בת שבע יוניס גוטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ד"ר בת שבע יוניס גוטמן

ד"ר בת-שבע יוניס-גוטמן (1 בינואר 1880, רוסיה - 9 ביולי 1947, תל אביב) הייתה רופאת נשים, מהרופאות הראשונות בארץ-ישראל, הרופאה הראשונה בגדרה ובתל אביב. חלוצה בתחום הטיפול ורפואת התינוקות בארץ ישראל. ממייסדי האגודה המדיצינית העברית, לימים ההסתדרות הרפואית בישראל. הקימה את תחנת טיפת חלב הראשונה בתל אביב.

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה ב-1 בינואר 1880 בכפר טרוטינה במחוז אקרמן בצד הבסרבי של רוסיה, לשלמה יוניס, סוחר, משכיל עברי וחובב ציון ולחיה פייגה[1], בת למשפחה ציונית אמידה. גדלה באודסה ולמדה בגימנסיה פרטית לבנות. למדה עברית אצל המורה והסופר העברי יהודה-לייב דוידוביץ. לאחר סיום לימודיה בשנת 1897 בחרה ללמוד רפואה. אביה התנגד אך אמה תמכה ובעזרתה נסעה ללמוד בשווייץ[2]. בשנת 1904 סיימה את לימודי הרפואה בהצטיינות והתמחתה בנוירולוגיה בבית החולים היהודי באודסה. בשנת 1907 עמדה בבחינות הממשלתיות בפקולטה לרפואה במוסקבה והוסמכה כרופאה מומחית[3].

כרופאה ראשונה בגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 באפריל 1909 עלתה לארץ-ישראל והתיישבה במושבה גדרה, שם גרה אחותה אסתר ייבין[4]. באותם ימים מקצוע הרפואה היה נחלתם של גברים ונשים מועטות עסקו בו. היא הייתה לרופאה הראשונה של המושבה והקימה בה בית מרקחת והעניקה שרותי רפואה לכל התושבים באזור ללא הבדל דת, גזע ומין[5]. לאחר שנה, עזבה את המושבה והשתלבה בעבודה הרפואית כמחליפה במספר מושבות שרופאיהן הקבועים נסעו להשתלם בחו"ל. בשנת 1910 רכשה חלקת אדמה בתל אביב ובנתה שם את ביתה[6].

רופאה בתל אביב-יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר בת שבע יוניס גוטמן, 1913

בשנת 1911 החלה לעבוד בבית החולים שער ציון ביפו,[7] שהיה המרכז הרפואי היהודי היחיד בעיר והייתה לאישה השנייה מקרב הסגל הרפואי בבית חולים זה, יחד עם ד"ר סוניה (אלכסנדרה) בלקינד. במהלך עבודתן המשותפת הגישו טיפול רפואי לכל הנשים מהאזור, יהודיות, מוסלמיות ונוצריות. עצם נוכחותן של שתי רופאות בבית החולים תרמה רבות להתפתחות המחלקה הגינקולוגית בה ולהתקדמותה אל עבר המודרניות. שתיהן הביאו לפריצת דרך בכל מושג רפואת הנשים באזור והדבר עודד נשים רבות להיבדק בדיקה גניקולוגית מקיפה בבית החולים, במיוחד נשים שנמנעו מלהיבדק אצל רופאים גברים[8].

בינואר 1912 השתתפה בייסוד האגודה המדיצינית העברית ליפו ומחוז יפו שאיגדה את 32 הרופאים שפעלו אז בארץ ושימשה כמזכירת האגודה. יונס ניהלה את הפרוטוקול ברוסית[9]. בשנת 1914 נסעה לברלין להרחיב את התמקצעותה בתחום תמותת תינוקות. לאחר שנתיים שבה ארצה והתמנתה לתפקיד מנהלת מחלקת הנשים והיולדות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשגויסו מרבית הרופאים לצבא העות'מאני, לקחה על עצמה יחד עם בלקינד את האחריות על ניהול השירות הרפואי בתל אביב, יפו והמושבות הסמוכות. גם אחרי גירוש חסרי הנתינות העות'מאנית, המשיכה לטפל בחולים טרם יציאתם מהארץ, ששוכנו באופן זמני בפתח תקווה ובכפר סבא. אחרי המלחמה שבה לתל אביב ושילבה בין עבודתה בבית החולים לבין המרפאה הפרטית שפתחה בביתה. בשנת 1921 נסגר בית החולים שער ציון ועם הקמת ההסתדרות הרפואית בישראל החלה לעבוד במרפאה. במהלך ביקוריה בבתי החולות ראתה את המצב הכלכלי הקשה של רבות מהן וטיפלה בהן ללא תמורה ולעיתים עזרה להן בקניית תרופות.

