הרדוף הנחלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "הרדוף" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיבוץ, ראו הרדוף (קיבוץ).
קריאת טבלת מיוןהרדוף הנחלים
Nerium oleander (2).JPG
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: גנציינאים
משפחה: הרדופיים
סוג: הרדוף
מין: הרדוף הנחלים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Nerium oleander
ליניאוס, 1753
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

הַרְדּוּף הַנְּחָלִים (שם מדעי: Nerium oleander, שם נפוץ: oleander) הוא שיח גבוה וחסון, יְרוֹק־עַד, בולט בתקופת הקיץ בפריחתו הוורודה וידוע ברעילותו. הוא מין יחיד בסוגו ממשפחת ההַרְדּוּפִיִּים (שם מדעי: Apocynaceae)[2]. הוא גדל כצמח בר בגדות נחלים ואפיקים, במיוחד בגדות של נחלי אכזב הרריים, המכוסים טרשים או חלוקי אבן, ונפוץ כצמח תרבות בישראל ובעולם.

הרדוף הנחלים הוא צמח רעיל מאוד לאדם ולבהמה, ורעליו מגינים על הצמח מפני רעייה. זחליו של רפרף ההרדוף ניזונים מעליו ואינם ניזוקים[3][4]. איברי הצמח מכילים לפחות כשלושים תרכובות (גליקוזידים) כמה מהן בעלי פעילות רפואית מוכחת ורובן רעילות ביותר. אחת הידועות שבהן נקרא אולאנדרין, שידוע במיוחד בהשפעתו החריפה על פעילות הלב. אכילת עלים יכולה לגרום סימפטומים דמויי אלו שבהרעלת דיגיטליס: חוסר תיאבון, בחילה, הקאה, בלבול, שינויים בראייה, היפרקלמיה והפרעות בקצב הלב (כמו דופק גבוה או דופק לא סדיר), וכן האטת קצב הלב וסימנים נוירולוגיים עד כדי חסם במערכת ההולכה של הלב, (הפרעה חלקית ומלאה במעבר הדחף החשמלי לאורך מערכת ההולכה של הלב), איבוד הכרה ומוות.

מורפולוגיה ופיזיולוגיה של הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף הנחלים הוא שיח דו-מיני, ירוק-עד, גבוה וסבוך מבסיס הגזע. בבסיס הגזע ישנם ניצני התפתחות רבים, שמהם מתפתחים ומסתעפים ענפים חדשים ורבים – ענפים מעוצים, זקופים, ארוכים וגמישים – היוצרים את הנוף הסבוך של השיח. ענפיו הגמישים מותאמים לבית גידולו, שבו יש לעיתים הצפות ושיטפונות. במקומות שבהם גידולו צפוף, כמעט שאין צמחייה עשבונית תחתיו, כי החומרים הנמצאים בעליו, נושרים ומונעים נביטת צמחייה ממינים אחרים[3]. שורשיו עשויים להעמיק בקרקעית נחלים המתייבשים בקיץ.

ישנם הבדלים בין הרדוף הבר לזנים שטופחו ופותחו על ידי האדם. למשל, צבע הפרחים של הרדוף הבר ורוד (לילך-אדמדם) וגובהו 1 עד 2 מטרים, ואלו צבע פרחי המין התרבותי: לבן, ורוד עד ארגמן עז וגובהו 2 עד 4 מטרים. על כן, יש להתייחס לתכונות ולמידות הניתנות כשייכות למין הבר, אלא אם נכתב במפורש אחרת.

עלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלה, פקעית ופרי של הרדוף הנחלים

השיח בעל עלים גלדניים, קירחים, גדולים, מוארכים (10 עד 20 ס"מ), צרים, מחודדים בקצותיהם ושפתם תמימה. הפטוטרת קצרה וחסרת לוואים. מכל מפרק יוצאים 2 או 3 עלים לאורך כל הענף. העורק הראשי של העלה מסתעף למספר רב של עורקים צדדיים מקבילים והם ניצבים כמעט לעורק הראשי. עלים חדשים מופיעים ומתפתחים החל מפברואר ועד אוקטובר.

התרבות המוהל הרעיל בתאים של מוהל חלבי מסועף (laticiferous cells) מורגשת בסוף דצמבר. בהרדוף מספר התאים התחיליים של תאי מוהל חלבי קבוע וכולם ניתנים לזיהוי כבר בעובר, שבו הם מופיעים במפרק הפסיגים ומשם שולחים שלוחות לפסיגים, לתת-פסיג ולשורשון. הגדילה וההתפשטות של התאים הללו נמשכות ללא הפסקה, כל עוד הצמח חי, והקצוות שלהם חודרים לניצנים החדשים, לעלים המתפתחים ולאזורי הגדילה של השורש[5].

ההרדוף הוא בעל תכונות המאפשרות חיים בסביבה צחיחה (צמח קסרומורפי), ולעלים שלו מבנים ייחודיים והתאמות, המאפשרים להם בתנאי חום, יובש וקרינה עזה, חילוף גזים עם הסביבה ללא איבוד מים רב מדיי, שיביא למות העלה או הצמח. ואלו הן חלק מן ההתאמות: א. צורת העלה הרחבה והשטוחה מקנה לעלה שטח פנים גדול ביחס לנפח, ולכן ניצול האור יעיל, וחילוף הגזים יעיל עם הסביבה החיצונית בתהליך ההטמעה;

ב. התעבות שכבת השעווה מעל רקמת האפידרמיס, והתעבות רקמת האפידרמיס הן העליונה והן התחתונה לכדי מספר שכבות, מפחיתה את איבוד המים. לתאי האפידרמיס דפנות קשיחים עם ליגינין והם בעלי דפנות עבים בצידם החיצוני. חלקו של האפידרמיס בעובי העלים הוא 2.4%.

