אני, כריסטיאנה פ. (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פירוש נוסף ערך זה עוסק בסרט קולנוע גרמני משנת 1981. אם התכוונתם לערך על חייה של כריסטיאנה פ., ראו כריסטיאנה פלשרינו.
אני, כּריסטיאנֶה פ.
Christiane f. – Wir Kinder vom Bahnhof Zoo
כרזת הסרט - הגרסה האנגלית
כרזת הסרט - הגרסה האנגלית
מבוסס על אוטוביוגרפיה
בימוי אולריך אדל עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי בֶּרְנְד אייכינגר, הנס וֶט
תסריט הרמן וייגל, קאי הרמן, הורסט ריק עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ג'יין זייץ
שחקנים ראשיים נָטְיָה בּרוּנְקְהוֹרסט
תומאס האושטיין
מוזיקה דייוויד בואי
עורך מוזיקלי: יורגן קניפר
צילום יירגן יירגס, יוסטוס פנקאו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
חברת הפקה Solaris Filmproduktion
חברה מפיצה Neue Constantin Film
Maran Film (תקליטור)
Euro Video ‏(Blu-ray)
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2 באפריל 1981
משך הקרנה 138 דקות
שפת הסרט גרמנית
סוגה סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 2.7 מיליון דולר (כ-4 מיליון מרק)
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אני, כּריסטיאנֶה פ. (במקור בגרמנית: Christiane F. – Wir Kinder vom Bahnhof Zoo, בתרגום לעברית: כריסטיאנה פ. – אנחנו הילדים מתחנת הרכבת של גן החיות) הוא סרט קולנוע גרמני משנת 1981, בכיכובם של נָטְיָה בּרוּנְקְהוֹרסט ותומאס האושטיין. הסרט מבוסס על רב-המכר האוטוביוגרפי אודות תקופת ילדותה והתבגרותה של כריסטיאנה פלשרינו כנרקומנית וילדה-זונה[1], על רקע סצנת הסמים בברלין המערבית של שנות ה-70 של המאה ה-20, ומתמקד באתרי התרחשות שנודעו בזמנם כמוקדי סמים וזנות קטינים: תחנת הרכבת ברלין גן החיות, תחנת הרכבת קורפירסטנדאם (אנ') ודיסקוטק "סאונד" (גר')[2][3].

את הסרט הפיקו בֶּרְנְד אייכינגר והנס וט, וביים אולריך אדל. את התסריט כתבו הרמן וייגל ושני העיתונאים שכתבו וערכו את הביוגרפיה על פי ראיונות שקיימו עם פלשרינו: קאי הרמן והורסט ריק. פסקול הסרט כולל שירים שכתב וביצע דייוויד בואי, הזמר הנערץ על כריסטיאנה, שגם תרם לסרט הופעת קמע שלו.

הסרט זכה בשני פרסים: פרס "מסך הזהב" הגרמני ופרס פסטיבל הסרטים העולמי במונטריאול לסרט הפופולרי ביותר[4], והוא נחשב לאחד המצליחים והרווחיים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הגרמני אחרי שנות ה-70 של המאה ה-20[5].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט, כריסטיאנה (נטיה ברונקהורסט) בת 13 בערך[6]. היא מתגוררת בדירה קטנה בבניין מגורים מוזנח בשכונת עוני במערב ברלין, יחד עם אִמָּהּ הגרושה, אחותה הקטנה סָבִּינֶה[7], וחתול בשם "פיטי". כריסטיאנה מעריצה את דייוויד בואי, ויש לה אוסף תקליטים שלו.

באחד מסופי השבוע חומקת כריסטיאנה מאמה והולכת עם חברתה ובת-כיתתה קסי[8] (דניאלה ייגר), לבלות בדיסקוטק "סאונד" החדיש. קסי נראית מבוגרת מגילה ומבלה שם באופן קבוע. כריסטיאנה מתחזה לבת 16 כדי להיכנס למקום. בתוך הדיסקוטק, קסי קונה סמים מנער בשם אָטְצֶה (אנדריאס פורמן), והשתיים נכנסות לאולם הקולנוע. אותו אטצה מתיישב ליד כריסטיאנה, נותן לה גלולת סם, ובתמורה הוא מנסה לתחוב את ידו לחולצתה ולמשוך את ידה אל מבושיו. היא בורחת לשירותים לבלוע את הגלולה, רואה צעיר שבזרועו נעוץ מזרק הרואין, נתקפת בחילה ויוצאת החוצה להקיא. לעזרתה נחלץ דטלף (תומאס האושטיין), שמציג בפניה את עצמו ואת חברו אקסל (יינס קופהל). השניים משתייכים לחבורת בני נוער שצורכים הרואין בקביעות. למחרת, כאשר כריסטיאנה חוזרת מבית הספר, אחותה עוברת לגור עם אביהן, ודוחה את ניסיון השכנוע של כריסטיאנה לא לעזוב. בערב מגיע קלאוס (אוּוֶה דידריך), בן זוגה של אמה, ונותן לה במתנה את אלבום האוסף של דייוויד בואי, ChangesOneBowie (אנ').

