אני, כריסטיאנה פ. (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אני, כריסטיאנה פ.
Christiane f. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo
Christiane F Poster.jpg
כרזת הסרט - הגרסה האנגלית
מבוסס על ביוגרפיה
בימוי אולריך אדל
הפקה בֶּרְנְד אייכינגר, הנס וֶט
תסריט הרמן וייגל, קאי הרמן, הורסט ריק
עריכה ג'יין זייץ
שחקנים ראשיים נָטְיָה בּרוּנְקְהוֹרסט
תומאס האושטיין
מוזיקה דיוויד בואי
עורך מוזיקלי: יורגן קנייפר
צילום יורגן יורגס, יוסטוס פנקאו
מפיץ Neue Constantin Film
מדינה גרמניה המערביתגרמניה המערבית
אולפן Solaris Filmproduktion
הקרנת בכורה 2 באפריל 1981
משך הקרנה 138 דקות
שפת הסרט גרמנית
סוגה סמים
תקציב 2.7 מיליון דולר (כ-4 מיליון מרק)
דף הסרט ב-IMDb

אני, כּריסטיאנֶה פ. (במקור בגרמנית: Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo, בתרגום לעברית: כריסטיאנה פ. - אנחנו הילדים מתחנת הרכבת של גן החיות; באנגלית: .Christiane F) הוא סרט קולנוע גרמני משנת 1981, המבוסס על רב המכר הביוגרפי אודות תקופת נערותה של כריסטיאנה פלשרינוב כנרקומנית וזונה[1], על רקע סצנת הסמים בברלין המערבית של שנות ה-70 של המאה ה-20. הסרט מתמקד בשני אתרי התרחשות שנודעו בזמנם כמוקדי סמים וזנות: תחנת הרכבת ברלין גן החיות ודיסקוטק "סאונד"[2].

הפיקו בֶּרְנְד אייכינגר והנס וט, וביים אולריך אדל. את התסריט כתבו הרמן וייגל ושני העיתונאים שכתבו וערכו את הביוגרפיה על פי ראיונות שקיימו עם פלשרינוב: קאי הרמן והורסט ריק. פסקול הסרט כולל שירים שכתב וביצע דייוויד בואי, הזמר הנערץ על כריסטיאנה, שגם תרם לסרט הופעת קמע שלו.

הצגת הבכורה בבתי הקולנוע הייתה ב-2 באפריל 1981, והסרט זכה בשני פרסים: פרס "מסך הזהב" הגרמני ופרס פסטיבל הסרטים הבינלאומי במונטריאול לסרט הפופולרי ביותר, והוא נחשב לאחד המצליחים והרווחיים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע המערב-גרמני[3].

ב-2 במאי 2005, 24 שנים אחרי שיצא לבתי הקולנוע, הופץ הסרט על גבי תקליטור ובהזרמת מדיה על ידי חברת Maran Film הגרמנית, בגרסה שקוצרה ל-120 דקות, 18 דקות פחות מהמקור[4].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט, כריסטיאנה (נטיה ברונקהורסט) בת 13 בערך[5]. היא מואסת בחיים העלובים בבית דירות מוזנח בשכונת עוני בעיבורי מערב ברלין, שם היא מתגוררת בדירה קטנה יחד עם אִמָּהּ הגרושה, אחותה הקטנה סָבִּינֶה[6], וחתול ששמו פיטי. כריסטיאנה מעריצה את דייוויד בואי, ויש לה אוסף תקליטים שלו.