ג. הפיוניות נמצאות רק בתוך שקעים (כיסים) בצד התחתון של העלה (Stomatal crypts). כיסים אלה הם אזורים שקועים באפידרמיס התחתון, הפולשים אל תוך הרקמה הספוגית, ויוצרים מבנים דמוי חדר, שבדופנותיהם פיונית אחת או יותר וסביבן שערות (trichomes) או צברים של שעווה. בשקעים אלו נוצר מיקרו-אקלים לח עם תנועת אוויר מופחתת, ובכך נמנע נידוף מים מוגבר. השקעים הפחיתו את ההתאיידות של הפיוניות המוצפנות בפחות מ-15% בהשוואה לפיוניות לא מוצפנות[6]. לא מדובר בהפחתה רצינית, וכנראה שתפקידם הנוסף הוא חילוף גזים יעיל ברקמות ההטעמה והעברה יעילה יותר של פחמן דו-חמצני לרקמת העמודים שבחלקו העליון של העלה[7].

סברה אחת טוענת שהתאיידות מופרזת גורמת לריכוז מרובה של מלחים בצמח, ועודף המלחים עשוי לגרום נזק להרדוף. סברה שנייה טוענת, שמחמת הטמפרטורה הנמוכה שבקרקע הנחלים, וכמות החמצן המעטה אין הצמח יכול לקלוט כמות מים גדולה בשורשיו. לכן, על אף שהוא גדל סמוך למים הוא סובל מיובש. סברות אלו אינן מדויקות מאחר שצמחים רבים חיים בתנאים דומים ואינם בעלי מבנה קסרומורפי. בצמחי ביצה ובעיקר כאלו בעלי מאפיינים קסרומורפיים (בעל תכונות המאפשרות חיים בסביבה צחיחה) שיעור ההתאדות גבוה במידה כזאת שאין להניח כי הם סובלים מאספקת מים מצומצמת.

פרחים והפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפרחות של הרדוף הנחלים

פריחת שיחי ההרדוף נמשכת זמן רב. בישראל מתחילה במרץ ושיאה מתרחש בין חודש אפריל וראשית יוני וממשיכה בעוצמה נמוכה לכל אורך הקיץ אז מספר הפרחים חמישית ממספרם בזמן השיא[8]. אך, יש פרטים, בעיקר במקומות עתירי מים או במקומות מופרעים, הממשיכים לפרוח עד חודש אוקטובר. פריחה קיצית זו אופיינית לצמחי מים רבים, שאינם סובלים מהתייבשות בקיץ. כך נמנע ההרדוף מתחרות קשה בין פרחים שונים באביב על מאביקים.

מועדי הפריחה משתנה בהתאם לאזורי גידול מובחנים: דרום צרפת וצפון איטליה (יוני-ספטמבר); פורטוגל, ספרד, דרום איטליה, מלטה, אלבניה, יוון, טורקיה וקפריסין (אפריל, מאי-ספטמבר); מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, ניז'ר ולוב (מרץ-אוקטובר); סוריה, לבנון, ישראל, ירדן ועיראק (אפריל-נובמבר); עומאן, איחוד האמירויות הערביות, איראן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל וסין (כמעט כל השנה). ניתן למצוא פירות בכל עת של השנה בכל האזורים.

התפרחת אמירית בקצות הענפים, אשכול, סוכך מדומה, שבה עוקצי הפרחים התחתונים ארוכים מאלה של הפרחים שמעל, ומביאים את כל הפרחים להימצא כמעט במישור אחד. הפרחים נישאים בקבוצות צפופות בתפרחות, כאשר בתפרחות שופעות יש 5 עד 15 פרחים.

פרח הרדוף הנחלים

מבנה פרח ההרדוף מרמז שהפרח מותאם יותר להאבקת פרפרים או ציפורים מאשר להאבקת דבורים. הפרחים נכונים (סימטריים), גודלם כ-5.5 ס"מ וקוטרם 3 עד 5 ס"מ, הם דמויי משפך ובעלי עטיף כפול. הגביע קצר וירוק והעלים שלו מאוחים בחלקם ומספר אונותיו המחודדים 5. הכותרת בעלת שלושה חלקים: צינור דק, שאורכו 13 מ"מ, הנפתח למשפך לבנבן; 5 עלי כותרת (אונות האוגן) מעוגלים, מפורדות, פשוקות וללא קישוט, שנמשכים מן הצינור. עלי הכותרת בעודם בפקעיות (בכפתוריהם) שזורים ביניהם; עטרה מצוייצת - על כל אונה של הכותרת מעורה ציצית כך, שמבוא המשפך מוקף עטרה מצוייצת, הדומה לעלי הכותרת במרקמה ובצבעה.