כריסטיאנה מתחילה לבלות ב"סאונד" בכל סוף שבוע, מתוודעת לבני חבורתו של דטלף והם מתאהבים. בסיום אחד מבילוייהם, מתפרעים בני החבורה במסדרונות קומת הכניסה של אירופה סנטר. דטלף פורץ דוכן למכירת כרטיסי הגרלה, הם גונבים כסף ומצליחים לעלות לגג הבניין ולהתחמק מהשוטרים שהגיעו למקום. דטלף מספר לכריסטיאנה שהוא גר אצל אקסל, והיא דוחה את הצעתו לבוא לישון שם. עם בוקר, היא וקסי יושבות במנהרת תחנת הרכבת התחתית, עד שאמה של קסי יורדת מהרכבת שמגיעה, רואה את קסי ולוקחת אותה משם בכוח. כריסטיאנה רואה כרזה המודיעה על קונצרט קרוב של דייוויד בואי בעיר, ומביעה בפני אמה רצון ללכת לקונצרט עם קסי. אמה עונה שתנסה להשיג כרטיסים דרך מקום העבודה שלה, וכריסטיאנה מתוודה שהיא רוצה ללכת עם נער שהכירה, ולא עם קסי.

באחד הערבים ב"סאונד", כריסטיאנה רואה את דטלף קונה הרואין, נבהלת ומזהירה אותו שאם ימשיך להשתמש בסם, הם לא יתראו עוד, אך הוא מתעלם. היא מדברת על ליבו של אקסל שישכנע את דטלף, אך אקסל, בעצמו מכור להרואין, מסרב ומסביר לה שכולם מסביב משתמשים בסם, וזו הסיבה למצב הרוח הטוב. היא נכנסת לשירותים ובולעת כמה כדורי LSD. דטלף יוצא מחדר שירותים שעל דלתו מצוירת האות H[9], לאחר שצרך מנת סם, ומתעלם ממנה. בשובה הביתה ואפה מדמם בגלל הסמים, היא מוצאת בחדרה שני כרטיסים לקונצרט של בואי באולם "דויטשלנד האלֶה"[10].

כריסטיאנה באה לקונצרט יחד עם נער (ריינר ולק) המכונה בפי חבריו "גווייה" (בגרמנית: "ליישה" - Leiche)[11]. הוא חיוור ומתקשה ללכת, ומסביר לה שהוא חלש מכיוון שהוא תורם דם בתשלום באופן קבוע (לצורך מימון הרואין). אחרי ההופעה, זקוק "גווייה" למנת סם. היא נותנת לבֶּרְנְד (יאן גאורג אפלר), נער נוסף בחבורתו של דטלף, 20 מרק כדי לקנות הרואין, ושני הבנים נכנסים למכוניתו של ברנד לצרוך את הסם. אחרי שכריסטיאנה רואה את דטלף עם נערה זרה, היא רוצה לצרוך הרואין כדי להתקרב אליו, מצטרפת אל ברנד ו"גווייה", משכנעת אותם לתת לה מנת סם וצורכת אותה בשאיפה דרך האף. מעתה והלאה, היא הולכת ומתמכרת להרואין.

הכניסה לדיסקוטק "סאונד", 1974.

בבילוי ב"סאונד", פוגשת כריסטיאנה את בבסי (כריסטיאנה רייכלט) ואת סְטֶלָה (קרסטין ריכטר)[12]. בבסי מבקשת ממנה "טריפ" (כדור LSD) ומקום לישון, כי היא לא רוצה לחזור הביתה. דטלף רואה את כריסטיאנה מסוממת וכועס עליה שהיא משתמשת בהרואין רק כדי להידמות לו. הוא לוקח אותה לדירה המוזנחת של אקסל ומתוודה באוזניה שהם יכולים להיפגש רק בסופי שבוע, כי במהלך השבוע הוא משמש זונה ממין זכר והולך לתחנת הרכבת למצוא לקוחות הומוסקסואלים לאונן להם תמורת כסף, אך מבטיח שזה רק מקור הכנסה עבורו, והוא לא שוכב עם לקוחות.

בבוקר יום הולדתה ה-14 (מאי 1976) מוצאת כריסטיאנה עוגת יום הולדת שהשאירה לה אמה, מעירה את בבסי שישנה אצלה בהסתר, ומסרבת לבקשתה לתת לה לנסות הרואין. היא יוצאת לתחנת הרכבת להביא פרוסת עוגה לדטלף, ופוגשת את אקסל ואת ברנד שלוקחים אותה לפגוש את דטלף בזמן שהוא משוחח עם לקוח. שלושת הבנים נכנסים לשירותים להזריק הרואין, והיא מבקשת מהם להזריק גם לה. מכיוון שדטלף מסרב, כריסטיאנה מבקשת מנרקומן זר להשתמש במזרק שלו ולעזור לה להזריק. לאחר שהיא מתנסה בזריקה, היא מציעה לדטלף לשכב איתו בסוף השבוע, בתנאי שלא ישתמש בהרואין, אך לשווא. מאותו יום, כריסטיאנה מתחילה לבוא לתחנת הרכבת באופן קבוע, ולבסוף משכנעת את דטלף לתת לה מנת הרואין להזרקה, כי היא רוצה להיות כמוהו. הוא מראה לה לקוח קבוע שלו, הומוסקסואל מוּחצן שמאוהב בו ולכן משלם כסף רב, ונוסע איתו משם. פתאום היא פוגשת את בבסי שהתחילה בינתיים להשתמש בהרואין ולעסוק בזנות. אליהן מצטרפת סטלה, אשר רואה בעיתון ידיעה על נער בשם אנדריאס שמת ממנת יתר בגיל 17, וכריסטיאנה מזהה בתמונה את אטצה.

