מסיבת ארוחת הערב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ארוחת הערב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
JudyChicagoTheDinnerParty.jpg

"מסיבת ארוחת הערב" (באנגלית: The Dinner Party) הוא שמו של מיצב אמנות גדול שיצרה האמנית הפמיניסטית האמריקאית ג'ודי שיקגו (Judy Chicago) בין השנים 1974-1979. בפרויקט הפמיניסטי, אשר הוצג כתערוכה בשנת 1979, "הוזמנו" לארוחת ערב 39 אורחות כבוד מן ההיסטוריה המערבית, חלקן דמויות היסטוריות אמיתיות וחלקן דמויות מיתולוגיות.

המיצב "ארוחת הערב" הורכב משלושה שולחנות ארוכים, אשר סודרו בצורת משולש. כל שולחן הוקדש לדמויות הקשורות לעידן בהיסטוריה האנושית - מן התקופה הפרהיסטורית ועד לתקופת האימפריה הרומית, מעליית הנצרות במאה ה-4 לספירה ועד למאה ה-17 והדמויות בשולחן השלישי קשורות לתקופה המהפכה האמריקאית ועד למאה ה-20. על כל שולחן הונחו 13 מערכות כלי אוכל, אשר הוקדשו לדמותה של אחת מן הדמויות הנשיות (סה"כ 39 מערכות). כל מערכת כללה מפית ועליה נרקם שמה של הדמות, צלחת חרסינה מעוטרת ועליה דימויים של איבר מין נשי, גביע יין וסכו"ם. ברצפת החדר שולבו שמותיהן של 999 נשים נוספות.

הכנת המיצב משלבת בין מלאכות ואומנויות שנתפשו כבעלות ממד נשי כגון רקמה ותפירה, ציור על חרס וכדומה, עם תהליך לימוד ומחקר היסטורי פמיניסטי, אותו הנהיגה שיקגו. בפרויקט היו שותפים למעלה מ-400 נשים וגברים. המיצב הוצג - 16 חללים, ב-6 מדינות וכ- 15 מליון מבקרים צפו בעבודה. המיצב אוכסן למספר שנים החל משנת 1996 לאחר שהפריטים במיצב החלו להינזק מההעברות. בשנת 2002 נתרמה העבודה למוזיאון ברוקלין, על ידי קרן פמיניסטית, והיא מוצגת במוזיאון בתצוגת קבע החל משנת 2007[1].

על המיצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

השולחן בצורת משלוש שווה-צלעות שכל אחת מצלעותיו באורך של 14.63 מטר. בכל צלע יושבות 13 אורחות. כל צלע מסמלת תקופה היסטורית אחרת אליה משתייכות אורחות הכבוד. סידור כלים, לכל אישה, כולל מפת שולחן אישית עליה רקום שמה של האישה ותמונות או סמלים הקשורים להישגיה. על המפה מונחים צלחת, סכו"ם, כוס או גביע ומפית ייחודיים לכל סועדת. חלק גדול מן הצלחות כוללות פיתוחים או פסלים בצורת פרפרים או פרחים דמויי פות[2]. על הריצפה, במרכז המשלוש, רשומים שמותיהן של 999 נשים. חלק זה של העבודה נקרה רצפת המורשת.

שם העבודה "מסיבת ארוחת הערב" וכן מספר הסועדות בכל שולחן - 13 - משוחח עם הציור של לאונרדו דה וינצי, הסעודה האחרונה, בה מתוארים 13 גברים - ישו ותלמידיו. העמדת שולחן הסעודה כמשלוש נבחרה משום שמשולש הוא סמל נשי וכן משום שהוא מסמל שוויון.[3]

בניית המיצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה על המיצב לקחה שש שנים ועלותו הגיע ל-250,000$ לא כולל הערכת שווה כסף של העבודה בהתנדבות. שיקגו פיתחה את העבודה במשך שלוש השנים הראשונות. במהלך שלוש השנים הבאות, מעל 400 איש תרמו לבניית המיצב, רובן מתנדבות. 125 מהן נקראו "חברות הפרויקט", משום שהשתתפו לאורך זמן בעבודה על המיצב[3] וקבוצה קטנה הייתה מעורבת באופן הדוק וכללה חוקרים, בעלות מלאכה ואומניות[4][2][3].

