בית דונדיקוב

בית דונדיקוב
	בית דונדיקוב ופעמון המושבה ב-2020
מידע כללי
סוג	וילת מגורים, מוזיאון
שימוש	בית מגורים, מוזיאון
מיקום	רחובות
מדינה	ישראל
בעלים	עיריית רחובות
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1891–הווה (כ־133 שנים)
קואורדינטות	31°53′45″N 34°48′49″E / 31.8959588°N 34.8135663°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) בית דונדיקוב בית דונדיקוב בית דונדיקוב מפת __ רחובות; [‌למפה דינמית של השפלה וסביבותיה‌] מצפון וממזרח: __ מועצה אזורית גזר; מדרום: __ קריית עקרון, __ מועצה אזורית ברנר; ממערב: __ מועצה אזורית גן רווה; ממערב ומצפון: __ נס ציונה

בית דונדיקוב הוא הבית השלישי שנבנה בעיר רחובות, ומוזיאון העיר רחובות כיום.^[1] הבית נמצא בפינת הרחובות יעקב ודונדיקוב.^[2] הוא הוקם במושבה בשנת 1891 על ידי אברהם יהושע דונדיקוב, ממייסדי המושבה וחבר הוועד הראשון שלה.^[2] בית דונדיקוב היה בית המגורים השלישי במושבה, אחרי בית יוספזון ובית קנטרוביץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בפברואר 1890 קנה יהושע חנקין מידי הערבי הנוצרי אנטון רוק מיפו את אדמות המושבה רחובות, שטח של אלפי דונמים שהיה קרוי ״חירבת דוראן״.^[א] חנקין, שסבר כי יהודים רבים יקנו ממנו חלקות מהשטח, התחייב לכסף שלא יכול היה לשלם, ועל כן היה חשש שהקנייה תתבטל והאדמה תאבד. אהרן אייזנברג שיכנע את שמואל גורודיסקי ויעקב קרלינסקי לרכוש חלקות והם פנו לאברהם יהושע דונדיקוב, יהודי מאנשי העלייה הראשונה שהתגורר בנווה צדק. דונדיקוב נענה לקריאה וקנה 1000 דונמים ב-10,000 פרנקים,^[4] רכישה יוצאת דופן משום שהיה מדובר בשטח חריג בגודלו ליהודי באותה תקופה.^[5]

דונדיקוב דרש בתמורה לרכישה הגדולה את הזכות לבחור את חלקת האדמה הטובה ביותר עבור עצמו, וכך בחר את החלקה בראש הגבעה בחירבת דוראן, עליה הקים את בית דונדיקוב בשנת 1891. בדומה לאחוזות שהכיר מאוקראינה, בצמוד לבית הקים אורווה ומחסן לאחסון תבן בעליית הגג וחיבור בין האורווה ובית המגורים. עליית הגג הייתה למגוריהם של ראשוני הפועלים שעבדו ברחובות. מסביב לבית נשתלה חצר המוקפת חומת אבני כורכר, שנשתלו בה עצי אקליפטוס (שניטעו על ידי אברהם דונדיקוב) ודקל וושינגטוניה.^[6] דונדיקוב נפטר כשנה לאחר הקמת הבית, ב-2 במאי 1892.‏^[5]

פעמון המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסמוך לבית הוקמו מבני משק רבים, ביניהם ״פעמון המושבה״ שהותקן ב-1891, שם היה ב-40 שנותיה הראשונות של המושבה. משום כך נקראה הגבעה ״גבעת הפעמון״ ובית דונדיקוב ״הבית בראש גבעת הפעמון״.^[2]^[5] תפקיד הפעמון, שככל הנראה היה פעמון כנסייה משומש, היה לתפקד כשעון בכך שצלצל בשעות קבועות במהלך היום, להתריע על אירועים חריגים כגון מתקפות או לכנס אספת המושבה. לכל מאורע היה צלצול ייחודי שהיה מוכר לתושבי המושבה. בתקופת מלחמת השחרור הועבר הפעמון לגבעה אחרת במושבה. אחרי פירוקו הוצב באנדרטה בעיר, ונאבד בשנת 2000. שחזור הפעמון הוחזר לבית דונדיקוב ב-2002, שם הוא עומד כיום.^[7]

תקופת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותו של אברהם דונדיקוב התגוררו בבית אשתו ובנותיו. ביתו הבכורה, אסתר, התחתנה והתגרשה בצעירותה, עד שהתחתנה ב-1934 עם משה סמילנסקי, ממנהיגי היישוב העברי, שעבר להתגורר בבית המשפחה,^[2] בו חי בעשרים שנות חייו האחרונות. בבית דונדיקוב עסק בניהול ענייני התאחדות האיכרים, קיים פגישות בענייני היישוב, ענייני ה"הגנה", תוכניות לגאולת הקרקע וכתיבה.^[6] הבית הפך בתקופה זו לאחד הבתים המרכזיים ביישוב העברי.^[2] הבית הפך בנוסף בתקופה הזו למרכז תרבותי, והיו נערכים בו אירועים ציבוריים מוזיקליים. באחד מאירועים אלו פגש הקצין הבריטי יוליוס ג'ייקובס בנחמה דונדיקוב, אחותה הצעירה של אסתר ואשתו לעתיד של ג׳ייקובס.^[8]

ב-6 בפברואר 1938 התקיים בחצר הבית הקונצרט הראשון של אגודת חובבי המוזיקה בישראל בביצוע הפסנתרנית נדיה אטינגון-רייכרט.^[^{דרוש מקור]}

שיפוץ והקמת מוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 שופץ הבית על ידי עיריית רחובות, שהפכה אותו למוזיאון, בחזיתו נבנתה רחבה גדולה המשמשת לאירועים ציבוריים. במבנה נבנה מוזיאון לעיר רחובות, מייסדיה וההיסטוריה שלה, בין היתר מוצגים בו מקטעים מחומת העיר. כמו כן מציג המוזיאון תערוכות מתחלפות מיצירותיהם של אמני העיר.^[9] בנוסף נמצאת בבית מחלקת התיירות של העיר וגלריית אומנות.^[10]

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות ארכאולוגיות שנערכו בבית ובסביבתו לאורך השנים גילו כי יושבי השטח היו עובדי אדמה וכורמים. למרגלות הבית נמצאו 3 אבני בד גדולות ו-2 נוספות נמצאו בחצר הבית.^[4]