פרח ההרדוף הוא דו-מיני. במבוא צינור הכותרת יושבים: שחלה עלית המורכבת משני עלי שחלה (שחלילים) ומעמוד עלי אחד ו-5 אבקנים שעירים, שמעורים בצינור הכותרת וקבוצים במרכזו. כל אחד מחמשת המאבקים הגדולים מחודד בראשו לכדי זיף, שעיר, מנוצה ושזור עם ארבעת האחרים. חמשת המאבקים המאוחדים ביניהם, יוצרים מבנה חרוטי עם ציצית ארוכה, אשר סוגר את הכניסה הישירה לצינור הכותרת. ניתן לחדור אל צינור הכותרת באמצעות לשון דקיקה ארוכה יותר מ-15 מ"מ דרך החרכים שבין זירי האבקנים הקצרים. הצלקת שבראש עמוד העלי, בעלת נוזל דביק ביותר, צמודה אל חרוט המאבקים. כבר בשלב הניצן נעשית הצלקת דביקה והאבקה הבשלה נוגעת בה. המאבקים נפתחים רק כלפי פנים, וגושי האבקה הדביקים, נופלים על גבי הצלקת הדביקה. גושי האבקה שנופלים על החלק העליון של הצלקת אינם נובטים, אלא אם כן יגיעו אל החלק התחתון של הצלקת, מתחת לרכס הצלקת.

פרחי ההרדוף חסרי צוף לחלוטין וחסרי צוּפנים, מה שמפריך את הטענות הרווחות בספרות ובאינטרנט, בדבר אפשרות להרעלה מאכילת דבש שמקורו בצוף פרחי ההרדוף. לא קיים תיעוד מהימן של מקרה שבו דבש הכיל רעלנים של הרדוף במידה משמעותית[8]. פרחי ההרדוף באוכלוסיות הבר בישראל אינם מדיפים ריח שאפשר להבחין בו, גם לא בשעות הערביים. אך ישנן אוכלוסיות ריחניות בארצות אחרות ואף בזני הגינון בארץ. רק לפרחי הזן התרבותי, בעל הפרחים "המלאים" (מוכפלי כותרת) יש ריח נעים, וריבוי עלי הכותרת בא על חשבון האבקנים.

מנגנון האבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרעים של הרדוף הנחלים

הפרחים נפתחים בשעות הבוקר המאוחרות בין תשע לשתים עשרה ונשארים פתוחים לרווחה כל הלילה, מה שמצביע על האבקת יום. הפרחים הזקנים נושרים בשעות הבוקר. הפרח הצעיר בעל עטרה לבנבנה משתנה בפרח בוגר לצבע ורוד. שני מחקרים בדקו את מנגנון ההאבקה של פרחי ההרדוף באוכלוסיות טבעיות בספרד ובישראל, והעלו ממצאים דומים[9][10][8] האבקה בהרדוף היא האבקה עצמית בעקבות ביקורי מאביקים מזדמנים. הכותרת הוורודה וגודלה מהווה פרסומת בולטת למשיכת מאביקים גדולים מרחוק. אך, פרחי ההרדוף הם חסרי צוף לחלוטין וצופנים ואף האבקה שלהם מעטה ואינה זמינה לאיסוף בשל מבני המאבקים, כך שחרק מאביק אינו זוכה לתגמול כלשהו מהפרחים. בסקרים שנערכו בשנים 1991–1994 נמצא, שהפרחים זוכים לביקורי מאביקים מעטים מאד. עם זאת, פרחים שכוסו על ידי החוקרים כדי למנוע ביקורי מאביקים לא חנטו פירות מה שמצביע על מנגנון אבקה עצמית, המצריכה ביקור חרקים. ממצאים אלה ואחרים מרמזים על מנגנון של האבקת רמייה אבל מאולצת (בעל כורחו), אולי בשל אובדן המאביק שלו וסיבות עלומות אחרות או שמא הוא רמאי מקדמא דנא אשר חיקה צמח אחר בסביבתו - צמח שאינו קיים כיום[8].

פירות והפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתפרחות שופעות יש 5 עד 15 פרחים בראש הענף. רק כ-8% מהפרחים בממוצע לשיח חונטים פירות. אחוז חנטה לא נמוך בהשוואה לשיחים ולעצים אחרים, אשר מייצרים צוף בפרחיהם ומואבקים על יד חרקים. באוכלוסיית הבר של ההרדוף חונטות התפרחות כ-1–2 פירות לתפרחת. הפרי גלילי, מוארך, יבש, צבעו ירוק ואורכו 10 עד 18 ס"מ ובנוי משתי מפוחיות. הפרי מתפתח כלפי מעלה או כלפי מטה. הפירות מגיעים לבגרות כ-40 עד 45 ימים לאחר ההאבקה. כאשר המפוחית מתייבשת וצבעה הופך לחום היא נוטה למטה, הקשוות שלה משתזרות והיא נפתחת לאורכה ומשחררת זרעים רבים, בין 40 ל-300. זרעים אלה מכוסים שערות ארוכות, וציצת שערות ארוכות יותר בקצה הזרע משמשת כאמצעי יעיל להפצתם ברוח. אך, אחוז גדול יחסית מהזרעים צונח קרוב לצמח האם. האמצעי העיקרי לפיזור הוא באמצעות מים במהלך העונה הגשומה. הזרעים יכולים לצוף לפרקי זמן ארוכים ואף לנבוט תוך כדי ציפה; הנביטה קרובה ל-100%. שתילים יכולים גם לצוף, ולהישאר שקועים עד 5 חודשים ולהתבסס רק אם עומק המים נמוך מ-10 מ"מ. הישרדות הנבטים נמוכה; רובם מתים באתרים פתוחים, משום שהם זקוקים למקומות לחים ומוצלים. כ-46% מהשתילים מתים במהלך האביב והקיץ עקב ייבוש. הצפות כבדות הן גם גורם לתמותה של שתילים מבוססים[9].

