הרדוף הנחלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Disambig RTL.svg המונח "הרדוף" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיבוץ, ראו הרדוף (קיבוץ).
קריאת טבלת מיוןהרדוף הנחלים
Nerium oleander (2).JPG
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: גנציינאים
משפחה: הרדופיים
סוג: הרדוף
מין: הרדוף הנחלים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Nerium oleander
ליניאוס, 1753
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12
הרדוף הנחלים על בול משנת 1961 שיצא לכבוד יום העצמאות ה-13, בעיצובו של צבי נרקיס

הַרְדּוּף הַנְּחָלִים (שם מדעי: Nerium oleander, שם נפוץ: oleander) הוא שיח גבוה וחסון, יְרוֹק־עַד, רעיל, בולט בתקופת הקיץ בפריחתו הוורדה, מין יחיד בסוגו ללא זנים ממשפחת ההַרְדּוּפִיִּים (שם מדעי: Apocynaceae)[2], הגדל בר בגדות נחלים, במיוחד בגדות של נחלי אכזב הרריים טרשיים או חלוקי אבן ונפוץ כצמח תרבות בישראל ובעולם.

הרדוף הנחלים הוא צמח רעיל מאוד. הגבעול והעלים מצופים בחומר הנקרא אולאנדרין, ואכילה של עליו יכולה לגרום להאטת קצב הלב ולסימנים נוירולוגיים עד כדי איבוד הכרה ומוות.

מקור השם של הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "הרדוף" ניתן לצמח Nerium oleander במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 206) משנת 1930 על סמך השם "הירדוף" ו"הרדפוני" במסכת פסחים, דף ל"ט, עמוד א'[3] ואושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 610[4]. בשנת 2003 השם "הַרְדּוּף הַנְּחָלִים" ושם המשפחה "הַרְדּוּפִיִּים" נוספו למילון זה באופן רשמי על ידי ועדה שכוננה האקדמיה ללשון העברית בשנת 1993 ואושרו בילקוט הרשומות 5281.

השם העברי הרדוף אינו נזכר בתנ"ך ומופיע לראשונה בתקופת המשנה והתלמוד, בהם הוא נזכר גם בשמות דומים: הרדופני (מסכת חולין, דף נ"ח, עמוד ב'), הירדוף, ארדוף, ארדפנה. שמות אלו, כמו גם השם הערבי דפלה, הם שיבושים של השם היווני הקדום רודודפנה (Rhododaphne), שפירושו "ורד הדפנה", כינוי שדבק בצמח משום שפרחיו דומים לפרחי ורד ועליו לעלי ער אציל ("עץ הדפנה"). מהחיבור בין ורד ודפנה נגזרים שמותיו בכמה שפות אירופיות, כגון צרפתית (Laurier rose), גרמנית (Rosenlorbeer) ועוד. השם הספרדי Adelfa הוא שיבוש מהשם הערבי א-דפלה.

יש המשערים כי הוורד (או בתרגומים אחרים "שושנה"), הנזכר בספר בן סירא כצמח הגדל ביריחו (בן סירא כ"ד ט"ו) ליד הנחל (שם ל"ט י"ז), הוא צמח ההרדוף הגדל בר על גדת הירדן בבקעת יריחו. חוקר ארץ ישראל האנגלי הנרי בייקר טריסטראם העלה סברה, בספרו "Natural History of the Bible", כי הכוונה לצמח הרודודנדרון, אולם אפשרות זו נפסלה משום שהרודודנדרון כלל אינו צומח בארץ.

מהדמיון בין ההרדוף לוורד נגזרו כינויים נוספים שלו: בפי הערבים בישראל הוא מכונה "ורד אל חמאר" (ורד החמור), ובאנגליה הוא נקרא "ורד העמקים". תרגום קדום של המקרא לארמית מזהה את הערמון עם ההרדוף.

השם המדעי Nerium נגזר מ-Neros ביוונית, שפירושו לחות, והוא מעיד על סביבתו הטבעית של ההרדוף במקומות לחים. שם המין Oleander מקורו בשם הרומי, ורומז על דמיון הצמח ועליו לזית (Olea).

השם הנפוץ בהודו ובמקומות אחרים הוא Nerium indicum.

מורפולוגיה ופיזיולוגיה של הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף הנחלים הוא שיח דו-מיני. הוא יכול להגיע לגובה של 6 מטרים, אך בדרך כלל מגיע לגובה של כ-1.8 עד 3 מטרים. רוחבו של השיח כ- 3 מטרים. הזן הקטן ביותר הוא זן "סלמון קטן", שאינו עולה בגובהו על 1.2 מטר.