מסיבת ארוחת הערב נותנת במה למומחיויות נשיות מסורתיות כגון אריגה, רקמה, תפירה וציור על חרסינה וחרס, אשר נחשבו כמלאכות או כאמנות מקומית, זאת בניגוד לאומנות חזותית המוערכת יותר מבחינה תרבותית, ומשויכת לגברים[2]. המיצב נוצר כשילוב של מלאכות הנחשבות כאומנות נמוכה, אולם שיקגו, השתמשה במלאכות אלו כדאי לייצר אומנות גבוהה[5].

נשים המיוצגות במסיבת ארוחת הערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסועדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל צלע במשולש - שולחן ארוחת הערב - מציג נשים פורצות דרך מתקופות היסטוריות שונות:

הצלע הראשונה של השולחן המשולש כולל דמויות נשיות מן האלות של הפרהיסטוריות ועד היפאטיה מהאימפריה הרומית. חלק זה מכסה את העלייה ושקיעה של העולם הקלסי. הצלע השנייה מציגה את עליית הנצרות ועד הרפורמציה במאה ה-17. הצלע השלישית מכסה מן המהפכה האמריקאית ועד המאה ה-20.

מהתקופה פרהיסטוריה

לאימפריה הרומית

מראשית הנצרות

ועד הרפורמציה

מהמהפכה האמריקאית

עד המאה ה-20

האלות הקדמוניות מרְסֵלה הקדושה מרומא אן הצ'ינסון
אלת הפריון בריג'יד הקדושה מקילדייר צָגאגָוִוייה (Sacagawea)
עשתר תֵאוֹדוֹרה
(קיסרית האימפריה הביזנטית)
קרוליין הרשל
קאלי רוֹזְוויתה מִגנדֶרְסְהיים
(Hroswitha von Gandersheim)
מרי וולסטונקראפט
אלת הנחש טְרוֹטוּלה סוג'ורנר טרות'
סוֹפיה (החוכמה) אלינור מאקוויטניה אליזבת בלקוול
אמזונה הילְדֵגָרד מִבּינְגֵן אמילי דיקנסון
חתשפסות פטרונילה ממיד
(Petronilla de Meath)
את'ל סְמַיית'
יהודית קריסטין דה פיזאן מרגרט סנגר
סאפְּפוֹ איזבלה ד'אסטה נטאלי קליפורד בארני
אסְפּאסְיה אליזבת הראשונה וירג'יניה וולף
בודיקיאה ארטמיזיה ג'נטילסקי ג'ורג'יה או'קיף
היפּאטיה אנה מריה ואן שורמן סוזאן ב. אנתוני

רצפת המורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רצפת המורשת, במרכז השולחן, רשומים בכתב יד על מרצפות פורצלן לבן שמות של 999 נשים. השמות מכסים את הרצפה כולה וגולשים גם אל מתחת לשולחנות. בחירת שמות הנשים לרצפת המורשת היו על בסיס אחד או יותר מהקרטריונים הבאים:

  • האישה תרמה תרומה משמעותית לחברה
  • האישה פעלה לשיפור גורלן של נשים
  • פועלה של האישה, או חלקו, הוא פרק מההיסטוריה של הנשים
  • האישה מהווה מודל לחיקוי לדורות הבאים[2]

העבודה מלווה בסדרה של לוחות קיר המתארת כל אחת מהנשים ברצפת המורשת[2].

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה הוצגה לראשונה ב-1980 וזכתה לתגובות מעורבות. לוסי ליפארד (Lucy Lippard), סופרת ומבקרת אומנות כתבה שהעבודה פורצת דרך ודוגמה מצוינת לעשייה פמיניסטית[3]. תגובות דמות, מהללות, נשמעו ממבקרי אמנות נוספים[6]. מקביל, מבקרים אחרים ביקרו את העבודה ומבקר האומנות של הניו יורק טיימס, באותה התקופה, טען שהעבודה קלישאית והמיצב אינו אמנות טובה[7].

