גילה

גילה
גִּלֹה
GilostreetS.jpg
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1971
אוכלוסייה 32,290 (2017)
קואורדינטות 31°43′53″N 35°11′11″E / 31.73139°N 35.18639°E / 31.73139; 35.18639
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
גילה
גילה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גִּלֹה היא שכונה בדרום ירושלים, שנוסדה ב-1971 כאחת משכונות הטבעת לאחר מלחמת ששת הימים. היא השכונה הגבוהה ביותר בירושלים מבחינה טופוגרפית - 857 מטרים מעל פני הים.[1] לפי החוק הישראלי גילה נכללת בתחומי מדינת ישראל. בקרב הקהילה הבינלאומית יש מחלוקת על מעמד השטח עליו השכונה בנויה: האו"ם, האיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית ומדינות שונות רואים בה התנחלות.[2] בשכונה התגוררו בסוף 2017 כ-32,290 תושבים.[3]

שם השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילה קרויה על שם עיר מקראית בשם זה, שזוהתה בעבר עם העיירה בית ג'אלא הנמצאת מדרום לגילה, אלא שזיהוי זה הופרך מכל וכל. נראה ששמה של בית ג'אלא משמר את שמה של עיר מקראית אחרת, גלים, אך אין ודאות בדבר, ומכל מקום אתרה אינו בתחום שכונת גילה. לעומת זאת הוצע לזהות את האתר בשכונת גילה עם בעל פרצים - מקום ליד עמק רפאים וירושלים, עליו מסופר ששם הכה דוד את הפלשתים[4]; בזיהוי זה הוטל ספק, אך הוא לא הופרך לחלוטין.

העיר המקראית גִלֹה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גִלֹה נזכרת ברשימת ערי יהודה בספר יהושע, בקבוצה 5 שבדרום ההר: ”וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה.[5] וכן כמקום מוצאם של אחיתופל הגילוני, יועצם של דוד המלך ושל אבשלום בנו,[6] ושל אליעם בן אחיתופל, מגיבורי דוד.[7]

גִלֹה מרשימת ערי יהודה שכנה לפי ההקשר בדרום הר חברון, ונהגו לזהותה בח'רבת ג'אלא הסמוכה לחלחול, מערבית לבית אומר, הן פרשנים מסורתיים מאוחרים[8] והן חוקרים מודרניים כמו אולברייט.[9] אולם מיקומה של ח'רבת ג'אלא זו אינו מתאים לגאוגרפיה של רשימת הערים, וגם אין בה ממצא מתאים.[10] מיקומה של גִלֹה צריך להיקבע לפי האזור של קבוצה 5 ברשימת הערים, ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק מ"ח ואילך: "מח וּבָהָר שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׂוֹכֹה. מט וְדַנָּה וְקִרְיַת סַנָּה הִיא דְבִר. נ וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים. נא וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה עָרִים אַחַת עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן". מבין ערים אלה מזוהות היטב יתיר, דביר, ענב, אשתמה, ענים: כולן באזור ההר שמדרום לחברון, בואכה בקעת בער שבע / ערד. לכן ח'רבת ג'אלא הסמוכה לחלחול ולבית אומר, שתיהן צפונית לחברון, אינה מתאימה כלל, מה גם שחלחול משתייכת לקבוצת ערים אחרת, קבוצה 8. לפיכך הציע קלאי כי שמה של גִלֹה נשתמר בח' כפר ג'ל,[11] שמיקומה הולם את הזיהוי אולם אין בה ממצא מתאים.[12] בתחום היישובים המזוהים מקבוצה 5 ישנו רק יישוב אחד שטרם זוהה, ואשר מתקיים מראשית תקופת הברזל 2 ובהיקף משמעותי: אתרה של דאהרייה אותו חפר אולברייט, ובו יש לזהות את גִלֹה,[13] כאשר השם אולי השתמר באמת בח' כפר ג'ל, מרחק 3.5 ק"מ מדאהרייה.[14]