השיח בעל עלים גלדניים – צרים ומוארכים (10–20 ס"מ) הערוכים בזוגות או שלשות. העורק הראשי של העלה מסתעף למספר רב של עורקים צדדיים, העוברים לרוחבו של העלה בצורה מקבילה. עלים חדשים מופיעים ומתפתחים החל מפברואר ועד אוקטובר. התרבות המוהל בהם מורגשת בסופו של דצמבר.

העלים קסרומורפיים (יובשניים), דומים במבנם לעלים מוקשים המצויים בצמחים ירוקי-עד המותאמים ליובש. אם נחתוך אותם לרוחב, נראה כי תאי העור בעלי דפנות עבים בצידם החיצוני, הפיוניות שקועות עמוק בגומיות מוקפות ציציות-שיער המסתירות אותן. הצד התחתון של העלה שעיר במקצת. סברה אחת טוענת שהתאיידות מופרזת גורמת לריכוז מרובה של מלחים בצמח, ועודף המלחים עשוי לגרום נזק להרדוף. סברה שנייה טוענת שמחמת הטמפרטורה הנמוכה שבקרקע הנחלים, וכמות החמצן המעטה, אין הצמח יכול לקלוט כמות מים גדולה בשורשיו. לכן, על אף שגדל סמוך למים הוא סובל מיובש. סברות אלו אינן מדויקות מאחר שצמחים רבים חיים בתנאים דומים ואינם בעלי מבנה קסרומורפי. בצמחי ביצה ובעיקר כאלו בעלי מאפיינים קסרומורפיים שיעור ההתאדות גבוה במידה כזאת שאין להניח כי סובלים מאספקת מים מצומצמת.

הפירות מתפתחים כלפי מעלה או כלפי מטה במבנה שתי מפוחיות. כאשר מתנפח מזרעים נוטה הפרי כלפי מטה וזרעים נופלים ממנו. אורך הפירות 10–18 ס"מ. הם נראים החל מנובמבר עד פברואר. הפצתם חלה בסוף הקיץ ובסתיו. הזרעים מרובים ומצוידים בציציות, הנושאות אותם ברוח למרחקים.

הפרחים לבנים, ורודים, אדומים או ארגמניים ואורכם 4–7 ס"מ. הם ערוכים בקבוצות והם בעלי חמש אונות ובמרכזן עטרה. מתוך צינור הכותרת יוצאים חמישה אבקנים שעירים המקיפים את עמוד העלי. בין צורות התרבות מצויים גם צורות פרחים ממולאים- ריבוי עלי כותרת על חשבון האבקנים. הפריחה בישראל מאפריל עד ספטמבר. לפרחים באוכלוסיות הבר בישראל אין ריח, אך ישנן אוכלוסיות ריחניות בארצות אחרות ואף בזני הגינון בארץ. הפרחים פתוחים בשעות היום והלילה.

שני מחקרים בדקו את מנגנון ההאבקה של פרחי ההרדוף באוכלוסיות טבעיות בספרד ובישראל, והעלו ממצאים דומים.[5][6] הכותרת הוורודה של הפרחים מהווה פרסומת בולטת למשיכת מאביקים מרחוק, אך הפרחים חסרי צוף לחלוטין ואף האבקה שלהם מעטה ואינה זמינה לאיסוף, כך שהחרק המאביק אינו זוכה לתגמול כלשהו מהפרח. הפרחים זוכים לביקורים מעטים מאד; עם זאת, פרחים שמכויסים למניעת ביקורי מאביקים לא חונטים פירות. ממצאים אלה מרמזים על מנגנון של האבקת רמייה. הם גם מפריכים את הטענות הרווחות בספרות ובאינטרנט, בדבר אפשרות להרעלה מאכילת דבש שמקורו בצוף פרחי ההרדוף. לא קיים תיעוד מהימן של מקרה שדבש הכיל רעלנים של הרדוף במידה משמעותית.

תפוצה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו העולמית של הרדוף הנחלים כצמח בר (בירוק) וכצמח נוי (בסגול).

