אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אליבא דהלכתא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא (ארמית: העלאת השמועה לפי ההלכה) או בקיצור אליבא דהלכתא, היא אחת מדרכי הלימוד של התורה שבעל פה. בשיטה זו, נלמדת הסוגיה מתוך התפיסה שמטרת הלימוד היא להגיע לפסיקת הלכה למעשה, ולא להסתפק בלימוד תאורטי בלבד. מקורו של הביטוי הוא במספר מקומות בתלמוד, אך על פי פירוש רש"י לתלמוד, המשמעות המקורית של הביטוי היא אמירה של דין אשר מתקבל הלכה למעשה על ידי פוסקים אחרים[1].

מהות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרה של דרך הלימוד הוא לימוד ה"שמעתא" (ה"שמועה", הסוגיה) בצורה מוכוונת לשם פסיקת ההלכה. המושגים והדיונים אינם נבחנים בצורה מנותקת מהעולם ההלכתי כפי שנהוג בשיטת הפלפול. עם זאת, קיימות מספר גישות שונות בהסבר דרך הלימוד: גישות הנוגעות למחלוקות בביאור המושג "שמעתא" ואלו שמועות יש ללמוד בעיקר, וכן מחלוקת בנושא ה"הלכתא" (הלכה), כאשר השאלה היא במה הכוונה במילה "הלכה", האם המדובר בהלכה מעשית, או גם בהלכה תאורטית.

חז"ל וגדולי הראשונים והאחרונים הפליגו במיוחד בשבח ובמעלת הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. מלבד היתרון של ידיעת ההלכה למעשה על בוריה, משריש הלומד בלבו את ההכרה שאין דבר חשוב בעולמו מלבד עשיית רצון ה'. כל מאווייו נתונים לדעת כיצד יקיים את רצון ה' בדרך הנכונה והמדויקת ביותר, ומתוך כך מתחזק בקרבו הרצון לדבוק בדרך האמת ולתקן את מידותיו, להשתפר, להשתכלל ולהתעלות.

הרב שמואל טל, מתוך הקדמת ספר טל חיים הבנוי על שיטת אליבא דהלכתא

מיקוד ה"שמעתא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך גישת לימוד זו יש הבדלים בין שיטות הלימוד השונות, אשר נובעים מהדגשים בשאלה אלו מקורות יש ללמוד באופן מרכזי. בלימוד ההלכה ישנם כמה מקורות אפשריים, שהדגש השונה על חלק מהם מביא לחלוקה בין השיטות השונות. כך, השאלה מהו הדגש בלימודם של כל אחד מן המקורות: התלמוד, הגאונים והראשונים, ה"בית יוסף" והאחרונים, מהווה את ההבדל בין השיטות השונות.

יש שאימצו את השיטה המדגישה את מרכז הלימוד בתלמוד, כאשר הראשונים השונים מקבלים תפקיד משני, והאחרונים תפקיד קטן ביותר; גישה זו מקנה עצמאות גדולה יותר מבחינה הלכתית, וגורמת לפסיקה מקורית יותר. גישה זו נהוגה בעיקר על ידי בתי מדרש קונסרבטיביים, כגון מכון שכטר ללימודי יהדות. עם זאת, הזרם הקונסרביטיבי לרוב אינו מכיר בכללי הכרעה "מקובלים" בשאלות הלכתיות, וקיימת בו נטייה לפסוק לאור האידיאות ההומניסטיות המודרניות. לעומת גישה זו, יש ששמים את הדגש בלימוד הראשונים ובכללי הפסיקה המקובלים, כשהם מייחסים פחות חשיבות לכתבי היד השונים של התלמוד ולניתוח ספרותי ועצמאי שלו. גישה זו עדיין מעניקה עצמאות הלכתית, אך במידה פחותה מקודמתה. גישה זו נהוגה, לדוגמה, בישיבת תורת החיים. גישה אחרת מעבירה את הדגש ללימוד הבית יוסף והשו"ע, ואף האחרונים. בגישה זו קיימים ניואנסים שונים בין המקומות, כאשר ככל שמוקד הדיון בלימוד מוקדם יותר בזמן, העצמאות ההלכתית שהוא מקנה גדולה יותר. כך לדוגמה, גישה זו נהוגה בסגנון הלימוד ה"ג'רבאי", וקיימת בישיבת פורת יוסף; בציונות הדתית ניתן למצוא גישה זו בישיבת הר ברכה.

הלכה מעשית או מופשטת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדל מסוים קיים בפרשנות למושג "אליבא דהלכתא". יש שנטו לפרש שהכוונה דווקא הלכה מעשית אפשרית, ולכן דיונים תאורטיים ומופשטים ביותר, חסרי אפשרות לביטוי הלכתי למעשה, אינם רלוונטיים; גישה זו ראתה במושג "הלכתא" ביטוי לפסק הלכה, כשהיא רואה בדרך לימוד זו קישור משמעותי לרצון לפסוק הלכה (זאת בהקבלה לדרך הלימוד הלכה ברורה ובירור הלכה). לעומתם, יש שפרשו שהכוונה בהלכה, לכל דיון הקשור בעולמה של ההלכה; לדעתם, כפי שדיני בן סורר ומורה ועניין עיר הנידחת נחשבים הלכות על אף שהם דיונים תאורטיים (לרוב הדעות), כך הם הדברים ביחס לסגנון לימוד זה, המחייב עיסוק בענייני הלכה, גם אם אלו תאורטיים; לדוגמה: המהר"ל, המסביר במספר מקומות בספריו שהלכה זו דרך האמת, גם אם אין לה ביטוי מעשי או פיזי.

