לדלג לתוכן

בטי סלומון דה רוטשילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בטי סלומון דה רוטשילד
Betty von Rothschild
לידה 5 ביוני 1805
פרנקפורט, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בספטמבר 1886 (בגיל 81)
Château Rothschild, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'יימס מאיר רוטשילד (1824–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בֶּטִי "בַּתְיָה" סַלוֹמוֹן דֶה רוֹטְשִׁילְד (15 ביוני 18051 בספטמבר 1886) הייתה בתו של סלומון מאיר רוטשילד, אשתו של ג'יימס מאיר רוטשילד ואמו של אדמונד ג'יימס דה רוטשילד[1] המכונה "אבי היישוב" "הנדיב הידוע".

בטי דה רוטשילד נולדה בפרנקפורט, גרמניה, לסלומון "שלמה" מאיר רוטשילד (17741855) וקרוליין שטרן (17821854). היא גדלה והתחנכה בווינה, אוסטריה, אחותו הצעירה של אנסֶלם סלומון (18031874).

ב-11 ביולי 1824 התחתנה בפרנקפורט עם דודה (אחי אביה), ג'יימס (יעקב) מאיר דה רוטשילד (17921868), מייסד הענף הצרפתי של אימפריית הבנקאות של משפחת רוטשילד, ונסעה עמו לפריז, צרפת. הנישואין היו חלק ממהלכיו של אבי המשפחה לשמר את הונה של המשפחה בתוך עצמה, מהלכים שבאו לידי ביטוי בשידוך בנות המשפחה לבניו.

בטי קיבלה מאביה נדוניה של מיליון וחצי פרנקים.[2] היא שמרה על מסורת דתית מסוימת, יותר מבעלה, ונמנעה, למשל, מנסיעות בשבת.[3] היא השיגה שליטה מעולה בשפה הצרפתית.[3]

בין באי ביתם של הזוג בפריז היו פוליטיקאים, אמנים ובני אצולה. היא קבלה שיעורים פרטיים בפסנתר מפרדריק שופן ופיתחה ידידות קרובה עם מלכת צרפת באותן שנים, מריה אמליה, אשת המלך לואי פיליפ ובתו של פרדיננד מלך סיציליה.[3]

בטי רוטשילד הייתה בזמנה אחת הנשים העשירות ביותר בצפון אירופה ואחת הבולטות מבין נותני החסות לאמנות בפריז.האורחים בביתה בשנות ה-40 זכו להאזין לדואט של ליסט ופאגאניני, לשופן מנגן עם קארל פילטש עיבוד לשני פסנתרים, ולבאלזאק קורא. בטי ובעלה היו מאורחיהם של שופן וז'ורז' סאנד, לאחר שאלה עברו לגור יחדיו ב-1842. באלזאק הקדיש לבטי את ספרו "הילד המקולל" (L'Enfant Maudit).[3] יופייה היה ידוע ושימש השראה לשירו של היינריך היינה, "המלאך". החל מ-1834 החל היינה לשלוח לה מכתבים וספרים ובשנות ה-50 ביקש את תמיכתה הכספית.

מלבד מתן חסות לאמנים, רוטשילד עסקה גם בפעילות פילנתרופית. למשל, כשהורתה שמרקיו המזינים של השף הצרפתי המפורסם, מארי-אנטואן קארם (Carême), שעבד תחת חסותו של בעלה תמורת משכורת, יחולקו לעניים בבניין העירייה ברחוב לאפיט. השף קארם גם יצר מנה לכבוד הזוג וקרא לה "סופלה רוטשילד".

בטי רוטשילד עסקה בפעילות פילנתרופית לטובת נשים יהודיות והקימה בארץ-ישראל מוסד לעזרת נשים בהריון ואמהות.

ב-1840, בעקבות עלילת הדם בדמשק, פעלה רבות עם בעלה לשחרור האסירים היהודים, הכלואים באשמת רצח.[4] במאמר מה-2 ביוני 1840, כתב היינה על מאבקה של יהדות צרפת בעלילת הדם, שהתמצה, לדעתו, באנשים בודדים שלא נשארו אדישים: "האיש היחידי (אדולף כרמייה) בפריז, מלבד אשה יפה אחת (רוטשילד)..., הפועל הלכה למעשה למען עם ישראל."[5]

ב-1841 פנתה רוטשילד לאמן הנאו-קלאסי ז'אן אוגוסט דומיניק אינגר, לצייר את דיוקנה והוא סירב. כעבור שנתיים פגש אותה בנשף, הוקסם ממנה מאוד והסכים לקבל את העבודה. למרות זאת, בגלל עיכובים שונים, הושלם ציור השמן רק ב-1848. הדיוקן "הברונית דה רוטשילד" היה תלוי בסלון ביתה עד מותה.