העיר המקראית גלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב גלים נזכר באזור בית לחם בתרגום השבעים בלבד (ולא בנוסח המסורה), בספר יהושע פרק טו, אחרי פסוק 59 (נט), ועל כן נהוג להתייחס אליו כאל פסוק 59ג. רשימת הערים בפסוק זה, שהיא קבוצה 9 ברשימת ערי יהודה, כוללת את בית לחם וסביבתה, ועל כן השתמרות השם בבית ג'אלה אפשרית, הגם שטרם נמצא בסביבתה אתר עם ממצא המתאים לזיהוי.[15]

יישוב בשם גלים נזכר גם כעירו של פלטיאל בן ליש, בעלה השני של מיכל בת שאול (שמ"א כה 44. שמ"ב ג 15); יישוב זה נמצא בבנימין, מצפון לבחורים שהיא עצמה צפונית לירושלים (שמ"ב ג 13–16). ואילו בת-גלים נזכרת בנבואת ישעיהו (י 30) על מסע סנחריב, שוב בבירור בהקשר צפוני לירושלים. בסמוך לה נזכרת גם ליש (ה), וניתן לתהות אם אין קשר בין שמה לבין ליש, אביו או משפחתו של פלטיאל. במחקר מקובל לזהות בין גלים לבת-גלים, לאתרן בבנימין, ולא לקשר אליהן את גלים מיהו טו 59ג. אולם כיוון שגלים / בת גלים אינה מרוחקת מאוד מתחום קבוצה 9 ביהודה, וכיוון ש'גבולות' הקבוצות אינם חמוּרים ומוכרים 'איים' ו'מובלעות' ביניהן, ישנה אפשרות מסוימת שכן מדובר באותו יישוב, מה גם שליישוב גלים / בת גלים אין הצעת זיהוי או השתמרות שם המניחות את הדעת; אולם זוהי אפשרות רחוקה בלבד[16].

בעל פרצים והצעת זיהויו בשכונת גילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חופר האתר בשכונת גילה, עמיחי מזר, הציע לזהות את בעל פרצים באתר זה, לאור התאמת הממצא לתקופה המשוערת שבהקשר אליה מופיע בעל-פרצים במקרא, והצעות של חוקרים נוספים לזהות בסביבת גילה את בעל-פרצים.

בעל פרצים המקראי הוא כאמור מקום ליד עמק רפאים וירושלים, עליו מסופר ששם הכה דוד את הפלשתים[4]. מהכתובים נראה שמדובר במקום גבוה, ששימש כנראה לפולחן. ייתכן כי פסוק בספר ישעיהו,[17] המזכיר את "הר-פרצים". רומז לאותו מקום ולמלחמה הנדונה. מבחינת מיקום טופוגרפי, יש לבקש את בעל-פרצים בגבעה מעל עמק רפאים ('אל בקעה'), סמוך לאתרה של ירושלים בימי דוד. מההצעות שהועלו במחקר, נראית ביותר הצעתו של קלאי לאזור דיר אבו תור,[18] רכס מעל עמק רפאים הנשקף אל 'עיר דוד'. מאותם שיקולים ייתכן גם זיהוי על גבעת הכנסייה הסקוטית, בסמוך לאותו רכס (אך ללא תצפית ל'עיר דוד'). במחקר הוצעו גם רכס שרפת ורכס מר-אליאס.

מהכתובים כולם לא עולה כי מדובר בהכרח במקום יישוב. קיימת אמנם אפשרות כי למיקום האתר בגילה ולמבנהו היה גם היבט פולחני, והאתר מתאים לשיקולים הטופוגרפיים של מספר חוקרים ואולי גם לאספקט הפולחני הנרמז בשם 'בעל-פרצים'; אולם נראה שיש להעדיף מיקום הסמוך יותר לעיר דוד ולעמק רפאים, כהצעת קלאי. לפיכך יש ספק רב בזיהוי האתר בגילה עם בעל-פרצים והר-פרצים, הגם שאין זה בלתי אפשרי[16].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומת מגן ברחוב המרגלית בגילה, להגנה מירי מבית ג'אלא; פורקה ב-2010

ממצאים ארכאולוגיים מהעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר שבשכונת גילה נחשפו יישוב ו'מגדל'(?) מתקופת הברזל 1, ומגדל שמירה מתקופת הברזל 2ג-ד.[19] מבנהו של האתר, מיקומו ומבנה האבן (ה'מגדל') שנתקיים בו בתקופת הברזל 1 מעלים כמה תמיהות, וקיימת אפשרות כי למיקום האתר ולמבנהו היה גם היבט פולחני[16]. יש המזהים כאן קולומבריום לגידול יונים, אשר עשויות לשמש כקורבנות בפולחן.