בשירותי ה"סאונד", דטלף נותן לכריסטיאנה את מנת הסם האחרונה שלו. היא מציעה לעזור להשיג כסף, ומנסה ללא הצלחה לקבץ נדבות בסביבת תחנת הרכבת. לבסוף היא נכנסת למכונית של אלמוני שמשלם לה 100 מרק תמורת מעשה אוננות, ורוכשת בכסף שתי מנות הרואין שאותן היא חולקת עם דטלף. הוא כועס על האופן שבו השיגה את הכסף, והיא מסבירה שעשתה זאת למענו. לאחר מריבה, הם מבינים שהגיעו לתחתית ועליהם לסגת מההרואין. כריסטיאנה חוזרת הביתה, מזריקה לעצמה מנה גדולה ומתמוטטת על רצפת השירותים. אמה וקלאוס מוצאים אותה בבוקר המחרת, אך היא מסרבת להתפנות לבית חולים. קלאוס מוצא את המזרק ומבין את אשר אירע. כאשר כריסטיאנה שבה להכרתה, דטלף נמצא לידה ומספר לה שאמא שלה באה להזעיק אותו מתחנת הרכבת. הם כופים על עצמם גמילת קולד טרקי וסובלים מתסמיני נסיגה קשים ("קריז"). ברגע של משבר הם מוציאים מנת הרואין שכריסטיאנה הסתירה בתוך מברשת שיער, אך היא מקיאה על החומר.

כעבור מספר ימים, באים כריסטיאנה ודטלף לתחנת הרכבת ומספרים לאקסל ולברנד שהצליחו להיגמל, השניים מתרשמים ומחליטים להיגמל אף-הם, ונכנסים לתחנה כדי לצרוך את מנת ההרואין שממילא שילמו עליה. כריסטיאנה ודטלף סבורים שהצליחו להוכיח שאפשר להיגמל בכל עת, ואין רע בשימוש חד-פעמי. הם נכנסים לתחנה, משיגים הרואין לעצמם, ומידרדרים שוב למעגל ההרואין והזנות. הם חוזרים לדירה המשותפת, מוצאים את אקסל מת, ובורחים משם. דטלף סבור שאקסל מת בגלל שנוכל מכר לו סטריכנין במקום הרואין. על מנת להשיג כסף, כריסטיאנה מצטרפת לבבסי וסטלה המשדלות לקוחות ברחוב, מוכרת את אוסף תקליטי דייוויד בואי, גונבת כסף מבית אמה, קונה הרואין ונכנסת לשירותי הנשים בתחנת הרכבת להזריק. אלמוני מתנפל עליה, חוטף ממנה את המזרק ומזריק את הסם לצווארו לעיניה של קשישה מבועתת. כריסטיאנה יוצאת מהתחנה, רגליה כושלות והיא קורסת על המדרכה. בבסי מוצאת אותה ובידה שקית עם ערכה להזרקת הרואין, לוקחת אותה לתחנת הרכבת, מביעה חשש שתמות אם לא תיגמל, וכריסטיאנה מעודדת אותה לסגת מהסם.

מאחר שלכריסטיאנה ודטלף כבר אין היכן לגור, הם מוצאים מקלט אצל הלקוח הקבוע של דטלף. באחד הלילות, הלקוח מעיר את דטלף וקורא לו לחדרו. כריסטיאנה מתנגדת בתחילה, אך מתרצה כאשר דטלף מראה לה שקיבל מזרק חדש עם מנת סם. כאשר כריסטיאנה שומעת את קולותיהם, היא נכנסת לחדרם ורואה אותם מקיימים מין אנאלי, בורחת כועסת מהדירה אל תחנת הרכבת בחיפוש אחר בבסי, ופוגשת את "גווייה" שמספר לה שבבסי לא הגיעה כבר זמן-מה, וייתכן שהיא מתה או נמצאת בכלא. כריסטיאנה יוצאת מהתחנה, משיגה כסף תמורת הצלפה בלקוח מזוכיסט, וקונה מנת הרואין. אחר כך, לבדה ברחוב בלילה, היא רואה ידיעה בעיתון על נערה בשם באבט ד., הלא היא בבסי, שמתה ממנת יתר והיא רק בת 14. בייאושה, כריסטיאנה נכנסת לשירותים ציבוריים ומנסה להתאבד באמצעות הזרקת מנת יתר של הרואין.

