בטי סלומון דה רוטשילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"הברונית דה רוטשילד", 1848. 56 על 40 ס"מ. אוסף רוטשילד, פריס.

בֶּטִי (בַּתְיָה) סָלוֹמוֹן דֶה רוֹטְשִׁיְלד (15 ביוני 1805 - 1 בספטמבר 1886) הייתה בתו של סלומון מאיר רוטשילד (אנ'), אשתו של ג'יימס מאיר רוטשילד ואמו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטי דה רוטשילד נולדה בפרנקפורט, גרמניה, לסלומון (שלמה) מאיר רוטשילד (1774-‏1855) וקרוליין שטרן (1782-‏1854). היא גדלה והתחנכה בווינה, אוסטריה, אחותו הצעירה של אנסֶלם סלומון (1803-‏1874). ב-11 ביולי 1824 התחתנה בפרנקפורט עם דודה (אחי אביה), ג'יימס (יעקב) מאיר דה רוטשילד (1792-‏1868), מיסד הענף הצרפתי של אימפריית הבנקאות של משפחת רוטשילד, ונסעה עמו לפריס, צרפת. הנישואין היו חלק ממהלכיו של אבי המשפחה לשמר את הונה של המשפחה בתוך עצמה, מהלכים שבאו לידי ביטוי בשידוך בנות המשפחה לבניו. בין באי ביתם בפריס היו פוליטיקאים, אמנים ובני אצולה. היא קבלה שיעורים פרטיים בפסנתר מפרדריק שופן ופיתחה ידידות קרובה עם מלכת צרפת באותן שנים, מריה אמליה, אשת המלך לואי פיליפ ובתו של פרדיננד מלך סיציליה.

בטי רוטשילד הייתה בזמנה אחת הנשים העשירות ביותר בצפון אירופה ואחת הבולטות מבין נותני החסות לאמנות בפריס. יופיה היה ידוע ושימש השראה לשירו של היינריך היינה, "המלאך". כמו כן, הקדיש לה הסופר באלזאק את אחד מסיפוריו. החל מ-1834 החל היינה לשלוח לה מכתבים וספרים ובשנות ה-50 ביקש את תמיכתה הכספית.

מלבד מתן חסות לאמנים, רוטשילד עסקה גם בפעילות פילנתרופית. למשל, כשהורתה שמרקיו המזינים של השף הצרפתי המפורסם, מארי-אנטואן קארם (Carême), שעבד תחת חסותו של בעלה תמורת משכורת, יחולקו לעניים בבניין העירייה ברחוב לאפיט. השף קארם גם יצר מנה לכבוד הזוג וקרא לה "סופלה רוטשילד".

ב-1840, בעקבות עלילת הדם בדמשק, פעלה רבות עם בעלה לשחרור האסירים היהודים, הכלואים באשמת רצח.[1] במאמר מה-2 ביוני 1840, כתב היינה על מאבקה של יהדות צרפת בעלילת הדם, שהתמצה, לדעתו, באנשים בודדים שלא נשארו אדישים: "האיש היחידי (אדולף כרמייה) בפריס, מלבד אשה יפה אחת (רוטשילד)..., הפועל הלכה למעשה למען עם ישראל."[2]

ב-1841 פנתה רוטשילד לאמן הנאו-קלאסי ז'אן אוגוסט דומיניק אינגר, לצייר את דיוקנה והוא סירב. כעבור שנתיים פגש אותה בנשף, הוקסם ממנה מאד והסכים לקבל את העבודה. למרות זאת, בגלל עיכובים שונים, הושלם ציור השמן רק ב-1848. הדיוקן "הברונית דה רוטשילד" היה תלוי בסלון ביתה עד מותה.

ב-1870, בעת המשא ומתן לאחר מפלת הצרפתים במלחמת פרוסיה-צרפת, התאכסנו באחוזת המשפחה בפֶרייר, הקייזר וילהלם הראשון, הקאנצלר ביסמרק וראש המטה הכללי מולטקה, שהתגורר בחדרים של הברונית.[3]

לבטי וג'יימס דה רוטשילד נולדו 5 ילדים:

  1. שרלוט דה רוטשילד (1825-‏1899), נישאה לנתנאל דה רוטשילד.
  2. אלפונס דה רוטשילד (1827-‏1905)
  3. גוסטב דה רוטשילד (1829-‏1911)
  4. סלומון דה רוטשילד (1835-‏1864)
  5. אדמונד דה רוטשילד (1845-‏1934), ידוע כ"הברון רוטשילד", "הנדיב הידוע". נישא לאדלהייד (עדה) מנפולי, בתו של וילהלם קארל דה רוטשילד.

בטי רוטשילד עסקה בפעילות פילנתרופית לטובת נשים יהודיות והקימה בארץ-ישראל מוסד לעזרת נשים בהריון ואמהות.

ב-1886, לאחר מותה, כתב המשורר נפתלי הרץ אימבר שיר לכבוד הברון רוטשילד: "נחמת ציון - שיר ניחומים לנדיב עם אלהי אברהם, במות עליו אמו שרתי מרת בתיה דה רוטהשילד ז"ל". השיר נכתב בעברית ונמסר לברון לאחר שתורגם לצרפתית.[4]

על-שמה של בטי דה רוטשילד נקראו המושבות "מזכרת בתיה" (נוסדה ב-1882) ו"בת שלמה"[5] (נוסדה ב-1889). "עקרון" הייתה המושבה הראשונה בארץ ישראל, שנוסדה על ידי הברון רוטשילד. בביקורו של הברון בארץ ישראל ב-1887, שינה את שמה ל"מזכרת בתיה".

בשנת 2006 יצא ספר על חייה, בשם "חייה ומורשתה של הברונית בטי דה רוטשילד", מאת לורה ס. שור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Laura S. Schor, The Life & Legacy of Baroness Betty de Rothschild, Peter Lang 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יונתן פרנקל, דם ופוליטיקה: עלילת דמשק, היהודים והעולם, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2003
  2. ^ Heine, "Die Juden und die Presse in Paris (Paris 27 May)", Algemeine Zeitung, 2 June 1840
  3. ^ שמעון שאמה, בית רוטשילד וארץ ישראל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ם; א. שני העולמות של הפזורה, עמ' 38.
  4. ^ יוסף לנג, דבר עברית! - חיי אליעזר בן יהודה, יד יצחק בן-צבי, 2008
  5. ^ המידע באתר בת שלמה