אש ידידותית (ספר)
 | |
| עטיפת הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אברהם ב. יהושע |
| שפת המקור | עברית |
| תורגם לשפות | אנגלית, צרפתית, איטלקית, פורטוגלית, שוודית, יוונית, רוסית[1] |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| הוצאה | הספריה החדשה |
| תאריך הוצאה | 2007 |
| מספר עמודים | 375 |
| עורך | מנחם פרי |
אש ידידותית הוא רומן מאת אברהם ב. יהושע שיצא לאור בהוצאת הספריה החדשה בשנת 2007.
על עלילת הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן עוסק בשני גיבורים: אמוץ יערי, בן 61, העומד בראש משרד לתכנון מעליות, ואשתו דניאלה, מורה בת 57. בתחילת הרומן נפרד יערי מאשתו, הממריאה לאפריקה, לביקור אצל גיסה האלמן, ירמיהו בן ה-70, גמלאי של משרד החוץ המתגורר במורוגורו (אנ') שבטנזניה, שם הוא עובד כמנהלן של חפירה אנתרופולוגית. מכאן מתנהל הרומן בשני מסלולים מקבילים: פרק המתאר את קורותיו של יערי בתל אביב ופרק המתאר את קורותיה של דניאלה אשתו במסעה. עלילת הרומן מתרחשת בחנוכה, ובהתאם לכך הוא מחולק לשבעה חלקים, מנר שני עד נר שמיני, שבהם 112 פרקים קצרים. בני משפחה נוספים הם משתתפי משנה בעלילה: יואל, אביו בן ה-90 של אמוץ, מורן ונופר, ילדיהם של דניאלה ואמוץ, אפרת, אשתו של מורן, ושני ילדיהם הקטנים של מורן ואפרת – ארבעה דורות במשפחת יערי. לשני בני משפחה מתים נוכחים אף הם, בדיבוריהם ובמחשבותיהם של החיים: שולי אחותה הבכורה של דניאלה ואשתו של ירמיהו, שנפטרה בפתאומיות משבץ לב, ואייל, בנם של שולי וירמיהו שנהרג, שבע שנים קודם לכן, בשירותו הצבאי מאש ידידותית - אש חבריו ליחידה בעת פעילות מעצר מבוקש בטול כרם.
המספר מציג את מטרת נסיעתה של דניאלה: "להתחבר אל אובדן אחותה ולהחיות בעזרת האלמן את כאב מתיקותם של זכרונות הילדות".[2] בהמשך מציג המספר מטרה נוספת, ההופכת למטרה המרכזית, "היא הגיעה ממרחקים לא רק כדי להתחבר אל הצער ואל הזיכרון, אלא גם כדי להבין מה קורה עכשיו לגיסה".[3] ירמי אכן מוביל אותה במסלול שעותיה האחרונות של שולי, אך עיקר זמנם המשותף מוקדש לאבל על אייל, ולשיחה על בירור נסיבות מותו מאש חבריו ליחידה. כחלק מאבלו, ירמי מנתק מגע עם כל מה שקשור לישראל, וכך, למשל, הוא משליך מיד לתנור את העיתונים העבריים שדניאלה הביאה לו. הוא מתאר לדניאלה את העדפתו את טנזניה:
- "כאן אין שום קבר עתיק ולא מרצפת של בית כנסת שחרב; לא מוזיאון עם שארית של פרוכת שרופה; לא עדויות על פוגרומים ושואה. אין כאן גולה ואין תפוצה. לא היה כאן תור זהב, ולא הייתה קהילה שתרמה לתרבות העולמית. לא מתעסקים כאן בהתבוללות או בשמד, בשנאה עצמית או בגאווה, בייחוד או בסגולה. ... לאף אחד לא דחוף להחליט אם הוא יהודי או ישראלי או אולי כנעני, ואם המדינה היא יותר דמוקרטית או יותר יהודית, אם יש לה תקווה או שהיא כבר נגמרה. האנשים סביבי ריקים ומנוערים מכל הסבך המבלבל והמייגע. אבל חיים".[4]
ירמי מספר לדניאלה כיצד בדיוק קרתה התקלה שגרמה למות בנו, מידע שלשם בירורו נסע פעמים אחדות לטול כרם, לבניין שבו נהרג הבן, לשם שיחה עם דיירי הבניין הפלסטינים. בביקורה יוצרת דניאלה קשר עם חברי משלחת החפירה, בהם האחות הסודנית סיג'ין קואנג, המסיעה אותה ממקום למקום, ואחדים מהחופרים, המספרים לה על מטרתם וממצאיהם.