התנגשות בין שיטות לימוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש שביקרו את שיטת הלימוד אליבא דהלכתא. התומכים בשיטת הלימוד ב"תורת ארץ ישראל" השואפת לחיבור ההלכה והאגדה, מתנגדים לשיטה זו. אמנם הם מודים בחשיבות הלימוד ההלכתי, אבל לדעתם המטרה העיקרית בלימוד היא הבנת התוכן האגדי הרעיוני שמתגלה בהלכות, בעוד בשיטת הלימוד אליבא דהלכתא, המטרה העיקרית היא פסיקת ההלכה. הרב אלעזר אהרנסון, ראש ישיבת חולון - המצדדת בגישת תורת ארץ ישראל - אף מגדיר כי לימוד אליבא דהלכתא איננו תורה לשמה, כיוון שלימוד התורה הופך לאמצעי לפסיקת הלכה, במקום להיות מטרה בפני עצמה, לראות בתורה את הופעת דבר ה' בעולם. אומנם, התנגדות זו מתייחסת לשיטה "המעשית", ולא לשיטה "המופשטת" שגם על פיה מטרת הלימוד הוא להופיע את דבר ה' בעולם בצורתו ההלכתית מוגמרת.

מלבד זאת, קיים יחס מעניין בין צורת הלימוד של אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא לדרך הלימוד בשיטת הפלפול.

לפי חלק מהדעות אין הבדל מהותי בין צורת לימוד זו לשיטת הפלפול; כאשר לדעתם גם בשיטת הפלפול קיים עיסוק בשמועות על בסיס ההלכה. לדעתם ההלכות יכולות להיות תאורטיות, כשלחלק מהדעות ככל שהעיסוק הוא בדברים תאורטיים יותר, כך הלימוד הנו יותר "לשמה".[דרוש מקור]

לעומתם, יש המכירים בהבדל בין השיטות, כאשר יש מהם הרואים בכך הוכחה לטעות הקיימת בלימוד הפלפול, ובכך הם שוללים צורת לימוד זו. לעומתם יש הטוענים שהמחלוקת ביחס ללימוד בשיטה זו או בשיטת הפלפול נעוצה כבר בתקופת התלמוד. לדעתם האזכור לכך שרבי מאיר היה מטמא ומטהר את השרץ ב-"ק"נ טעמים" הייתה התייחסות ללימוד התלמוד בצד התאורטי שלו, ולא בצד המעשי (וזאת בהתאם ללימוד בשיטת הפלפול); לעומת זאת הגישות האחרות בתלמוד, מתייחסות לכך שמטרת הלימוד היא מעשית.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מוסדות לימוד התורה כיום אינם לומדים "אליבא דהלכתא", אלא בצורה הקרובה יותר לשיטת הפלפול הליטאית. עם זאת, קיימות כיום כמה ישיבות אשר חרתו על דגלן נושא זה. כך לדוגמה קיימת שיטת העיון הספרדי המדגישה את הלימוד אליבא דהלכתא בישיבות כגון ישיבת כיסא רחמים וישיבת פורת יוסף שבשכונת גאולה בראשות הרב משה צדקה. בישיבות הציונות הדתית ישנן ישיבות ששינו מסגנון הלימוד הפלפולי שהונהג בישיבות לאחר השואה לסגנון זה, כגון ישיבת תורת החיים, ישיבת אור וישועה, ישיבת קרני שומרון וישיבת שבי שומרון.

גם בישיבות שאינן מצדדות בלימוד "אליבא דהלכתא", ישנם כוללי הלכה שעוסקים מעצם הגדרתם בלימוד הלכה, בדרך כלל לקראת מבחני הסמכה לרבנות. יוצאות מן הכלל, הן ישיבות המתנגדות ללימוד "אליבא דהלכתא" - אם מתוך תמיכה בשיטת הפלפול המסורתית, ואם מתוך החדשנות של תורת ארץ ישראל.

בין לומדי הדף היומי התפתחה מגמה של לימוד אליבא דהילכתא, מתוך כוונה שרצוי לנצל את שעת הלימוד היומית לתועלת הרבה ביותר. כך במסגרת מאורות הדף היומי לומדים אחרי שיעור הגמרא שתי הלכות יומיות הקשורות במידה כלשהי לנושאים הנלמדים בדף היומי, ומכוני הוצאה לאור של גמרות ללמודי הדף היומי, כמו מתיבתא או ש"ס לובלין, מדפיסות בסוף הגמרא מדורי הלכה הכוללים את ההלכות העולות מתוך הסוגיות, יחד עם ענייני הלכה אקטואליים מספרי השו"ת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י מסכת בבא קמא דף צב עמוד א  אליבא דהלכתא - לא הוה מסתייעא מילתא למימר מילתא דתהוי הלכתא כוותיה.