ניתן למצוא פירות בכל עת של השנה בכל האזורים בעולם, והפצתם חלה בסוף הקיץ ובסתיו ומתרחשת בשיא העונה הגשומה.

מקור השם של הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות הרדוף הנחלים בשפות השונות מקורם ממאפייני איבריו, מרעילותו, מדמיונו לצמח אחר, מבית גידולו, או משאילתו משפה אחרת. השם המדעי Nerium נגזר מ-Neros ביוונית, שפירושו לחות או מים, והוא מעיד על סביבתו הטבעית של ההרדוף במקומות לחים. שם המין Oleander מקורו בשם הרומי, ורומז על דמיון הצמח ועליו לזית (Olea). לפי גרסה אחרת שם המין נגזר מהצירוף של שתי מלים ol שפירושו להרוג ו-andros שמשמעו אדם, זאת על שום רעילותו הרבה של הצמח. עד היום באזור הווזוב באיטליה ההרדוף נקרא "fiori di morto", כלומר "פרח המוות"[11].

השם העברי הרדוף אינו נזכר בתנ"ך ומופיע לראשונה בתקופת המשנה והתלמוד, בהם הוא נזכר גם בשמות דומים: הרדופני (מסכת חולין, דף נ"ח, עמוד ב'), הירדוף, ארדוף, ארדפנה. שמות אלו, כמו גם השם הערבי דִפלֶה, הם שיבושים של השם היווני הקדום רודודפנה (Rhododaphne), שפירושו "ורד הדפנה", כינוי שדבק בצמח משום שפרחיו דומים לפרחי ורד ועליו לעלים של ער אציל ("עץ הדפנה"). מהחיבור בין ורד ודפנה נגזרים שמותיו בכמה שפות אירופיות, כגון צרפתית (Laurier rose), גרמנית (Rosenlorbeer), באנגליה הוא נקרא גם "ורד העמקים" (Rose bay) ועוד. השם הספרדי Adelfa הוא שיבוש מהשם הערבי א-דפלה.

יש המשערים כי הוורד (או בתרגומים אחרים "שושנה"), הנזכר בספר בן סירא כצמח הגדל ביריחו: "כארז התרוממתי בלבנון וכברוש בהרי החרמון. כתמר התרוממתי בעין גדי וכשתילי ורד ביריחו" (בן סירא כ"ד, י"ג-י"ד), הוא צמח ההרדוף הגדל בר על גדות הירדן בבקעת יריחו. חוקר ארץ ישראל האנגלי הנרי בייקר טריסטראם העלה סברה, בספרו "Natural History of the Bible", כי הכוונה לצמח הרודודנדרון, אולם אפשרות זו נפסלה משום שהרודודנדרון כלל אינו צומח בארץ.

מהדמיון בין ההרדוף לוורד נגזר כינוי נוסף שלו: בפי הערבים בישראל הוא מכונה "ורד החמור" (וָרְדְ אֶלְ-חְמַאר, ورد الحمار). משום מרירותו ורעילותו ניתן בערבית שם נוסף "רעל החמורים" (סַם אֶלְ-חְמַאר, سم الحمار), באיטלקית "קוטל החמורים" (Amazza l'assino), בפרסית "רעל החמורים" ובלטינית "הורג החמורים" וביוונית "דפנה מרירה" (picrodaphne).

השם הנפוץ בהודו ובמקומות אחרים להרדוף הנחלים הוא Nerium indicum (הרדוף הודי, Karavira), הנחשב, עד לא מזמן, כאחד המינים של ההרדוף. היום ידוע שמדובר בהרדוף הנחלים.

השם "הרדוף" ניתן לצמח Nerium oleander במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 206) משנת 1930 על סמך השם "הירדוף" ו"הרדפוני" במסכת פסחים, דף ל"ט, עמוד א'[12] ואושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 610[13]. בשנת 2003 השם "הַרְדּוּף הַנְּחָלִים" ושם המשפחה "הַרְדּוּפִיִּים" נוספו למילון זה באופן רשמי על ידי ועדה, שכוננה האקדמיה ללשון העברית בשנת 1993, ואושרו בילקוט הרשומות 5281.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף הנחלים הוא צמח ים תיכוני בעוד שאר המינים ממשפחת ההרדופיים הם צמחים טרופיים וסובטרופיים. הוא נחשב למין ים תיכוני קדום, שריד מתקופה הֲמִיּוֹקֶן שבה הצמחייה הטרופית הייתה נפוצה באזור הים התיכון.