באחד מסופי השבוע מספרת כריסטיאנה לאמה שהיא הולכת לישון אצל חברתה ובת-כיתתה קסי[7] (דניאלה ייגר), והשתיים חומקות לבילוי בדיסקוטק "סאונד" החדיש. קסי, הנראית מבוגרת מגילה, מבלה שם באופן קבוע. כדי שכריסטיאנה תוכל להיכנס למקום, היא מתאפרת, נועלת נעלי עקב שהיא נוהגת לשאול מאמא שלה, ומתחזה כבת 16. בתוך הדיסקוטק, קסי קונה סמים מנער בשם אָטְצֶה (אנדריאס פורמן), והשתיים נכנסות לאולם הקולנוע. אותו אטצה מתיישב ליד כריסטיאנה, נותן לה גלולת סם, ובתמורה הוא מנסה לתחוב את ידו לחולצתה ולמשוך את ידה אל מבושיו. היא בורחת לשירותים ושם בולעת את הגלולה, אך זו גורמת לה בחילה והיא יוצאת החוצה להקיא. לעזרתה נחלץ דטלף (תומאס האושטיין), שמציג בפניה את עצמו ואת חברו אקסל (יינס קופהל). השניים משתייכים לחבורת בני נוער שצורכים סמים בקביעות. למחרת, כאשר כריסטיאנה חוזרת מבית הספר, אחותה אורזת חפצים על מנת לעבור לגור עם אביהן, ודוחה את ניסיון השכנוע של כריסטיאנה לא לעזוב. בערב מגיע קלאוס (אוּוֶה דידריך), בן זוגה של אמה, ונותן לה תקליט של דייוויד בואי.

כריסטיאנה מתחילה לבלות ב"סאונד" בכל סוף שבוע, מתוודעת לבני חבורתו של דטלף ומתאהבת בו. בסיום אחד מבילוייהם, מתפרעים בני החבורה במסדרונות קומת הכניסה של אירופה סנטר. דטלף פורץ דוכן למכירת כרטיסי הגרלה, הם גונבים כסף ומצליחים לעלות לגג הבניין ולהתחמק מהשוטרים שהגיעו למקום. דטלף מספר לכריסטיאנה שהוא גר אצל אקסל, מציע לה לבוא לישון שם, אך היא מסרבת. עם בוקר, היא וקסי יושבות במנהרת תחנת הרכבת התחתית, עד שאמה של קסי יורדת מהרכבת שמגיעה, רואה את קסי, סוטרת לה ולוקחת אותה משם בכוח. למנהרה מגיעים פועלים שמדביקים כרזות המודיעות על קונצרט קרוב של דיוויד בואי בעיר. בבית, כריסטיאנה מביעה רצון ללכת לקונצרט עם קסי. אמה עונה שתנסה להשיג שני כרטיסים דרך מקום העבודה שלה, וכריסטיאנה מתוודה שהיא רוצה ללכת עם נער שהכירה, ולא עם קסי.

באחד הערבים ב"סאונד", כריסטיאנה רואה את דטלף קונה הרואין, נבהלת ומזהירה אותו שאם ימשיך לצרוך הרואין, הם לא יתראו עוד, אך הוא מתעלם. היא מדברת על ליבו של אקסל שישכנע את דטלף, אך אקסל, בעצמו מכור להרואין, מסרב ומסביר לה שכולם מסביב משתמשים בסם, וזו הסיבה למצב הרוח הטוב. היא נכנסת לשירותים ובולעת כמה כדורי LSD. דטלף יוצא מחדר שירותים שעל דלתו מצוירת האות H[8], לאחר שצרך מנת סם, ומתעלם ממנה. בשובה הביתה ואפה מדמם בגלל הסמים, היא מוצאת בחדרה שני כרטיסים לקונצרט של בואי באולם "דויטשלנד האלֶה"[9]

כריסטיאנה באה לקונצרט יחד עם נער (ריינר וולק) המכונה בפי חבריו "גווייה" (בגרמנית: "ליישה" - Leiche)[10]. הוא חיוור ומתקשה ללכת, ומסביר לה שהוא חלש מכיוון שהוא תורם דם בתשלום באופן קבוע (לצורך מימון הרואין). צעירים רבים בקהל צורכים הרואין וסמים אחרים במהלך ההופעה, שאחריה זקוק "גווייה" למנת סם. היא נותנת לבֶּרְנְד (יאן גאורג אפלר), נער נוסף בחבורתו של דטלף, 20 מרק כדי לקנות הרואין, וברנד לוקח את "גווייה" למכונית לצרוך את הסם. אחרי שכריסטיאנה רואה את דטלף עם נערה זרה, היא רוצה לצרוך הרואין כדי להתקרב אליו, מצטרפת אל ברנד ו"גווייה" במכונית, מבקשת מנת סם אך לא רוצה להזריק, וצורכת את הסם בשאיפה דרך האף. מעתה והלאה, היא הולכת ומתמכרת להרואין.