ב-1870, בעת המשא ומתן לאחר מפלת הצרפתים במלחמת צרפת–פרוסיה, התאכסנו באחוזת המשפחה בפֶרייר, הקייזר וילהלם הראשון, הקנצלר ביסמרק וראש המטה הכללי מולטקה, שהתגורר בחדרים של הברונית.[6]

לבטי וג'יימס דה רוטשילד נולדו 5 ילדים:

  1. שרלוט דה רוטשילד (18251899), נישאה לנתנאל דה רוטשילד.
  2. אלפונס דה רוטשילד (18271905)
  3. גוסטב דה רוטשילד (18291911)
  4. סלומון דה רוטשילד (18351864)
  5. אדמונד דה רוטשילד (18451934), ידוע כ"הברון רוטשילד", "הנדיב הידוע". נישא לאדלהייד (עדה) מנאפולי, בתו של וילהלם קארל דה רוטשילד.

ב-1886, לאחר מותה, כתב המשורר נפתלי הרץ אימבר שיר לכבוד הברון רוטשילד: "נחמת ציון – שיר ניחומים לנדיב עם אלהי אברהם, במות עליו אמו שרתי מרת בתיה דה רוטהשילד ז"ל". השיר נכתב בעברית ונמסר לברון לאחר שתורגם לצרפתית.[7]

על שמה של בטי דה רוטשילד נקראה המושבה "בת שלמה"[8] שנוסדה ב-1889. המושבה עקרון, שהייתה המושבה הראשונה בארץ ישראל שנוסדה על ידי הברון רוטשילד ב-1883, שינתה את שמה ל"מזכרת בתיה" על שמה של בטי, בביקורו של הברון בארץ ישראל ב-1887.

אילן יוחסין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר אנשל
רוטשילד

1743–1812
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'יימס (פריז)
1792–1868
 
בטי סלומון
1805–1886
 
 
סלומון (וינה)
1774–1855
 
קארל (אנ') (נאפולי)
1788–1855
 
אנשל (פרנקפורט)
1773–1855
 
נתן (לונדון)
1777–1836
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1845–1934
"הנדיב הידוע"
 
גוסטב (אנ')
1829–1911
 
אלפונס
1827–1905
 
שמעון זאב
1828–1910
 
נתנאל (אנ')
1812–1870
 
 
 
 
 
 
 
ליונל נתן
1808–1879
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מוריס (אנ')
1857–1881
 
ג'יימס
1878–1957
נישא לדורותי
 
רוברט (אנ')
1880–1946
 
אדוארד (אנ')
1868–1949
 
נתן
1844–1881
 
 
 
 
 
ליאופולד
1845–1917
 
 
 
 
 
 
 
נתן מאיר
1840–1915
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אדמונד
1926–1997
 
אלאן (אנ')
1910–1982
 
אלי (אנ')
1917–2007
 
 
 
 
 
 
הנרי
1872–1946
 
אנתוני גוסטב
1887–1961
 
ליונל
1882–1942
 
אוולין אקיל
1886–1917
 
צ'ארלס (אנ')
1877–1923
 
וולטר
1868–1937
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בנז'אמן
1963–2021
נישא לאריאן
 
אריק
1940–
 
גאי (אנ')
1909–2007
 
בת שבע
1914–1999
 
פיליפ
1902–1988
 
אוולין רוברט (אנ')
1931–2022
 
אדמונד ליאופולד
1916–2009
 
מרים רוטשילד
1908–2005
 
ויקטור
1910–1990
 
פאנוניקה דה קניגסווארטר
1913–1988
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דוד (אנ')
1942–
 
אדוארד
1957–
 
פיליפין
1933–2014
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ייקוב
1936–2024

הערה: אילן יוחסין זה אינו כולל את כל חברי משפחת רוטשילד, אלא מתרכז באישים בולטים בה, בפרט בענפים הצרפתי והבריטי.


לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ סימוכין http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/6/2441
  2. ^ דרק וילסון, רוטשילד : העושר והעוצמה, עמ' 65.
  3. ^ 1 2 3 4 דרק וילסון, רוטשילד : העושר והעוצמה, עמ' 86
  4. ^ יונתן פרנקל, דם ופוליטיקה: עלילת דמשק, היהודים והעולם, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2003
  5. ^ Heine, "Die Juden und die Presse in Paris (Paris 27 May)", Algemeine Zeitung, 2 June 1840
  6. ^ שמעון שאמה, בית רוטשילד וארץ ישראל, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים תש"ם; א. שני העולמות של הפזורה, עמ' 38.
  7. ^ יוסף לנג, דבר עברית! - חיי אליעזר בן-יהודה, יד יצחק בן-צבי, 2008, כרך א, עמ' 155 (הערה 188: הצבי, 46 (כ"ט באלול תרמ"ו), עמ' קפג).
  8. ^ המידע באתר בת שלמה