במבי שלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
במבי שלג
במבי שלג
לידה 1958
סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוגוסט 2016 (בגיל 58 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאית, עורכת עיתון, פובליציסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביאטריס (במבי) שלג (1958 - ‏15 באוגוסט 2016) הייתה עיתונאית, פובליציסטית ועורכת ישראלית. עורכת ומייסדת כתב העת "ארץ אחרת".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם ביאטריס ארליך בצ'ילה למשפחה של יהודים דתיים ילידי גרמניה. היא גדלה בסנטיאגו דה צ'ילה. הכינוי "במבי" ניתן לה על ידי אביה.

בגיל 12 עלתה שלג עם משפחתה לישראל והתיישבה בנתניה. היא למדה בתיכון הדתי "בר-אילן" בעיר. התגייסה לצבא במסגרת גרעין נח"ל "ארגוב" של תנועת בני-עקיבא[1].

שלג למדה ספרות אנגלית והיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית, ופילוסופיה יהודית במכון שלום הרטמן.

בתחילת שנות ה-80 הייתה פעילה ב"תנועה לעצירת הנסיגה מסיני" והייתה בין מקימי היישוב "עצמונה" בחבל ימית, שם התגוררה כחצי שנה[2].

ב-1983 החלה לכתוב ולערוך בכתב העת "נקודה". בשנים 1987–1992 שימשה סגנית עורך עיתון "אותיות" ובשנים 1992–1997 עבדה כעורכת העיתון. פרסמה טור דעה בעיתון "חדשות". בשנת 1996 עברה לכתוב טורי דעה במעריב ובהמשך, ב"מעריב nrg‏"[3]. בשנת 2012 החלה לכתוב בעיתון "ידיעות אחרונות".

בשנת 1999 ייסדה את עמותת "ארץ אחרת"[4], והחלה בעריכה והוצאה לאור של מגזין בשם זה. המגזין שם לו למטרה לנתח תהליכים חברתיים, תרבותיים ורוחניים בחברה הישראלית ובעם היהודי. ההחלטה להקים את המגזין התקבלה בעקבות רצח יצחק רבין מתוך רצון לייסד במה עיתונאית מעמיקה החוצה עולמות רעיוניים ומגזריים[5].

שלג הרבתה להדגיש את הצורך לכונן שיח ישראלי ויהודי מעמיק וביקרה את שטחיות השיח בתקשורת הישראלית[6]. בנושאי דת היא הביעה עמדות מורכבות, בהן שהחלוקה הקיימת בשנות האלפיים בין הזרמים השונים ביהדות היא עניין אנכרוניסטי, המבטא את הקבוצות האידאולוגיות בנושא כפי שהתקיימו לפני השואה[7]. לאחר פינוי עמונה ביקרה את הברוטליות שנקטה המשטרה במהלך הפינוי, אך גם את מגמת ההתבדלות המיסטית של חלק מאנשי הציונות הדתית, בעיקר בזרם החרדים הלאומיים, וטענה שהיא מובילה את בוגרי מערכת החינוך של ציבור זה לייאוש ולדרך ללא מוצא[8].

שלג השתתפה באירועי מחאת "יוקר המחיה"[9], וכתבה על התעלמות הציבור הדתי-ציוני מהמחאה, שביטאה בעיניה את "מותה של רוח תורה ועבודה"[10].

שלג הייתה חברה במועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ובמועצת "יד ושם"[11].

שלג הופיעה לעיתים קרובות כפרשנית אורחת בתוכניות טלוויזיה ורדיו וכן בהרצאות ורבי-שיח ברחבי הארץ.

נפטרה בי"א באב ה'תשע"ו, 15 באוגוסט 2016, בעקבות מחלה קשה[12][13].

עד לפטירתה הייתה נשואה ליאיר שלג, עמית מחקר ב"מכון הישראלי לדמוקרטיה" ועיתונאי ב"מקור ראשון". לזוג, שהתגורר בירושלים, שלושה ילדים.

פרסים שהוענקו לה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מותה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירעם נתניהו, שליפות עם במבי שלג, באתר nrg‏, 3 באוקטובר 2006
  2. ^ ארבע שיחות, שבר אחד, באתר היום השביעי
  3. ^ טוריה של במבי שלג, באתר nrg
  4. ^ ארץ אחרת, באתר מאגר עמותות רשומות
  5. ^ דרום תל אביב, התפרצות, באתר "ארץ אחרת", 18 באוגוסט 2011
  6. ^ במבי שלג, דין וחשבון: מה מחליש ומה מחזק אותנו, באתר "ארץ אחרת", 28 בספטמבר 2006
  7. ^ במבי שלג, תיקון -מחשבות ליום שאחרי, באתר ארץ אחרת, 30 באפריל 2002
  8. ^ במבי שלג, אל דרך ללא מוצא, באתר nrg‏, 10 בפברואר 2006
  9. ^ דברים שנשאה במחאה בירושלים, באתר "עבודה שחורה"
  10. ^ במבי שלג, מותה של רוח "תורה ועבודה", באתר "ארץ אחרת", 23 ביולי 2012
  11. ^ חברי מועצת יד ושם, באתר יד ושם
  12. ^ אביטל טרקיאלטאוב, ‏נפטרה העיתונאית במבי שלג, באתר כיפה, 15 באוגוסט 2016
  13. ^ עופר אדרתהעיתונאית במבי שלג מתה בגיל 58 ממחלה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2016
  14. ^ אלן שניידר, בני ברית: במבי שלג ומני אליאס זוכי הפרס לעיתונות לשנת 2011, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 28 באפריל 2011