האזור המשיך להיות מיושב לאחר תקופת המקרא בזכות מספר מעיינות המצויים כאן, ביניהם עין יעל ועין לבן. בתקופה הרומית התיישבה בסביבה משפחה חשובה, שאת שרידי חורבות ביתה ניתן לראות באתר עין יעל השוכן למרגלות השכונה.

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך התקופה העות'מאנית המקום היה מיושב במשפחות ערביות מהסביבה, וכפרים ערביים כבית ג'אלא, אל-מאלחה ובית צפאפא הקיפו אותו. במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, נכבש האזור וסופח לירושלים. במסגרת תוכנית שכונות הטבעת שנבנו סביב לעיר לאחר המלחמה, הוקמה במקום ב-1971 שכונת גילה.

אוכלוסיית גילה גדלה במהלך שנות ה-80 מאחר שעולים שהגיעו למרכז הקליטה בשכונה זו התיישבו בשכונה. בתחילת שנות ה-90, עקב תנופת פיתוח ביישוב אפרת שבגוש עציון, קטנה קצת האוכלוסייה לכ-30,000 נפש. לימים, האוכלוסייה המשיכה להתפתח עד שבסוף שנות ה-90 האוכלוסייה מנתה כ-39 אלף איש.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האינתיפאדה השנייה, הפכה שכונת גילה יעד לטרור פלסטיני - ירי ישיר של מקלעים מצד מחבלים מהעיירות הפלסטיניות הסמוכות, בית ג'אלא ואל-ח'דר, על השכונה. לאורך שנת 2000 היו כ-100 אירועי ירי כאלה. אף תושב לא נהרג בתקיפות אלו, אך כמה אנשים נפצעו, חלקם באורח קשה, וכן נגרם נזק לרכוש. כדי להגן על השכונה נבנתה לאורך קטע של רחוב המרגלית חומת בטון להגנה מפני ירי מנשק קל. בעקבות התקפות אלו, ולאחר השלמת הבנייה בשכונת הר חומה (חומת שמואל) שממזרח, הידלדלה אוכלוסיית השכונה לכדי 32 אלף איש.[20] חומת הבטון ברחוב המרגלית פורקה ב-2010[21] הודות לשקט הביטחוני שהשתרר מאז 2001.

תוכנית שאושרה ב-2009 להרחבת השכונה עוררה התנגדות מצד ארצות הברית.[22] נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, ציין כי הבנייה בגילה "מסבכת את מאמצי הממשל להתניע מחדש את שיחות השלום".[23] בתגובת ישראל הדגישו נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ אביגדור ליברמן ויושבת ראש האופוזיציה ציפי לבני את העמדה הישראלית לפיה גילה היא על פי חוק חלק בלתי נפרד מירושלים.[24]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט מגילה לבית לחם (החומה פורקה ב-2010)

גילה ממוקמת על הרכס הדרומי של ירושלים וחולשת על דרום העיר. גובה הרכס הוא כ-850 מטר מעל פני הים, מה שהופך את גילה לשכונה הגבוהה ביותר בירושלים. מדרום לגילה נמצאות בית ג'אלא ובית לחם. ממזרח לגילה נמצאת שכונת חומת שמואל (הנקראת גם הר חומה), תלפיות וכן מתחיל אזור ספר המדבר. ביום בו הראות טובה, ניתן לראות את קצה ים המלח. השכונות הצמודות לגילה הן השכונות הנמצאות בנחל רפאים (נחל אכזב): מלחה, בית צפאפא, שרפאת וקטמון (גונן). מדרום-מערב לגילה חולש הר גילה כשבעמק ביניהם נמצאים מספר מעיינות.