באותו זמן בתל אביב מתמודד אמוץ עם קידרון, ראש ועד הבית במגדל מגורים שבו מותקנות מעליות פרי תכנונו, המתלונן, בשם דיירי המגדל, על שריקת רוחות עזה הנשמעת בפיר המעלית, ומאשים את אמוץ בתכנון לקוי. בנוסף דורש ממנו אביו לטפל במעלית קטנה שהתקין בירושלים בביתה של פסיכולוגית, ד"ר דבורה בנט, שלה הבטיח אחריות לכל החיים, וגם בה נשמעים קולות חריגים בעת נסיעתה. לצד אלה אמוץ מטפל בבנו מורן, שנקרא לשירות מילואים ורותק לבסיס משום שלא התייצב לשירות, בבתו נופר, הנמצאת בשירות לאומי בבית החולים שערי צדק, בכלתו ובשני נכדיו.
פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השכול[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושא מרכזי בעלילה הוא ההתמודדות עם השכול, המלווה רבים מגיבוריה. לא רק ירמי, האבל על מות בנו ואשתו, ודניאלה, האבלה על מות אחותה, אלא גם סיג'ין קואנג, שרבים מבני משפחתה נרצחו במלחמת השבטים בדרום סודאן, וקידרון, שגם בנו החייל נהרג. אופן ההתמודדות עם השכול שונה מאדם לאדם. ירמי, לאחר שבירר ככל יכולתו את נסיבות נפילתו של בנו, בחר בניתוק מוחלט מההוויה הישראלית, ולשם כך הרחיק לטנזניה, והוא מסביר לדניאלה: "אני החלטתי לקחת לי כאן מנוחה מכל זה, מכל הדייסה היהודית ... הישראלית".[5]
המספר מתמצת את התיאור שנתן ירמי לדניאלה על אבלה של שולי, "כדי להשאיר לעצמה את איילי המיתה אחותה בנחישות, מיד לאחר הלוויה ועד יום מותה, את המיניות שלה, ולפיכך גם את המיניות שלו, כי איך היה יכול לכפות את עצמו עליה כשידע שבכל רגע היא מסוגלת לפתוח את דלת המחשבה ולקרוא לו, בוא בני, חזור ואתאבל עליך שוב".[6]
ירמי מעיד על עצמו ביחסו לשולי: "נחלתי כישלון חרוץ בשמירה עליה מהסֵבל",[7] ובהמשך אומרת עליו דניאלה כי "חובתו הייתה להילחם על שולי, על המיניות שלה ועל תשוקתה, לנחם אותה במקום לעזור לה לכבות את עצמה. כדי שתחיה ולא תמות."[8] עם זאת, ירמיהו מספר לדניאלה שלא גילה לשולי את נסיבות מותו המדויקות של אייל, כדי של תיקח על עצמה אשמה עמוקה, כאילו המוות נובע מהחינוך שנתנה לו.[9]
האבל אינו נעצר בהוריו של אייל, אלא מגיע גם אל בני המשפחה הרחוקים יותר: אמוץ מציג עצמו כדוד שכול, בתו נופר מחזיקה בחדרה את תמונתו של אייל, וכלתו אפרת מציעה שהבן העומד להיוולד לה ייקרא אייל. ירמי מציג את מנהגי השכול: "הרי אנחנו לא אמריקנים או יפנים, ששולחים מברקי תנחומים להורים רחוקים ואומרים ביי ביי ולא להתראות. אצלנו יש מנהגי שכול מגובשים, שלא נוטשים את המשפחה של החייל, אלא שומרים על קשר. קשר מוסדי וקשר אישי."[10]
קידרון תיאר לאמוץ את מנהגי האבלות שלו:
- "השעה רק שש וחצי, ואני כבר סיימתי את יום העבודה שלי, שהתחיל לפני שעה, כי העבודה שלי קצרה, אם כי לא קלה. לעלות כל בוקר לחלקה הצבאית, לקבר של בני, להסתובב קצת מסביב למצבה, לנכש עשב שוטה, לסלק אבן חצץ ישנה ולשים במקומה חדשה. ולפעמים, אם באה דמעה, גם צריך לנגב אותה."[11]
אשתו של קידרון מציגה דרך משלה לחיים עם השכול:
