אנטולי דוברינין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטולי דוברינין
Анато́лий Добры́нин
AF Dobrynin 01.png
לידה 16 בנובמבר 1919
מוז'יסק, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באפריל 2010 (בגיל 90)
מוסקבה, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות וגנקובו עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • המוסד לתעופה במוסקבה
  • האקדמיה הדיפלומטית של המשרד לענייני חוץ של הפדרציה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנטולי פיודורוביץ' דובריניןרוסית: Анато́лий Фёдорович Добры́нин;‏ 16 בנובמבר 1919, כפר קרסנאיה גורקה, מחוז מוסקבה6 באפריל 2010, מוסקבה) היה דיפלומט סובייטי, שגריר ברית המועצות בארצות הברית (1962–1986). חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (1971–1990), מזכיר הוועד המרכזי של המפלגה (1986–1988). בשנים 1986–1988 כיהן כראש המחלקה הבינלאומית של מרכז המפלגה. חבר הסובייט העליון של ברית המועצות (1986–1989). גיבור העמל הסוציאליסטי (1982).

שגריר ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעון מגוריהם של השגרירים הסובייטים בוושינגטון, בו גם התגורר אנטולי דוברינין בשנות עבודתו בארצות הברית.

אנטולי דוברינין מונה לשגריר בארצות הברית בישיבת הפוליטביורו ב-4 בינואר 1962. את מועמדותו העלה ניקיטה חרושצ'וב כדי להחליף את מיכאיל א. מנשיקוב שמונה לשר החוץ של רוסיה הסובייטית.

באותה תקופה, נושא המפתח ביחסים עם המערב היה עניין גרמניה ובמיוחד מעמדה של ברלין. חרושצ'וב ושר החוץ הסובייטי גרומיקו דרשו כי דוברינין יתן תשומת לב מרבית לעניין זה. ב-15 במרץ נכנס אנטולי דוברינין לתפקיד.

המשבר הקריבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבחן הרציני הראשון ביחסי ארצות הברית-ברית המועצות תחת דוברינין היה המשבר, לא בגרמניה, אלא בקובה. ההנהגה הסובייטית החליטה לפרוס שם טילים לטווח בינוני עם ראשי נפץ גרעיניים על מנת למנוע ניסיונות חוזרים ונשנים של ארצות הברית לפלוש לאי. האמריקאים גילו את הצבת הטילים ב-14 באוקטובר. משבר הטילים בקובה פרץ.

ב-18 באוקטובר הגיע שר החוץ של ברית המועצות אנדריי גרומיקו לוושינגטון. יחד עם דוברינין הוא נפגש עם נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי. בשיחה זו הבהיר גרומיקו כי אין בקובה נשק התקפי סובייטי, אך מייד לאחר שעלה על מטוס וטס למוסקבה פנה קנדי לאומה, שם דיבר על הטילים שפרסה ברית המועצות.

בפתרון המשבר מילא דוברינין תפקיד מכריע. בליל 27 ו-28 באוקטובר, הוא קיים פגישה חשאית עם אחיו של נשיא ארצות הברית רוברט קנדי, ובמהלך השיחה הזאת, הוחלט לפרק את הטילים הסובייטיים בקובה בתמורה לפירוק הטילים של ארצות הברית בטורקיה.

המשך היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקסון ודוברינין (1973)

אחרי קנדי ולינדון ג'ונסון, ריצ'רד ניקסון הפך לנשיא ארצות הברית. אנטולי דוברינין קיים פגישות תכופות עם ניקסון ויועצו לביטחון לאומי, הנרי קיסינג'ר. קו טלפון ישיר חיבר בין שגרירות ברית המועצות לבית הלבן.

באוקטובר 1969 הונחה דוברינין להעביר לממשל האמריקאי הצעה של ברית המועצות להתחיל במשא ומתן על הגבלת מרוץ החימוש. מנובמבר 1969 עד מאי 1972 נערך משא ומתן פעיל בקו סגור וב-26 במאי, במהלך ביקורו של ניקסון במוסקבה, נחתמה האמנה הסובייטית-אמריקאית בנושא הגבלת מערכות ההגנה מפני טילים, ובשנת 1979 - על הגבלת הנשק האסטרטגי.

הנרי קיסינג'ר, שותפו לניהול משא ומתן של דברינין מאותן שנים, נזכר: "דוברינין היה חופשי מהנטייה של דיפלומטים סובייטים רגילים להפגין את ערנותו לממונים עליו; הוא הבין כי בפרשיות חוץ מוניטין של אמינות הוא נכס חשוב. גבר עדין ומאורגן, מקסים מבחינה פנימית ושוחקת באופן בלתי הפיך, דוברינין נסק באלפיון העליון בוושינגטון עם אמנות נדירה. השילוב של כישרון דיפלומטי יוצא מן הכלל עם העוצמה הגאו-פוליטית הסובייטית, שהמשטר תמך במאמציו האישיים, איפשר לדוברינין להיות שגריר ברית המועצות המשפיע ביותר בוושינגטון בכל ההיסטוריה של היחסים הסובייטים-אמריקניים."

דוברינין וקיסינג'ר (1973)

בנובמבר 1985 התקיימה בז'נבה פגישה בין רונלד רייגן למיכאיל גורבצ'וב, איתה החל עידן חדש ביחסים. התברר שהמלחמה הקרה הגיעה לסיומה.

ב-6 במרץ 1986 נבחר למזכיר הוועדה המרכזית לעניינים בינלאומיים של המפלגה הקומוניסטית ועזב את וושינגטון. בכך הסתיים השיא בתולדות הדיפלומטיה הסובייטית, כהונתו בת 24 השנים של אנטולי דוברינין כשגריר ארצות הברית.

בשנים 1986–1988 היה ראש המחלקה הבינלאומית של מרכז המפלגה הקומוניסטית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטולי דוברינין בוויקישיתוף