התפוצה של הרדוף הנחלים הצומח בר משתרעת בכל אגן הים התיכון עד למערב ההימלאיה. תפוצתו משתרעת בארצות מערב הים התיכון (ספרד פורטוגל וצרפת), בארצות צפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה טוניס, לוב, מלבד מצרים) עם חדירה משמעותית עד ניז'ר, בארצות דרום אירופה (איטליה יוון, אלבניה, סלובניה), בתורכיה ובמזרח הים התיכון (סוריה לבנון, ישראל וירדן). תפוצתו ממשיכה מזרחה ודרומה לעירק, אירן, אפגניסטן, פקיסטן, הודו, נאפל, מיאנמר. מלבד זאת, תפוצתו מגיעה לחופי מפרץ עומאן של חצי האי ערב (עומאן, ערב הסעודית, האמיריות). התפוצה כוללת את האיים בים התיכון: קפריסין, כרתים, סרדיניה, סיציליה, מלטה, קורסיקה, האיים הבלאריים והאיים במזרח הים האגאי[7].

הרדוף הנחלים הגדל בתרבות כצמח נוי נפוץ באזורים של אפריקה (סהרה המערבית, אתיופיה, אריתריאה, קניה, קמרון, זימבבואה, דרום אפריקה, זנזיבר). ובתת היבשת ההודית ובמזרח אסיה (בנגלדש, אינדונזיה, קוריאה, סין, יפן). הרדוף הנחלים אוקלם גם ביבשות אחרות בארצות הברית (אלבמה, וארקנסו) שבצפון אמריקה ובמרכז ובדרום אמריקה (ברזיל, מקסיקו, קמרון, צ'ילי, במרכז ומזרח מקסיקו), במזרח אוסטרליה, בפולנזיה הצרפתית, בניו זילנד ובמדסקר. וכן הוא ניטע באיי מקרונזיה) האיים הקנריים, האיים האַזוֹרִיים והאיים מדיירה)[7]. באוסטרליה ובקליפורניה הוא נחשב לצמח פולש בעייתי הדוחק צמחים מקומיים.

תפוצה בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף הנחלים גדל בר נפוץ בכל החבל הים תיכוני של ישראל, במיוחד בתחום הסמוך למדבר, במרבית חלקה הצפוני (למעט צפון רמת הגולן והחרמון), לאורך מישור החוף עד אשקלון, ובחבל ההר עד לדרום הרי יהודה, להוציא את מדרונותיהם המזרחיים של הרי שומרון (מצוי בנחל ייטב (ואדי עוג'ה)) והרי יהודה. אם כי, תפוצתו חודרת דרומה למדבר יהודה.

פרוט גלילות הארץ: עמק עכו (מצוי), חוף הכרמל (נדיר מאוד); הגליל העליון (מצוי) הגליל התחתון (נדיר), הכרמל (מצוי), שומרון (נדיר מאוד), הרי יהודה (נדיר מאוד); בקעת החולה (מצוי), בקעת כנרות (נפוץ), מדבר שומרון (נדיר מאוד), ערבות הירדן (נדיר מאוד),מדבר יהודה (נדיר מאוד) ערבות הירדן (נדיר מאוד), בקעת ים המלח, הערבה; החרמון, הגולן (מצוי), הגלעד, עמון (נדיר מאוד), מואב (נדיר מאוד), אדום (מצוי). עמק יזרעאל (מצוי). הגלבוע (נדיר מאוד)[8].

הרדוף הנחלים גדל לאורך נחלי איתן ונחלי אכזב וגם כצמח בר בצדי דרכים. הוא יוצר במיוחד עומדים צפופים במיוחד בנחלי הגולן והגליל. בנחלים אחדים מופיע הרדוף הנחלים כצמח גדות עיקרי. מסיבה לא ברורה הוא שולט בגדות נחלים אחדים בגליל ובכרמל (למשל בנחל בצת) אך חסר באחרים (למשל בנחל כזיב). במקומות שגידולו צפוף, כמעט ואין תחתיו צמחייה עשבונית, בשל החומרים הנמצאים בעליו הנושרים שמונעים נביטת מינים אחרים. במדבר בארץ הרדוף הנחלים נעלם ובולטת היעדרותו מנאת המדבר עין גדי ומעין בוקק כצמח יליד של חבל ים המלח על שני צדדיו. הוא מצוי בנחלים ובוואדיות היורדים מאדום לעמק הערבה בצד הירדני ודרומה משם אף בערב הסעודית. במשתלת שמורת עין גדי קיימים שתילים של הרדוף הנחלים שגודלו מהזרעים שנאספו באוכלוסיית בר בצד הירדני של ים המלח[9]. המקור היחיד שבו נזכר ההרדוף בנחל בוקק הוא ספרו של טריסטרם (1865, Tristram). לא נמצא להרדוף תיעוד מעין בוקק באוספים הבוטניים, ומסיירים שביקרו באתר לא לפניו ולא אחריו. אולם בממצא הארכיאולוגי מנווה עין בוקק מהתקופה הרומית-ביזנטית זוהה בוודאות הרדוף הנחלים בין שרידי עצה של מבנה עתיק והסבירות שהשרידים העתיקים של הרדוף שייכים לצמח שגדל בנווה עין בוקק היא גבוהה מאוד[9].