הכניסה לדיסקוטק "סאונד", 1974.

בבילוי ב"סאונד", פוגשת כריסטיאנה את בבסי (כריסטיאנה רייכלט) ואת סְטֶלָה (קרסטין ריכטר)[11]. בבסי מבקשת ממנה "טריפ" (כדור LSD) ומקום לישון, כי היא לא רוצה לחזור הביתה. דטלף רואה את כריסטיאנה מסוממת וכועס עליה שהיא משתמשת בהרואין רק כדי להידמות לו. הוא לוקח אותה לדירה מוזנחת ומלוכלכת שהוא חולק עם אקסל. לפני שהם הולכים לישון, דטלף מתוודה באוזניה שהם יכולים להיפגש רק בסופי שבוע, כי במהלך השבוע הוא משמש זונה ממין זכר והולך לתחנת הרכבת למצוא לקוחות הומוסקסואלים לאונן להם תמורת כסף, אך מבטיח שזה רק מקור הכנסה עבורו, והוא לא שוכב עם לקוחות.

בבוקר יום הולדתה ה-14 (מאי 1976) מוצאת כריסטיאנה עוגת יום הולדת שהשאירה לה אמה, מעירה את בבסי שישנה אצלה בהסתר, ומסרבת לבקשתה לתת לה לנסות הרואין. היא יוצאת לתחנת הרכבת להביא פרוסת עוגה לדטלף, ופוגשת את אקסל ואת ברנד שלוקחים אותה לפגוש את דטלף בזמן שהוא משוחח עם לקוח. שלושת הבנים נכנסים לשירותים להזריק הרואין, והיא מבקשת מהם להזריק גם לה. מכיוון שדטלף מסרב, כריסטיאנה מבקשת מנרקומן זר להשתמש במזרק שלו ולעזור לה להזריק. לאחר שהיא מתנסה בזריקה, היא מציעה לדטלף לשכב איתו בסוף השבוע, בתנאי שלא ישתמש בהרואין, אך לשווא. מאותו יום, כריסטיאנה מתחילה לבוא לתחנת הרכבת באופן קבוע, ולבסוף משכנעת את דטלף לתת לה מנת הרואין להזרקה, כי היא רוצה להיות כמוהו. הוא מראה לה לקוח קבוע שלו, הומוסקסואל מוּחצן שמאוהב בו ולכן משלם כסף רב, ונוסע איתו משם. פתאום היא פוגשת את בבסי שאותה לא ראתה מאז שישנה אצלה, ובינתיים התחילה להשתמש בהרואין ולעסוק בזנות. אליהן מצטרפת סטלה, אשר רואה בעיתון ידיעה על נער בשם אנדריאס שמת ממנת יתר בגיל 17, וכריסטיאנה מזהה בתמונה את אטצה.

בשירותי ה"סאונד", דטלף נותן לכריסטיאנה את מנת הסם האחרונה שלו. היא מציעה לעזור להשיג כסף, ומנסה ללא הצלחה לקבץ נדבות בסביבת תחנת הרכבת. לבסוף היא נכנסת למכונית של אלמוני שמשלם לה 100 מרק תמורת מעשה אוננות, ורוכשת בכסף שתי מנות הרואין שאותן היא חולקת עם דטלף. הוא כועס על האופן שבו השיגה את הכסף, והיא מסבירה שעשתה זאת למענו. לאחר מריבה, הם מבינים שהגיעו לתחתית ועליהם לסגת מההרואין. כריסטיאנה חוזרת הביתה, מזריקה לעצמה מנה גדולה ומתמוטטת על רצפת השירותים. אמה וקלאוס מוצאים אותה בבוקר המחרת, אך היא מסרבת להתפנות לבית חולים. קלאוס מוצא את המזרק ומבין את אשר אירע. כאשר כריסטיאנה שבה להכרתה, דטלף נמצא לידה ומספר לה שאמא שלה באה להזעיק אותו מתחנת הרכבת. הם כופים על עצמם גמילת קולד טרקי וסובלים מתסמיני נסיגה קשים ("קריז"). ברגע של משבר הם מוציאים מנת הרואין שכריסטיאנה הסתירה בתוך מברשת שיער, אך היא מקיאה על החומר.

