לדלג לתוכן

דינה פורת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה מ־20:51, 13 במרץ 2010 מאת Yonidebot (שיחה | תרומות) (בוט החלפות: פרנק;)
דינה פורת, יולי 2008

דינה פורת (נולדה בשנת 1943) היא פרופסור מן המניין בחוג להיסטוריה של עם ישראל, ראש המכון לחקר האנטישמיות ומופקדת הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה

דינה פורת נולדה בארגנטינה בשנת 1943 ועלתה לישראל בשנת 1950. אביה של דינה פורת היה משה קוסטרינסקי-קיטרון, שנולד בטלחן שליד פינסק, והוא האב המייסד של תנועת דרור בדרום אמריקה וממנהיגי יהדות ארגנטינה. אמה הייתה רות גולד ונולדה ברצקי שבליטא.

דינה פורת עשתה את התזה שלה לתואר השני בשנת 1973 בנושא: "ריכוז הפליטים היהודיים בוילנה בשנים 1939-1941: מאמצי היציאה". היא קיבלה את הדוקטורט שלה בשנת 1984 בבית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב תחת פרופסור דניאל קארפי בנושא: "חלקה של הנהלת הסוכנות בירושלים במאמצים להצלת יהודי אירופה בשנים 1942-1945".

פורת שימשה בתפקידים שונים באוניברסיטת תל אביב: כראש בית-הספר למדעי היהדות על שם חיים רוזנברג (2008-2004), ראש החוג להיסטוריה של עם ישראל (2000 -2003), משמשת כראש המכון לחקר האנטישמיות והגזענות על שם סטפן רוט (מאז 1998), וכמפעילת הקתדרה לחקר האנטישמיות והגזענות על שם אלפרד פ. סליינר (מאז 1997). בנוסף לכך, היא יושבת בוועדה המדעית ובוועד המנהל של המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם מאז 1984.

פורת הייתה ב-1985 עמיתת מחקר במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, שימשה כחוקרת במרכז לחקר ישראל ויהדות באוניברסיטת קולומביה (1987-1988), וכחוקרת בסמינר של המכון הבינלאומי לחקר השואה של "יד ושם" (1995-1996). הייתה פרופסור אורח במרכז ללימודים אירופיים וללימודים יהודיים באוניברסיטת הרווארד בשנת 1999, באוניברסיטת ניו יורק ב-2004 ובמכון לזכר השואה בפריז (אוקטובר 2007). נבחרה למרצה המצטיינת בפקולטה למדעי הרוח לשנת 2004.

מחקריה

הנהגה במילכוד, היישוב נוכח השואה, 1945-1942

הספר עוסק בשאלת תגובת היישוב בארץ והנהגתו לשואה באירופה בעצם התרחשותה. לאחר הקדמה המפרטת את מוסדות היישוב, הרכבו ודרכי פעולתו, באים שלושה חלקים. הראשון דן באופן שבו הגיעו הידיעות על השואה ארצה, ובקושי להבין אותן ואת האירועים חסרי התקדים שעליהם דיווחו. החלק ממשיך ודן בדרכי התגובה של היישוב לאחר שנודע שההשמדה היא שיטתית, מימי אבל ועצרות תפילה עד להקמת ועד ההצלה, ומאיסוף כספים ועד לשיגור נציגים לארצות הניטראליות. בחלק השני נידונות פעולותיהם של אותם נציגים, ותכניות ההצלה שהעלו גורמים שונים ביישוב, כמו תכניות חליפין, ניצול הסרטיפיקטים להצלת ילדים, תוכנית אירופה, פרשת "סחורה תחת דם", הפצצת אושוויץ, שיגור הצנחנים, ועוד. החלק השלישי מנתח את מקומה של ההצלה במדיניות היישוב בזמן המלחמה והשואה, ביחסים שבין הארץ לקהילות ולתנועות הנוער באירופה, ומגיע למסקנות בדבר אמצעיו הצנועים של היישוב ויכולתו המוגבלת להציל בזמן מלחמה חובקת עולם ומול מכונת ההשמדה הנאצית, ובדבר החרדה למשפחות ולקהילות שנותרו באירופה ולהשלכות השואה על עתיד הארץ והעם. הספר ראה אור בהוצאת עם עובד בשנת 1986 ובמהדורה שנייה ב-2004 הוא תורגם לאנגלית ולספרדית והוא הראשון שפורסם בארץ בנושא זה.

