דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק
De Havilland DHC-1 Chipmunk Mk22 AN1269733.jpg

דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק
מאפיינים כלליים
סוג מטוס אימון
ארץ ייצור קנדהFlag of Canada.svg  קנדה
יצרן דה הבילנד קנדה
טיסת בכורה 22 במאי 1946
תקופת שירות 19461972
צוות 2
יחידות שיוצרו 1,283
משתמש ראשי חיל האוויר המלכותי הבריטי
חיל האוויר המלכותי הקנדי
חיל האוויר הפורטוגזי
חיל האוויר הבלגי
ממדים
אורך 7.75 מטר
גובה 2.1 מטר
מוטת כנפיים 10.47 מטר
שטח כנפיים 16 מ"ר
משקל ריק 646 ק"ג
משקל טעון 953 ק"ג
משקל המראה מרבי 998 ק"ג
ביצועים
מהירות שיוט 90 קשר (166 קמ"ש)
מהירות מרבית 120 קשר (222 קמ"ש) בגובה פני הים
קצב נסיקה 900 רגל (274 מטר) לדקה
טווח טיסה מרבי 445 ק"מ
סייג רום 15,800 רגל (5,200 מטר)
עומס כנף 57.82 ק"ג למ"ר
דחף 145 כוח סוס
הנעה
מנוע בוכנה דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור

דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק (אנגלית de Havilland Canada DHC-1 Chipmunk, טמיאס) הוא מטוס אימון מתוצרת דה הבילנד קנדה. המטסו הוא מטסו לאימון ראשוני, בעל שני מושבים בתצורת טנדם ומנוע בוכנה יחיד. הצ'יפמנק היה מטוס האימונים התקני להכשרת טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי, חיל האוויר המלכותי הקנדי וחילות אוויר נוספים במהלך כמה עשורים לאחר מלחמת העולם השנייה. היה זה המטוס הראשון שנבנה על ידי חברת דה הבילנד בקנדה לאחר המלחמה.

כיום (2016) ישנם כ-500 מטוסים במצב טיסה, ורבים נוספים משוקמים מדי שנה.

תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצ'יפמנק תוכנן כממשיכו של מטוס האימונים הדו-כנפי דה הבילנד טייגר מות', שהיה בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם השנייה. המטוס עשוי כולו ממתכת, אם כי משטחי השליטה מצופים בבד. לצ'יפמנק כנף נמוכה, מנוע יחיד, וכן נסע בתצורה משולשת עם כן זנב. תא טייס בתצורת טנדם ומכוסה בחופה שקופה עשויה מפרספקס, בעלת מסגרת בדגמים הראשונים לעומת חופת בועה בדגמים מאוחרים יותר.

אב הטיפוס טס לראשונה ב22 במאי 1946 בנמל התעופה דאונסוויו בצפון טורונטו. שלושה מטוסים הועברו לחיל האוויר המלכותי הבריטי להערכה, ולאחר תוצאות המבחנים הוחלט שהמטוס יהיה מטוס האימונים הראשוני של החיל. חיל האוויר המלכותי הקנדי הגיע לאותה החלטה. משנות ה-50 של המאה ה-20 הפך הצ'יפמנק לפופולרי גם בשוק האזרחי, בו שימש לאימונים ולאווירובטיקה וגם לריסוס אווירי. רוב המטוסים האזרחיים היו מטוסים צבאיים בעברם.

בסך הכל נבנו בקנדה 217 מטוסי צ'יפמנק. בבריטניה נבנו 1,000 מטוסים, ו-66 נבנו ברישיון בפורטוגל בין 1955 ל1961 עבור חיל האוויר הפורטוגזי.

שירות מבצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר המלכותי קיבל 735 מטוסי צ'יפמנק, ששימשו בתחילה טייסות מילואים. המטוסים סומלו דה הבילנד צ'יפמנק T.10, ויוצרו בבריטניה על ידי חברת דה הבילנד, חברת האם של דה הבילנד קנדה. שמונה מטוסים הוטסו כשהם מפורקים לקפריסין ב1958, בתוך מטוסי תובלה מדגם בלקברן בברלי. לאחר הרכבתם באי שימשו המטוסים את טייסת 114 הבריטית במהלך המאבק הקפריסאי לעצמאות. בשנים 1956 - 1960 שימשו מטוסי צ'יפמנק לטיסות חשאיות מעל ברלין המחולקת.

מטוסי צ'יפמנק שימשו במטוסי אימון ראשוני בחיל האוויר המלכותי, וגם בגיס האווירי של צבא בריטניה ובזרוע האוויר של הצי המלכותי הבריטי. המטוסים האחרונים יצאו משירות ב1996. עם זאת, ישנם מטוסי צ'יפמנק שעודם מופעלים במסגרות צבאיות, למטרות הנצחה - גף הזיכרון לקרב על בריטניה וגפי הזיכרון של הצי והצבא הבריטי. המטסים אינם מהווים חלק מאוסף המטוסים ההיסטוריים בגפים אלה, ומטרתם היא לאמן את הטייסים בהטסת מטוסים בעלי גלגל זנב. בנוסף לתפקידם באימון טייסים, שימשו תאי הטייס של מטוסי צ'יפמנק לאימון צוותי קרקע.

קנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי צ'יפמנק ראשונים התקבלו בחיל האוויר המלכותי הקנדי ב1948. אלו היו המטוסים הראשונים מתוך 217 שנבנו בקנדה, 113 מתוכם עבור חיל האוויר והשאר עבור חילות אוויר אחרים, ובהם חיל האוויר המצרי, חיל האוויר הלבנוני וחיל האוויר התאילנדי. 79 מהמטוסים הקנדיים נועדו לאימון ראשוני - המטוס הראשון אותו פוגש פרח הטיס, ו-34 הנותרים הוקצו למסגרות אימונים לרענון עבור טייסי מילואים של חיל האוויר. המטוסים האחרונים יצאו משירות ב1972. שירותו הארוך של הצ'יפמנק נבע, בין השאר, מיכולותיו האווירובטיות המעולות, תכונות הטיסה המשובחות ואמינותו הטכנית הרבה. מסיבה זו נותרו מטוסי צ'יפמנק רבים מעודפי חיל האוויר המלכותי הקנדי בשירות אזרחי פעיל ברחבי העולם.

מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר הישראלי בחן, בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, ארבעה מטוסי אימונים, במטרה לבחור מתוכם את מטוס האימון הבא של החיל. הצ'יפמנק היה אחד מהארבעה, בנוסף לפוקר S-11 אינסטרוקטור, טמקו בוקרו והבואינג-סטירמן. לצ'יפמנק היו תכונות טיסה טובות מאד, ראות מצויינת מתא הטייס, והמטוס התאים מאד להדרכה. למרות זאת הוחלט שלא לרכוש אותו, בשל אי התאמתו לתנאי האקלים בישראל. מטוס בודד שנרכש להערכה היה בשימוש טייסת 100 ("הטייסת הקלה") כמטוס אימון וקישור.[1]

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסאות שיוצרו בקנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה הבילנד DHC-1 צ'יפמנק במוזיאון מורשת מטוסי המלחמה הקנדי
  • DFC-1A-1 (ציפמנק T.1)
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 1C, בעל תכונות אווירובטיות חלקיות
  • DHC-1A-2
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, בעל תכונות אווירובטיות חלקיות
  • DHC-1B-1
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 1C, בעל תכונות אווירובטיות מלאות
  • DHC-1B-2
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, בעל תכונות אווירובטיות מלאות
  • DHC-1B-2-S1
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, עבור חיל האוויר המצרי
  • DHC-1B-2-S2
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, עבור חיל האוויר המלכותי התאילנדי
  • DHC-1B-2-S3 (צ'יפמנק T.2)
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי 10, עבור אימוני רענון לטייסי חיל האוויר המלכותי הקנדי
  • DHC-1B-2-S4
גרסה שיוצרה עבור חיל האוויר הצ'ילאני
  • DHC-1B-2-S5
גירסה עבור חיל האוויר המלכותי הקנדי

גרסאות שיוצרו בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה הבילנד DHC-1 של חיל האוויר המלכותי
  • צ'יפמנק T.10 (סימן 10)
דגם בעל מנוע דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור 8, עבור חיל האוויר המלכותי. נבנו 735 מטוסים
  • צ'יפמנק סימן 20
גירסה צבאית של ה-T.10, בעלת מנוע ג'יפסי מייגו'ר 10 סדרה 2. נבנו 217 מטוסים
  • צ'יפמנק סימן 21
גריסה אזרחית של סימן 20 מותאמת לסטנדרטים אזרחיים. נבנו 28 מטוסים.
  • צ'יפמנק סימן 22
גירסה אזרחית של דגם T.10, מותאמת לסטנדרטים אזרחיים. כחלק מההסבה הוחלף מנוע הג'יפסי מייג'ור 8 הצבאי לדגם 10-2 האזרחי.
  • צ'יפמנק סימן 22A
סימן 22 עם תכולת דלק מוגדלת.
  • צ'יפמנק סימן 23
חמישה מטוסים מדגם T.10 עם מנוע דהה בילנד ג'יפסי מייג'ור 10, סדרה 2,עם ציוד לריסוס אווירי

גרסאות שיוצרו בפורטוגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'יפמנק של חיל האוויר הפורטוגזי
  • צ'יפמנק סימן 20
גרסה צבאית, מונעת במנוע דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור 10, סדרה 2, בעל 145 כוחות סוס. נבנו 10 בבריטניה ואחריהם 66 בפורטוגל. החל מ1989 שודרגו המטוסים, בעיקר על ידי החלפת המנוע למנוע קונטיננטל בעל 180 כוחות סוס.