כעבור מספר ימים, באים כריסטיאנה ודטלף לתחנת הרכבת ומספרים לאקסל ולברנד שהצליחו להיגמל, השניים מתרשמים ומחליטים להיגמל אף-הם, ונכנסים לתחנה כדי לצרוך את מנת ההרואין שממילא שילמו עליה. כריסטיאנה ודטלף סבורים שהצליחו להוכיח שאפשר להיגמל בכל עת, ואין רע בשימוש חד-פעמי. הם נכנסים לתחנה, משיגים הרואין לעצמם, ומידרדרים שוב למעגל ההרואין והזנות. הם חוזרים לדירה המשותפת, מוצאים את אקסל מת, ובורחים משם. דטלף סבור שאקסל מת בגלל שנוכל מכר לו סטריכנין במקום הרואין. על מנת להשיג כסף, כריסטיאנה מצטרפת לבבסי וסטלה המשדלות לקוחות ברחוב, מוכרת את אוסף תקליטי דייוויד בואי, גונבת כסף מבית אמה, קונה הרואין ונכנסת לשירותי הנשים בתחנת הרכבת להזריק. אלמוני מתנפל עליה, חוטף ממנה את המזרק ומזריק את הסם לצווארו לעיניה של קשישה מבועתת. כריסטיאנה יוצאת מהתחנה, רגליה כושלות והיא קורסת על המדרכה. בבסי מוצאת אותה ובידה שקית עם ערכה להזרקת הרואין, לוקחת אותה לתחנת הרכבת, מביעה חשש שתמות אם לא תיגמל, וכריסטיאנה מעודדת אותה לסגת מהסם.

מאחר שלכריסטיאנה ודטלף כבר אין היכן לגור, הם מוצאים מקלט אצל הלקוח הקבוע של דטלף. באחד הלילות, הלקוח מעיר את דטלף וקורא לו לחדרו. כריסטיאנה מתנגדת בתחילה, אך מתרצה כאשר דטלף מראה לה שקיבל מזרק חדש עם מנת סם. כאשר כריסטיאנה שומעת את קולותיהם, היא נכנסת לחדרם ורואה אותם מקיימים מין אנאלי, בורחת כועסת מהדירה אל תחנת הרכבת בחיפוש אחר בבסי, ופוגשת את "גווייה" שמספר לה שבבסי לא הגיעה כבר זמן-מה, וייתכן שהיא מתה או נמצאת בכלא. כריסטיאנה יוצאת מהתחנה, משיגה כסף תמורת הצלפה בלקוח מזוכיסט, וקונה מנת הרואין. אחר כך, לבדה ברחוב בלילה, היא רואה ידיעה בעיתון על נערה בשם באבט ד., הלא היא בבסי, שמתה ממנת יתר והיא רק בת 14. בייאושה, כריסטיאנה נכנסת לשירותים ציבוריים ומנסה להתאבד באמצעות הזרקת מנת יתר של הרואין.

אפילוג: רצף העלילה נקטע והמצלמה עוברת לנוף כפרי פסטורלי, כשברקע נשמע מונולוג הסיום של כריסטיאנה כעבור 18 חודשים: היא נשלחה אל סבתה ודודתה בכפר ליד המבורג, והצליחה להיגמל. היא לא יודעת את קורותיו של דטלף מאז עזבה את ברלין, אך מתחלחלת כאשר היא חושבת עליו.