השכונה משתרעת על שטח גדול למדי לעומת שכונות המגורים הוותיקות בירושלים, והמבנה שלה נראה מוזר בעיני תושבי ירושלים שמלפני הרחבתה אחרי מלחמת ששת-הימים; הללו הורגלו לשכונות קטנות ואינטימיות. המבנה הטופוגרפי של השכונה אילץ תכנון של "בניה פרוסה", ומכאן פיזור האוכלוסייה על פני כל השכונה. השכונה תוכננה על בסיס חמישה מתחמי משנה, כשבכל אחד מהם כ-1,500 יחידות דיור, וכל אחד מהווה למעשה יחידה תפקודית שבמרכזה מוסדות ציבור כמו בתי ספר, גני ילדים, שטחי משחק, מוסדות דת וכו'. תכנון השכונה שם דגש על מרחבים גדולים בין יחידות הבינוי השונות, כדי לתרום לשיפור איכות החיים של תושבי השכונה וליצור שטחי נוי וגן למכביר. כמו כן, בולט מספר רב של סגנונות בנייה המנסים להשתלב במבנה הטופוגרפי ולתת לשכונה צביון מיוחד.

שכונת גילה מחולקת לכמה תת-שכונות: גילה א', גילה ב', גילה ג', גילה ד' וגילה ה'. בגילה א' וגילה ה' נמצאים אזורי "משהב" בהם מתגוררת אוכלוסייה דתית. בשכונה גינות רבות ושני פארקים מרכזיים. פארק גילה הממוקם בקצה המרוחק של השכונה באזור גילה ה', ופארק זיידנברג במרכז, במקביל לרחוב הגננת, הראשי. בגילה ישנם מספר מרכזים מסחריים ואף קניון שכונתי בן שתי קומות (קניון "אפ-טאון" גילה).

גילה שכונה גדולה והטרוגנית מאוד לפי רמות ההכנסה של תושביה; מחירי הנדל"ן בשכונה נמוכים במקצת מהממוצע בשכונות מרכז העיר ירושלים. שני הפארקים בשכונה: פארק גילה בקצה גילה ה', המשמש כאתר מחנאות בשכונה, ופארק זיידנברג בצמוד לרחוב הגננת, המשמש כאחד מגני המשחקים הגדולים בשכונה. אלה, לצד גינות רבות הפזורות בין המבנים השונים ומשמשות כריאות ירוקות בשכונה. בגילה פועל מינהל קהילתי אחד. המינהל מוציא גם עיתון בשם "גילון".

ארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדריכלים שתכננו את שכונות הטבעת ובכללן גילה, חששו שבשל בניית שכונות ענק באזורים המרוחקים ממרכז העיר, יאבדו השכונות את זהותן הירושלמית. על כן דאגו לשוות לארכיטקטורה המקומית מאפיינים מסורתיים של בנייה ירושלמית. כך למשל הוקמו בשכונה צברי בניינים המקושרים זה לזה, ואשר כוללים חצרות פנימיות, בדומה לבתים בעיר העתיקה. כמו כן, הבתים שבחצר חוברו זה לזה בצורה דומה לחומת העיר העתיקה. הבנייה בשכונה משתמשת במאפיינים נוספים של בנייה מקומית, כגון פתחי חלונות קמורים, קשתות, אבן ירושלמית, ועוד.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגילה מצויים כ-44 בתי כנסת ושלושה מקוואות המספקים את צורכי האוכלוסייה הדתית של השכונה. לגילה שני רבנים ראשיים, הרב האשכנזי הרב אליהו שלזינגר והרב הספרדי הרב משה בן אבו. כמו כן, בשכונה פועל בית חב"ד המופעל על ידי הרב הירש פרבר - שליח חב"ד לשכונה. וכן קהילת חב"ד בהנהגת הרב שאול סילם.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית אור בית לילדים אוטיסטים

בגילה יש כעשרה בתי ספר וגני ילדים רבים. בתי הספר היסודיים הם תל"י, גילה א', גילה מאוחד ואריאל (גילה ג' לשעבר), בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב',[25] בית ספר יסודי לבנות 'בית חיה מושקא', בית הספר העל-יסודי המרכזי בגילה, אשר מרכז כמעט את כל התלמידים בגילה, הוא מקיף גילה. בנוסף הוקם בית ספר על-יסודי דתי הקרוי "ארץ הצבי" במקום בית הספר הרא"ה שנסגר. קיימים גם תלמודי תורה בית ספר תורני לבנות יד אשר, תלמוד תורה חב"ד גילה נער ישראל.