גרסאות אזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרסת מייספילד
מטוסים שהוסבו על ידי חברת בריסטול איירקראפט. ההסבות התאימו למטוסים מסימן 20, 21, 22 ו-22A. נוסף תא מטען בכנפיים, חופת בועה, כיסויים אווירודינמיים לכן הנסע ומיכלי דלק מוגדלים.
  • סופר צ'יפמנק
מטוס אווירובטי בעל מוב יחיד, עם מנוע בוכנה אווקו לייקומינג GO-435 בעל 260 כוחות סוס, עם משטחי שליטה משופרים וכןם נסע מתכנס. שודרגו ארבעה מטוסים.
  • טורבו צ'יפמנק
סימן 22A יחיד ששודרג בשנים 1967 - 1968 על ידי חברת האנטס אנד ססקס אוויאיישן. למטוס הותאם מנוע טורבו פרופ בכל 116 גוחות סוס ותכולת דלק מוגדלת.
  • סאסין ספריימסטר
שלושה מטוסים שהוסבו באוסטרליה למטוסי ריסוס חד מושביים.
  • סופר מאנק
מטוסי צ'יפמאנק שבהם הורכב מנוע אווקו ליקומינג O-360-A4A בעלי 180 כוח סוס, כדי שישמשו לגרירת דאונים.
  • שול סופר צ'יפמאנק
מטוסים שהותאמו בארצות הברית כמטוסים אווירובאטיים. השינוי כלל את שדרוג המנוע, קיצוץ קצות הכנפיים, הוספת כן נסע מתכנס, הסבה לתצורת מושב יחיד, הוספת טייס אוטומטי, והוספת מערכת לייצור עשן צבעוני, בצבעי כחול, לבן ואדום. מוט ההיגוי הוארך ב-76 מ"מ כדי לשפר את שליטת הטייס במהלך תמרונים אווירובטיים קיצוניים. המטוס נקרא על שמו של הטייס ארט שול (Scholl), שהטיס אותו במשך 25 שנה. הוסבו שישה מטוסים לתצורה זו.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפעילות אזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי צ'יפמנק מופעלים כיום (2016) על ידי יחידים ומועדוני טיסה במדינות רבות בעולם.

מפעילות צבאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל האוויר של אורוגוואי
הגיס האווירי של אירלנד
חיל האוויר הבורמזי
חיל האוויר הבלגי הפעיל ב1948 שני מטוסים להערכה ובחינה.
הגיס האווירי של צבא בריטניה
חיל האוויר המלכותי
זרוע האוויר של הצי המלכותי הבריטי
גף הזיכרון לקרב על בריטניה
חיל האוויר של גאנה
חיל האוויר המלכותי הדני
חיל האוויר של זמביה
חיל האוויר המלכותי הירדני
חיל האוויר הישראלי (מטוס אחד בלבד)
  • לבנוןFlag of Lebanon.svg
חיל האוויר הלבנוני
  • מלזיהFlag of Malaysia.svg
חיל האוויר המלזי
  • מצריםFlag of Egypt.svg
חיל האוויר המצרי
חיל האוויר הסורי
חיל האוויר הספרדי
חיל האוויר של סרי לנקה
חיל האוויר העיראקי
חיל האוויר המלכותי הסעודי
  • פורטוגלFlag of Portugal.svg
חיל האוויר הפורטוגזי
חיל האוויר המלכותי הקנדי
חיל האוויר של קניה
להק האימונים הרודזי ה-4
חיל האוויר המלכותי התאילנדי

נתונים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צוות: 2 (מדריך וחניך)
  • אורך: 7.75 מטר
  • מוטת כנפיים: 10.47 מטר
  • גובה: 2.1 מטר
  • שטח כנף: 16 מ"ר
  • משקל ריק: 1,517 ליברות (646 ק"ג)
  • משקל טעון: 2,014 ליברות (953 ק"ג)
  • משקל ההמראה מקסימלי: 2,200 ליברות (998 ק"ג)
  • הנעה: מנוע בוכנה דה הבילנד ג'יפסי מייג'ור 1C 6A4-165-B3 מקורר אוויר בעל ארבעה צילינדרים, 145 כוח סוס

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות שיוט: 90 קשר (145 קמ"ש)
  • מהירות מקסימלית: 120 קשר (222 קמ"ש) בגובה פני הים
  • טווח: 445 ק"מ
  • תקרת שירות: 15,800 רגל (5,200 מטרים)
  • קצב טיפוס: 900 רגל (274 מטר) לדקה
  • עומס כנף: 57.82 ק"ג למ"ר
  • יחס דחף-משקל: 0.072 כוח סוס לליברה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דני שלום: מטוסי חיל האוויר, מהטייגר מות' עד הסופה. באוויר - פרסומי תעופה וחלל, ראשון לציון. תשס"ן, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]