בכתוביות הסיום מוקדש הסרט לשלושת חבריה של כריסטיאנה שמתו בשנת 1977 בגלל ההרואין:

  • אנדריאס ו., "אטצה" שנולד בשנת 1960[12].
  • אקסל ו. שנולד בשנת 1960.
  • באבט ד., "בבסי" שנולדה בשנת 1963[13]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית תפקיד
נָטְיָה בּרוּנְקְהוֹרסט כריסטיאנה פ.
תומאס האושטיין דטלף
יֵינְס קוּפְּהָל אקסל
כריסטיאנה רייכלט בבסי
אנדריאס פורמן אטצה
דניאלה ייגר קסי
ריינר ווׂלְק "גווייה"
יאן גאורג אֶפלֶר ברנד
קרסטין ריכטר סטלה
כריסטיאנה לֶכְלֶה אמא של כריסטיאנה פ.
אוּוֶה דידריך קלאוס

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט כולל תשעה שירים בביצועו של דייוויד בואי: שמונה מהם מתוך שלושת אלבומי טרילוגיית ברלין שכתב והקליט בואי בעת שהותו בברלין בין השנים 1977 ו-1979, יחד עם המלחין והמפיק בראיין אינו, וכוללים גרסה גרמנית לשיר Heroes (בגרמנית: Helden) שכתבה זמרת הליווי אנטוניה מאאס (שלושת האלבומים הם Low, Heroes, Lodger). השיר התשיעי הוא Station to Station משנת 1975. את אלבום הסרט הפיקה חברת RCA, ובשנת 2001 האלבום הופץ מחדש בתקליטור על ידי חברת EMI[14][15][16].

הופעת קמע של דייוויד בואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1980 נענה בואי לבקשת התסריטאי הרמן וייגל לשלב סצנת הופעה חיה שלו בהפקת הסרט בברלין. מכיוון שבאותה עת הופיע בואי מספר פעמים בשבוע בברודוויי ולא היה יכול להגיע לגרמניה המערבית, צולמה ההופעה החיה כביכול, במועדון Hurrah בניו יורק בנוכחות חלק מאנשי צוות ההפקה הגרמנים. בואי ביצע בסצנה זו את השיר Station to Station עם פלייבק[17]. המועדון ותלבושתו של הזמר עוצבו בהתאמה לסיבוב ההופעות שלו בברלין המערבית בשנת 1978, ותמונות הקהל נלקחו מצילומי קונצרט של להקת AC/DC שהתקיים ב"דויטשלנד האלה" ב-27 בנובמבר 1980[18][19].

"אני, כריסטיאנה פ." כסרט פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם צאת הסרט לאקרנים, הוא זכה למעמד של סרט פולחן בגרמניה, בהמשך לביוגרפיה שראתה אור כשנתיים קודם. כריסטיאנה פלשרינוב הפכה לידוענית ואף כונתה "נסיכת הנרקומנים"[20]. היה צפוי שהצילומים הריאליסטיים ירתיעו בני נוער משימוש בסמים, אולם צעירים רבים נמשכו למסתורין ולרומנטיקה של חייה כנרקומנית וזונה צעירה, והשילוב של נעורים עם סמים וזנות גרם לגלוריפיקציה של דמותה. נערות אשר הוקסמו מחיצוניותה של השחקנית הראשית ומראה ההרואין שיק שלה, ייחסו את הדמות לפלשרינוב עצמה, ראו בה מודל לחיקוי והחלו לאמץ את סגנון לבושה ותסרוקתה. לתקופה מסוימת, תחנת הרכבת "ברלין גן החיות" הייתה מוקד עלייה לרגל ואתר תיירות[21]. מאחר שהספר הוכנס לתוכנית הלימודים בבתי הספר, היה חשש שהספר והסרט לא משיגים את המטרה החינוכית, ובית ההוצאה לאור של השבועון שטרן שהוציא את הביוגרפיה, הפיץ למורים והורים ספר עם מידע לצורך התמודדות עם משיכתם של ילדים לסיפורה של כריסטיאנה[20].

הבגדים ואביזרי האופנה בסרט, בעיקר של השחקנית הראשית, שימשו לא אחת השראה למעצבי אופנה. כך, בית האופנה גוצ'י עיצב את קולקציית אביב-קיץ 2016 ברוח הסרט, כולל צילומים במקומות אותנטיים בתחנת "ברלין גן החיות" ובבניין "אירופה סנטר", דבר שעורר מחלוקות וביקורת על כך שגוצ'י עושים הומאז' למקומות הקשורים לסמים וזנות בברלין, ולמראה הרזה בסגנון "הרואין שיק"[22][23].