- "התצלומים של הבן טמונים בכוונה עמוק בארון כי הוריו אמורים להתחבר אליו לא דרך תצלומיו אלא בזיכרון ובעיקר בדמיון. שנינו, אומרת האם, הסכמנו לא להתקבע בדמות קפואה, ובבית לא תלויות שום תמונות שלו. אנחנו משתדלים לחזור ולהתקשר אתו כל הזמן בפעילות חיה, לקחת אותו למקומות שאף פעם לא היה בהם ולדמיין איך היה מתנהג שם. להשאיר אותו בתנוע תמידית, ולאפשר לו להמשיך לגדול ואפילו להזדקן, שלא יקפא לנצח בתמונות מהילדות או בתמונות האחרונות מהשירות הצבאי."[12]
סיג'ין קואנג שוקמה ממוראות המלחמה בסיועו של משקיף או"ם נורווגי, וחזרה לאפריקה להגשת טיפול רפואי למשלחת החפירות וגם לתושבי הסביבה, כשאת אבלה היא נושאת בלבה.
איתור מקור התקלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר ירמיהו אינו משוכנע שהוא נוסע בדרך הנכונה, הוא אומר לדניאלה: "אם תהיה לנו טעות, תזכרי שמכאן היא התחילה".[13] גישה זו, של איתור המקור של טעות או תקלה, מאפיינת אירועים נוספים ברומן:
- ירמיהו חותר לגלות את הגורם לתקלה שהביאה למות בנו.
- דניאלה מבקשת לראות את המקום שבו אירע השבץ שממנו נפטרה אחותה: "והרי כאן, באחת הסמטאות של השוק, החל המוות ללפות את אחותה. מכאן הבהילו אותה אל מרפאה קרובה שהיא נפרדה בה מן העולם בבדידות גמורה. איפה זה התחיל?"[14]
- אמוץ טורח לגלות את מקור הרוחות המייללות בפיר המעלית.
גישה דומה מציג יהושע ברומן "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", שבו אומר הממונה: "יש צורך לאתר בדייקנות את נקודת הלידה של אותה תקלה, אותה היפרדות, אותה שייכות-לא שייכות".[15]
הזיקה בין שתי עלילות הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן בנוי משתי עלילות נפרדות: קורותיה של דניאלה באפריקה וקורותיו של אמוץ בישראל. הרומן יוצר שילוב טכני ביניהן, בכך שפרקיו מתארים לסירוגין את קורותיה של דניאלה וקורותיו של אמוץ. מבחינה מהותית הקשר בין שתי העלילות קלוש, כפי שתיאר המבקר יוסף אורן:
- בפועל שוהים דניאלה ואמוץ בזירות גאוגרפיות מרוחקות ושניהם גם עסוקים שם בנושאים שונים לחלוטין. מדובר אמנם בצמד שהם בעל ואשה, אך במשך הזמן הדחוק שהוקצב לסיפור–המעשה, שבעה מימי חג החנוכה, נפרדו דרכיהם ופרט לשיחת טלפון אחת ובלתי–חשובה בעליל (עמ' 127—130), אין לאחד מושג על מעשיו של זולתו. יתר על כן: רק הקשרים הבנאליים של הנישואים מחברים בין צמד הגיבורים בימי הפרידה שנכפו עליהם. מדי פעם הם מתגעגעים זה לזה. בכל פעם שאחד מהם מתקשה במעשיו — דניאלה בשמירה על כרטיס הטיסה ואמוץ בתיאום השמרטפות עם אם נכדיו, אפרת, ועם יעל, הסבתא האחרת של הנכדים — הוא נזכר בבן–הזוג, שפטר אותו מטירדה זו.[16]
פרופ' אברהם בלבן מציין שהרומן קושר בין הרוחות הנשמעות בפיר המעלית, לבין רוחות המתים (בלשון האפריקאים שעמם נפגשת דניאלה) לבין רוחות הרפאים ורגשי האשמה והשכול המלווים את הדמויות הראשיות. אבל הרוחות האלה הן סמל שרירותי למדי, ומוסיף:
