בומברדיה דאש 8

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בומברדיה דאש 8
Flybe dash8 g-jedn arp.jpg

דאש 8 Q400 בשירות Flybe
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים צר-גוף
ארץ ייצור Flag of Canada.svg  קנדה
יצרן בומברדיה איירוספייס
טיסת בכורה 20 ביוני 1983
תקופת שירות 1984 – הווה
יחידות שיוצרו 1,104 (נכון לאפריל 2013)
משתמש ראשי
מחיר
  • Q100 - ‏12.5 מיליון דולרים
  • Q200 - ‏13 מיליון דולרים
  • Q300 - ‏17 מיליון דולרים
  • Q400 - ‏27 מיליון דולרים

בומברדיה דאש 8 או סדרה Qאנגלית: Bombardier Dash 8), לשעבר דה הבילנד קנדה דאש 8, הוא מטוס נוסעים צר-גוף לטווחים בינוניים, המיוצר על ידי בומברדיה איירוספייס.

המטוס פותח על ידי דה הבילנד קנדה, בשנת 1984. הדאש 8 הוא דגם מתקדם של הדאש 7, המסוגל להמריא ולנחות במסלולים קצרים במיוחד. למטוס זה ארבע סדרות: סדרה 100 עם קיבולת של 39 נוסעים, סדרה 200 עם מנועים חזקים יותר, סדרה 300 שהוארכה לקיבולת של 50 נוסעים, וסדרה 400 שהוארכה לקיבולת של 78 נוסעים.

בשנת 1997 החלו בייצור דגמים בהם הופחת משמעותית הרעש בתא הנוסעים, דגמים אלו מתחילים באות Q.

ייצור סדרה 100 נפסק בשנת 2005, ושל סדרות 200 ו-300 בשנת 2009.

עיצוב ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי טייס
קוקפיט של דאש Q400 NextGen
קוקפיט של דאש 300

בתחילת שנות השבעים, השקיעה דה הבילנד כספים רבים בפרויקט הדאש 7 שלה. במטוס זה התמקדו ביכולת להמראה ממסלולים קצרים במיוחד (STOL), והפחתה משמעותית בכמות הרעש, זאת באמצעות ארבעה מנועים בעלי מדחפים גדולים. בדה הבילנד האמינו כי למטוס יהיה ביקוש גבוה בחברות האזוריות, כיוון והוא מתאים לשדות תעופה של ערים קטנות. עם זאת רק מספר חברות תעופה רכשו את המטוס, מאחר שעלויות התפעול של מטוס בעל ארבע מנועים היו גבוהות.

בשנת 1980 החלה דה הבילנד להתאים את הדאש 7 לשני מנועים. פראט אנד ויטני קנדה פיתחו עבור דה הבילנד את סדרת מנועי PW100, להם עוצמה הכפולה ממנועי ה-PT6 שהיו בדאש 7.

לאחר כ-3,800 שעות בדיקה במשך שנתיים על חמישה מנועים מדגם זה, אושרו באפריל 1983 המנועים החדשים לשימוש.

מאפיינים בולטים לדאש 8 הם: זנב T גבוה יחסית לגובה הכנף, שנועד למנוע סליפסטרים, מנוע מאורך היעיל יותר מבחינה אווירודינומית, כן הנסע מתקפל אחורה, ואף המטוס מחודד.

טיסת הבכורה של המטוס התקיימה ב-20 ביוני 1983, והוא נכנס לשירות בשנת 1984 בחברת התעופה הקנדית NorOntair. חברת התעופה האזורית האמריקאית פיימונטה איירליינס הייתה החברה הזרה הראשונה שרכשה את המטוס.

מהירות השיוט של הדאש 8 גבוהה יותר מזו של הדאש 7. המטוס זול יותר לתפעול ולתחזוקה, בעיקר עקב היותו בעל שני מנועים. הדאש 8 רועש יותר מדאש 7, והוא אינו מסוגל לפעול ממסלולים קצרים במיוחד כיתר דגמי הדאש.