אפילוג: רצף העלילה נקטע והמצלמה עוברת לנוף כפרי פסטורלי, כשברקע נשמע מונולוג הסיום של כריסטיאנה כעבור 18 חודשים: היא נשלחה אל סבתה ודודתה בכפר ליד המבורג, והצליחה להיגמל. היא לא יודעת את קורותיו של דטלף מאז עזבה את ברלין, אך מתחלחלת כאשר היא חושבת עליו.

בכתוביות הסיום מוקדש הסרט לשלושת חבריה של כריסטיאנה שמתו בשנת 1977 בגלל ההרואין:

  • אנדריאס ו., "אטצה" שנולד בשנת 1960[13].
  • אקסל ו. שנולד בשנת 1960.
  • באבט ד., "בבסי" שנולדה בשנת 1963[14]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית תפקיד
נָטְיָה בּרוּנְקְהוֹרסט כריסטיאנה פ.
תומאס האושטיין דטלף
יֵינְס קוּפְּהָל אקסל
כריסטיאנה רייכלט בבסי
אנדריאס פורמן אטצה
דניאלה ייגר קסי
ריינר ולְק "גווייה"
יאן גאורג אֶפלֶר ברנד
קרסטין ריכטר סטלה
כריסטיאנה לֶכְלֶה אמא של כריסטיאנה פ.
אוּוֶה דידריך קלאוס
אלן אֶסֶר אמא של קסי

ב-25 במרץ 2019, בתשובה לשאלות גולשים, פרסמה נטיה ברונקהורסט פוסט בדף הפייסבוק שלה, ובו סיפרה כיצד קיבלה את התפקיד הראשי בסרט: לדבריה, המפיק אייכינגר והבמאי אדל בחנו כ-5,000 נערות מכל רחבי ברלין, אותן מצאו בין היתר במועדוני העיר. משלא מצאו את הנערה המתאימה, כמוצא אחרון שלחו השניים שליחים לחפש בבתי הספר. ברונקהורסט סיפרה שכילדה היא לא התעניינה בקולנוע, עד שיום אחד ניגשה אליה אישה בחצר בית הספר, אמרה לה שמחפשים ילדה רזה להשתתף בסרט, הציעה לה לבוא לעשות מבחן בד, ונטיה ענתה "אם צריך...". היא הלכה ללא ידיעת הוריה שהיו עסוקים, אנשי ההפקה נתנו לה סצנה ללמוד ולהציג, ואחרי המבחן אמרו לה לבוא שוב למחרת היום. בבואה ביום המחר, היא מצאה את תמונתה ושמה כמועמדת לתפקיד אחותה של כריסטיאנה, משום שלתפקיד הראשי חיפשו בת 15 והיא הייתה רק בת 13. אולם אנשי ההפקה הזמינו אותה שוב ושוב, עד שיום אחד מצאה את תמונתה על לוח השחקנים הפוטנציאליים כמועמדת לגלם את דמותה של כריסטיאנה.

לצורך קבלת החלטה סופית התקיים מבחן בד עם איפור, תלבושות ומצלמת קולנוע אמיתית, ובעקבות מבחן זה קיבלה נטיה ברונקהורסט את התפקיד. מאוחר יותר סיפרו לה שהמצלמה סקרה את פניהן של כל המועמדות לתפקיד הראשי, וכאשר המצלמה הגיעה אליה, כל הנוכחים באולם עצרו את נשימתם. אדל ואייכינגר חשבו בתחילה ללהק את כריסטיאנה פלשרינו שתשחק בתפקיד עצמה, אך הרעיון ירד מהפרק[15]. נטיה ברונקהורסט הייתה בת 14 בעת הצילומים, וזה היה סרטה הראשון. מבין כל בני הנוער ששיחקו בסרט, היא היחידה שהמשיכה בקריירה קולנועית בבגרותה כשחקנית, תסריטאית ומפיקה[16].

תומאס האושטיין היה בן 15 בעת צילומי הסרט. בראיון שפורסם במרץ 2017, סיפר האושטיין שהסרט טילטל את חייו, ובבגרותו היה לעובד סוציאלי ויועץ בתחום ההתמכרות[17][18].

אף לא אחת מהדמויות האמיתיות השתתפה בסרט, וכולן גולמו על-ידי שחקנים. אולם קתרינה שאבק מחבורתם של כריסטיאנה ודטלף (דמותה בסרט נקראת "סטלה") מופיעה להרף עין בתפקיד סוחרת סמים שמוכרת הרואין לדטלף ב"סאונד" בתחילת הסרט. היא מתה בשנת 2004 בעקבות סיבוכים שנבעו מהתמכרות רבת שנים לסמים ולאלכוהול[18]. חלק מהשחקנים היו קטינים תלמידי בית ספר בעת הצילומים, ולאור חשיבותו החינוכית של הסרט, מסרו הוריהם למפיקים מכתב הסכמה להשתתפותם בסצנות שימוש בסמים, מין ועירום[18].