בשנת 1911 הצטרפה לוועדה הסניטרית בשכונת אחוזת בית, שהוקמה בשנת 1909 ומנתה שישה מתנדבים: אנשי ציבור ושלושה רופאים. במסגרת התנדבותה לקחה על עצמה להנחיל לתושבי תל אביב כללי היגיינה ולהסביר על חשיבות השמירה על הניקיון בבתים, בחצרות וברחובות במטרה למנוע התפשטות מחלות מידבקות באזור. בשנת 1913 הקימה מעון יום בשכונת כרם התימנים, ששימש מרכז בעבור הילדים והילדות שאמהותיהם יצאו לעבודה, כדי שלא ישוטטו ברחובות.

מותה והנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפטרה ב-9 ביולי 1947 ונקברה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בצוואתה תרמה כספים לקרן הקיימת ולבית הרופא. בשנת 1962 פתחה עירית תל אביב יפו תחנת טיפת חלב על שמה בשכונת הדר יוסף ובשנת 1963 נטעה המועצה המקומית בגדרה חורשה על שמה[10]. ההסתדרות הרפואית בישראל מעניקה מלגה על שמה לשם השתלמות במוסד רפואי בחו"ל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בת שבע יוניס, "זכרונות מימים ראשונים", הרפואה יב, א, טבת תרצ"ז.
  • ציפורה שחורי-רובין, "אם טיפוס לרופאה ציונית בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית", מרגלית שילה, גדעון כ"ץ (עורכים), עיונים בתקומת ישראל, ירושלים: הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2011, עמ' 231–262.
  • דוד סמילנסקי, עם בני ארצי ועירי: פרשות, אישים וזיכרונות, מסדה, תל אביב תשי"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בת שבע יוניס גוטמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך ג', הוצאת ספרים ראשונים, תל אביב, 1949, עמ' 1146.
  2. ^ ציפורה שחורי-רובין, "אם טיפוס לרופאה ציונית בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית", בתוך: מרגלית שילה, גדעון כ"ץ (עורכים), עיונים בתקומת ישראל, ירושלים: הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2011, עמ' 238.
  3. ^ דוד סמילנסקי, עם בני ארצי ועירי: פרשות, אישים וזיכרונות, תל אביב: הוצאת מסדה תשי"ח, עמ' 336-337.
  4. ^ תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, עמ' 1147.
  5. ^ שחורי-רובין, "אם טיפוס לרופאה ציונית בארץ ישראל בשלהי התקופה העותמאנית", עמ' 242.
  6. ^ פנקס רישום תושבים בתל אביב (1915), ארכיון עיריית תל אביב, עמ' 58.
  7. ^ שפרה שורץ, "קופת-חולים הכללית - עיצובה והתפתחותה כגורם המרכזי בשירותי הבריאות בארץ-ישראל", המרכז למורשת בן-גוריון, קריית שדה-בוקר, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1997, עמוד 8
  8. ^ שחורי-רובין, "אם טיפוס לרופאה ציונית בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית", עמ' 245.
  9. ^ במלוא העין מעולמו של רופא, ד"ר אפרים סיני, הוצאת צ'ריקובר, מוציאים לאור בע"מ ,1984, עמוד 140
  10. ^ שחורי-רובין, "אם טיפוס לרופאה ציונית בארץ ישראל בשלהי התקופה העותמאנית", עמ' 253.