גרוב G-120
 | |||||||||||||||||
| מטוסי גרוב G-120A ("סנונית") של בית הספר לטיסה בחיל האוויר הישראלי | |||||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס אימון | ||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 גרמניה | ||||||||||||||||
| יצרן | גרוב איירקראפט | ||||||||||||||||
| טיסת בכורה | יוני 1992 | ||||||||||||||||
| צוות | 2 (מדריך וחניך) | ||||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 533[1] | ||||||||||||||||
| משתמש ראשי | ראו מפעילות | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
גרוב G-120A (בגרמנית: Grob G 120A) הוא מטוס אימון ואווירובטיקה המיוצר על ידי חברת גרוב איירקראפט הגרמנית.
פיתוח ושירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 פיתחה חברת גרוב את דגם G-120, שהיה מבוסס על מטוס האימון מתוצרתה, G-115. המטוס החדש היה הצעתה של חברת גרוב עבור מכרז של חיל האוויר של ארצות הברית למטוס אימון ראשוני. המטוס החדש טס לראשונה ביוני 1992, וכלל שינויים רבים מדגם 115, ובהם כן נסע מתכנס, מנוע בוכנה עם מערכת הזרקת דלק בעל שישה צילינדרים מתוצרת לייקומינג, מדגם AEIO-540, בעל הספק של כ-260 כוח סוס, ומדחף בעל שלושה להבים. שלדת המטוס עשויה מחומר מרוכב, שאינו פגיע לנזקי שיתוך, המאפשר למטוס לעמוד בעומסים של +6 עד -4 ג'י. אורך חיי גוף המטוס על פי נתוני היצרן הוא 15,000 שעות. שני המושבים בתא הטייס ממוקמים זה לצד זה, ויש בו מקום לטייסים בציוד מלא.
חברת גרוב לא זכתה במכרז זה ופיתוחו של דגם 120 הואט ונמשך תחת הסימול 120A עד שנת 2000. בנובמבר 2001 ניתן למטוס רישוי תעופתי על ידי הגופים הרלוונטיים בגרמניה, ובתחילת 2002 התקבל האישור של ה־FAA, רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית.
חברת לופטהאנזה פלייט טריינינג, חברת בת של חברת התעופה לופטהנזה הייתה הלקוח הראשון של המטוס, שנרכש כמטוס להכשרת טייסים לחברה. האימונים נערכים בבית הספר לטיסה של החברה הנמצא בגודייר (Goodyear), שבאריזונה, ארצות הברית. חיל האוויר הגרמני חכר שישה מטוסים מחברת לופטהאנזה, וטייסיו מתאמנים גם הם באריזונה. בין לקוחות המטוס נמצאים חילות האוויר של קנדה, צרפת, ישראל (ראו להלן) ועוד.
שירות בחיל האוויר הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת 2002 הוחלט על רכישת מטוסי גרוב 120A עבור חיל האוויר הישראלי. המטוסים נועדו להחליף את מטוסי הפייפר סופר-קאב המתיישנים, ולשמש במקומם כמטוס המיון והאימון הראשוני בקורס טיס. שמו של המטוס בחיל האוויר הוא סנונית.[2] מטוסי הסנונית היו המטוסים הראשונים בתולדות חיל האוויר שלא נרכשו על ידי החיל;[3] 27 המטוסים נרכשו על ידי חברת "סנונית שירותי תעופה", שנמצאת בבעלות אלביט מערכות דרך חברת הבת שלה סאיקלון מוצרי תעופה. חברת סנונית מתחזקת את המטוסים, וחיל האוויר רוכש ממנה את שעות הטיסה בהם. 3 המטוסים הראשונים הגיעו לישראל בסוף אותה שנה.[4][5]
באפריל 2004 נאלץ מטוס סנונית לבצע נחיתת חירום לאחר שאחד מגלגלי המטוס לא נפתח בעת הגישה לנחיתה. בעקבות האירוע הורה מפקד חיל האוויר באותה עת, האלוף אליעזר שקדי, על קרקוע מערך הסנונית עד לבדיקת התקלה. לאחר השלמת הבדיקה, בתוך כמה שבועות, ניתן אישור מחדש להפעלת המטוסים.[6]
ב-24 בנובמבר 2020 התרסק מטוס סנונית בנגב במהלך טיסת אימון. שני יושביו, מדריך טיס רס"ן (מיל') איתי זיידן, ופרח טיס רב"ט ליהוא בן-בסה, נהרגו.[7] וועדת החקירה קבעה שהתאונה נגרמה בשל מצב טיסה שלא היה מוכר לטייסים עד אז וגם לא היה מוכר ליצרן המטוס, ולא תורגל. האפשרות שההתרסקות נגרמה בשל כשל טכני נדחתה על ידי הוועדה.[8]
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- G120A
- גרסת הייצור, עם מנוע לייקומינג AEIO-540-D4D5 בעל שישה צילינדרים, מחזור ארבע פעימות מקורר אוויר, היוצר הספק של 260 כוח סוס.
- G120TP
- גרסה בעלת מנוע טורבופרופ רולס-רויס 20-B17F, היוצר הספק של 456 כוחות סוס בעת המראה. חיל האוויר האינדונזי חתם בספטמבר 2011 על חוזה לרכישת 18 מטוסי אימון מדגם זה, וחיל האוויר הארגנטינאי רכש 10 מטוסים.
מפעילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיינים (G-120)
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאפיינים כלליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צוות: 2, מדריך וחניך
- אורך: 8.11 מטר
- מוטת כנפיים: 10.18 מטר
- גובה: 2.66 מטר
- שטח כנף: 13.3 מטר רבוע
- משקל המראה מרבי: 1,440 ק"ג
- הנעה: מנוע לייקומינג AEIO-540-D4D5, בעל הספק של 194 קילו-וואט (260 כוח סוס)
- מדחף: בעל שלושה להבים עם מהירות קבועה
ביצועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מהירות מרבית: 172 קשר (320 קמ"ש)
- מהירות שיוט: 166 קשר (307 קמ"ש)
- מהירות הזדקרות: 55 קשר (102 קמ"ש)
- טווח: 1,535 ק"מ
- תקרת שירות: 18,000 רגל (5,486 מטר)
- קצב טיפוס: 390.2 מטר/דקה (1,280 רגל/דקה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- G-120, באתר גרוב איירוספייס
- גרוב G-120A (סנונית), באתר חיל האוויר הישראלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על פי אתר החברה
- ^ רוני ווינקלר, מטוס המיון החדש של חיל-האוויר: גרוב G-120A, באתר חיל האוויר הישראלי, 1/2/2002
- ^ גרוב G-120A (סנונית), באתר חיל האוויר הישראלי
- ^ Israeli air force receives first three of 27 Grob 120 trainers באתר flightglobal.com, 5/11/2002.
- ^ אור יעקב, סנונית ראשונה, באתר חיל האוויר הישראלי, 1/12/2002
- ^ אור יעקב, דרמה באוויר: הגלגל לא יצא, הסנונית נחתה בשלום, באתר חיל האוויר הישראלי, 24/6/2004
- ^ יואב זיתון, מדריך טיסה במילואים ופרח טיס נהרגו בהתרסקות המטוס הקל, באתר ynet, 24 בנובמבר 2020
- ^ יואב זיתון, ממצאי החקירה קבעו: ההתרסקות בקורס הטיס - כתוצאה מתופעה לא מוכרת, באתר ynet, 17 במרץ 2021