שלושה קבצים המשלימים את הספר:

  • "בין מגן דוד לטלאי צהוב, היישוב היהודי בארץ-ישראל ושואת יהודי אירופה 1945-1939", קובץ תעודות רחב הקף ראשון מסוגו, המביאות לקהל הקוראים את התיעוד, העיתונות, הפרוטוקולים, המברקים וההתכתבויות המכריעים של הזמן. התעודות מאפשרות לעקוב כאילו בזמן אמת אחרי פעולותיהם של מוסדות היישוב, אחרי תגובת העיתונות, קליטתה של שארית הפליטה ודימויו העצמי של היישוב מול הגולה, כמי שבנה לה מקלט אך קצרה ידו להושיעה. הקובץ נערך יחד עם יחיעם ויץ, וכל אחד משני העורכים תרם לו תיעוד שאותו חקר.
  • "העיתונות היהודית בארץ ישראל נוכח השואה, 1945-1939", זהו קובץ מחקרים על העיתונות בארץ בזמן השואה, והוא דן בעיתונות מפלגתית ותנועתית, בתגובות לאירועים מרכזיים כמו מרד גטו ורשה ורצח יהודי הונגריה, ובשאלה הממשיכה ומנקרת בדיון הציבורי עד היום והיא האופן שבו פורסמו הידיעות על השואה בעיתונות והאם ההנהגה התערבה בשיקולי עורכי העיתונים. הקובץ מאפשר לקוראיו לבחון את השאלות האלה על סמך מחקרים המפנים אותו גם אל החומר המקורי. הקובץ נערך יחד עם מרדכי נאור, שערך קבצים רבים בנושאים הנוגעים לארץ וליישוב.
  • "קפה הבוקר בריח העשן" – קובץ מאמרים פרי עטה של דינה פורת, שנכתבו ופורסמו במשך כעשרים שנה, דן במפגשיהם של היישוב והחברה הישראלית בשנותיה הראשונות עם השואה וניצוליה, ועומד לצאת לאור בהוצאת עם עובד ויד ושם. ספר מקביל כבר התפרסם באנגלית בהוצאת ולנטיין מיטשל, תחת הכותרת ("Israeli Society, The Holocaust and its Survivors, (2000. בקובץ, המחולק לשערים, נידונים נושאי מפתח כמו יחסה של החברה החרדית לציונות בזמן השואה, הוראת השואה לסטודנטים ישראלים, ההיסטוריוגרפיה על נושא היישוב והשואה, קשריהן של תנועות נוער וקהילות עם היישוב, קבוצת "אל דומי", סוגית העדות הראשונה שניתנה בארץ על השואה, ועוד. כל אלה מסתמכים על חומר ראשוני מגוון ורב הקף, ויוצרים תמונה מורכבת של נסיבות ואפשרויות.

מעבר לגשמי: פרשת חייו של אבא קובנר

ספר זה יצא לאור בשנת 2000. זוהי ביוגרפיה של חתן פרס ישראל הסופר והמשורר אבא קובנר (1918-1987). קובנר היה משורר, פרטיזן ואדם מרכזי בתקופת השואה ובחייה של המדינה. הוא גדל בוילנה שבין שתי המלחמות, עיר שבה חייה קהילה יהודית תוססת שפיתחה תרבות עשירה, למד שם בגימנסיה העברית ונעשה חבר בקן השומר הצעיר ועם זמן הפך לראש הקן; שהה בה תחת השלטון הסובייטי שסיפח את ליטא בתחילת מלחמת העולם השנייה, ותנועתו הפכה לתנועת מחתרת; כאשר פלשו הגרמנים והחלו האקציות התחבאו קובנר וכמה מחבריו במנזר סמוך לעיר, ושם כתב קובנר את הכרוז הידוע הקורא להתגונן ולא ללכת כצאן לטבח. לקראת סוף 1941 חזר לגטו שהוקם בינתיים בווילנה והיה ממקימי המחתרת בגטו וממפקדיה. בקיץ 1943, בזמן חיסול הגטו, לאחר שמפקדה הסגיר עצמו לגרמנים, יצאה המחתרת ליער, ושם פיקד קובנר על גדודי פרטיזנים יהודיים. עם תום המלחמה, ולאחר כישלונותיהם של הניסיונות להקים מחדש חיים יהודיים בוילנה, יצא קובנר דרומה ופתח בכך את קו "הבריחה" - היציאה מאירופה – הראשון. לאחר שהגיע אל הבריגדה היהודית בצפון איטליה בראש למעלה מאלף ניצולים פתח בניסיונות לנקום בגרמנים.

קובנר הצטרף לקיבוץ עין החורש בו חי עד מותו. במלחמת השחרור היה קצין התרבות של חטיבת גבעתי ואז כתב את דפי הקרב שעודדו להילחם, כולל הדף שגינה את כניעתה של ניצנים והליכתה בשבי. בקיבוצו ניהל במשך שנים את חיי התרבות, ותרם לחגים ולאירועים, כשהוא מנסה למסוך יהדות בציונות. ברוח זו של שמירה על מורשת יהודית תכנן והגה את בית התפוצות ומוזיאונים נוספים, ועד יומו האחרון כתב ויצר וניסה להשפיע על החלטות עקרוניות בחייה של הארץ. היה נואם בחסד, אוטודידקט, סופר ומשורר, איש שמשך אש של ביקורת קשה מזה והערצה עצומה מזה.