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימוי וצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

זה היה שיתוף הפעולה המקצועי הראשון של המפיק ברנד אייכינגר והבמאי אולריך ("אוּלי") אדל בקולנוע המסחרי. אדל הצטרף לצוות ההפקה רק שבועיים לפני תחילת הצילומים, לאחר שהבמאי רולנד קליק פוטר בעקבות סכסוך עם אייכינגר[18]. השניים, שהתוודעו זה לזה בעת לימודיהם המשותפים בבית הספר לקולנוע במינכן, היו מחסידי הזרם הנאו-ריאליסטי בקולנוע - והנאו-ריאליזם האיטלקי בפרט - ושל הגל החדש בקולנוע הצרפתי[19][20], דבר שהתבטא בסגנון התיעודי של הסרט ובטכניקות הצילום:

  • אדל ליהק שחקנים לא-מקצועיים וחסרי ניסיון שנטמעו באתרי הצילום[21]. רבים מהניצבים בסצנות עם קהל היו בני נוער מכורים לסמים במציאות, אשר ההפקה גייסה[18].
  • אפיזודות מרכזיות צולמו באתרי התרחשות אותנטיים בתחנת הרכבת "ברלין גן החיות", דיסקוטק "סאונד" ו"אירופה סנטר", וכן בשכונת גרופיוסשטאט שברובע נויקלן[22], שם התגוררה פלשרינו מאז עברה מהמבורג לברלין המערבית. מאחר שהסרט צולם בשנת 1980, בעוד העלילה מתמקדת בתקופת התמכרותה של כריסטיאנה להרואין משנת 1975 עד 1977, היה צורך לעצב את האתרים ולהתאימם לשנים הרלוונטיות.
  • אפיזודות של בני נוער מסוממים בתחנת הרכבת צולמו במצלמה נסתרת באופן שהתמונות האותנטיות לא מובחנות מהצילומים המבוימים[21].
  • תמונות הזרקת ההרואין, מצבם של הנרקומנים לאחר הזרקה וסצנת תסמיני הגמילה של כריסטיאנה ודטלף, מצולמים בסגנון ריאליסטי, לעיתים באמצעות קלוז אפ.
  • תהליך הידרדרותה של כריסטיאנה מתבטא בשינויי גוונים: היא צובעת את שיערה בוורוד בעוד עורה מקבל גוון ירקרק-חיוור, שילוב המשווה לה מראה מבעית[21].

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט כולל תשעה שירים בביצועו של דייוויד בואי: שמונה מהם מתוך שלושת אלבומי טרילוגיית ברלין שכתב והקליט בואי בעת שהותו בברלין בין השנים 1977 ו-1979, יחד עם המלחין והמפיק בראיין אינו, וכוללים גרסה גרמנית לשיר Heroes (בגרמנית: Helden) שכתבה זמרת הליווי אנטוניה מאס (שלושת האלבומים הם Low, Heroes, Lodger). השיר התשיעי הוא Station to Station משנת 1975. את אלבום הסרט הפיקה חברת RCA, ובשנת 2001 האלבום הופץ מחדש בתקליטור על ידי חברת EMI[23][24][25].

ב-29 ביוני 2018 הוציאה חברת "פרלפון" את אלבום הסרט בפורמט של ויניל אדום, במהדורה מוגבלת, לציון 30 שנה לצאת אלבום הוויניל האחרון של הסרט. בשבוע יציאתו, האלבום דורג חמישי במצעד הרשמי של אלבומי ויניל(אנ')[26][27][28][29].

הופעת קמע של דייוויד בואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1980 נענה בואי לבקשת התסריטאי הרמן וייגל לשלב סצנת הופעה חיה שלו בהפקת הסרט בברלין. מכיוון שבאותה עת הופיע בואי מספר פעמים בשבוע בברודוויי ולא היה יכול להגיע לגרמניה, צולמה ההופעה החיה כביכול, במועדון "Hurrah" בניו יורק. בואי ביצע בסצנה זו את השיר Station to Station עם פלייבק[30]. המועדון ותלבושתו של הזמר עוצבו בהתאמה לסיבוב ההופעות שלו בברלין בשנת 1978, ותמונות הקהל נלקחו מצילומי קונצרט של להקת AC/DC שהתקיים ב"דויטשלנד האלה" (אנ') ב-27 בנובמבר 1980[31][32].

שגיאות וכשלים בהפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט יש מספר כשלים טכניים או עובדתיים.

בעיות בדיבוב[33][34]:

  • דיאלוגים ואפקטים שהוקלטו באולפן לא מתאימים לתנועות השפתיים או שאינם תואמים את רעשי הסביבה הטבעיים.
  • מכיוון שקולה של השחקנית שמגלמת את אמה של כריסטיאנה מדובב על ידי שחקנית אחרת, פניה לא נראים כאשר היא מדברת.

בעיות בהמשכיות הצילום:[35]:

  • כאשר כריסטיאנה פוגשת את אקסל וברנד בתוך תחנת הרכבת כדי לחפש את דלטף, אקסל לובש מכנסי ג'ינס מתרחבים בהירים, אבל כאשר הם יוצאים מהתחנה לרחוב, הוא לובש מכנסיים צמודים בצבע כהה.
  • בסצנה שבה כריסטיאנה נמצאת לראשונה במכוניתו של לקוח, כאשר הצילום נעשה מתוך המכונית לעבר השמשה הקדמית, בחוץ יורד גשם סוחף שלא נראה מזוויות אחרות של צילום הסצנה.