- לעלילת המעלית התל אביבית מצטרפת עלילת משנה של מעלית ירושלמית, וזו הולכת ומסתבכת בעליזות ובשובבות רבה, עד שבשלב מסוים מתחילים לתהות כמה עוד ירשה לעצמו המחבר להשתעשע ברומן שעיקרו בסופו של דבר שכול וכישלון.[17]
לעומתם מציין פרופ' אבנר הולצמן:
- המבנה הארכיטקטוני המיוחד הזה משמש בסיס לזרימה הדדית בלתי פוסקת של חומרים, תמונות וצירופי לשון מפרקוני הבעל לפרקוני האישה ולהפך, וגם בזה כרוך עונג מיוחד בעבור הקורא, המוזמן לצוד ולזהות מאות מגעים מגוונים כאלה, שלפעמים הם קרובים זה לזה ברצף הקריאה ולפעמים רחוקים, לפעמים בולטים ולפעמים סמויים, לפעמים פשוטים וישירים ולפעמים אירוניים. ... מערכת המגעים הזאת אינה רק תחבולה אסתטית שנועדה לחזק את לכידותה המבנית של היצירה, משום שיש לה כמה וכמה תפקידים בבניית המשמעות.[18]
התנ"ך ברומן[עריכת קוד מקור | עריכה]
שניים מספרי התנ"ך, ספר ירמיהו ומגילת שיר השירים זוכים לאזכור ישיר ברומן וגם לאזכור עקיף. ברובד הגלוי ירמיהו מספר לדניאלה שבימי האבל על בנו חיפש נחמה בתנ"ך וקרא אותו מתחילתו, עד שהגיע לנבואות התוכחה שבנביאים, שבהן "מוות, חורבן, גלות, עונש ועוד עונש, הרס, מגפות ורעב. אוכלים תינוקות מרעב. נכון שלפעמים קופצת מבין התוכחות האיומות, שמתענגים עליהן בלשון מסולסלת, איזו נחמה לא סבירה, אוטופית, גרנדיוזית, נחמה על תנאי, נחמה מעצבנת, משום שהיא מסתכמת בעיקר בהסטת האש, שבדרך כלל מכוונת אל ישראל, לכיוון עמים אחרים."[19] את ירמיהו הנביא הוא מתאר: "זה הנביא הכי חולני ומסוכן. אדם לא יציב. מעצבן. קופץ מעניין לעניין. מר נפש מקצועי. אסטרטג בפרוטה."[20] כיוון שחש בחילה מטקסטים אלה עבר לקריאת חמש מגילות, והוא מספר: "ודווקא בשיר השירים חנק אותי פתאום המוות של אייל וקראתי את השירים האלה שטוף דמעות".[19]
בעקבות שיחה זו, גם דניאלה קוראת בספר ירמיהו ובמגילת שיר השירים, וגם בספר איוב. בעקבות קריאה זו היא מדמה את סיג'ין קואנג לגיבורת שיר השירים:"שחורה ונאווה, קומתה כתמר, והיא סובבה בעיר בלילות חולת אהבה, משוטטת בשווקים וברחובות, מחפשת את שאהבה נפשה ואינה יכולה למצוא אותו ...".[21]
בעוד שתי הזדמנויות דניאלה קוראת בתנ"ך, בעת שהיא ממתינה בבית מרפא שאליו נלקחה אחת ממשלחת החופרים שחלתה,[22] ובעת שהיא ממתינה בשדה התעופה לטיסתה חזרה לישראל.[23]
אינטרטקסטואליות עצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לש"י עגנון, שפעמים אחדות כלל בסיפוריו התייחסות למאורעות המתוארים בסיפורים אחרים שלו, אף יהושע רומז ב"אש ידידותית" ליצירות אחרות שלו. ירמי מספר ששמע פעם "סופר או משורר, שעקד מחדש את עקדת יצחק, ואז ראיתי איך אפשר למצוא זווית חדשה בטקסט הכי טחון".[24] סופר זה הוא יהושע עצמו, שמוטיב העקדה מופיע באחדים מסיפוריו.[25] עוד מוזכר "סיפור על משפחה שלא אכפת לה שעכבר חופשי מסתובב בביתה",[26] רמז לספר הילדים של יהושע, "העכבר של תמר וגאיה". הסב יואל יערי אומר כי "אשמה קטנה, אפילו בלי סיבה, בכל זאת יכולה להיות דבר מה פורה ובריא",[27] ובכך רומז לקובץ המסות של יהושע "כוחה הנורא של אשמה קטנה".