Q400X[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא הנוסעים בדאש 8-402Q של חברת התעופה הגרמנית אייר ברלין

בשנת 2007 הודיעה בומברדיה על כוונתה לפתח גרסה מאורכת יותר למטוס, הגרסה שתקרה Q400X, תוכל להכיל כ-90 נוסעים בתצורת מחלקה אחת. בתגובה להכרזה זו, הודיעה המתחרה האיטלקית-צרפתית ATR, על כוונתה להגדיל את תכולת המושבים במטוסיה.

בחודש יוני 2009, הודיע נשיא בומברדיה איירוספייס, כי ה-Q400X יהיה אחד מהמטוסים העתידיים שלה, וכי הוא יכנס לשירות בשנים 2013-2014.

ביולי 2010 הודיעה בומברדיה, כי היא עדיין בוחנת את סיכויי ההצלחה של המטוס המחודש. אולם תוכניתה להשיק את המטוס ב-2013, נדחתה לפחות בעוד שלוש שנים.

באוקטובר 2012 נחשף, כי בומברדיה וממשלת דרום קוריאה חתמו על עסקה בה ישתפו פעולה קוריאן אייר, התעשייה האווירית הקוריאנית, ובומברדיה. במסגרת שיתוף הפעולה, הן יפתחו מטוס אזורי, בעל 90 מושבים. תאריך ההשקה מתוכנן לשנת 2019.

היסטוריה תפעולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים בהם הושק המטוס, היו מרבית חברות התעופה בתהליך של רכישת מטוסים חדשים. כמו כן, התרחבה מאוד תעשיית התעופה בשנות השמונים, בנוסף הדור הקודם של המטוסים האזורים, שיוצר בשנות החמישים והשישים, התקרב לגיל היציאה שלו משירות. נתונים אלו הובילו למכירות גבוהות ביותר של המטוס, ודה הבילנד קנדה לא הצליחה להתמודד עם הביקוש הגבוה.

בסוף שנות השמונים הייתה אייר קנדה, אז חברה ממשלתית, במשא ומתן לרכישת מטוסים חדשים עם איירבוס ובואינג. בשנת 1988 רכשה היצרנית האמריקאית בואינג את דה הבילנד קנדה, בניסיון לשפר את קו הייצור שלה, ובניסיון להטות את המכרז לכיוונה.

בסופו של דבר זכתה איירבוס במכרז לאספקת 34 מטוסי A320 לאייר קנדה, ובואינג שנכשלה במכרז העמידה את דה הבילנד קנדה למכירה מיידית. החברה נרכשה על ידי בומברדיה בשנת 1992.

הביקוש הגבוה למטוסים אזוריים היה גבוה כל כך, עד שהחברה הצרפתית איירוספסיאל והאיטלקית אלניה, חברו יחד למיזם משותף הנקרא ATR. שני מטוסיה; הATR 42 והATR 72, מתחרים ישירות בדאש 8. חברות נוספות נכנסו לשוק עם מטוסים קטנים יותר כסאאב עם הסאאב 340, ואמבראר עם האמבראר ברזיליה.

כל מטוסי הסדרה שיוצרו לאחר שנת 1996, הם בעלי מערכות להפחתת רטט ורעשים. כדי להדגיש את היותם שקטים במיוחד שינתה בומברדיה את שם המטוסים לסדרה Q.

