ש. בן-ציון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ש. בן-ציון
שמחה אלטר גוטמן (FL12173562) (cropped).jpg
ש. בן ציון, 1930
לידה 27 בנובמבר 1870
טלנשטי, מולדובה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1932 (בגיל 61 בערך)
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק עיתונאי, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, יידיש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לוחית זיכרון על ביתו של שמחה בן-ציון ברחוב בוסתנאי 10 בנווה צדק

ש. בן ציון הוא שם העט שבו נודע שמחה בן ציון אַלתֶר גוטמן (י"ג בכסלו תרל"א, 7 בדצמבר 1870כ"ז באייר תרצ"ב, 2 ביוני 1932) היה סופר, עורך ומוציא לאור, ממייסדי תל אביב.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמחה אלתר גוטמן נולד בטֶלֶנְשְׁטי בפלך בסרביה (כיום במולדובה) ב-1870. בגיל שבע-עשרה נשא לאישה את רבקה. היא ילדה לו חמשה ילדים. הידוע שבהם היה הצייר נחום גוטמן. רבקה חלתה בשנת 1910 במחלת השחפת. רופאיה המליצו לה לעקור מביירות לטבריה בתקווה שהתנאים שם יטיבו עם מצבה, אך היא נפטרה למחרת הגעתה, ונטמנה בעיר על ידי ש"י עגנון, מזכירו של בן ציון באותם ימים.

ניסיונו של בן ציון לעסוק במסחר לא עלה יפה, והוא פנה לכתיבה. סיפורו הראשון, ביידיש, פורסם על ידי י"ל פרץ (ולימים תורגם לעברית בידי חיים נחמן ביאליק, תחת הכותרת "משי").

בשנותיו הראשונות פרסם סיפורים בכתבי העת "המליץ" ו"הצפירה" ובלוח אחיאסף. היה ממורי העברית הראשונים באודסה (משנת 1899), ולימד בין השאר בבית ספר עממי מודרני (שנקרא "החדר המתוקן") ביחד עם ביאליק ורבניצקי. ב-1901 הקים יחד עם ביאליק, רבניצקי ולוינסקי את הוצאת הספרים מוריה. את הוצאת "אשכולות" הקים ביחד עם א"ז רבינוביץ' (אז"ר).

עלה לארץ מאודסה בשנת 1905 עם אשתו וילדיו כדי ללמד בבית הספר לבנות בנווה צדק. סביב ביתו התפתח מרכז ספרותי, שבו נטלו חלק י"ח ברנר, ש"י עגנון, יהודה בורלא, אז"ר, ועוד. היה הראשון שהוציא לאור קובץ ספרותי-מדעי בשם "העומר", שבו פרסם עגנון את סיפורו הראשון שפורסם בארץ ישראל, "עגונות". משנת תרע"א, 1910 היה העורך הראשון של הירחון לבני הנעורים, "מולדת", בהוצאת אגודת המורים בארץ-ישראל.[1]. לאחר מלחמת העולם הראשונה ערך את המוסף הספרותי של "חדשות מהארץ" (אבי העיתון "הארץ").

גוטמן ומשפחתו היו בין שישים ושש המשפחות שהקימו את אחוזת בית, לימים - תל אביב, וביתו הראשון בה היה ברחוב הרצל מספר 3, שם רוכזה פעילותו הספרותית הענפה. לאחר שנים בנה את ביתו החדש בשדרות רוטשילד. הבית היה מהבתים היפים בעיר, וכונה "בית הטירה". הוא התגורר בבית כשנה וחצי, עד שנפטר ב-1932 ונטמן בבית הקברות טרומפלדור.

על שמו קרויות שדרות בן ציון בתל אביב, רחוב בשכונת המסילה בחיפה[2] ורחוב ברחובות.

עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון על הבית בו התגורר ברחוב בוסתנאי 10 בנווה צדק בשנים 19041910.

בנו נחום גוטמן, שנולד ב-1898, הוא המפורסם שבציירי תל אביב.

קברו של ש. בן ציון בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל כתבי ש. בן ציון
  • בצאת ישראל ממצרים: ספור־גבורות מימי קדם
  • נפש רצוצה
  • האזרח
  • הרמן ודורתיאה- תרגום לעברית של ספרו של יוהאן וולפגנג פון גתה
  • ארץ אשכנז, הגדה של סתו- תרגום לעברית לספרו של היינריך היינה
  • וילהלם טל, חזיון- תרגום לעברית למחזה של פרידריך שילר

מעריכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ש. בן-ציון בוויקישיתוף

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע ביבליוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "בחיינו ובעיתונותנו" - י"ח ברנר, - על מערכת "מולדת", http://benyehuda.org/brenner/biyerushalaim_090.html
  2. ^ אמציה פלד, רחוב שמחה בן ציון, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
  3. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: מנדלי מוכר ספרים, פריט מספר 68