בנוסף, החל משנת 2008 החלה לפעול בשכונה עמותת "בקהילה", הפועל בבתי הספר: אריאל, גילה א', ממלכתי דתי, וכן בבית הספר "מקיף גילה". העמותה מפעילה מרכזי למידה אחרי הצהריים, חונכויות אישיות לילדי השכונה, ופרויקטים המקדמים את השכונה.

בגילה א' פועלת המכינה הקדם-צבאית בית ישראל, מכינה קדם צבאית מעורבת לדתיים וחילוניים (כ-65 חניכים בשנה) שמגיעים לשנת לימודים ופעילות חברתית בשכונה. בשכונה מתקיימת מזה 9 שנים פעילות רצופה של עמותת "שכן טוב". העמותה פועלת עם המנהל הקהילתי בגילה ופועלת בנושאי תרבות בשכונה בנוסף לחלוקת מזון למשפחות מעוטות יכולת בשכונה.

בשכונה פועלות תנועות נוער אחדות: הצופים, הנוער העובד והלומד, נוע"ם (נוער מסורתי), אריאל ובני עקיבא. בשכונה מופעלים גם מועדוני נוער באמצעות תנועת הנוער הארצית של חסידות חב"ד - צבאות השם באה"ק.

בשכונה ממוקמת אוניברסיטת ארץ הקודש - מוסד נוצרי שלא מוכר על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

כביש גישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך חיבור השכונה, שתוכננה ל-35,000 נפש, למרכז ירושלים, הוחל בתכנון כביש רחב של ארבעה נתיבים מרמות לגילה, שהיום נודע ככביש בגין. תוואי הכביש בקרבת גילה תוכנן להמשיך ישירות דרומה לחצות את העמק דרומית לאזור בו נמצא היום קניון מלחה, לעלות לגילה ולהתחבר לבית לחם. אולם אברהם יסקי, שתכנן את גילה מטעם משרד השיכון, לא רצה שהכביש יעבור דרך העמק ושכונת גילה ועל כן לחץ יחד עם משרד השיכון שהתוואי יעבור דרך בית צפאפא.[26]

