עיר הנידחת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בהלכה היהודית, עיר הנידחת היא עיר שרוב תושביה נדחו מהדרך ופנו לעבוד עבודה זרה, בהשפעת מסיתים ומדיחים. דיני עיר הנידחת כתובים בספר דברים:

כִּי-תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם--לֵאמֹר. יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, מִקִּרְבֶּךָ, וַיַּדִּיחוּ אֶת-יֹשְׁבֵי עִירָם, לֵאמֹר: נֵלְכָה, וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ, הֵיטֵב; וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ. הַכֵּה תַכֶּה, אֶת-יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא--לְפִי-חָרֶב: הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּהּ וְאֶת-בְּהֶמְתָּהּ, לְפִי-חָרֶב. וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ, תִּקְבֹּץ אֶל-תּוֹךְ רְחֹבָהּ, וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת-הָעִיר וְאֶת-כָּל-שְׁלָלָהּ כָּלִיל, לַה' אֱלֹהֶיךָ; וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד. וְלֹא-יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה, מִן-הַחֵרֶם--לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, וְנָתַן-לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לַעֲשׂוֹת, הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי, ה' אֱלֹהֶיךָ.

דברים יג, יג-יט.

הקריטריונים לעיר הנידחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל החילו מספר קריטריונים בסיסיים על מנת להשית את דיני עיר הנידחת על עיר:

  • מספר התושבים צריך לעלות על מאה איש.
  • העיר לא מכילה רובו של אחד מי"ב השבטים.
  • העיר איננה עיר ספר, או ירושלים, ולשיטת הרמב"ם גם לא עיר מקלט.
  • אנשי העיר הוסתו לעבוד עבודה זרה על ידי 2 מסיתים (לפחות) תושבי העיר.
  • אנשי העיר לא חזרו בתשובה גם אחרי ששני תלמידי חכמים נשלחו אליהם והתרו בהם.

לדעת התנא רבי אליעזר, ישנם תְנאים נוספים, אשר צירופם הוא כמעט בלתי אפשרי, ובדומה לדעת רבי יהודה בדין בן סורר ומורה, סובר שעיר הנידחת לא הייתה ולא תהיה לעולם, וכתיבתה בתורה היא לשם "דרוש וקבל שכר"[1]. דעה זו מופיעה אף בתוספתא[2]. לעומתו, רבי יונתן אומר: "אני ראיתיה וישבתי על תילה".

דין עיר הנידחת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מתברר לסנהדרין שקיימת עיר נידחת באחת מערי ישראל, עולים כל ישראל למלחמה עליהם, וכאשר העדים מעידים שרובם עבדו עבודה זרה, הורגים בחרב את העובדים וי"א אף את הטף[3]. לאחר מכן שורפים את כל שללה באש. חל איסור לבנות עיר זו מחדש.

דיני עיר הנדחת אינה ליחידים שעבדו עבודה זרה, ולא לציבור, רק לגדר של "עיר". ולכן ישנה מחלוקת בגמרא, בגדרי עיר הנדחת. לפי שיטת רבי יאשיה מעשרה עד מאה זה עיר הנדחת, ולפי רבי יונתן ממאה עד רוב השבט זה עיר הנדחת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין דף עא עמוד א
  2. ^ תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יד הלכה א, ג
  3. ^ כ"כ הרמב"ם (פ"ד הלכה ו), אך אין זה מוסכם עיין מגדל עוז וכסף משנה