מעצב האופנה הבלגי ראף סימונס סיפר כיצד הושפעה עבודתו מהספר שאותו קרא, והסרט שראה בנעוריו. לרגל מינויו בשנת 2012 להיות המעצב הראשי של כריסטיאן דיור, סיפר סימונס שזה היה אחד משני סרטים שהוא ביסס עליהם את עיצוב קולקציית הביכורים שלו (סתיו-חורף 1995) שעסקה בקשר בין אופנה לקולנוע[24][25][26][27].

כמו כן, לבושה של השחקנית הראשית זוכה מדי פעם להתייחסויות במדורים, אתרי אינטרנט ובלוגים העוסקים באופנה ובסגנון חיים[28][29][30][31].

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימוי וצילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

זה היה שיתוף הפעולה המקצועי הראשון של המפיק ברנד אייכינגר והבמאי אולריך ("אוּלי") אדל בקולנוע המסחרי. אדל הצטרף לצוות ההפקה רק שבועיים לפני תחילת הצילומים, לאחר שהבמאי רולנד קליק פוטר בעקבות סכסוך עם אייכינגר[32]. השניים, שהתוודעו זה לזה בעת לימודיהם המשותפים בבית הספר לקולנוע במינכן, היו מחסידי הזרם הנאו-ריאליסטי בקולנוע - והנאו-ריאליזם האיטלקי בפרט - ושל הגל החדש בקולנוע הצרפתי[33][34], דבר שהתבטא בסגנון התיעודי של הסרט ובטכניקות הצילום:

  • אדל ליהק שחקנים לא-מקצועיים וחסרי ניסיון שנטמעו באתרי הצילום[3]. רבים מהניצבים בסצנות עם קהל היו בני נוער מכורים לסמים במציאות, אשר ההפקה גייסה[32].
  • אפיזודות מרכזיות צולמו באתרי התרחשות אותנטיים בתחנת הרכבת "ברלין גן החיות", דיסקוטק "סאונד" ו"אירופה סנטר", וכן בשכונת גרופיוסשטאט שברובע נויקלן[35], שם התגוררה פלשרינוב מאז עברה מהמבורג לברלין המערבית. מאחר שהסרט צולם בשנת 1980, בעוד העלילה מתמקדת בתקופת התמכרותה של כריסטיאנה להרואין משנת 1975 עד 1977, היה צורך לעצב את האתרים ולהתאימם לשנים הרלוונטיות.
  • אפיזודות של בני נוער מסוממים בתחנת הרכבת צולמו במצלמה נסתרת באופן שהתמונות האותנטיות לא מובחנות מהצילומים המבוימים[3].
  • תמונות הזרקת ההרואין, מצבם של הנרקומנים לאחר הזרקה וסצנת תסמיני הגמילה של כריסטיאנה ודטלף, מצולמים בסגנון ריאליסטי, לעתים באמצעות קלוז אפ.
  • תהליך הידרדרותה של כריסטיאנה מתבטא בשינויי גוונים: היא צובעת את שיערה בוורוד בעוד עורה מקבל גוון ירקרק-חיוור, שילוב המשווה לה מראה מבעית[3].

על השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נטיה ברונקהורסט (אנ') הייתה בת 14 בעת הצילומים, וזה היה סרטה הראשון.
  • תומאס האושטיין היה בן 15. זה סרטו היחיד, והוא לא שיחק בקולנוע מאז. בראיון שפורסם במרץ 2017, סיפר האושטיין שהסרט טילטל את חייו, ובבגרותו היה לעובד סוציאלי ויועץ בתחום ההתמכרות[36][32].
  • אף לא אחת מהדמויות האמיתיות השתתפה בסרט, וכולן גולמו על-די שחקנים. אולם קתרינה שאבק (שדמותה המגולמת בסרט נקראת "סטלה") מופיעה להרף עין בתפקיד סוחרת סמים שמוכרת הרואין לדטלף ב"סאונד" בתחילת הסרט. היא מתה בשנת 2004 בעקבות סיבוכים שנבעו מהתמכרות רבת שנים לסמים ולאלכוהול[32].
  • חלק מהשחקנים היו קטינים תלמידי בית ספר בעת הצילומים, ולאור חשיבותו החינוכית של הסרט, מסרו הוריהם למפיקים מכתב הסכמה להשתתפותם בסצנות שימוש בסמים, מין ועירום[32].
  • קולה של כריסטיאנה לֶכְלֶה המגלמת את אמה של כריסטיאנה פ., דובב על ידי השחקנית רנאטֶה קיסטר[32].

