גביע העולם למועדונים (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גביע העולם למועדונים
גביע אליפות העולם למועדונים
ענף כדורגל
תאריך ייסוד 2000
ארגון מפעיל פיפ"א
מספר מתמודדים 7
מספר משחקים 8 עריכת הנתון בוויקינתונים
יבשת בין יבשתי
זוכה אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי
הכי הרבה זכיות ספרדספרד ריאל מדריד (5 זכיות)
אליפות העולם לקבוצות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גביע העולם למועדונים של פיפ"אאנגלית: FIFA Club World Cup, הייתה ידועה עד 2005 כאליפות העולם למועדונים של פיפ"א) היא תחרות כדורגל שנתית בה משתתפות הקבוצות שזכו באליפות שש הקונפדרציות של פיפ"א. מקור התחרות בגביע הבין-יבשתי ששוחק בשנים 1960–2004. במתכונתו הנוכחית נערך הטורניר לראשונה בשנת 2000, והחל משנת 2005 הוא מתקיים בקביעות. מטרת הגביע היא להפגיש בין האלופות של היבשות השונות ולהכתיר את קבוצת הכדורגל הטובה בעולם.

היסטוריית הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש פעמים שינה הטורניר את פניו. הטורניר התחיל בשנת 1960 כגביע הבין יבשתי, עקב יריבות בין הכדורגל האירופאי לכדורגל הדרום אמריקאי. זכייתה של ברזיל במונדיאל 1958, על אדמת אירופה (שוודיה) שימש כזרז לקידום הרעיון. הרעיון היה טורניר שנתי שיפגיש את אלופות שתי היבשות למשחק בית ומשחק חוץ, וכך תקבע אלופת העולם. מי שדחף מצד האירופאים ליוזמת הטורניר, היה סנטיאגו ברנבאו, אז נשיא ריאל מדריד, אלופת אירופה חמש פעמים ברציפות באותה עת. ברנביאו ביקש להוכיח את גדולתה של קבוצתו וגם הצליח כשריאל מדריד הפכה לאלופה הבין-יבשתית הראשונה בשנת 1960.

לקראת סוף שנות ה-70 החלו הקבוצות האירופאיות לזלזל במפעל שהיה עבורן בעיקר נטל, ולא רצו לקחת בו חלק. אייאקס, באיירן מינכן, ליברפול ונוטינגהאם פורסט סירבו להשתתף במשחקים, וקבוצות מחליפות הגיעו במקומן. שיא השפל היה בשנים 1975–1978, כאשר אופ״א לא שלחה אף קבוצה, מה שגרם לביטול התחרות בשנים אלו.

כאשר המפעל היה על סף התמוטטות לקחה יפן אחריות על התחרות בשנת 1980, והמפעל שינה את פניו. שם הגביע שונה ל"גביע טויוטה", וסוכם שיערך רק משחק אליפות אחד על אדמת יפן שממנו נהנו היפנים מהכנסות משידורים ומכירת כרטיסים. המעבר הציל את פני הטורניר, שהפך לאטרקטיבי ויוקרתי.

לקראת שנות האלפיים, בעקבות לחץ עולמי, הוחלט שעל מנת שהאלופה בטורניר באמת תהיה "אלופת העולם", יש צורך בהשתתפות של קבוצות מכל העולם. ואכן, בשנת 2000 נערכה אליפות העולם הראשונה לקבוצות בברזיל. בטורניר לקחו חלק שמונה קבוצות, אשר חולקו לשני בתים. המקומות הראשונים מכל בית נפגשו לקרב האליפות, ובו זכתה קבוצת קורינתיאנס הברזילאית, אשר ניצחה בדרבי את קבוצת ואסקו דה גאמה.

לאחר הטורניר שוב נוצר משבר עולמי עקב טענות לאי-שוויונות בין הנציגויות של היבשות בעולם, ובעיות של תיאום זמנים (אליפות העולם לקבוצות כדורגל 2001 בוטלה). המפעל עמד לקרוס, אך ניצל שוב בזכות היפנים שהחזירו את גביע הטויוטה למתכונתו הרגילה.

בשנת 2004 סוכם שוב על החזרתו של "גביע העולם לקבוצות", במסגרת קצת שונה אשר נוהגת עד היום.

בשנת 2007 זכתה במפעל מילאן לאחר שגברה 4–2 על בוקה ג'וניורס והפכה לאירופאית הראשונה שזוכה במפעל. מאז הייתה רק שנה אחת (2012) בה זכתה קבוצה לא אירופאית.