דאש 8-106 של איסלנד אייר

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה 100[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏E-9A‏, 2004
  • DHC-8-100 - הדגם הראשון למטוס, נכנסה לשירות בשנת 1984. המטוס יכול להכיל 37-39 נוסעים, בתחילה נעשה שימוש במנוע PW120A, אולם בשנת 1990 החליף אותו הדגם המשופר יותר; ה-PW121. בסה"כ יוצרו מדגם זה 299 מטוסים.
    • DHC-8-101 - גרסה בה הוגדל משקל ההמראה המרבי ל-15,000 ק"ג.
    • DHC-8-102 - גרסה בה הוגדל משקל ההמראה המרבי ל-15,650 ק"ג. נכנסה לשירות בשנת 1986.
    • DHC-8-103 - גרסה בה הוגדל משקל ההמראה המרבי ל-15,950 ק"ג. נכנסה לשירות בשנת 1987.
    • DHC-8-102A - גרסה בה נוספו לראשונה תאי מטען פנימיים.
    • DHC-8-106 - גרסה בה הוגדל משקל ההמראה המרבי ל-16,450 ק"ג. נכנסה לשירות בשנת 1992.
    • DHC-8M-100 - שני מטוסים למעקב אחר זיהום ימי, המופעלים על ידי משרד התחבורה הקנדי, מצוידים במערכת ניטור מ-MSS 6000.
    • CC-142 - גרסת תובלה לכוחות צבא קנדה באירופה.
    • CT-142 - מטוס אימון של צבא קנדה.
    • E-9A - מטוסים המשמשים את חיל האוויר האמריקאי לשליטה ותמיכה באימונים של החיל באזור מפרץ מקסיקו. במטוסים אלו מותקן רדאר מיוחד, המסוגל לזהות אדם במים במרחק 25 קילומטרים.

סדרה 200[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאש 8-201Q בשירות חברת בריטיש אירופיאן
  • DHC-8-200 - דגם בעל שלדה זהה ל-DHC-8-100. לדגם זה מנועי פראט אנד ויטני קנדה PW123 בעלי עצמה של 2,150 כ"ס. יכול להכיל 37-39 נוסעים. בסה"כ יוצרו מדגם זה 105 מטוסים.
    • DHC-8-201 - גרסה בה הוחלפו המנועים ל-PW123C. טסה לראשונה בשנת 1995.
    • DHC-8-202 - גרסה בה הוחלפו המנועים ל-PW123D. טסה לראשונה בשנת 1995.
    • Q200 - גרסה בה מותקנת מערכת ANVS, לניטור רעשים בתא הנוסעים.

סדרה 300[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאש 8-301 של אייר קנדה ג'אז נוחת בוונקובר
  • DHC-8-300 - נכנסה לשירות בשנת 1989, ארוכה ב-3.43 מטרים מגרסאות 100/200,ויכולה להכיל 50-56 נוסעים. בדגם זו הוחלפו המנועים ל-PW123 או PW123B או PW123E, בעלי עצמה של 2,380-2,500 כ"ס. בסה"כ יוצרו מדגם זה 267 מטוסים.
    • DHC-8-301 - גרסה בו הוחלפו המנועים ל-PW123, נכנסה לשירות בשנת 1989.
    • DHC-8-311 - נכנסה לשירות ב1990, בגרסה זו הוחלפו המנועים ל-PW123A, ונוספו לראשונה תאי מטען בתוך תא הנוסעים.
    • DHC-8-314 - מופעלת על ידי מנועי PW123B, נכנסה לשירות ב1992.
    • DHC-8-315 - מופעלת על ידי מנועי PW123E, נכנסה לשירות ב1995.
    • DHC-8-300A - גרסה עם תא מטען גדול במיוחד.
    • Q300 - גרסה בה מותקנת מערכת ANVS, לניטור רעשים בתא הנוסעים.
    • DHC-8-300 MSA - גרסה המותאמת לפעילות סיור ימי.

