בית אשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית אשל (יישוב לשעבר)
BEIT ESHEL 049.jpg
בית אשל, בסמוך לעלייתו על הקרקע
טריטוריה המנדט הבריטיהמנדט הבריטי  המנדט הבריטי
מחוז באר שבע
נפה נגב
שפה רשמית עברית
תאריך ייסוד 1943
סיבת נטישה מלחמת העצמאות
תאריך נטישה אוקטובר 1948
יישובים יורשים היוגב
דת יהדות
קואורדינטות 31°14′00″N 34°48′48″E / 31.233472°N 34.813272°E / 31.233472; 34.813272קואורדינטות: 31°14′00″N 34°48′48″E / 31.233472°N 34.813272°E / 31.233472; 34.813272
אזור זמן UTC +2
(למפת באר שבע רגילה)
Israel Beersheba location map.svg
 
בית אשל
בית אשל
בית אשל, 2013

בית אשל היה יישוב עברי שננטש לאחר מלחמת העצמאות. שרידיו ממוקמים כיום בחלקה הדרום-מזרחי של באר שבע והוא הוכרז כאתר לאומי בישראל[1].

תולדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם כאחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב בשנת 1943. תפקידיהם היו לבחון את התכנות קיום חקלאות בנגב ולבחון את אופן המחיה באזור. היישוב עלה לקרקע באוגוסט 1943 -2 ק"מ מזרחית לבאר שבע. המייסדים היו קבוצה של עליית הנוער יוצאי אוסטריה שהתחנכו בכפר ויתקין ועברו הכשרה בשימרון. בניגוד לקיבוצים רביבים וגבולות, תושבי בית אשל שאפו להקים במקום מושב עובדים. היישוב התבסס על ענפי הפלחה, לול, גן ירק קטן וענפי מלאכה שונים, עיבוד צמר כבשים, פחחיה ועוד. מעת העלייה לקרקע סבל היישוב ממצוקת מים קשה. אף שנקדחה באר לעומק של יותר מ-70 מטר, כדי שלא להיות תלויים באספקת מים במכליות, איכות המים הייתה ירודה. תוכנן להעביר מים בשלוחה המזרחית של צינור המים מקיבוץ ניר-עם, אך בגלל קשיי המעבר בבאר שבע הערבית הצינור לא הגיע עד בית אשל ונבטים. כתחליף לצורכי החקלאות נחפרה באר בנבטים הישנה שבנויה לפי עקרון בארות קנה המצויות במדבריות ברחבי העולם. בנית הבאר הופסקה עם תחילת המלחמה בנובמבר 1947. בשנת 1945 נבנה ליישוב מחנה קבע מוקף חומה, אשר יועד למגורי 25 איש, וכלל מטבח וחדר אוכל, שלושה חדרי מגורים, נשקיה קטנה ובית ביטחון בן שתי קומות ובו אף שני חדרי שינה. את הבניה ביצעה חברת סולל בונה על פי התכנון של האדריכל יעקב מטריקין. במסגרת ניסיונות החקלאות נבנה סכר אדמה בוואדי שגיב במקום בו מתחברים שלשה יובלים ובמקום ננטעו מטעי פרי שהתבססו בעיקר על סכירת מי שטפונות - חקלאות לימנים (ערוגות). המטע הצליח אך נחרב כולו במלחמה.

תחילת המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1947 הותקף היישוב השכן נבטים על ידי כמה מאות אנשי כנופיות מכפרי דרום הר חברון. הפורעים הונסו על ידי אלתור הפעלת מטוס קל שהיה באותה עת בבית אשל ועליו העמיסו מקלע ורימונים. הנגב נותק ממרכז הארץ וגוש נבטים בית אשל, שהכביש אליו עבר דרך באר שבע, נותק מההתיישבות שממערב לבאר שבע. שיירות אספקה היו צריכות להגיע באיגופים הולכים וגדלים דרך גבולות, רביבים וביר עסלוג'. לאחר התלבטויות רבות הוחלט לפנות מהמקום את הילדים והאמהות, בעזרת קצין בריטי ידידותי מייג'ור בורן. המפונים הועמסו על שיריוניות של הצבא הבריטי והועברו על ידם תוך עקיפת באר שבע ודרך חאן יונס עד ניר-עם ומשם לכפר ויתקין.

הפלישה המצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית אשל בדצמבר 1943

בחודש מאי 1948 במהלך הפלישה המצרית וקרבות מלחמת העצמאות, היישוב בית אשל היה מנותק, נתון במצור ממושך ושרוי תחת הפגזה בלתי פוסקת מצד חיל המשלוח המצרי. מיד לאחר הפלישה המצרית התמקם כח מרגמות ותותחים מצרי בקרבת היישוב ופתח בהרעשה עזה בה נהרג מפקד המקום משה אלברט מקיבוץ עין חרוד. חברי היישוב יחד עם אנשי הפלמ"ח ותגבורת מתנועת המושבים התחפרו עמוק באדמה וספגו במשך 5 חודשים הפגזות כבדות ביותר. לאחר שהבינו שבית הביטחון הדו קומתי מהווה נקודת מכוון לתותחים המצריים, פוצצו אותו חברי המקום. אספקה הובלה במטוסים גדולים למינחת שהוכשר לכך ביישוב נבטים ומשם בלילה על הגב הובלה לבית אשל. אספקת המים הייתה מהבאר שבמקום באמצעות משאבה. היישוב החזיק מעמד עד כיבוש באר שבע על ידי צה"ל. באוקטובר 1948, נכבשה באר שבע, וגוש נבטים בית אשל חובר שוב למדינת ישראל. לאחר תום הקרבות, ולאחר שהובהר להם שאין בתוכנית להשלים את קו המים המזרחי ולפיכך אין אפשרות לפיתוח חקלאי, ובכוונת המוסדות לרכז את המאמץ ההתיישבותי ממערב לבאר שבע, החליטו החברים לעבור לעמק יזרעאל והניחו את היסוד למושב העובדים היוגב.

עמותת בית אשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-60 הוקמה עמותת בית אשל, אשר משמרת ודואגת למקום. העמותה הוקמה בידי גדעון ספיר וחבריה הם קבוצת מתנדבים. העמותה עוסקת בטיפוח מצפה בית אשל וסביבתו. בפעילות העמותה מהווה המקום אתר חינוך לקבוצות של בני נוער, חיילים ומסגרות אחרות. המבקרים מקבלים הסבר על המקום והתקופה, ועוסקים במשך מספר שעות בעבודת כפיים. האתר מהווה חלק מפרויקט פארק נחל באר שבע, כרגע האתר סגור למבקרים עד להודעה חדשה[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן בר-און, מורדים בישימון: סיפורה של בית-אשל 1943-1948. הוצאת מושב יוגב.
  • דן בר-און, בית אשל - הטירה שלא נכנעה, בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988, עמ' 244–246.
  • סגל שמואל, פאר מיכאל (עורך), מצפה בית-אשל. חלוצים במדבר. הוצאת מעוף בראיה אחרת (2015)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בית אשל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]