הספר זכה בפרס זנדמן מטעם ארגון הפרטיזנים ונכי המלחמה בנאצים ובפרס בוכמן באמצעות יד ושם.

ספרים שכתבה

  • הנהגה במלכוד, היישוב נוכח השואה, 1945-1942. תל אביב: אופקים, עם עובד, 1986. (הדפסה שלישית תשס"ה 1984).
  • מעבר לגשמי: פרשת חייו של אבא קובנר. תל אביב: עם עובד ויד ושם, תש"ס 2000.
  • The Blue and the Yellow Star of David: the Zionist Leadership in Palestine and the Holocaust, 1939-1945. by Dina Porat and Saul Friedlander. Cambridge, Mass. Harvard University Press, 1990,

ספרים שערכה

  • אברהם תורי, גטו יום יום, יומן גטו קובנה 1944-1941. עריכה מדעית דינה פורת. תל אביב: מוסד ביאליק ואוניברסיטת תל אביב, 1988.
  • עורכת עם דוקטור רוני שטאובר את השנתון של המכון לחקר האנטימיות והגזענות היוצא לאור מאז 1994 Anthisemism Worldwide.
  • אנטישמיות ותנועות קיצוניות בעולם: נתונים, אפיונים והערכות. עורכים: דינה פורת, רפאל ואגו, רוני שטאובר, תרגום אסתר ובמן. תל אביב: רמות - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
  • העיתונות היהודית בארץ ישראל נוכח השואה. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב ומשרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ב 2002. (יחד עם דוקטור מרדכי נאור).
  • בין מגן דוד לטלאי צהוב - היישוב היהודי בארץ ישראל ושואת יהודי אירופה 1945-1939. (יחד עם פרופסור יחיעם וייץ) ירושלים: יד ושם, תשס"ב 2002.
  • Antisemitism and Terror. edited by Dina Porat and Roni Stauber. Tel-Aviv, Tel-Aviv University, 2003.
  • שואה ממרחק תבוא-אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאצים ולשואה, 1944-1933. יד בן-צבי, 2009.

לקריאה נוספת

  • היישוב נוכח שואת יהודי אירופה, מאת דן דינר, על ספרה של דינה פורת "הנהגה במילכוד", נדפס בהציונות, י'ג, תשמ'ח 1988.

מבחר מאמרים, מתוך רבים, שכתבה דינה פורת:

  • האגדה על מאבקם של יהודים מן הרייך בפורט התשיעי ליד קובנה, 1942-1941, נדפס במשואה, כ', תשנ'ב 1992.
  • "בסליחה ובחסד" , המפגש בין רוז’קה קורצ’אק לבין היישוב ומנהיגיו 1946-1944, נדפס בילקוט מורשת, נ'ב, תשנ'ב 1992.
  • ’האיגרת הגיעה אל החוף’ , איגרות שהוחלפו בין תלמידי הגימנסיה העברית בווילנה, פולין, לבין חניכות בית הספר הריאלי ותנועת הצופים בארץ ישראל בשנת תרצ"ג (1933), נדפס בגלעד, י'ח, תשס'ב 2002.
  • האם עשו שונא ליעקב, ולמה? האנטישמיות החדשה ומאפייניה, נדפס בגשר, 145, תשס'ו 2006.
  • מרטין בובר בארץ-ישראל בשנות השואה, 1944-1942, נדפס ביד ושם, י'ז, תשמ'ז 1988.
  • "שותפיו של עמלק" , האשמות החרדים (האולטרה-אורתודוקסיה האנטי-ציונית) בארץ בשנות ה- 80 כלפי הציונות בתקופת השואה, נדפס בהציונות, י'ט, תשנ'ז 1998.
  • צלע ב"משולש יהודי" באיטליה, מפגשם של יהודי איטליה עם ניצולי השואה ועם חיילים ושליחים של היישוב בשנים 1946-1944, נדפס בילקוט מורשת, נ', תשנ'א 1991.
  • נסיבות וסיבות למתן ויזות מעבר סובייטיות לפליטי פולין היהודיים בוילנה בשנים 1941-1940, נדפס בשבות, 6', תשל'ט, 1979.
  • סטריאוטיפים ישנים וחדשים - מה שינתה השואה?, נדפס במחניים, 9, תשנ'ה 1995.
  • עיתונות היישוב ורצח יהודי הונגריה, 19 במרס עד 19 ביולי 1944 - מה ידע היישוב?, נדפס בהעיתונות היהודית בארץ-ישראל נוכח השואה (תשס'ב), 2002.

קישורים חיצוניים

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דינה_פורת&oldid=8407430"