שגיאה עובדתית[35]: בסצנה שבה כריסטיאנה משמיעה בחדרה תקליט של דייוויד בואי, נראית עטיפת התקליט "ChangesOneBowie", אבל השיר שנשמע הוא הגרסה הגרמנית של השיר Heroes, שכלל לא נמצאת בתקליט זה.

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגות הבכורה התקיימו ב-2 באפריל 1981[36]. בגרמניה המערבית, הסרט הופץ ל-110 בתי קולנוע, לכניסה חופשית מגיל 16[15]. בארצות הברית, הסרט הופץ בשתי גרסאות: האחת - עם כתוביות תרגום לקהל מצומצם של חובבי סרטי ארט-האוס המתעניינים בהיבטים האמנותיים, ושנייה - מדובבת לאנגלית לקהל הרחב, מתוך הנחה שרוב הצופים יתעניינו בעיקר בהיבט הניצול בסרט[21].

ב-2 במאי 2005, 24 שנים אחרי שיצא לבתי הקולנוע, הופץ הסרט על גבי תקליטור ובהזרמת מדיה על ידי חברת Maran Film הגרמנית, בגרסה שקוצרה ל-120 דקות, 18 דקות פחות מהמקור[37]. ב-10 במאי 2012 הפיצה חברת Euro Video את הסרט בפורמט Blu-Ray[38].

"אני, כריסטיאנה פ." כסרט פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם צאת הסרט לבתי הקולנוע, הוא זכה למעמד של סרט פולחן בגרמניה, בהמשך לביוגרפיה שראתה אור כשנתיים קודם. כריסטיאנה פלשרינו הפכה לידוענית ואף כונתה "נסיכת הנרקומנים"[39]. היה צפוי שהצילומים הריאליסטיים ירתיעו בני נוער משימוש בסמים, אולם צעירים רבים נמשכו למסתורין ולרומנטיקה של חייה כנרקומנית וזונה צעירה, והשילוב של נעורים עם סמים וזנות גרם לגלוריפיקציה של דמותה. נערות אשר הוקסמו מחיצוניותה של השחקנית הראשית ומראה ההרואין שיק שלה, ייחסו את הדמות לפלשרינו עצמה, ראו בה מודל לחיקוי והחלו לאמץ את סגנון לבושה ותסרוקתה. לתקופה מסוימת, תחנת הרכבת "ברלין גן החיות" הייתה מוקד עלייה לרגל ואתר תיירות[40]. מאחר שהספר הוכנס לתוכנית הלימודים בבתי הספר, היה חשש שהספר והסרט לא משיגים את המטרה החינוכית, ובית ההוצאה לאור של השבועון שטרן שהוציא את הביוגרפיה, הפיץ למורים והורים ספר עם מידע לצורך התמודדות עם משיכתם של ילדים לסיפורה של כריסטיאנה[39].

הבגדים ואביזרי האופנה בסרט, בעיקר של השחקנית הראשית, שימשו לא אחת השראה למעצבי אופנה. לרגל מינויו של מעצב האופנה הבלגי ראף סימונס בשנת 2012 להיות המעצב הראשי של כריסטיאן דיור, סיפר סימונס כיצד הושפעה עבודתו מהספר שאותו קרא, והסרט שראה בנעוריו. הוא הסביר שזה היה אחד משני סרטים שעליהם ביסס את עיצוב קולקציית הביכורים שלו (סתיו-חורף 1995) שעסקה בקשר בין אופנה לקולנוע[41][42][43][44]. במסגרת השקת קולקציית סתיו-חורף 2018 שלו, וכמחווה לסרט, הציג סימונס מגוון פרטי ביגוד ואביזרי אופנה עם הדפסים של דמויות כריסטיאנה ודטלף (בגילום השחקנים), והלוגו של הסרט. פריטים אלה הוצעו למכירה בחנות האינטרנט של סימונס, במטרה להעביר את ההכנסות ממכירותיהם לגופי צדקה התומכים בגמילה מסמים[45]. תמונות בגדים מהקולקציה הופיעו על עטיפת גיליון כתב העת לגברים "Men‏ 10" מספטמבר 2018, כאשר לצורך הצילומים גייסה הצלמת פוּמִי נאגאסאקָה את שני כוכבי הסרט, נטיה ברונקהורסט ותומאס האושטיין, לשמש דוגמנים[46][47][48].

בית האופנה "גוצ'י" פרסם את קולקציית אביב-קיץ 2016 תוך שימוש בסרטון פרסומת ותמונות שכללו הרמזים לסצנות שהתרחשו בתחנת "ברלין גן החיות" ובבניין "אירופה סנטר". הדבר עורר מחלוקות וביקורת על כך שגוצ'י עושים הומאז' למקומות הקשורים לסמים וזנות בברלין, ולמראה הרזה בסגנון "הרואין שיק"[49][50].