מפתיעה העובדה כי ההרדוף נפוץ בטבע במעונות לחים, אולם לעיתים קרובות הוא נשתל ואף משגשג במקומות יבשים יותר, וכצמח תרבות הוא נחשב כצמח חסכוני במי השקיה. התשובה לתופעה זו קשורה באבותיו של ההרדוף. כל קרוביו של ההרדוף הם צמחים של האזורים הטרופיים ושוליהם באפריקה ובדרום אסיה. חלקם, אלו שהיו בעלי התאמה ליובש עונתי קיצוני, נבררו בתהליכי מיון כאשר האקלים התייבש כדוגמת האדניון נפוח (obesum Adenium) ממשפחת ההרדופיים. זהו שיח קטן בעל בסיס מעובה האוגר מים, צמח הנפוץ במעונות יבשים מדרום אפריקה ומדגסקר ועד לדרום חצי האי ערב. נראה כי בתקופה מסוימת תפוצתו הייתה נרחבת עוד יותר והגיעה עד לאגן הים התיכון, מאוחר יותר השתנו תנאי האקלים באזור זה והאדניון התמיין להרדוף. וזה האחרון ירש את העמידות ליובש מהאדניון היובשני, וכל זאת למרות שהוא גדל ונפוץ במיוחד במעונות לחים ותכונת העמידות ליובש אינה באה לביטוי מלא בטבע. הצמחים כה קרובים עד כי ניתן להרכיב אותם - בארץ מרכיבים את האדניון הרגיש ללחות ולקור על ההרדוף העמיד יותר לתנאים המקומיים[14].

תפוצה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה של הרדוף הנחלים, הצומח בר, משתרעת בכל אגן הים התיכון עד למערב ההימלאיה. תפוצתו משתרעת בארצות מערב הים התיכון (ספרד פורטוגל וצרפת), בארצות צפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה תוניס, לוב, מלבד מצרים) עם חדירה משמעותית עד ניז'ר, בארצות דרום אירופה (איטליה יוון, אלבניה, סלובניה), בטורקיה ובמזרח הים התיכון (סוריה לבנון, ישראל וירדן). תפוצתו ממשיכה מזרחה ודרומה לעיראק, אירן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נפאל, מיאנמר. מלבד זאת, תפוצתו מגיעה לחופי מפרץ עומאן של חצי האי ערב (עומאן, ערב הסעודית, האמירויות). התפוצה כוללת את האיים בים התיכון: קפריסין, כרתים, סרדיניה, סיציליה, מלטה, קורסיקה, האיים הבלאריים והאיים במזרח הים האגאי[15].

הרדוף הנחלים, הגדל בתרבות כצמח נוי, נפוץ באזורים של אפריקה (סהרה המערבית, אתיופיה, אריתריאה, קניה, קמרון, זימבבואה, דרום אפריקה, זנזיבר), בתת-היבשת ההודית ובמזרח אסיה (בנגלדש, אינדונזיה, קוריאה, סין, יפן). הרדוף הנחלים אוקלם גם ביבשות אחרות בארצות הברית (אלבמה, ארקנסו) שבצפון אמריקה ובמרכז ובדרום אמריקה (ברזיל, מקסיקו, קמרון, צ'ילי, במרכז ומזרח מקסיקו), במזרח אוסטרליה, בפולינזיה הצרפתית, בניו זילנד ובמדגסקר. וכן הוא ניטע באיי מיקרונזיה (האיים הקנריים, האיים האַזוֹרִיים והאיים מדיירה)[15]. הרדוף הנחלים מדווח כצמח פולש בעייתי, הדוחק צמחים מקומיים: בדרום אפריקה, הוואי (ארצות הברית), אוסטרליה, ניו זילנד וניו (Niue). הוא גם מדווח כפולשני בשני פארקים לאומיים בארצות הברית: הפארק הלאומי עמק המוות בקליפורניה והפארק הלאומי לייק מיד (Lake Mead National Park) בנבאדה, ואף בפלורידה אך ללא פרטים נוספים. הוא דווח כפולש פוטנציאלי בקובה.

תפוצה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף הנחלים על בול משנת 1961 שיצא לכבוד יום העצמאות ה-13, בעיצובו של צבי נרקיס

הרדוף הנחלים, הגדל בר, נפוץ בכל החבל הים תיכוני של ישראל, במיוחד בתחום הסמוך למדבר, במרבית חלקה הצפוני (למעט צפון רמת הגולן והחרמון), לאורך מישור החוף עד אשקלון, ובחבל ההר עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי שומרון (מצוי בנחל ייטב (ואדי עוג'ה)) והרי יהודה. אם כי, תפוצתו חודרת דרומה למדבר יהודה.

פרוט גלילות הארץ: עמק עכו (מצוי), חוף הכרמל (נדיר מאוד); הגליל העליון (מצוי) הגליל התחתון (נדיר), הכרמל (מצוי), שומרון (נדיר מאוד), הרי יהודה (נדיר מאוד); בקעת החולה (מצוי), בקעת כנרות (נפוץ); מדבר שומרון (נדיר מאוד), ערבות הירדן (נדיר מאוד), מדבר יהודה (נדיר מאוד), בקעת ים המלח, הערבה; החרמון, הגולן (מצוי), הגלעד, עמון (נדיר מאוד), מואב (נדיר מאוד), אדום (מצוי); עמק יזרעאל (מצוי), הגלבוע (נדיר מאוד)[16].