סדרה 400[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאש 8-402Q של אייר ברלין
    • DHC-8-400 - נכנסה לשירות ב-1999 מכילה עד 68 נוסעים. בסה"כ יוצרו מדגם זה כ-433 מטוסים.
    • DHC-8-401 - נכנסה לשירות ב-1999 מכילה עד 70 נוסעים.
    • DHC-8-402 - נכנסה לשירות ב-1999 מכילה עד 78 נוסעים.
    • Q400 - מהירות השיוט בגרסה זו הוגדלה ל-667 קמ"ש, 111-166 קמ"ש יותר מקודמיו. מופעל על ידי מנועי PW150A בעלי 5,071 כ"ס כל אחד. בגרסה הרגילה סייג הרום של המטוס הוא 7,600 מטר, אולם קיימת גרסה עם מסיכות חמצן המגדילה את סייג הרום ל-8,200. בכל דגמי ה-Q400 מותקנת מערכת ANVS, לניטור רעשים בתא הנוסעים.
    • Q400 NextGen - גרסה חסכונית בדלק ובעלויות תחזוקה. בגרסה זו עוצבו מחדש תא הנוסעים והחלונות, ונוספו תאי מטען פנימיים.
    • Q400-MR - שני מטוסי כיבוי שנבנו במיוחד עבור הסוכנות להגנה אזרחית ומוכנות למקרי חירום של צרפת (Sécurité Civile). מטוסים אלו יכולים להכיל 2,600 ליטרים של חומרים מעכבי בעירה, מים, וקצף כיבוי.
    • DHC-8-MPA D8 - גרסה לסיור ימי, נכנסה לשירות בשנת 2007.
    • DHC-8-402PF - גרסת מטען שנכנסה לשירות בשנת 2008, יכולה לשאת 9000 ק"ג מטענים.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרה 100 סדרה 200 סדרה 300 סדרה 400
אורך ‏ 22.25 מטר 25.68 מטר 32.81 מטר
גובה הזנב ‏ 7.49 מטר 8.3 מטר
קוטר חיצוני ‏2.69 מטר
קוטר פנימי ‏2.51 מטר
אורך תא הנוסעים ‏9.1 מטר 12.6 מטר 18.8 מטר
מוטת כנפיים ‏25.89 מטר 27.43 מטר 28.4 מטר
שטח הכנפיים ‏54.4 מ"ר 56.2 מ"ר 63.1 מ"ר
מנועים (X2) פראט אנד וויטני קנדה PW100
נוסעים (מחלקה אחת) ‏37 50 78
מהירות שיוט 500 קמ"ש 537 קמ"ש 528 קמ"ש 667 קמ"ש
סייג רום ‏7,620 מטר 8,230 מטר
טווח מרבי 1,889 ק"מ 1,713 ק"מ 1,558 ק"מ 2,522 ק"מ
אורך מסלול מזערי ‏800 מטר 1,178 מטר 1,402 מטר
משקל המראה מרבי ‏16,470 ק"ג 19,500 ק"ג 29,260 ק"ג
משקל נחיתה מרבי ‏15,650 ק"ג 19,050 ק"ג 28,010 ק"ג
קיבולת דלק ‏3,210 ליטר, (848 גלון אמריקאי) 6,616 ל', (1,748 ג"א)
משקל ריק ‏3,407 ק"ג 5,138 ק"ג 8670 ק"ג

תאונות ותקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאש 8 של אול ניפון איירווייז בו לא נפתח כן הנחיתה הקדמי

להלן תקריות בהן היה מעורב המטוס, ואשר היו בהן הרוגים:

תקלות בנחיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזרחים מפגינים נגד בומברדיה, על המטוס שבתצוגה מחקו את הכיתוב DHC והחליפו אותו ב-CRASH "התרסקות"

בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2007 אולצו לנחות נחיתות חירום, שלושה טיסות של חברת התעופה סקנדינביאן איירליינס, לאחר שהתגלו בעיות במהלך הנחיתה. חקירת המקרים העלתה התפתחות קורוזיה בבוכנה הידראולית בכן הנחיתה.

ב-12 בספטמבר המליצה בומברדיה למפעילות המטוס, לקרקע את מטוסי ה-Dash 8-Q400 להם יותר מ-10,000 שעות טיסה. כתוצאה מכך, בוטלו מאות טיסות ברחבי העולם, סקנדינביאן איירליינס קרקעה את כל 27 מטוסי הדאש 8 שברשותה, חברת הורייזון אייר קרקעה 19 מטוסים, ואוסטריאן איירליינס קרקעה שמונה מטוסים.

בסופו של דבר הוציאה סקנדינביאן איירליינס את כל מטוסי הדאש 8 מצי המטוסים שלה. במרץ 2008 התפרסם כי סקנדיביאן קבלה הנחה של 164 מיליון דולרים לרכישת מטוסי בומברדיה CRJ700.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בומברדיה דאש 8 בוויקישיתוף

Camera-photo.svg מדיה וקבצים בנושא בומברדיה דאש 8 באתר Airliners.net

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]