כמחווה לרגל מותו של דייוויד בואי (ינואר 2016), הפיקו הקולנועניות הארגנטינאיות קטיה סטוקראט ומקארנה רוביו סרט אופנה קצר בשם Christiane F Returns to Bahnhof Zoo (בתרגום לעברית: "כריסטיאנה פ. חוזרת לתחנת הרכבת של גן החיות"), בכיכובה של הדוגמנית הגרמנייה סינה ניקיטה, המשחזרת תמונות של נטיה ברונקהורסט בתפקיד כריסטיאנה. הסרט צולם בתחנת הרכבת "ברלין גן החיות"[51].

בספטמבר 2017 יצרה הצלמת ועורכת האופנה הגרמנייה ליה קלקא, סדרת תצלומים בהשראת תמונות סטילס של דמותה של כריסטיאנה בסרט. הסדרה צולמה בתחנות הרכבת התחתית בקורפירסטנדאם ו"ברלין גן החיות"[52][53].

כמו כן, לבושה של השחקנית הראשית זוכה מדי פעם להתייחסויות במדורים, אתרי אינטרנט ובלוגים העוסקים באופנה ובסגנון חיים[54][55][56][57].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Varpu Rantala, Samples of Christiane F.:Experimenting with Digital Postproduction in Film Studies. In: Unfolding Media Studies - Working Papers 2010. Jukka-Pekka Puro & Jukka Sihvonen (Editors), University of Turku, 2011, pp. 19-31