שגיאות וכשלים בהפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט יש מספר שגיאות וכשלים טכניים או עובדתיים.

בעיות בדיבוב[37][38]:

  • דיאלוגים ואפקטים שהוקלטו באולפן לא מתאימים לתנועות השפתיים או שאינם תואמים את רעשי הסביבה הטבעיים.
  • מכיוון שקולה של השחקנית שמגלמת את אמה של כריסטיאנה מדובב על ידי שחקנית אחרת, פניה לא נראים כאשר היא מדברת.

בעיות בהמשכיות הצילום:[39]:

  • כאשר כריסטיאנה פוגשת את אקסל וברנד בתוך תחנת הרכבת כדי לחפש את דלטף, אקסל לובש מכנסי ג'ינס מתרחבים בהירים, אבל כאשר הם יוצאים מהתחנה לרחוב, הוא לובש מכנסיים צמודים בצבע כהה.
  • בסצנה שבה כריסטיאנה נמצאת לראשונה במכוניתו של לקוח, כאשר הצילום נעשה מתוך המכונית לעבר השמשה הקדמית, בחוץ יורד גשם סוחף שלא נראה מזוויות אחרות של צילום הסצנה.

שגיאה עובדתית[39]: בסצנה שבה כריסטיאנה משמיעה בחדרה תקליט של דייוויד בואי, נראית עטיפת התקליט "ChangesOneBowie", אבל השיר שנשמע הוא הגרסה הגרמנית של השיר Heroes, שכלל לא נמצאת בתקליט זה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Varpu Rantala, Samples of Christiane F.:Experimenting with Digital Postproduction in Film Studies. In: Unfolding Media Studies - Working Papers 2010. Jukka-Pekka Puro & Jukka Sihvonen (Editors), University of Turku, pp. 19-31