בהתאם לכך, הוחלט על סלילת כביש רחב משכונת פת לגילה.[27] בפברואר 1975 החליטה ועדת התכנון והבנייה שהתוואי יעבור בתוך בית צפאפא ולא קרוב יותר לשרפאת, כדי לא לפגוע בעץ אלון עתיק ליד ביתו של מוסא אל-עלמי. תושבי בית צפאפא עתרו לבג"ץ, והעבודות על הכביש הוקפאו בעיצומן בסוף 1975.[28] ביוני 1976 הורה בג"ץ, ברוב דעות, להחזיר את הדיון בכביש לוועדת התכנון, לאור החשש שמניעים זרים נכללו בשיקולים לבחירת התוואי.[29] באוגוסט 1976 שבה ועדת התכנון ואישרה את התוואי דרך בית צפאפא.[30] תושבי בית צפאפא שבו ועתרו לבג"ץ.[31] הדיונים החוזרים על תוואי הכביש עכבו מאוד את סלילת הכביש ועד תחילת שנות ה-80 תושבי גילה נאלצו לנסוע בדרך חברון או דרך בית צפאפא.[32]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה כוכבי, הסקר בארץ יהודה. יהודה, שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח (עורך: משה כוכבי), תשל"ב, עמ' 19-89.
  • אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בקואורדינטות 31°43′52.31″N 35°11′12.05″E / 31.7311972°N 35.1866806°E / 31.7311972; 35.1866806 הגובה 857 מטר לפי גוגל ארץ, ראו דיון בנושא בדף השיחה
  2. ^ ראו מעמדה החוקי של ירושלים וכן המלחמה במזרח ירושלים (אנגלית)
  3. ^ לפי אתר עיריית ירושלים
  4. ^ 1 2 ספר שמואל ב', פרק ה', פסוק כ' ספר דברי הימים א', פרק י"ד, פסוק י"א
  5. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"א.
  6. ^ ספר שמואל ב', פרק ט"ו, פסוק י"ב.
  7. ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק ל"ד
  8. ^ יהוסף שוורץ, כותב ב"תבואות הארץ", עמ' קכ"ו: "גלה. ממערב לבית לחם משתרע הכפר הגדול בית ג'אלא"; במהדורה שהוציא אברהם לונץ בשנת 1900 כותב לונץ (84, בהערה): "לפי סדר הערים הנזכרים ביחד את העיר הזאת המבוארים למעלה כמעט אי אפשר לאחד אותה עם הכפר בית ג'אלה הסמוך לבית לחם, ולכן השערת החקירות החדשות לאחדה עם "חירבת ג'אלא" הנמצאת בהרי חברון רחוקה 3 פרסאות אנגליות מצפון הכפר חלחול"
  9. ^ אנציקלופדיה מקראית ב: 495
  10. ^ סקר משה כוכבי: עמ' 47,28, אתר 64.
  11. ^ קלאי תשכ"ז, נחלות שבטי ישראל: עמ' 327.
  12. ^ כוכבי, סקר החירום, תשל"ב: עמ' 74,30, אתר 212.
  13. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 33-34
  14. ^ עוד על אתר זה וזיהויו ר' בערך דאהרייה
  15. ^ אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 34
  16. ^ 1 2 3 אבי עופר, הר יהודה בתקופת המקרא (עבודת ד"ר), 1993, עמ' 3: 34
  17. ^ ספר ישעיהו, פרק כ"ח, פסוק כ"א
  18. ^ אנציקלופדיה מקראית ב: עמ' 291-290.
  19. ^ עמיחי מזר 32-31:1981, ושם סיפרות נוספת לזיהוי; 101:1990
  20. ^ נתונים סטטיסטיים מאתר עיריית ירושלים
  21. ^ רונן מדזיני, עשור אחרי: שכונת גילה נפרדת מחומות הבטון, באתר ynet, 15 באוגוסט 2010
  22. ^ רונן מדזיני, למרות לחץ ארצות הברית: אושרה הרחבת שכונת גילה, באתר ynet, 17.11.2009
  23. ^ אובמה: הבנייה בגילה מסבכת אותנו, באתר ynet, 18.11.2009
  24. ^ גיל חלפון, אובמה: גילה היא התנחלות; פרס: גילה בדיוק כמו ת"א(הקישור אינו פעיל, 18.12.2021), 20 בנובמבר 2009, אתר hebrewnews
  25. ^ אתר בית הספר התורני מדעי ממ"ד ב גילה(הקישור אינו פעיל, 18.12.2021)
  26. ^ עמוס לבב, הכפר בית־צפפא זכה בעתירה לבג"ץ ־ איכלוס שכונת גילה בדרום ירושלים יתעכב בשנתיים, מעריב, 21 ביוני 1976
  27. ^ בנייה חדשה בירושלים, מעריב, 21 בנובמבר 1975
  28. ^ בימ"ש הורה לעכב סלילת הכביש לשכ' גילה בבירה, מעריב, 25 בדצמבר 1975
    עמוס לבב, סלילת כביש בירושלים הופסקה - בצו ביהמ"ש, מעריב, 18 באפריל 1976
  29. ^ ראו גם צע"ת נגד שר השיכון, דבר, 3 ביולי 1973
  30. ^ אושרה הפקעת שטחים ל"כביש המריבה" ברמות, מעריב, 23 באוגוסט 1976
  31. ^ עמוס לבב, בית המשפט העליון עיכב שוב סלילת הכביש לשכונת גילה, מעריב, 27 בדצמבר 1976
    עמוס לבב, צו ביניים נוסף נגד הכביש לשכונת גילה, מעריב, 7 בפברואר 1977
    עמוס לבב, סלילת הכביש לגילה עוכבה שוב בצו של בית המשפט, מעריב, 15 במרץ 1977
  32. ^ צבי לביא, תושבי גילה דוהרים בכביש בית צפפה, מעריב, 2 בדצמבר 1979