טוני קרוס הוא השחקן בעל מספר הזכיות הרב ביותר במפעל, כאשר זכה בשישה תארים בשתי קבוצות שונות, באיירן מינכן ב-2013 וריאל מדריד בשנים 2014, 2016, 2017, 2018 ו-2022.

בשנת 2022 הודיע נשיא פיפ"א, ג'אני אינפנטינו, כי הטורניר יוחלף בטורניר הכולל 32 קבוצות הטורניר שייצא לדרך לראשונה ב-2025 ויתקיים פעם בארבע שנים.

הטורניר בהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהדורתו הנוכחית של הטורניר משתתפות שבע קבוצות, ה"אלופה" מכל אחת מהיבשות בנוסף לאלופת המדינה המארחת. הטורניר נערך בשיטת הנוק-אאוט, החל מרבע הגמר. ראשית משחקת אלופת המדינה המארחת מול אלופת אוקיאניה במשחק מקדים על מקום ברבע הגמר. המנצחת במשחק זה מתמודדת ברבע הגמר יחד עם נציגות אסיה, אפריקה וצפון ומרכז אמריקה. לנציגה האירופאית ולנציגה הדרום אמריקנית מקום מובטח בחצי הגמר. הטורניר שם דגש רב על משחק הוגן, והקבוצות והשחקנים ההוגנים מתוגמלים בהתאם.

המשתתפות
קונפדרציה תואר טורניר
CONMEBOL אלופת דרום אמריקה גביע ליברטדורס
אופ"א אלופת אירופה ליגת האלופות
AFC אלופת אסיה ליגת האלופות האסיאתית
CAF אלופת אפריקה ליגת האלופות האפריקאית
CONCACAF אלופת צפון ומרכז אמריקה והאיים הקריביים ליגת האלופות של CONCACAF
OFC אלופת אוקיאניה ליגת האלופות האוקיאנית
התאחדות הכדורגל המקומית המארחת אלופת המדינה המארחת ליגת העל המקומית המארחת

משחקי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אלופה תוצאה סגנית מארחת
2000 ברזילברזיל קורינתיאנס 0–0 (4–3 פ) ברזילברזיל ואסקו דה גאמה ברזילברזיל ברזיל
2005 ברזילברזיל סאו פאולו 1–0 אנגליהאנגליה ליברפול יפןיפן יפן
2006 ברזילברזיל אינטרנסיונל 1–0 ספרדספרד ברצלונה
2007 איטליהאיטליה מילאן 4–2 ארגנטינהארגנטינה בוקה ג'וניורס
2008 אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד 1–0 אקוודוראקוודור ליגה דה קיטו
2009 ספרדספרד ברצלונה 2–1 (ה) ארגנטינהארגנטינה אסטודיאנטס לה פלאטה איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
2010 איטליהאיטליה אינטר מילאנו 3–0 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מזמבה
2011 ספרדספרד ברצלונה 4–0 ברזילברזיל סנטוס יפןיפן יפן
2012 ברזילברזיל קורינתיאנס 1–0 אנגליהאנגליה צ'לסי
2013 גרמניהגרמניה באיירן מינכן 2–0 מרוקומרוקו רג'ה קזבלנקה מרוקומרוקו מרוקו
2014 ספרדספרד ריאל מדריד 2–0 ארגנטינהארגנטינה סן לורנסו
2015 ספרדספרד ברצלונה 3–0 ארגנטינהארגנטינה ריבר פלייט יפןיפן יפן
2016 ספרדספרד ריאל מדריד 4–2 יפןיפן קאשימה אנטלרס
2017 ספרדספרד ריאל מדריד 1–0 ברזילברזיל גרמיו איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
2018 ספרדספרד ריאל מדריד 4–1 איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות אל-עין
2019 אנגליהאנגליה ליברפול 1–0 ברזילברזיל פלמנגו קטר (מדינה)קטר (מדינה) קטר
2020 גרמניהגרמניה באיירן מינכן 1–0 מקסיקומקסיקו טיגרס
2021 אנגליהאנגליה צ'לסי 2–1 (ה) ברזילברזיל פלמיירס איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות
2022 ספרדספרד ריאל מדריד 3-5 ערב הסעודיתערב הסעודית אל הילאל מרוקו מרוקו מרוקו
2023 אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי 0-4 ברזילברזיל פלומיננזה ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]