אש ידידותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקרית מסוג זו שבה נהרג אייל קרויה בצה"ל "ירי דו-צדדי". שם נפוץ אחר הוא "אש כוחותינו". השם "אש ידידותית", שהוא לשון נקייה לתיאור אירוע מסוג זה, נפוץ בשפות רבות (באנגלית: friendly fire, בצרפתית: tir ami, בספרדית: fuego amigo ועוד). ירמיהו אומר ש"אש ידידותית" הוא ביטוי מקומם,[28] ומספר לדניאלה מתי שמע לראשונה ביטוי זה: "לאמוץ שלך, אמוץ שלי, שלנו, שבא מתל אביב עם המבשר, איכשהו נדמה שאני לא קולט את ההסברים, או להפך, אולי הוא דווקא רצה לנחם, לרכך את החבל הנוסף שנכרך לי על הצוואר, כי אש כוחותינו הרי אכזרית פי מאה מ'אש האויב' – ואז הוא תופס לי ביד ומחבק אותי חזק, ואומר לי, ירמי, הם מתכוונים לאש ידידותית".[29]
עניין הביטוי "אש ידידותית" חוזר בסוף הרומן, בפגישתם המחודשת של דניאלה ואמוץ. דניאלה מספרת לאמוץ: "האש הידידותית שתקעת לו למוח לא מרפה ממנו", ואמוץ מתגונן: "לא תקעתי שום אש ולא יכולתי לתקוע שום אש. הוא תקע אותה לעצמו. אני פשוט ניסיתי לרכך קצת את אש כוחותינו במשהו שגם אם יש בו קצת אירוניה..."[30]
הצעירה הפלסטינית שירמי משחח אתה במקום נפילת בנו מציגה כינוי נוסף לאירוע מסוג זה - תאונת עבודה: "זה הביטוי שאנחנו משתמשים בו כשהם נהרגים מטעויות של עצמם."[31]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניצה בן-דב, "משפחת השכול באש ידידותית" בתוך: חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית הוצאת שוקן, 2016, עמ' 309–336
- ניצה בן-דב, "ייצוגים של התמודדות עם אבל ושכול ב״אש ידידותית״ של א"ב יהושע", בתוך: ניצה בן-דב ויאיר קורן-מיימון (עורכים), ייצוגים : מציאות, חיקוי ודמיון - עיונים ביקורתיים, מכון מופ"ת והמכללה האקדמית לחינוך גורדון, 2020, עמ' 150–158
- אבנר הולצמן, "נבואות חורבן בעונג ובתשוקה: קריאה ברומן 'אש ידידותית'", בתוך: אמיר בנבג׳י, ניצה בן-דב וזיוה שמיר (עורכים), מבטים מצטלבים : עיונים ביצירת א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ׳ 413–423.