הרדוף הנחלים גדל לאורך נחלי איתן ואכזב, וגם כצמח בר בצידי דרכים וכבישים, שם הוא נהנה ממי גשם הניגרים עליהם ומרווים את שוליהם. הוא יוצר עומדים צפופים במיוחד בנחלי הגולן והגליל. בנחלים אחדים מופיע הרדוף הנחלים כצמח גדות עיקרי. מסיבה לא ברורה הוא שולט בגדות נחלים אחדים בגליל ובכרמל (למשל בנחל בצת), אך חסר באחרים (למשל בנחל כזיב). הרדוף הנחלים הוא צמח בולט בנופי הצומח של מעיינות המדבר בירדן, הנובעים לאורך שברים גאולוגיים קיימים באופן רציף וממושך בבקעת ים המלח[17]. במדבר בארץ הוא נדיר ובולטת היעדרותו מנאת המדבר עין גדי ומעין בוקק כי הוא נחשב צמח יליד של חבל ים המלח על שני צדדיו. הרדוף הנחלים הוא צמח בולט בנופי הצומח של מעיינות המדבר בירדן, הנובעים לאורך שברים גאולוגיים קיימים באופן רציף וממושך בבקעת ים המלח. הוא מצוי בנחלים ובוואדיות היורדים מאדום לעמק הערבה בצד הירדני ודרומה משם אף בערב הסעודית. במשתלת שמורת עין גדי קיימים שתילים של הרדוף הנחלים שגודלו מהזרעים שנאספו באוכלוסיית בר בצד הירדני של ים המלח[18]. המקור היחיד שבו נזכר ההרדוף בנחל בוקק הוא ספרו של טריסטרם (1865, Tristram), אך לא נמצא להרדוף תיעוד מעין בוקק באוספים הבוטניים, ומסיירים שביקרו באתר לא לפניו ולא אחריו. אולם בממצא הארכאולוגי מנווה עין בוקק מהתקופה הרומית-ביזנטית זוהה בוודאות הרדוף הנחלים בין שרידי עצה של מבנה עתיק והסבירות שהשרידים העתיקים של הרדוף שייכים לצמח שגדל בנווה עין בוקק היא גבוהה מאוד[18].

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף הנחלים צומח היטב בעיקר בנחלים שלחותם נשמרת כל השנה, ושמימיהם אינם מזוהמים או מלוחים. הרדוף הנחלים מעדיף שמש מלאה, מגלה סבילות לעוצמת קרינת שמש נמוכה ואור וצל חלקי, אך לא לצל מלא. הטמפרטורה הממוצעת המועדפת על ההרדוף היא 10 עד 35 וכמות גשמים שלא תפחת מ-125 מ"מ בשנה. באזורים עם טמפרטורות קרות יותר, הרדוף הנחלים מגלה עמידות לקרה עד - 6 מעלות צלזיוס. הוא מעדיף קרקעות בינוניות עד כבדות מנוקזות היטב עם רמת חומציות (Ph) של 5.5 עד 7.8. למרות שהוא מגלה סבילות לקרקעות עניות, הוא משגשג בקרקעות פוריות. הוא מגלה סבילות לקרקע מלוחה וליובש.

הרדוף הנחלים קוטלג ביחידת הצומח ההידרופילי (בתי גידול לחים מאוד) ובאגד צמחים הקרוי על שמו. האגד כולל חברות צמחים הגדלות בגדות נחלי איתן ואכזב שבהרים ולרגליהם. האגד של גדות נחלי איתן בישראל הם: חברת שיח אברהם מצוי, חברת פטל קדוש, וחברת הרדוף הנחלים. במקומות שונים נלווים אליהם ערבה מחודדת, מילה סורית ואשל הירדן. ההרדוף הגדל בנחלי איתן ובמעיינות, שלא כמו באחרים, אינו מושפע במידה רבה מגורמי קרקע, מטופוגרפיה ומאקלים, כי אם מטיב המים, מכמותם וממשטר זרימתם. מאידך, לתשתית הנחל (גורמי הקרקע), ישנה חשיבות לשגשוגו בבית גידול לח שבנחלי אכזב שבהרים הבנויים מסלעי משקע. בתשתית זו של הנחלים כמות החרסית המחזיקה מים ויסודות מזינים היא גבוה ביותר. ועל כן, במקומות שאפיק הנחל מכוסה, קרקע, טרשים, גושי סלע גדולים או חלוקי אבן, נשמרת רטיבות תת-קרקעית גם בחודשי היובש. ובנוסף בעונת הקיץ בנחלים אלו כנראה זורמים מים מתחת לפני הקרקע, בין חלוקי הנחל מנביעות המצויות במעלה הנחל (למשל בנחל אורן שבכרמל). במקומות שאין בהם זרימת מים תת-קרקעית גדלים עצי אלון ועצי חורש אחרים במקום הרדוף הנחלים ושיח אברהם.

כמו כן, הרדוף הנחלים גדל על תשתית חרסיתית של גדות הלגונות של בית ציידה, במקום התרחבות הנחלים באזור השפך לכנרת. סביב כנרת באזור גבעות הבזלת על תשתית חלוקי נחל מתפתחת חברה של שיחים נמוכים, עם שיח אברהם מצוי כמרכיב העיקרי. ואילו במקומות שבהם מכוסה החצץ הבזלתי בקרקע סחף, נוספים לשיח אברהם מינים רבים, ובעיקר הרדוף הנחלים, ערבה מחודדת ואשל הירדן. העלייה במפלס המים של הכנרת מעת לעת גורמת להצפתם של הגזעים ולריקבונם, ולנזקים לצמחי הרדוף הנחלים.

