אורים ותומים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתנ"ך, האורים והתומים הם פריטים מסוימים שהונחו בדרך קבע בתוך החושן שלבש הכהן הגדול על חזהו, ונועדו לקבלת מסרים מאלוהים בתשובה לשאלות. אופיים של פריטים אלו ומנגנון קבלת המסרים אינם מפורשים במקרא. קיומם של האורים והתומים ואפשרות השימוש בהם מוזכרים כבר בתורה, וסיפורים על שימוש בהם מוזכרים בספרי התנ"ך, בעיקר בתקופת השופטים והמלכים הראשונים. לאחר תקופת דוד, הם אינם מוזכרים, מלבד אזכור מאוחר שלהם בתקופת עזרא ונחמיה.

מהות האורים והתומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התפיסה המסורתית של חז"ל, המסר הועבר באמצעות החושן, שבו נקבעו אבנים יקרות, ובהן היו שמות שבטי ישראל חרוטים או בולטים. האבנים נתנו תשובות מילוליות בהבלטה או הארה של אותיות, (למשל בפירוש חז"ל לספר שמואל א', א' י"ג). לפי תפיסה זו, "אורים ותומים" הם גווילים קטנים עם השם המפורש, שהושמו בתוך קפלי החושן של הכהן הגדול, וגרמו לאותיות מסוימות שעל אבני החושן לזרוח, לאחר שאילת השאלה של הכהן, כתשובה מאלוהים. לדעת הרמב"ם כלל לא היו גווילים, אלא אבני החושן עצמן נקראו "אורים ותומים".

חוקרי יהדות מודרניים כמו קאסוטו סוברים כי "אורים ותומים" הם שני גווילי קלף שבאחת מהן כתובה המילה "אורים" (מלשון "ארור") ובשנייה כתובה המילה "תומים" (מלשון "תום ואמת"), שנשלפו באופן אקראי כאשר נשאלה שאלה, וייצגו את רצון האלוהים. לפי תפיסה זו, המתבססת על פשט המקראות ועל תרגום השבעים לשמואל א' י"ד מ"א, ה"אורים ותומים" ענו תשובות של "כן" או "לא" ולא תשובות מורכבות בעלות אותיות רבות.

האיזכור במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של "אורים ותומים" בתנ"ך מפיע בציווי לאהרן הכהן לשאת את האורים והתומים על חזהו כששירת בתפקידו ככהן גדול. "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד" (ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק ל').

בעקבות מותם של אהרן ומשה, יהושע - המנהיג החדש, הונחה ללכת לכהן הגדול לקבלת ייעוץ ה"אורים ותומים" כאשר היה חפץ בעצת ה'. זה היה בניגוד למשה שלפי התנ"ך דיבר אליו ה' בצורה ישירה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ, הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:

(ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוקים י"ח-כ"א)

בספר שמואל (א, י"ד) מסופר שכאשר באה חנה – אימו העקרה של שמואל הנביא – למשכן להתפלל על בן, והרבתה להתפלל מבלי שקולה ישמע, אמר לה עלי: "עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך". לפי פירוש הגר"א, כאשר ראה עלי שחנה מתנהגת באופן מוזר, שאל לגביה באורים ותומים, והאותיות ה כ ר ש התנוצצו והוא במקום לפענח "כְּשָׂרָה" (כלומר עקרה כמו שרה) פענח "שִׁכֹּרָה".[1].

לא תמיד היו האורים עונים. כך מסופר פעמיים כי שאול המלך ניסה לשאול באורים ותומים ולא נענה, בשתי הפעמים הדבר היה בהקשר מלחמתי כנגד פלשתים. במלחמת מכמש שאול שאל האם להמשיך במלחמה ולא קיבל תשובה.

וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בֵּאלֹהִים, הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים? הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל? וְלֹא עָנָהוּ בַּיּוֹם הַהוּא

ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק ל"ז

לפני מלחמת הגלבוע שבה נהרג הוא ניסה לברר את העתיד,

וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּ-ה' וְלֹא עָנָהוּ ה' גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם

ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ו'

דבר שגרם לו לפנות לבעלת האוב. על פי תפיסת התנ"ך, אם כן, התשובה לא הייתה אוטומטית וטכנית, אלא תלויה במעשיו של האדם. במלחמת מכמש כאשר ניסו ללכוד את האשם לשתיקת האורים ותומים נתפס יהונתן.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הָבָה תָמִים וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל וְהָעָם יָצָאוּ

ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק מ"א

. מאוחר יותר מסופר על דוד המלך ששאל באפוד של אביתר הכהן, האם אנשי קעילה שהיו משבטו יסגירו אותו ונענה שהם יסגירו אותו וששאול ירד, ובחר לברוח על סמך שאלה זו.[2] בפעם השנייה שאל דוד באורים ותומים לאחר שגדוד עמלק שבה את נשותיהן ובניהם; שאלתו היתה האם לרדוף אחריהם

אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה? הַאַשִּׂגֶנּוּ?

ולפי התשובה שקיבל,

רְדֹף, כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל

, הוא דלק אחר העמלקים והצליח להציל את כולם.[3] ההתייחסות המוסכמת האחרונה בתנ"ך בקשר לאורים והתומים הייתה בעזרא ונחמיה כאשר בית המקדש ומנהגי עבודת האל הושבו על כנם בבית שני. נכתב שם כי אלו שאין ביכולתם להוכיח את שורשיהם ככהנים יצטרכו לחכות לבואו של הכהן עם האורים והתומים לזהות את הכהנים האמיתיים:

ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמד כהן לאורים ולתמים

ספר עזרא, פרק ב', פסוק ס"ג, ודומה לו בנחמיה, ז', ס"ה

.

מורמוניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכת המורמונית קיימת התייחסות לאורים והתומים, בעיקר כאל חפץ, מנגנון או מתקן. מייסד הכת ג'וזף סמית' הבן טען כי השתמש באורים ותומים לצורך תרגום ספר מורמון מלוחות הזהב. סמית' בנוסף השתמש לכאורה ב"אורים ותומים" לשכתב חלקים בספר דוקטרינה ואמנה (אנ'). המילון לתנ"ך של המורמונים מגדיר את "אורים ותומים" כ"כלי האלוהים שסייע לבני האדם לקבל את התגלותו של אלוהים ולתרגם שפות [שונות]".[4]

בספר המורמונים מוזכר כי הנביאים אֱתֶר ומוֹשִׁיעַ נעזרו בכלי שנקרא "אורים ותומים" לצורך התגלות האלוהים לעמם. המורמונים טוענים ששימוש באורים ותומים הינו "עדיפות נעלה ומיוחדת בנביא או חוזה", למרות שלא כל הנביאים, הקדושים והחוזים של התקופה העכשווית והקדומה בנצרות השתמשו באורים ותומים.

האיזכור לאחר המקרא בקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי המסורת הקבלית, האורים ותומים היו חפצים שנלקחו מהמקדש שבנה שלמה המלך לאחר שנרצח חירם אבי, בזמן ששמר על ההקדשים.[דרוש מקור] לפי האמונה הושג מחדש ה"אורים ותומים" והוחזר לאחר מכן למקדש. אמונה זאת רווחת גם באגדות הבונים החופשיים מארצות הברית.

אזכורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלה של אוניברסיטת ייל

הביטוי "אורים ותומים" ("Urim and Thummim") הוא המוטו של אוניברסיטת ייל ומופיע בשלט האצולה שבסמלה. הביטוי הונחל לסמלה של אוניברסיטת ייל על ידי נשיאה לשעבר עזרא סטיילז במאה ה-18, שכפרוטסטנטי אדוק היה בעל שליטה מעולה בעברית מקראית. הביטוי מתורגם ללטינית וכתוב על הדגל מתחת לספר העברי – “LUX ET VERITAS”, שמשמעו בלטינית "אור ואמת".

בספר נקמת רוח המכשף (The Revenge of the Wizard's Ghost), מאת הסופר האמריקאי ג'ון בליירז (אנ'), ה"אורים והתומים" הם מכשיר מיוחד במינו, וסביבו נבנית העלילה המרכזית בספר.

"אורים ותומים" מופיעים גם בספר "האלכימאי" מאת הסופר הברזילאי פאולו קואלו. בספר מתואר כי "אורים ותומים" הם שתי אבנים, שחורה ולבנה, המסמלות 'כן' ו'לא' בהתאמה, ומשמשות לקבלת החלטות וקריאת אותות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]