דוד צירקין צפריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דוד צפריר צירקין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דוד צירקין (1892 - נובמבר 1974) היה מומחה לגננות ושתלנות בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד צירקין נולד ב-1892 בעיירה ויטקה (מחוז מוהילב) שליד העיר הומל ברוסיה. בעיירה בת עשרות אלפי התושבים היו רחובות היהודים שונים מאלה של הנוצרים. שפע עצי הנוי והפרי ברחובות הנוצרים לעומת מיעוטם ביהודיים הרשימה מאוד את הילד דוד צירקין, והשפיעה עליו ללמוד הבוטניקה, לערוך ניסויים ראשוניים בשתילה, ריבוי צמחים, איסוף פרחים, ייבושם והגדרתם.

בנעוריו נטה צירקין לסוציאליזם, ורק כשהכיר את צבי שץ וחבריו ברומניה - אליה עברה משפחתו - הצטרף לציונות ומיזג את שתי ההשקפות הללו.

בשנת 1911 התקיימה ברומניה ועידה של "קבוצות טרומפלדור" בה הוחלט שחלק מחבריה יעלה לארץ ישראל ויהווה שם גרעין להתיישבות קומונה חקלאית בגליל. באותה שנה עלה צירקין לארץ ישראל והצטרף לקומונה של טרומפלדור בחוות מגדל, בה היו כ-12 חברים אשר עבדו ביום בפלחה ובניסיונות חקלאיים שונים. הלילות הוקדשו, בהדרכת טרומפלדור, ללימוד דרכי פעולתן של הקומונות שקמו בעולם ובחיפוש דרכים להתאימן וליישמן בארץ ישראל.

בשנת 1912 התפרקה הקומונה במגדל. צירקין עבר עם שץ ורעייתו לבן שמן, שם נפגש עם יבניאלי, ברל כצנלסון ונח נפתולסקי. הוא עבד עמם ולמד מהם שתלנות.

לאחר התלבטויות רבות, התגייס ב-1917 לגדודים העבריים, שכן הגיוס הסיט אותו ממטרתו לעסוק בעבודת האדמה. צירקין נמנה עם ועד פועלי הגליל וב-1920 התמנה לנציג פועלי הגליל בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל.

בשנת 1920 הצטרף לגדוד ע"ש יוסף טרומפלדור. והיה בין חברי קבוצת "רושמיה" שעסקה בייעור הכרמל. בשנת 1921 הצטרף כחבר לקיבוץ עין חרוד והקים בו משתלה לשתילי אורן. לימים התרחבה המשתלה למשתלת עצי יער, עצי אורן, גפנים וצמחי נוי. ב-1924 השתלם בגננות בגרמניה והיה פעיל שם ב"החלוץ". ב-1929 השתלם בשתלנות בצרפת, בגרמניה ובאיטליה. כך הכיר שיחים בפריחתם ורכש ידע בניהול הענף ומגוון.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוקם ארגון "משתלות הקיבוץ המאוחד" וצירקין הדריך באופן מקצועי בכל המשתלות ודאג שתהיה תוכנית נוי בכל קיבוץ. בעין חרוד הקים מכון לריבוי צמחים וערך מחקרים עם הפרופסורים קוניס ואבן ארי מהאוניברסיטה העברית.

בשנת 1943 עם הקמת שלושת המצפים בנגב (בית אשל, רביבים, גבולות) ערך בהם ניסיונות בייעור השטחים המדבריים המגוונים בסביבתם. ב-1947 הביא לעבודה במכון בעין חרוד את האגרונום אליה ווגה כדי לבנות את ענף השתלנות באופן יותר מדעי ושיטתי.

עם קום המדינה, מונה למנהל המדור לשתלנות וגננות במשרד החקלאות. מיוזמותיו כמנהל המדור:

  • הקמת משתלות רבות.
  • יזם את תערוכת הפרח והציע רעיון לראש העיר אבא חושי שתערוכה זו תיערך כל שנה בחיפה.
  • יזם והקים את חוות הנוי במדרשת רופין. החווה הוקמה כגן בוטני לאיקלום צמחים, עריכת קורסים והקמת ספריה מקצועית בחווה.
  • יזם הצעת חוק שאסר בנייה באזורי מגורים מבלי תשתית לנוי.
  • שלח את דוד גלעד לארצות הברית כדי לקנות ידע בגידול ורדים במגמת יצוא מחו"ל.