להרדוף הנחלים מספר יתרונות בתחרות עם צמחים אחרים: כושר התחדשות מהיר לאחר שריפות; נזקים מועטים יחסית עקב גמישות ענפיו בעת שיטפונות; עמידות רבה לתנאי יובש וקרה; רעילות העלים מונעת רעיית עדרי צאן ובקר; הפצת זרעים יעילה מאוד בבית גידול בלתי יציב ומשתנה לאורך שנים, משום שזרעיו מצוידים בציצית המתאימה לנשיאה ברוח למרחקים גדולים.

להרדוף הנחלים מספר מגבלות להתפשטותו: האבקה, וחניטת פירות נמוכות יחסית; הנבטים, אומנם רבים, אך הם נזקקים לסביבה מוצלת ולחה כדי לשרוד; העדפתו לעונת גשמים לסירוגין והצפות קצרות זמן וקיץ חם כיאה לצמח עם מזג ים-תיכוני.

לעיתים תכסית הצומח המקומי לאורך גדות נחלים נהרסת מסיבות שונות. התערבות זו של האדם יוצרת חלון הזדמנות לחדירת צמחים פולשים ודחיקת צמחים מקומיים אשר גורמת לירידה במגוון המינים ובעושר הביולוגי בכלל. שמירה על המבנה של כיסוי הצומח המקורי או שיקומו, למשל של עבקנה שכיח או פטל קדוש, היא הדרך היעילה ביותר למניעת חדירה והתבססות של צמחים פולשים. מינים מקומיים אלה ובכללם הרדוף הנחלים יוצרים כיסוי צומח, בלתי חדיר לצמחים פולשים, ומתאים גם לצורכיהם של מיני בעלי חיים מקומיים[19].

הצמח בשימוש האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמח מכיל אלקלואידים המשפיעים קשות על הלב ומשמשים ברפואה כמאיצי לב. ברפואה המודרנית הצליחו לבודד את המרכיב הפעיל ברעל - גליקוציד הקרוי אולנדרין - ועושים בו שימוש דווקא להסדרת פעילות הלב.

באפריקה משמשים העלים לתרופה נגד מחלת הנפילה, אצל יהודי תימן השרו את הפרחים בשמן לטפל בכאבי רגלים, וקטורת עלים נגד כאב ראש. הרמב"ם מציין את ההרדוף המבושל בשמן זית להכנת פתילות לטיפול בטחורים. בצפון אפריקה מכירים בו כמעודד הפלות, מפעיל את שריר הרחם כדי לגרום להוצאת ולדות מתים. עלים כתושים משמשים להרגעת גירויים בעור, בתמיסה משמשים כתרופה לנשירת שיער ולטיפול בעגבת. מיצוי בגרגור משמש לחיזוק השיניים והחניכיים וכטיפות אף. מיצוי מהפרחים משמש להורדת חום.

למרות צבעו הלבן שימש הרדוף הנחלים ב"קבלה מעשית" דווקא כחומר במרקחת המיועדת להפרדה בין בני זוג בעיקר בכתבי יד מצפון אפריקה.

בעת האחרונה נתגלו בצמח חומרים המעכבים חלוקת תאים, יש בכך הסבר לאפשרויות ריפוי של גידולי עור, יבלות ואף גידולים סרטניים. [דרוש מקור: למשפט]

בקליפה הטחונה השתמשו להשמדת מכרסמים מזיקים ואף להרעלת בני אדם. הצמח רעיל לבעלי-חיים שונים, סימני הרעלה עשויים להופיע בתוך שעות ספורות וידועים מקרי מוות מקץ יום. מכונה באיטליה, למשל, "קוטל חמורים", בסעודיה משתמשים בו להרעלת דגים, באפריקה למשיחת ראשי חיצים ובצרפת להרחקת טפילים מעור הבהמה.

הערבים בישראל נוהגים להשתמש בו לקרוי גגות הבתים, להרחקת מזיקים מהתקרה. ואף נוהגים לשים מענפיו בין שקי החיטה לשומרה מפני מזיקים. ישנן ידיעות שמזון אשר בושל על אש של ענפי הרדוף הורעל, ואף מים שנאספו לשתייה ממקור השכן להרדוף גרמו לכאבי מעיים ולסיבוכים בלב ובנשימה.

ההרדוף כצמח נוי תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף כצמח נוי

עמידותו הרבה לתנאי מזג אוויר קשים: ביובש, בקרה, בשרב, ולסוגי קרקע גיריים ובמליחות, יכולתו להתפתח באור מלא וכן בחצי-צל, עמידותו לזיהום אוויר ומכוניות, פרחיו היפים וצורות התרבותו, בעזרת ייחורים בחורף ובאביב ובעזרת זרעים בסתיו, הפכה אותו לצמח נוי אידיאלי, ועל כן נפוץ ביותר בכל ארצות תבל. כמו כן, הרדוף הנחלים משמש כגדר חיה נפוצה מאוד באזורים אורבניים, להפרדה בין המדרכות לבין החצרות. הוא נשתל בצידי דרכים, לאורך כבישים, בשטחי הפרדה בין שני כיווני הנסיעה, באיי תנועה, בשדרות ובגינות נוי ציבוריות, אבל בגלל רעילותו הוא לא נשתל בגני ילדים ובבתי ספר.

הגיזום להשגת פריחה תעשה בסוף הקיץ ולא באביב. בגיזום זה חותכים את השליש העליון של הגבעולים, שנתנו פרחים ומסירים את הגבעולים הצומחים לרוחב, ופרחים קמולים. במהלך השנה גיזום נועד להסרת ענפים יבשים וענפים סוררים ולעיצוב מראה השיח.

