אריה מליניאק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריה מליניאק
אריה מליניאק בשנת 2016
אריה מליניאק בשנת 2016
לידה 25 באוקטובר 1949 (בן 71)
רמת גן, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק מאמן כדורסל, עיתונאי, כדורסלן עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
maliniak.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מליניאק (כורע ראשון מימין) הפועל תל אביב מניפה את גביע המדינה, 24 ביוני 1969

אריה מליניאק (נולד ב-25 באוקטובר 1949) הוא פרשן כדורסל ישראלי שהיה בעברו כדורסלן ומאמן כדורסל בולט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בילדותו לקה בשיתוק ילדים (פוליו) והיה משותק בחצי מגופו עד שהחלים.

קריירת משחק ואימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא החל את דרכו כשחקן כדורסל בהפועל תל אביב ובהפועל רמת גן[1]. היה חבר נבחרת הנוער[2], נבחרת העתודה[3], נבחרת ישראל למכביה ונבחרת אס"א בכדורסל. בגיל 21 סיים קורס מאמנים, ובגיל 26 החל בקריירת אימון כמאמן-שחקן. אימן בהפועל רמת גן[4], הפועל גבעתיים[5], הפועל חולון[6], הפועל עפולה והפועל גליל עליון עמה העפיל לגמר גביע המדינה.

בעבר אימן מליניאק גם את נבחרת הנוער של ישראל[7], היה עוזר מאמן של רלף קליין בנבחרת ישראל בכדורסל, ובשנת 1983 לאחר עזיבתו של קליין לגרמניה קודם מליניאק לעמדת המאמן הראשי, כשלתפקיד עוזר המאמן מונה פיני גרשון[8]. הנבחרת בניהולו כשלה בניסיונה להעפיל לאולימפיאדת לוס אנג'לס (ישראל מעולם לא הצליחה לעלות לטורניר האולימפי בכדורסל)[9].

בעונת 1985/1986 מונה כמאמן הפועל גליל עליון[10], ובעונת 1986/1987 הוא הביא לקבוצה את הכישרון הצעיר נדב הנפלד, וביחד הם העפילו לגמר גביע המדינה מול מכבי תל אביב. למרות שגליל עליון הובילה ב-20 הפרש במחצית המשחק, מכבי תל אביב הייתה זו שזכתה בגביע. ב-1989 הוא אימן את א.ס. רמת השרון מהליגה הארצית, שם חבר אליו שוב הנפלד[11]. בתום העונה העפילה א.ס. רמת השרון לליגה הלאומית. עונה לאחר מכן התפטר מליניאק מאימון הקבוצה לאחר מספר מחזורים, ולתפקיד המאמן מונה עוזרו ישראל לב[12].

בשנות ה-80 ניהל מליניאק את בית הספר למאמני כדורסל במכון וינגייט, והקים וניהל את ליגת הקיץ בכדורסל, לשחקנים כחול-לבן, שפעלה במשך עשר שנים. ב-1976 הקים ברמת השרון את בית הספר הראשון בישראל לקט-סל (כדורסל עם סלים נמוכים לילדים בני 8–12), ומאוחר יותר את ליגת הקט-סל הראשונה באזור תל אביב, שהפכה לליגת קט-סל ארצית, שמונה מאות קבוצות ואלפי שחקנים צעירים.

קריירה תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעבודתו כמאמן החל לשמש כפרשן במעריב וכן בערוץ 1 בשידוריה של מכבי תל אביב במשחקיה בגביע אירופה[13], אבל הוא הודח מתפקידו בגלל שלטענת מכבי היה ביקורתי מדי לטעמם[דרוש מקור]. לאחר מכן הוא חזר בשנת 1993 לעמדת הפרשן בערוץ 2 במשחקי מכבי תל אביב בגביע קוראץ'. שנה לאחר מכן חזר מליניאק לערוץ 1 כדי לפרשן את מכבי תל אביב בגביע אירופה. בשנה שלאחריה הוא הגיש בערוץ 2 את תוכנית סיכום המחזור בכדורגל, "הדקה ה-91", לצידו של יורם ארבל. בהמשך שימש אריה פרשן כדורסל בעיתוני הספורט היומיים מעריב וידיעות אחרונות, תפקיד אותו מילא עד פברואר 2021[14]. בנוסף משמש מליניאק כפרשן וחבר פאנל בתוכניות שונות בערוץ הספורט.

