איזניק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איזניק
İznik
כד מאיזניק (מחצית שנייה של המאה ה-16)
מדינה / טריטוריה Flag of Turkey.svg טורקיה
מחוז מחוז מרמרה
ראש העיר קדרי אריילמז
שטח 753 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין
 ‑ צפיפות

20,169‏  (נכון ל-2000)
44,770‏  (נכון ל-2000)
59 נפש לקמ"ר (נכון ל-2000)
קואורדינטות 40°25′N 29°43′E
אזור זמן UTC +2
http://www.iznik.bel.tr/
המסגד הירוק באיזניק
כנסיית איה סופיה באיזניק, בה התקיימה ועידת ניקיאה השנייה

איזניק (טורקית İznik) ששמה נגזר משמה הקודם ניקאה (יוונית Νίκαια), היא עיר היסטורית בנפת בורסה בצפון-מערב טורקיה. העיר התפרסמה כמקום כינוסן של הועידת האקומנית הראשונה בשנת 325 והשביעית בשנת 787 וכבירתה של האימפריה של ניקאה במאה ה-13. עוד נודעה העיר בקרמיקה ובאריחים שיוצרו בה, ושמהם מצויים גם בקבר דוד המלך בהר ציון.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר שוכנת באגן מוקף גבעות לחופו המזרחי של אגם איזניק (İznik gölü). מרכז העיר מוקף מכל עבריו בחומה באורך של 5 ק"מ, ובצידו המערבי נושקת החומה לאגם. גובהה של החומה שנבנתה לראשונה בתקופה הרומית, מגיע ל-10 מטר ומצידה היבשתי עוברת לאורכה תעלה כפולה. לאורך החומה ניצבים 114 מגדלי שמירה, ובעבר היו קבועים בה ארבעה שערים בלבד, אחד בכל אחת מרוחות השמיים. כיום יש בחומה פתחים נוספים דרכם זורמת תנועה אל רחובות העיר העתיקה, שעשויים בתבנית שתי וערב. בשנת 2000 התגוררו בעיר 20,169 תושבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהמקום היה מיושב קודם לתקופה ההלניסטית, רק בסמוך לשנת 316 לפנה"ס הקים אנטיגונוס מונופתלמוס, מיורשי אלכסנדר הגדול, את בירתו במקום וקרא לה "אנטיגוניה" (Αντιγόνεια) על שמו. בשנת 301 לפנה"ס הובס אנטיגונוס בקרב איפסוס בידי קואליציה של סלאוקוס הראשון וליסימאכוס, והאחרון השתלט על העיר ושינה את שמה ל"ניקאה" לכבוד אשתו. לפי גרסה אחרת, נבנתה העיר על ידי יוצאי העיר ניקאה ביוון, אשר הגיעו לאזור עם צבאותיו של אלכסנדר הגדול. בשנת 297 לפנה"ס לקח לעצמו זיפיטיס (Zιπoιτης) או זיביטיס (Zιβoιτης) את התואר מלך ביתיניה, והעיר הפכה לחשובה בממלכה לאחר בירתה ויריבתה ניקומדיה (כיום איזמיט). לאחר סכסוכים ומלחמות על השליטה בביתיניה בין מיתרידטס השישי, מלך פונטוס לבין הרפובליקה הרומית, השתלטה רומא על ביתיניה כולה לקראת אמצע המאה ה-1 לפנה"ס.

בשנת 325 התכנסה בעיר ועידת ניקיאה הראשונה שהייתה הוועידה האקומנית הראשונה בתולדות הנצרות. בסופה של ועידה זו הוכרז כי האריאנים שהתנגדו לשילוש הקדוש, הם כופרים, ופורסם ה"אני מאמין" או בשמו האחר ה"קרדו של ניקיאה". גם הוועידה האקומנית הרביעית הייתה אמורה להתכנס בניקאה, אך לבסוף התקיימה בכלקדון הסמוכה לקונסטנטינופול. העיר היושבת בסמוך ל"קו השבר של צפון אנטוליה" סבלה מרעידות אדמה בשנים 358, 362 ו-368.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 787 שוב התקיימה ועידה אקומנית בניקאה וזו נודעה כועידת ניקיאה השנייה. 300 שנה מאוחר יותר ושש שנים לאחר קרב מנזיקרט ב-1071, החלו הסלג'וקים מתפשטים מערבה לרוחבה של אסיה הקטנה. מנהיג סלג'וקי מקומי, סולימאן בן קוטלמיש (Kutalmışoğlu Süleyman Şah), כבש ב-1075 את העיר ואת ניקומדיה הסמוכה. שנתיים לאחר מכן התמרד סולימאן כנגד מליק שח (Melikşah), סולטאן האימפריה הסלג'וקית. הוא הקים את סולטנות רום, הכריז על עצמו סולטאן וקבע את בירתו בניקאה, ממש מתחת לאפם של הביזנטים. עם זאת, מסע הצלב הראשון דחק את רום ממערב אסיה הקטנה ב-1097, והצלבנים השתלטו על ניקאה בדרכם לירושלים. בהסכם שהושג בין הצלבנים לאימפריה הביזנטית, נמסרה העיר לאחרונה. כאשר קונסטנטינופול נכבשה במסע הצלב הרביעי ב-1204, והאימפריה הביזנטית התנפצה לרסיסים, הייתה העיר לבירתה של האימפריה של ניקאה שהשתרעה בחלקה המערבי של אסיה הקטנה. כאשר האימפריה של ניקאה שיחררה את קונסטנטינופול מידי הלטינים, הועברה בירת המדינה מניקאה.

מאז הכיבוש העות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1331 כבשו העות'מאנים את ניקאה, שנודעה מעתה כ"איזניק". העיר איבדה את חשיבותה ב-1453 כאשר העות'מאנים כבשו את קונסטנטינופול, אם כי במאה ה-17 נודעה כמרכז לתעשיית קרמיקה ואריחים, אך גם תעשייה זו עזבה את העיר במשך השנים. למזלה של העיר, היא נפגעה באורח קל יחסית בעת רעידת האדמה הקשה שפקדה את האזור בשנת 1999.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איזניק בוויקישיתוף