בצל הסבך, שיוצר ההרדוף בגדילתו, נצפים בו, על אף רעילותו של הצמח, מיני עופות כבולבול צהוב שת, דרור הבית, תור העיר (צוצלת) וקיכלי השחרור, שהם עופות המתבססים סביב מגורי האדם.

ההרדוף משמש בית גידול עשיר ביותר למינים רבים של פרוקי-רגליים: נמלים; עכבישים – סטביש, גבנן ועוד; כנימות; פנדור ההרדוף; מושית קטנה; צרעות טפיליות זעירות; זבובים – בוהקן ירוק וזבוב השחמט; זחלים של זבוב רחפנית הפסים; צרעה מזרחית; דבורה הליקטית השולים; דבורת העץ; זחלים מקסימים של רפרף ההרדוף; חגב גובי מצרי. זני הרדוף תרבותיים הם לעיתים בעלי פריחה סגולה או לבנה. זן "האחות אגנס" הוא בעל עלים בצבע ירוק עז, פריחה לבנה ורעל מופחת. הזן התרבותי luteum plenum הוא בעל פריחה צהובה בהירה.

רשימה חלקית של זני הרדוף תרבותי נוספים:

  • הרדוף הנחלים 'לבלוב התפוח (apple blossom)
  • הרדוף הנחלים 'בארנהיל אדום' (red barnhill)
  • הרדוף הנחלים 'קאליפסו'
  • הרדוף הנחלים 'קארדינל'
  • הרדוף הנחלים 'קרנבל'
  • הרדוף הנחלים 'קזבלנקה'
  • הרדוף הנחלים 'דובדבן בשל' (cherry ripe)
  • הרדוף הנחלים 'וילמיטון סגול'
  • הרדוף הנחלים 'וארייגאטה'
  • הרדוף הנחלים 'שוגרלאנד'
  • הרדוף הנחלים 'גמדי אדום'
  • הרדוף הנחלים 'גמדי לבן'
  • הרדוף הנחלים 'האי קאפרי'

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרדוף הנחלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרדוף הנחלים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ הרדוף הנחלים, world flora online
  3. ^ 1 2 עורכים: מיכה לבנה ודוד הלר, החי והצומח של ארץ-ישראל: אנציקלופדיה שימושית מאויירת, כרך כרך 11 – צמחים בעלי פרחים ב', רעננה: ישראל. משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 1996, עמ' 26
  4. ^ אבנעם דנין, צמחים ובעלי חיים בתהליכי אבולוציה משותפת, צמחיית ישראל ברשת
  5. ^ אברהם פאהן, אנטומיה של הצמח, רעננה: הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 177
  6. ^ Anita Roth-Nebelsick, Foteini Hassiotou, Erik J. Veneklaas, Stomatal Crypts Have Small Effects on Transpiration: A Numerical Model Analysis, Plant Physiology Volume 151, Issue 4, December 2009, עמ' 2018–2027 doi: https://doi.org/10.1104/pp.109.146969
  7. ^ FOTEINI HASSIOTOU, JOHN R. EVANS, MARTHA LUDWIG& ERIK J. VENEKLAAS, Stomatal crypts may facilitate diffusion of CO2 to adaxial mesophyll cells in thick sclerophylls, Plant, Cell and Environmen 32, 2009, עמ' 1596–1611 doi: https://doi.org/10.1111/j.1365-3040.2009.02024.x
  8. ^ 1 2 3 4 אבישי שמידע, יריב עברי, ודן כהן, סודו של ההרדוף, ארץ וטבע ינואר-פברואר, 1995
  9. ^ 1 2 JAVIER HERRERA, The reproductive biology of a riparian Mediterranean shrub, Nerium oleander L.(Apocynaceae), Botanical journal of the Linnean Society 106, 1991, עמ' 147-172
  10. ^ HERRERA, J. (1991). The reproductive biology of a riparian Mediterranean shrub, Nerium oleander L.(Apocynaceae). Botanical journal of the Linnean Society, 106(2), 147-172.
  11. ^ אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב, ההרדוף יפה, וההרדוף מר, צמח השדה, ‏11-5-2020
  12. ^ מילון ילקוט הצמחים, האקדמיה ללשון העברית, ‏1930
  13. ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
  14. ^ אורי פרגמן–ספיר, זמן ההרדופים, בשביל הארץ
  15. ^ 1 2 הרדוף הנחלים, The IUCN Red List of Threatened Species
  16. ^ נעמי פינברון דותן, אבנעם דנין, המגדיר לצמחי בר הארץ ישראל, צמחיית ישראל רשת, ‏1998
  17. ^ אבינעם דנין, הצומח בישראל ובשכנותיה, ישראל: צמחיית ישראל ברשת, עודכן: 17-06-14, פרק נאות מדבר עם עצים סודניים; צומח דמוי סוואנה מלווה בשיחי מדבר
  18. ^ 1 2 א'. בלכר, מ' בלכר, צמחיית נווה עין בוקק — סקר שדה וסקירה היסטורית, מו"פ מדבר וים המלח, ‏2020
  19. ^ ד"ר ז'אן-מארק דופור-דרור, הצמחים הפולשים בישראל, ישראל: דן פרי, 2019, עמ' 52-54