ביקורת פמיניסטית התמקדה בכך שנשים רבות עבדו בהתנדבות בהקמת המיצב ומרביתן לא קיבלו שכר או הוקרה. כמו כן, העבודה על המיצב התנהלה בצורה שיתופית אך היררכית ועל כן טענו המבקרות, מסיבת ארוחת הערב מאבדת את חלק מהערכים הפמיניסטיים[8]. כמובן, שנוכחותה של אישה אפרו-אמריקאית אחת בלבד, סוג'ורנר טרות', כסועדת, הובילה לביקורת על כך ששיקגו מתעלמת מההיסטוריה של נשים ציבעוניות ובייחוד שחורות. המבקרות ציינו כי צלחתה של טרות' מעוצבת בצורה שונה מכל הצלחות האחרות. בניגוד לכל הסועדות האחרות, הצלחת של טרות' מעוטרת בשלושה פרצופים ולא כמו יתר הצלחות המקושטות בווגינות בעיצובים ייחודיים[9].

קריאה מאוחרת של מבקרות את העבודה של ג'ודי שיקגו, הכירה בחשיבותה לקאנון הפמיניסטי ולדיון הציבורי במקומן של נשים בהיסטוריה המערבית. למיצב יש חשיבות חינוכית ונוצר בתקופה שהידע על מנהיגות כמעט ולא היה זמין למי שלא עסק במחקר היסטורי[10].

ב- 1990 נבחנה האפשרות שאוניברסיטת מחוז קולומביה תציג את מיצב מסיבת ארוחת הערב. שיקגו הסכימה לתרום את העבודה לאוסף האומנות של האוניבריסטה. אולם דיווח לא מדויק של וושינגטון טיימס עורר דיון ציבורי ער, שלבסוף, גם לכך שהעבודה לא נתרמה לאוניברסיטה. העיתון כתב שהאוניברסיטה תשקיע 1.6 מיליון דולר ברכישה והצגה של ההמיצב הכולל 39 צלחות מפוסלות שחלקן מזכירות את איבר המין הנשי. חברי בית הנבחרים של ארצות הברית מהפלגה הרפובליקנית ביקרו את השקעת כספי ציבור ברכישה של עבודת אומנות בעלת קונטציות מיניות[11]. העיתון תיקן את אי הדיוקים אך שיקגו החליטה לא לתרום את העבודה לאוניברסיטת מחוז קולומביה[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brooklyn Museum: Tour and Home, www.brooklynmuseum.org
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Chicago, Judy, The Dinner Party: From Creation to Preservation, Merrell, 2007
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Lippard, Lucy, Judy Chicago's Dinner Party, Art in America, 68, עמ' 114-126, 1980
  4. ^ Through the Flower - The Dinner Party, www.throughtheflower.org
  5. ^ Jones, Amelia, Reclaiming Female Agency: Feminist Art History After Postmodernism, University of California Press, 2005, פרק The "Sexual Politics" of the Dinner Party, עמ' 409–33
  6. ^ Susan Havens Caldwell, Experiencing "The Dinner Party", Woman's Art Journal, 1 (2)
  7. ^ Cooke, Rachel (3 בנובמבר 2012). "The art of Judy Chicago". The Guardian (באנגלית)‎. ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2016. 
  8. ^ Jones, Amelia, Reclaiming Female Agency: Feminist Art History After Postmodernism, University of California Press, 2005, פרק The "Sexual Politics" of the Dinner Party, עמ' 409–33
  9. ^ Jones, Amelia, The "Sexual Politics" of The Dinner Party. Berkeley, University of California Press, 2005, עמ' 215
  10. ^ Martina Pachmanova ED ; Amelia Jones, Mobile Fidelities: Conversations on Feminism, Visuality and History, KT press, 2006, פרק Aesthetics and Sexual Politics. Art's Sexual Politics
  11. ^ 11.0 11.1 MAHLER, RICHARD (12 באוקטובר 1990). "The Battle of Chicago : Art: Feminist artist Judy Chicago fires back at critics who call her 'Dinner Party' obscene and withdraws her gift of it to a university.". Los Angeles Times (באנגלית)‎. ISSN 0458-3035. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2016.