer. ISBN 91-7054-757-2. LIBRIS 7596507.
• Magnus Toll: Paul Toll 1882–1946, ingeniör-entreprenör. 1996. Private book.
• Ångström, Lars-Jonas (2000). Kreuger-mordet: en utredning med nya fakta (בשוודית) (New ed.). Piteå: Tendens i Sverige AB. ISBN 91-630-9780-X. LIBRIS 7454901.

בצרפתית

• Roger Mennevée, M. Ivar Kreuger. Le roi des allumettes, Les documents politiques, 1932

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איוור קריגר בוויקישיתוף

• איוור קריגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• איוור קריגר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Works by or about Ivar Kreuger at Internet Archive
• Ivar Kreuger – bibliography at Project Runeberg
• BBC News article: "Kreuger: The Original Bernard Madoff?"
• The Ivar Kreuger Homepage
• Newspaper clippings about Ivar Kreuger in the 20th Century Press Archives of the ZBW