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קאי הרמן, הורסט ריק, תרגום: גדעון טורי, אני, כריסטיאנה פ., ישראל: מודן הוצאה לאור, 2002
  2. ^ Erik Morse. How we made Christiane F – the shocking cult film about a child heroin addict. The Guardian, April 19 2021
  3. ^ דיסקוטק "סאונד" (Sound) פעל משנת 1969 ברובע טירגארטן, ברחוב גנטינר 26, בקומת הכניסה וחניון תת-קרקעי שהוסב למועדון. בשנים הראשונות נקרא המקום "Centrum 2000", ושמו הוחלף בשנת 1973. בנוסף לאולם הופעות וריקודים, הכיל הדיסקוטק אולם קולנוע, אולם שבו הוקרנו קליפים, ושקעים למכשירי הקלטה שאפשרו לבאי המקום להקליט מוזיקה שנוגנה שם. המקום חדל לפעול בשנת 1988, לאחר שקומת המרתף הוצתה.
  4. ^ Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo, נבדק ב-2018-08-12
  5. ^ "The 30 Best German Movies of All Time". Taste of Cinema - Movie Reviews and Classic Movie Lists (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-12.
  6. ^ כריסטיאנה פלשרינו היא ילידת מאי 1962, ומכאן שעלילת הסרט מתחילה לכל המוקדם במחצית השנייה של שנת 1975.
  7. ^ שמה של האחות במציאות: אָנֶט.
  8. ^ שם הדמות במציאות: סוזאנֶה קוּהְן (Susanne Kuhn).
  9. ^ בגרמנית מציינת אות זו את המילה Herren שפירושה "גברים", אך בסרט היא משמשת גם לציון "הרואין".
  10. ^ אולם קונצרטים שהוקם בשנת 1935 ביוזמת אדולף היטלר, ועיריית ברלין הרסה אותו בשנת 2011.
  11. ^ בספר מספרת כריסטיאנה ששמו של הנער היה פרנק, והכינוי "גווייה" דבק בו משום שעקב התמכרותו להרואין ותרומות הדם בתשלום לצורך מימון הסם, הוא נראה כמו גווייה מהלכת בחיוורונו, רזונו, חולשתו וזרועותיו המנוקבות מזריקות.
  12. ^ שם הדמות במציאות: קָתֶרִין שאבק (Catherine schabeck).
  13. ^ שמו המלא: אנדריאס ויצורק (Andreas Wiczorek). השם המלא מופיע בביוגרפיה, וראו גם בתרגום לאנגלית משנת 2013, עמ' 210
  14. ^ שמה המלא: באבט דֶגֶה (Babette Döge). מתה ב-19 ביולי 1977, ונחשבת לצעירת קורבנות ההתמכרות להרואין בברלין המערבית. ראו למשל כאן.
  15. ^ 1 2 Wilhelm Bittorf, Irgendwas Irres muß laufen, Spiegel Online, ‏6 באפריל 1981
  16. ^ Natja Brunckhorst - Schauspielerin - Autorin - Natja Brunckhorst - Schauspielerin - Autorin, www.natjabrunckhorst.de (בגרמנית)
  17. ^ Jung, berühmt, erfolgreich - und dann?, SWR Fernsehen, ‏10 במרץ 2017
  18. ^ 1 2 3 4 5 Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo (1981) Trivia, IMDb
  19. ^ Uli Edel, Revolvy
  20. ^ Bock, Hans-Michael & Bergfelder, Tim (Editors). The Concise Cinegraph. New York: Berghahn Books, 2009, p.103
  21. ^ 1 2 3 4 Janet Maslin, Horrors of Addiction, The New York Times, ‏19 cnr. 1982
  22. ^ Andrew Pulver, 10 of the best films set in Berlin, The Guardian, ‏17 באוגוסט 2011
  23. ^ David Bowie, Alienation and Avant Garde in 1970s Berlin, Byron's Muse, ‏October 2015
  24. ^ Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo (1981) Soundtracks, IMDb
  25. ^ יעל רגב ולירון בונאנו, גיבור בברלין - טיול מוזיקלי בעקבות דייוויד בואי, באתר למטייל, ‏11 בינואר 2016
  26. ^ "David Bowie Wonderworld". bowiewonderworld.com. נבדק ב-2018-08-08.
  27. ^ Jeff Giles, New David Bowie Releases Arriving in Late June, Ultimate Classic Rock, ‏Retrieved 8.8.2018
  28. ^ Paul Sinclair, David Bowie’s Welcome To The Blackout (Live London ’78) gets a 2CD release, Super Deluxe Edition, ‏‏16 במאי 2018
  29. ^ "Welcome To The Blackout, Christiane F. and Baal chart". David Bowie (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-08-08.
  30. ^ השיר נכתב ללא קשר לסרט או לתחנת הרכבת עצמה, והוקלט בלוס אנג'לס בשנת 1976, קודם להגעתו של בואי לברלין.
  31. ^ 1980, Bowie Golden Years
  32. ^ Nov 27, 1980 AC/DC Setlist, Setlist.fm
  33. ^ דנה ספקטור‏, דיכי, באתר וואלה!‏, 1 בנובמבר 2001
  34. ^ Actors who have fallen off of the face of the Earth: Thomas Haustein, WFMU, ‏10 בינואר 2007
  35. ^ 1 2 Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo (1981) Goofs, IMDb, ‏Retrieved April 15 2017
  36. ^ Christiane F. (1981), נבדק ב-2018-08-12
  37. ^ Christiane F (באנגלית), נבדק ב-2017-11-20
  38. ^ Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo Blu-ray, bluray-disc.de (בגרמנית)
  39. ^ 1 2 Max Daly, 'I Will Die Soon; I Know That': Meeting the Real Christiane F, Vice, ‏10 בדצמבר 2013
  40. ^ Heroin Chic: Christiane F., Teenage Junkie, Prostitute, Style icon, Dangerous Minds
  41. ^ איתי יעקב, הג'ון גליאנו הבא: ראף סימונס, באתר Xnet‏, 29 במאי 2005
  42. ^ עילית מינמר, אופנה: המינימליסט, באתר כלכליסט, 8 ביולי 2012
  43. ^ Mayo Davies, A quick chat with Raf, Hero Magazine, ‏13 ביולי 2011
  44. ^ Jacob Gallagher, Designer Raf Simons on Suiting and Sneakers, The Wall Street Journal, ‏6 ביולי 2016
  45. ^ Jake Silbert, Raf Simons Launches FW18 'Christiane F. wir Kinder vom Bahnhof Zoo' Collaboration, Hypebeast, ‏12 ביולי 2018
  46. ^ Christiane F. Comes Back to Reality Oon the 1/4 Cover of the Issue 48 of TEN MEN, 10magazine, ‏3 בספטמבר 2018
  47. ^ Dino Bonacic. Ten Minutes with Fumi Nagasaka About Her Christiane F Cover of Ten Men Issue 48. 10 Magazine, September 11, 2018
  48. ^ FUMI NAGASAKA, FUMI NAGASAKA (באנגלית)
  49. ^ Siofra Brennan, Is heroin chic back? Gucci releases new campaign seemingly inspired by cult film Christiane F about a 14-year-old drug addict and prostitute, Daily Mail, ‏21 בינואר 2016
  50. ^ Rosy Cherrington, Is Gucci Trying To Bring Back Heroin Chic In Spring/Summer 2016 Campaign?, Huffington Post, ‏19 בינואר 2016
  51. ^ Marcel Schlutt, christiane F. Returns to Bahnhof Zoo, Kaltblut Magazine, ‏1 באוקטובר 2017
  52. ^ "Train Station Nostalgia by Lia - Fashion Grunge". Fashion Grunge (באנגלית אמריקאית). 2017-09-28. נבדק ב-2018-08-13.
  53. ^ "Train Station Nostalgia by Lia (fashion. grunge. style.)". Bloglovin’ (באנגלית). 2017-09-28. נבדק ב-2018-08-13.
  54. ^ Through You – Fashion Editorial, Wow Berlin Mag, ‏14 בדצמבר 2012
  55. ^ Jessica Darnell, Most Interesting Wardrobe Choices In Film: Christiane F, Tones & Tales, ‏4 בפברואר 2014
  56. ^ Meghan King, Style on Film: Christiane F., The Shrimpton Culture Blog, ‏1.4.2015 (ארכיון)
  57. ^ my shooting _ christiane f, atheoryofbeauty.blogspot.co.il

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אני,_כריסטיאנה_פ._(סרט)&oldid=38167494"