צירקין היה חבר בקיבוץ עין חרוד. שם הקים משפחה ענפה: 4 בנות מנישואיו הראשונים לשרה נוימן. ובן, צבי, ע"ש ידיד נעוריו צבי ש"ץ, מנישואיו השניים למילכה זיידמן.

האידאולוגיה תמיד הייתה חשובה בעיניו. בשנותיו הראשונות בארץ התכתב עם א.ד. גורדון, ברל כצנלסון, דוד בן-גוריון ולוי אשכול. עד יומו האחרון נהג להגיב בכתב למאמרים שקרא בעיתונים.

הקדיש את חייו לייעור הארץ, ולמלאה בצבעי פרחים, שיחים ועצים.

בין מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השרשת ייחורים בעזרת הורמונים ומחקר בערפול בבית הגידול של ייחורים ירוקים. שותף במחקר זה היה יוחנן אלגברט ממשמר העמק.
  • שיטת אחסון פקעות בקירור, לקיצור תקופת התרדמה (פקעות אלו נשלחו לאירופה בזמנים שהיה מחסור בשוק).
  • הנבטת זרעי פירות, בעיקר נשירים, ומיון פרחי מנטור מלאים.

עבודתו בתחום הספרות המקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך כל השנים דאג להוצאת ספרות מקצועית כאשר בכל מקצוע דאג לשתף את המומחה בתחום בארץ. פרסם מאמרים מקצועיים ב"השדה לגן ולנוף".

  • בשנת 1925 הוציא קטלוג צמחים ראשון עם 18 זני צמחים. ב-1937 הקטלוג האחרון הכיל 653 זנים.
  • ב-1940 הוציא את הספר "מדריך למשתלות" עם האגרונומית לאה קרוא. עד עתה יצאו 8 מהדורות ושתלנים רבים נעזרים בו גם היום.
  • הוציא ספרי לימוד "הפרח הפרי והזרע", "דשפים לריבוי צמחים" עם ד"ר מנדל, ואת "גינת עצי הפרי" עם יוחנן אלטברג.
  • ב-1960 התמסר לחקר אלת הבוטנה (פיסטוק חלבי). בזכות מחקרו יש כיום מטעי בוטנה בהר הנגב. בעקבות המחקר הוציא חוברת בשם "אלת הבוטנה וגידולה".
  • ב-1962 נתן שמות לפרחי ההרדוף על צבעיהם השונים. "הרדוף הנחלים בישראל".
  • ב-1968 הגשים את חלומו והוציא את הספר "כי האדם עץ השדה" על ארבעת המינים ושבעת המינים עם דבורה אטרוז. בספר צילומי עצים וכל הפסוקים בתנ"ך בהם הם מוזכרים, צילומי פסיפס, בולים ותבליטים באבן שנמצאו.[1]
  • ב-1971 התמסר להוצאת ספרים על גידול פרחי נוי, שיחים ועצמים, עם צילומים שצילם להעשרת הידע למגדלי גינות פרטיות והוציא את הספרים: "גינת הנוי ופרחיה",[2] "צמחי נוי בישראל" ו"צמחי בית ומרפסת" בשיתוף אברהם שטיינמן. כאשר הספר "צמחי בית ומרפסת" היה מוכן לדפוס, נפטר צירקין בשנת 1974 בהיותו בן 82.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלת הבטנה וגידולה בישראל; עריכה: י"מ מרגלית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשכ"ט.
  • 'פרחי נוי בישראל: עצים, שיחים, בני שיחים, מטפסים; עריכה: י. מרגלית; עריכה גרפית: א. א. שורץ, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תשל"א 1971.[3] (הופיע בהדפסות נוספות)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקורת: אליעזר שמאלימזימרת הארץ, דבר, 24 במאי 1968.
  2. ^ ביקורת: אליעזר שמאליספר חדש: חינוך לנוי, דבר, 19 בדצמבר 1973.
  3. ^ ביקורת: אליעזר שמאליספר נאה על פרחי נוי, דבר, 10 בנובמבר 1971.