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף הנחלים קוטלג ביחידת הצומח ההידרופילי (בתי גידול לחים מאוד) ובאגד צמחים הקרוי על שמו. האגד כולל חברות צמחים הגדלות בגדות נחלי איתן ואכזב שבהרים ולרגליהם, בעיקר בנחלים שלחותם נשמרת כל השנה.

בית גדול לח בנחלי איתן ובמעיינות, שלא כמו באחרים, אינו מושפע במידה רבה מגורמי קרקע, מטופוגרפיה ומאקלים, כי אם מטיב המים, מכמותם וממשטר זרימתם. הצומח העיקרי של גדות נחלי איתן הם: חברת שיח אברהם מצוי, חברת פטל קדוש, וחברת הרדוף הנחלים. במקומות שונים נלווים אליהם ערבה מחודדת , מילה סורית ואשל הירדן.

בית גידול לח בנחלי אכזב שבהרים הבנויים מסלעי משקע לתשתית הנחל ישנה חשיבות. הרדוף הנחלים גדל בייחוד במקומות שאפיק הנחל מכוסה, קרקע, טרשים, גושי סלע גדולים או חלוקי אבן, השומרים על רטיבות תת-קרקעית גם בחודשי היובש. בתשתית זו של הנחלים כמות החרסית המחזיקה מים ויסודות מזינים היא גבוה ביותר. ובנוסף בעונת הקיץ בנחלים אלו כנראה זורמים מים מתחת לפני הקרקע, בין חלוקי הנחל מנביעות ממעלה הנחל (למשל בנחל אורן שבכרמל). במקומות שאין בהם זרימת מים תת-קרקעית במקום הרדוף הנחלים ושיח אברהם גדלים עצי אלון ועצי חורש אחרים. כמו כן, הרדוף הנחלים גדל על תשתית חרסיתית של גדות הלגונות של בית ציידה, במקום התרחבות הנחלים באזור השפך לכנרת, .

סביב כנרת באזור גבעות הבזלת על תשתית חלוקי נחל מתפתחת חברת של שיחים נמוכים, עם שיח אברהם מצוי כמרכיב העיקרי. ואילו במקומות שבהם מכוסה החצץ הבזלתי בקרקע סחף, נוספים לשיח אברהם מינים רבים, ובעיקר הרדוף הנחלים, ערבה מחודדת ואשל הירדן.

העלייה במפלס המים של הכנרת מעת לעת גורמת להצפתם של הגזעים ורקבונם ולנזקים לצמחי הרדוף הנחלים. הרדוף הנחלים אינו עמיד למים מלוחים ולמים מזוהמים שבנחלים.

היתרונות של הרדוף הנחלים בתחרות עם צמחים אחרים. להרדוף הנחלים כושר התחדשות מהיר לאחר שריפות. הוא מצליח לעבור שיטפונות חזקים בנזקים מועטים יחסית. הוא מצליח לעבור שיטפונות חזקים בנזקים מועטים יחסית עקב גמישות ענפיו. הזרעים של ההרדוף מצוידים בציצית המתאימה להפצה ברוח שיעילה מאוד בית-הגידול בלתי יציב לאורך שנים.

הצמח בשימוש האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמח מכיל אלקלואידים המשפיעים קשות על הלב ומשמשים ברפואה כמאיצי לב. ברפואה המודרנית הצליחו לבודד את המרכיב הפעיל ברעל - גליקוציד הקרוי אולנדרין - ועושים בו שימוש דווקא להסדרת פעילות הלב.

באפריקה משמשים העלים לתרופה נגד מחלת הנפילה, אצל יהודי תימן השרו את הפרחים בשמן לטפל בכאבי רגלים, וקטורת עלים נגד כאב ראש. הרמב"ם מציין את ההרדוף המבושל בשמן זית להכנת פתילות לטיפול בטחורים. בצפון אפריקה מכירים בו כמעודד הפלות, מפעיל את שריר הרחם כדי לגרום להוצאת ולדות מתים. עלים כתושים משמשים להרגעת גירויים בעור, בתמיסה משמשים כתרופה לנשירת שיער ולטיפול בעגבת. מיצוי בגרגור משמש לחיזוק השיניים והחניכיים וכטיפות אף. מיצוי מהפרחים משמש להורדת חום.

למרות צבעו הלבן שימש הרדוף הנחלים ב"קבלה מעשית" דווקא כחומר במרקחת המיועדת להפרדה בין בני זוג בעיקר בכתבי יד מצפון אפריקה.