מליניאק הגיש עד תחילת 2009 פעם בשבוע את התוכנית "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל. כמו כן הגיש במשך 20 שנה פינת ספורט בתוכנית התרבות "בילוי נעים" עם מולי שפירא, ו"ציפורי לילה מאמנות", תוכנית שעסקה באימון (קואצ'ינג) על היבטיו השונים.

מליניאק הוא אחד המאמנים הוותיקים והמובילים בתחום הקואצ'ינג בישראל (מאז 1993). המציא גישת אימון שמבוססת על ניהול ארגוני באמצעות אבחנות של אימון ספורט, ועובדת בהצלחה בחברות וארגונים. הרעיון המרכזי הוא שכל סיטואציה בחיים היא משחק, יש לה כללים, שחקנים, "מגרש" ו"יציע" - בני אדם הם צופים ופרשנים, או שחקנים פעילים[15].

מתגורר ברמת אפעל.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עולם אחר, תל אביב : כנרת, 1990.
  • (עם טובי פולק) המשחק האמיתי, תל אביב : כנרת, 1991.
  • ניקוי במקור, גבעתיים : אורנית, 1993.
  • לנצח זה מקצוע, עורך: יואב קרן, הוצאת טפר, 2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריה מליניאק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הפועל ת"א תובעת להחזיר את מליניאק, דבר, 9 באוגוסט 1971
  2. ^ נבחרת הנוער בכדורסל ממריאה הבוקר לבלגיה, על המשמר, 2 בינואר 1968
  3. ^ כדורסלני העתודה ישחקו בחודש אוגוסט באתונה, דבר, 18 ביולי 1967
  4. ^ ר"ג תיפרד הערב מגביע קוראץ', דבר, 22 בפברואר 1977
  5. ^ מרדכי רוזנבלאום, חיים חזן מועמד לאמן ברמת־גן, מעריב, 4 בדצמבר 1977
  6. ^ אדם ברוך, שכל אחד יתן תחת, כותרת ראשית, 21 בספטמבר 1983
  7. ^ נבחרת הנוער בכדורסל יוצאת היום לאיטליה, דבר, 24 באפריל 1980
  8. ^ משה כהן-, אריה מליניאק - מאמן הנבחרת הלאומית בכדורסל, דבר, 17 בנובמבר 1983
  9. ^ צ'ארלס בארטון: ניצח את מליניאק וגרשון ב-1984, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2001
  10. ^ יצחק ברתנא, מליניאק ממשיך בגליל, חדשות, 17 באפריל 1986
  11. ^ אבי סגל, ושוב איתכם נדב, חדשות, 16 בינואר 1989
  12. ^ אריה ליבנת, המועדון הזה אמור היה להיות הרנסנס של אריה מליניאק. בפועל, הוא היה שירת הברבור שלו, באתר הארץ, 27 בפברואר 2021
  13. ^ עופר שלח, בישראל פרשן זה אחד שמבלבל אח המוח, מעריב, 16 בנובמבר 1989
  14. ^ אריה מליניאק, הריקוד האחרון / מליניאק בטור פרידה, באתר ynet, 28 בפברואר 2021
  15. ^ דנה גלבר, ‏"אימון הוא המפתח לפריצת דרך", באתר גלובס, 22 בינואר 2004
    טלי ציפורי, ‏קשר הספורט בין בארי שקד לאריה מליניאק, באתר גלובס, 25 במאי 2006