- חיה שחם, "מסע נשי אל לב המאפליה", בתוך: אמיר בנבג׳י, ניצה בן-דב וזיוה שמיר (עורכים), מבטים מצטלבים : עיונים ביצירת א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ׳ 424–440.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף אורן, ""אש ידידותית" — אברהם ב. יהושע" בפרויקט בן-יהודה
- זיוה שמיר, בין סוף לבין סף - א. ב. יהושע / אש ידידותית, באתר e-mago, 23 בפברואר 2007
- אברהם בלבן, שכול וכישלון והרבה חביבות, באתר הארץ, 12 במרץ 2007
- אבי גיל, דרך חדשה, עתון 77 326, דצמבר 2007, עמ' 24–27, בארכיון הדיגיטלי של כתב העת בספריית אוניברסיטת טקסס באוסטין
- עמוס לויתן, מהודו ועד כוש : מאלוהות מתבדלת לאלילות משתלבת ברומן החדש של יהושע, עתון 77 320-321, מאי–יוני 2007, עמ׳ 34–36, בארכיון הדיגיטלי של כתב העת בספריית אוניברסיטת טקסס באוסטין
- אריאנה מלמד, אש קטנה, באתר ynet, 27 בפברואר 2007
- יובל אביבי, אש על הפנים, באתר וואלה!, 29 במרץ 2007
- תהילה שוורץ-אלטשולר, 'אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי': טקסט ואינטרטקסט ברומן "אש ידידותית" לאברהם ב' יהושע, דפים למחקר בספרות, 18, תשע"ב, באתר JSTOR
- דן לחמן, אש ידידותית / אברהם ב. יהושע, באתר e-mago, 23 במאי 2007
- ב"צ, נגד קלאוסטרופוביה, באתר הארץ, 8 במרץ 2007
- אדמית פרא, משחקים באש: עיון ברומן "אש ידידותית", בבלוג "אדמה", 7 בדצמבר 2017
- א.ב. יהושע, אש ידידותית – פרק מתוך הספר, באתר nrg, 13 בפברואר 2007
- אש ידידותית - אברהם ב. יהושע, באתר "הספריה החדשה"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אברהם ב. יהושע, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- ^ אש ידידותית, עמ' 14
- ^ אש ידידותית, עמ' 51
- ^ אש ידידותית, עמ' 329
- ^ אש ידידותית, עמ' 60
- ^ אש ידידותית, עמ' 165
- ^ אש ידידותית, עמ' 164
- ^ אש ידידותית, עמ' 351
- ^ אש ידידותית, עמ' 284
- ^ אש ידידותית, עמ' 200
- ^ אש ידידותית, עמ' 171
- ^ אש ידידותית, עמ' 337
- ^ אש ידידותית, עמ' 274
- ^ אש ידידותית, עמ' 132
- ^ אברהם ב. יהושע, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, הספריה החדשה, 2004, עמ' 56
- ^ יוסף אורן, ""אש ידידותית" — אברהם ב. יהושע" בפרויקט בן-יהודה
- ^ אברהם בלבן, שכול וכישלון והרבה חביבות, באתר הארץ, 12 במרץ 2007
- ^ אבנר הולצמן, "נבואות חורבן בעונג ובתשוקה: קריאה ברומן 'אש ידידותית'", בתוך: אמיר בנבג׳י, ניצה בן-דב וזיוה שמיר (עורכים), מבטים מצטלבים : עיונים ביצירת א"ב יהושע, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ׳ 416–417
- ^ 1 2 אש ידידותית, עמ' 275
- ^ אש ידידותית, עמ' 276
- ^ אש ידידותית, עמ' 289–291
- ^ אש ידידותית, עמ' 261
- ^ אש ידידותית, עמ' 366
- ^ אש ידידותית, עמ' 271
- ^ ניצה בן-דב, "משפחת השכול באש ידידותית" בתוך: חיי מלחמה: על צבא, נקמה, שכול ותודעת המלחמה בפרוזה הישראלית הוצאת שוקן, 2016, עמ' 316
- ^ אש ידידותית, עמ' 211
- ^ אש ידידותית, עמ' 120
- ^ אש ידידותית, עמ' 81
- ^ אש ידידותית, עמ' 82
- ^ אש ידידותית, עמ' 369
- ^ אש ידידותית, עמ' 218
| כתבי אברהם ב. יהושע | ||
|---|---|---|
| סיפורים קצרים | מות הזקן • מול היערות • בתחילת קיץ • עד חורף 1974 • כל הסיפורים • מסע הערב של יתיר |  |
| רומנים | המאהב • גירושים מאוחרים • מולכו • מר מאני • השיבה מהודו • מסע אל תום האלף • הכלה המשחררת • שליחותו של הממונה על משאבי אנוש • אש ידידותית • חסד ספרדי • ניצבת • המנהרה • הבת היחידה | |
| מחזות | מאי - ערב, לילה ושחר • לילה במאי • חפצים • הילכו שניים יחדיו | |
| ספרי ילדים | העכבר של תמר וגאיה • חיית המחמד של עפרי | |
| ספרי עיון | בזכות הנורמליות • הקיר וההר • כוחה הנורא של אשמה קטנה • אחיזת מולדת | |