בעת האחרונה נתגלו בצמח חומרים המעכבים חלוקת תאים, יש בכך הסבר לאפשרויות ריפוי של גידולי עור, יבלות ואף גידולים סרטניים. [דרוש מקור: למשפט]

בקליפה הטחונה השתמשו להשמדת מכרסמים מזיקים ואף להרעלת בני אדם. הצמח רעיל לבעלי-חיים שונים, סימני הרעלה עשויים להופיע בתוך שעות ספורות וידועים מקרי מוות מקץ יום. מכונה באיטליה, למשל, "קוטל חמורים", בסעודיה משתמשים בו להרעלת דגים, באפריקה למשיחת ראשי חיצים ובצרפת להרחקת טפילים מעור הבהמה.

הערבים בישראל נוהגים להשתמש בו לקרוי גגות הבתים, להרחקת מזיקים מהתקרה. ואף נוהגים לשים מענפיו בין שקי החיטה לשומרה מפני מזיקים. ישנן ידיעות שמזון אשר בושל על אש של ענפי הרדוף הורעל, ואף מים שנאספו לשתייה ממקור השכן להרדוף גרמו לכאבי מעיים ולסיבוכים בלב ובנשימה.

ההרדוף כצמח נוי תרבותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרדוף כצמח נוי
הרדוף כצמח נוי

עמידותו הרבה לתנאי מזג אוויר קשים: ביובש, בקרה, בשרב, בגיר ובמליחות, יכולתו להתפתח באור מלא וכן בחצי-צל, עמידותו לזיהום אוויר ומכוניות, פרחיו היפים וצורות התרבותו, בעזרת ייחורים בחורף ובאביב ובעזרת זרעים בסתיו, הפכה אותו לצמח נוי אידיאלי, ועל כן נפוץ ביותר בכל ארצות תבל.

הרדוף הנחלים משמש כגדר חיה נפוצה מאוד באזורים אורבניים, להפרדה בין המדרכות לבין החצרות. מינים אחרים נפוצים כגדר חיה הם: לנטנה ססגונית, מיני קריסה (Carissa) והיביסקוס סיני.

הסבך הצילי שיוצר ההרדוף בגדילתו, מהווה בית גידול למינים רבים של פרוקי-רגליים, ועל אף רעילותו של הצמח, נצפים בו מיני עופות כבולבול צהוב שת, דרור הבית, תור העיר (צוצלת) וקיכלי השחרור, שהם עופות המתבססים סביב מגורי האדם.

זני הרדוף תרבותיים הם לעיתים בעלי פריחה סגולה או לבנה. זן "האחות אגנס" הוא בעל עלים בצבע ירוק עז, פריחה לבנה ורעל מופחת. הזן התרבותי luteum plenum הוא בעל פריחה צהובה בהירה.

רשימה חלקית של זני הרדוף תרבותי נוספים:

  • הרדוף לבלוב התפוח (apple blossom)
  • הרדוף בארנהיל אדום (red barnhill)
  • הרדוף קאליפסו
  • הרדוף קארדינל
  • הרדוף קרנבל
  • הרדוף קזבלנקה
  • הרדוף דובדבן בשל (cherry ripe)
  • הרדוף וילמיטון סגול
  • הרדוף וארייגאטה
  • הרדוף שוגרלאנד
  • הרדוף גמדי אדום
  • הרדוף גמדי לבן
  • הרדוף האי קאפרי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרדוף הנחלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרדוף הנחלים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ הרדוף הנחלים, world flora online
  3. ^ מילון ילקוט הצמחים, האקדמיה ללשון העברית, ‏1930
  4. ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), האקדמיה ללשון העברית, ‏1946
  5. ^ HERRERA, J. (1991). The reproductive biology of a riparian Mediterranean shrub, Nerium oleander L.(Apocynaceae). Botanical journal of the Linnean Society, 106(2), 147-172.
  6. ^ אבישי שמידע, יריב עברי ודן כהן, סודו של ההרדוף, ארץ וטבע, ינואר-פברואר 1995.
  7. ^ 1 2 הרדוף הנחלים, The IUCN Red List of Threatened Species
  8. ^ נעמי פינברון דותן, אבנעם דנין, המגדיר לצמחי בר הארץ ישראל, צמחיית ישראל רשת, ‏1998
  9. ^ 1 2 א'. בלכר, מ' בלכר, צמחיית נווה עין בוקק — סקר שדה וסקירה היסטורית, מו"פ מדבר וים המלח, ‏2020