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קאי הרמן, הורסט ריק, אני, כריסטיאנה פ., תרגום: גדעון טורי, ישראל: מודן הוצאה לאור, 2002,ISBN 0-002000-498955
  2. ^ דיסקוטק "סאונד" (Sound) פעל משנת 1969 בשתי קומות (כניסה ומרתף) בכתובת: גנתינר שטראסה 26. בשנים הראשונות נקרא המקום "Centrum 2000", ושמו הוחלף בשנת 1973. בנוסף לאולם הופעות וריקודים, הכיל הדיסקוטק אולם קולנוע, אולם שבו הוקרנו קליפים, ושקעים למכשירי הקלטה שאפשרו לבאי המקום להקליט מוזיקה שנוגנה שם. המקום חדל לפעול בשנת 1988, לאחר שקומת המרתף הוצתה.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Janet Maslin, Horrors of Addiction, The New York Times, ‏19.3.1982
  4. ^ Christiane F (באנגלית), בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2017 
  5. ^ כריסטיאנה פלשרינוב היא ילידת מאי 1962, ומכאן שעלילת הסרט מתחילה לכל המוקדם במחצית השנייה של שנת 1975.
  6. ^ שמה של האחות במציאות: אָנֶט.
  7. ^ שם הדמות במציאות: סוזאנֶה קוּהְן (Susanne Kuhn).
  8. ^ בגרמנית מציינת אות זו את המילה Herren שפירושה "גברים", אך בסרט היא משמשת גם לציון "הרואין".
  9. ^ אולם קונצרטים שהוקם בשנת 1935 ביוזמת אדולף היטלר, ועיריית ברלין הרסה אותו בשנת 2011.
  10. ^ בספר מספרת כריסטיאנה ששמו של הנער היה פרנק, והכינוי "גווייה" דבק בו משום שעקב התמכרותו להרואין ותרומות הדם בתשלום לצורך מימון הסם, הוא נראה כמו גווייה מהלכת בחיוורונו, רזונו, חולשתו וזרועותיו המנוקבות מזריקות.
  11. ^ שם הדמות במציאות: קָתֶרִינֶה שאבק (Catherine schabeck).
  12. ^ שמו המלא: אנדריאס ויצורק (Andreas Wiczorek). השם המלא מופיע בביוגרפיה, וראו גם בתרגום לאנגלית משנת 2013, עמ' 210
  13. ^ שמה המלא: באבט דֶגֶה (Babette Döge). מתה ב-19 ביולי 1977, ונחשבת לצעירת קורבנות ההתמכרות להרואין בברלין המערבית. ראו למשל כאן.
  14. ^ David Bowie, Alienation and Avant Garde in 1970s Berlin, Byron's Muse, ‏October 2015
  15. ^ Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo (1981) Soundtracks, IMDb
  16. ^ יעל רגב ולירון בונאנו, גיבור בברלין - טיול מוזיקלי בעקבות דייוויד בואי, למטייל, ‏11.1.2016
  17. ^ השיר נכתב ללא קשר לסרט או לתחנת הרכבת עצמה, והוקלט בלוס אנג'לס בשנת 1976, קודם להגעתו של בואי לברלין.
  18. ^ 1980, Bowie Golden Years
  19. ^ Nov 27, 1980 AC/DC Setlist, Setlist.fm
  20. ^ 20.0 20.1 Max Daly, 'I Will Die Soon; I Know That': Meeting the Real Christiane F, Vice, ‏10.12.2013
  21. ^ Heroin Chic: Christiane F., Teenage Junkie, Prostitute, Style icon, Dangerous Minds
  22. ^ Siofra Brennan, Is heroin chic back? Gucci releases new campaign seemingly inspired by cult film Christiane F about a 14-year-old drug addict and prostitute, Daily Mail, ‏21.1.2016
  23. ^ Rosy Cherrington, Is Gucci Trying To Bring Back Heroin Chic In Spring/Summer 2016 Campaign?, Huffington Post, ‏19.1.2016
  24. ^ איתי יעקב, הג'ון גליאנו הבא: ראף סימונס, Xnet, ‏9.4.2012
  25. ^ עילית מינמר, אופנה: המינימליסט, כלכליסט, ‏8.7.2012
  26. ^ Mayo Davies, A quick chat with Raf, Hero Magazine, ‏13.7.2011
  27. ^ Jacob Gallagher, Designer Raf Simons on Suiting and Sneakers, The Wall Street Journal, ‏6/7/2016
  28. ^ Through You – Fashion Editorial, Wow Berlin Mag, ‏14.12.2012
  29. ^ Jessica Darnell, Most Interesting Wardrobe Choices In Film: Christiane F, Tones & Tales, ‏4.2.2014
  30. ^ Meghan King, Style on Film: Christiane F., The Shrimpton Culture Blog, ‏1.4.2015
  31. ^ my shooting _ christiane f, atheoryofbeauty.blogspot.co.il
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 32.3 32.4 32.5 Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo (1981) Trivia, IMDb
  33. ^ Uli Edel, Revolvy
  34. ^ Bock, Hans-Michael & Bergfelder, Tim (Editors). The Concise Cinegraph. New York: Berghahn Books, 2009, p.103
  35. ^ Andrew Pulver, 10 of the best films set in Berlin, The Guardian, ‏17.8.2011
  36. ^ Jung, berühmt, erfolgreich - und dann?, SWR Fernsehen, ‏10.3.2017
  37. ^ דנה ספקטור, דיכי, וואלה! תרבות, ‏1.11.2001
  38. ^ Actors who have fallen off of the face of the Earth: Thomas Haustein, WFMU, ‏10.1.2007
  39. ^ 39.0 39.1 Christiane F. - Wir Kinder vom Bahnhof Zoo (1981) Goofs, IMDb, ‏Retrieved 15.4.2017