אנטילופה איילית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אנטילופות אייליות)
קריאת טבלת מיוןאנטילופה איילית
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכוןנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: פלינים
סוג: Pelea
מין: אנטילופה איילית
שם מדעי
Pelea capreolus
פורסטר, 1790
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטילופה איילית (שם מדעי: Pelea capreolus) היא סוג של אנטילופה החיה באפריקה הדרומית, ומהווה מין יחיד בסוגה ובתת-משפחת פֶּלינים. לעיתים מסווגת כשבט בתת-משפחת צבאי סוף.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדר אנטילופות אייליות. ניתן להבחין בזכר הנושא קרניים.

האנטילופה האיילית מתאפיינת בפרווה צמרירית עבה וצבעה אפור בהיר כשהגחון לבן. הרגליים והראש נוטים להיות בצבע חום בהיר, והחלק הקדמי של הרגליים כהה יותר. זנבם קצר ורחב כזנב האייל, האף והעיניים גדולים ושחורים, עיגולים לבנים מסביב לעיניים והשפתיים, האוזניים ארוכות ודקות, ובדרך כלל זקופות. לזכרים בלבד יש זוג קרניים ישרות דקות וחדות. מיקומם הוא מעל העיניים, ואורכם הוא כ-20 עד 29 סנטימטר. גובהם בכתפיים: 125-105 ס"מ, אורך ראשם וגופם: 80-70 ס"מ, אורך זנבם: 20-10 ס"מ, ומשקלם: 30-18 ק"ג. צבאי סוף ההרים דומים מאוד לאנטילופה האיילית, ונמצאים באותו בית הגידול, אם כי אוזניהם קצרות בהרבה, וקרניהם מתעקלות מעט קדימה.

אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטילופות האייליות פעילות לאורך היום והלילה, ומבלות כ%60-55 מהזמן באכילה או בתנועה. הם נמצאים בדרך כלל בשטחים פתוחים ולא בכיסוי צמחייה. בעת הנדידה, הנקבה בדרך כלל מובילה את העדר, עם זכר אחד שנמצא מאחורה. הזכרים מאוד טריטוריאליים, והם מגינים על טריטוריה בגודל של 0.6 ק"מ שמסומנת בגללים, וכן על עדר נקבות המונה כ 15-12 נקבות וצאצאיהם. הטריטוריה בשימוש מלא בחורף, ומעט מאוד בקיץ. המפגשים בין הזכרים כרוכים במאבק עם קרניהם החדות, ובריצות זה אחר זה. הזכרים הרווקים הם בודדים. ריצתם והילוכם הוא בצורה מתנדנדת. ההריון נמשך כשבעה חודשים, לאחריהם נולד ולד אחד, המוסתר בשלושת השבועות הראשונים בצמחייה, ולאחר שישה שבועות נייד לחלוטין. העופר נגמל בגיל 8-6 חודשים, ומגיע לבגרות בגיל 16 שנים לנקבות, ו24-18 חודשים לזכרים.

תזונתם כוללת: עלים, שיחים, פרחים, שורשים, וזרעים שונים, כמויות קטנות של דשא נאכלות כל ימות השנה. בית גידולם הוא מרעה, סוואנות, סבך שיחים וכרי דשא הרריים בגובה 1400-3000 מטר בדרום אפריקה, ולסוטו בלבד.

איומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אויביהם הטבעיים הם: אריה, נמר אפריקאי, צבוע נקוד, זאב טלוא, ופיתון. האיומים עליהם כיום הם: ציד לא חוקי, כלבי בית ואובדן בית גידול. למרות זאת, מאחר שהם מותאמים לרוב בתי הגידול באפריקה הדרומית, לא צפויה להם הכחדה, ומצב שימורם הוא ללא חשש. האוכלוסייה העולמית נאמדת בכ 10,000-18,000 פרטים. תוחלת חייה של האנטילופה האיילית: 8-10 שנים.

אנטילופה איילית בדרום אפריקה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטילופה איילית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנטילופה איילית באתר הרשימה האדומה של IUCN